הטרדה מינית

מתוך ויקיסקס
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הטרדה מינית היא מצב בו אדם אחד (המטריד) גורם אי נעימות על רקע מיני לאדם אחר (המוטרד). יש המגדירים את ההטרדה המינית כפניה למיניותו של הזולת, כאשר הוא איננו חפץ בכך.

פעמים רבות מוזכרת הטרדה מינית בהקשר להטרדה של אישה על ידי גבר (שהוא המצב הנפוץ יותר), אם כי המונח איננו תלוי מין או מגדר.

מאפייניה של הטרדה מינית

בעידן המודרני החלה התייחסות לתופעה עם השתלבותן של נשים בשוק העבודה. ממחקרים שנערכו בישראל ובמדינות אחרות בעולם מתברר כי כל אישה שלישית נתקלת או תתקל בתופעה של הטרדה מינית מילולית או פיזית. בשנות ה-60 של המאה העשרים החלו מדינות להגדיר את התופעה מבחינה משפטית.

קשה לעקוב אחר סטטיסטיקות של הטרדה מינית, כי רבות מהמוטרדות אינן מתלוננות.

ישנן ארבע רמות של הטרדה מינית, הנבדלות זו מזו במידת חומרתן:

  • הצקה מינית: אמירות, רמזים, והערות הרומזות ומתייחסות באופן ישיר לגוף המוטרד ולהתנהגות מינית.
  • שוחד מיני: הבטחה מילולית או מעשית, גלויה או סמויה של שכר, תגמול או טובת הנאה כלשהי בגין שיתוף פעולה מיני, מלא או חלקי.
  • פיתוי מיני: פניה ישירה או בלתי ישירה אל המוטרד על מנת לקיים איתו מגע מיני מסוג זה או אחר. רמה זו כוללת הצעות, בקשות וגם נגיעות גוף מכוונות שאינן בתום לב.
  • כפייה מינית: איום גלוי או מוסווה בפגיעה וענישה כלשהן כנקמה במוטרד בשל אי שיתוף פעולה מיני מלא או חלקי.

כאשר ההטרדה כוללת מרכיב פיזי מובהק, המעשה הוא בגדר תקיפה מינית, היא פעולה גופנית או מינית תוך שימוש בכוח פיזי או פסיכולוגי בניגוד לרצונו של המותקף. הצורה החמורה ביותר של תקיפה מינית היא האונס.

הקושי בזיהוי הטרדה מינית נעוץ בעיקר בקו הגבול הדק בין המותר לאסור, קו המטושטש בחלק גדול מהמקרים וזאת מפני שהנושא מצוי בתחום האפור של יחסים בין המינים. הטרדה מינית מתרחשת בחסות הערפול המובנה בהגדרת מושגים כמו רומנטיקה, חיזור, משיכה ואהבה, לכן התנהגות אשר נתפסת אצל האחד כחיזור יכולה להיתפס על ידי האחר כהטרדה, ופעולה שהייתה יכולה להתפש כפעולה רומנטית כאשר קיימת הדדיות, נתפשת על פי החוק כמעשה מגונה כאשר אחד מהצדדים איננו מעוניין בה.

הפרספקטיבה הפמיניסטית טוענת שהטרדה מינית הינה תוצאה של המערכת הפטריארכלית אשר מאפשרת לגבר להפעיל כוח מיני ולהביע באמצעותו את הדומיננטיות הגברית, כגון הבוס המטריד את העובדת הכפופה לו. על פי פרספקטיבה זו, הטרדה מינית נובעת מתהליך של סוציאליזצית המגדר, אשר יוצר ומשעתק הבדלי כוחות בין גבר לאישה בחברה. תהליך הסוציאליזציה של המגדר, מניח את היסודות לסטריאוטיפים על בסיס מיני ומעמד חברתי. שכיחות המקרים בהם המטריד היה בעל סטטוס נמוך משל המוטרד היא נמוכה ובד בבד שכיחות המקרים בהם יחס המעמדות הפוך, גבוהה. משמע, ההטרדה נפוצה יותר כאשר המטריד הוא בעל סטטוס רם יותר משל המוטרד.

אורית קמיר, בספרה "פמיניזם, זכויות ומשפט", מציגה את ההטרדה המינית כפגיעה בכבוד האדם:

התייחסות לאישה כאל אובייקט מיני כאשר היא אינה מעוניינת בכך - משפילה אותה כשם שהתייחסות גזענית משפילה אדם שחור בצפון אמריקה וכשם שהתייחסות אנטישמית משפילה יהודי. התייחסות לאישה כאל אובייקט מיני כאשר היא אינה מעוניינת בכך ממקמת אותה במסגרת השקפת העולם הפטריארכלית, ומוועידה לה תפקיד משני, נחות, נשלט ובלתי שוויוני".

הטרדה מינית אומנם נפוצה מאוד בהקשר של מקום העבודה, אך יכולה להתבצע בכל מקום ובכל גיל (גם בין ילדים ובני נוער).

הטרדה מינית במסגרת יחסי מרות

במצב בו ישנם יחסי מרות (כמו בין מנהל ועובדת) או השגחה וטיפול (בין מטפל ומטופל או מורה ותלמידה), מעניק החוק בישראל הגנה יתרה. סעיף 346 לחוק העונשין, העוסק בבעילה אסורה בהסכמה מחמיר בעונשו של מי שעשה זאת תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה. סעיף 347א לחוק זה מתייחס בחומרה ליחסי מין בין מטפל נפשי למטופל, וכך גם סעיפים נוספים בחוק זה. סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית רואה כהטרדה מינית מעשים מסוימים במסגרת יחסי תלות, מרות או חינוך, אף שאלה אינם נחשבים להטרדה מינית שלא במסגרת יחסי תלות, מרות או חינוך.

במקצועות מסוימים נקבעו גם כללי אתיקה, האוסרים על קשרים לא הולמים (גם בהסכמה) בין בעל המקצוע ללקוחותיו, ומגדירים את הסנקציות הנלוות לכך. למרות זאת, פעמים רבות ניתן למצוא חברים למקצוע או מוסד המגבים את מי שהתלוננו נגדו (למשל, הכנסייה הקתולית שהשתיקה את פרשת ההטרדה המינית של ילדים על ידי כמרים לאורך שנים. במקרה שאירע בישראל, היועץ המשפטי לממשלה שיגר מכתב אזהרה חריף לרבנים אברהם שפירא וחיים דרוקמן על שנמנעו מלדווח לרשויות על מעלליו של ראש ישיבת נתיב מאיר, הרב זאב קופולוביץ, שהטריד מינית תלמידים[1]).

על הקושי להתלונן על הטרדה מינית הנעשית במסגרת של יחסי מרות ועל שיקוליו של המטריד עמד ויליאם שייקספיר במחזהו "מידה כנגד מידה":

מרוב בושה ושבר לב, היא לא תצעק חמס

על גזל בתוליה. הלא יכלה
להתגולל עלי! אך היא יודעת
כי מעמדי כה רם ומהימן,
שהאישום לא יערער אותו -
ורק ישוב אל ראש המאשים.

מדה כנגד מדה, תרגום: ט' כרמי, ספרית פועלים, 1979

האם המוטרד אשם?

אחד מטיעוני ההגנה של המואשמים בהטרדה מינית הוא, ערעור אופייה של המתלוננת ולמעשה, העמדתו למשפט. טענת הגנה אופיינית של המואשם בהטרדה מינית (או של סנגוריו) היא שמעשיו נגרמו בשל התנהגות פרובוקטיבית של המוטרדת. לגישה זו יש תומכים בציבור. כך למשל אמרה פרופ' יפה זילברשץ, דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, בבואה להגן על אחד מעמיתיה שהורשע בהטרדה מינית:

"אני טוענת שלנשים יש חלק במה שקורה. כמעט תמיד. למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני נשמעת לך לא פוליטקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת. לעתים מדובר ביחסים קורקטיים לחלוטין, לעתים ביחסי חיבה מיוחדים לאדם כזה או אחר, לעתים זה גולש לסוג של פלירט מילולי, וכן הלאה. מתי זה מתפוצץ? בדרך כלל כאשר הגבר (ברוב המקרים) הולך צעד אחד רחוק מדי לטעמה של האשה. בדרך כלל זה לא בא יש מאין. זה לא נוחת מהירח. את המעשים האלה גברים לא מבצעים עם הקיר!" [2].

טיעונים מסוג זה זוכים לביקורת חריפה מצד ארגוני נשים הסבורים שהם מבליעים בתוכם את ההנחה כי "מגיע" לאישה מוטרדת מינית או אישה שנאנסה שזה מה שיקרה לה. ארגונים אלו מעלים את הטענה כי נורמות חברתיות אלו המקשרות בין התנהגות פרובקטיבית להרשאה של האישה להשתמש בגופה משפיעות על שופטים, ולכן פושעי מין בישראל זוכים לעונשים קלים יחסית. כך, מחומרת המעשים הנידונים בבתי המשפט, הנושא הופך לדיון בלבוש האישה או ב"למה את מתכוונת כשאת אומרת לא?".

השפעת הארגון על הטרדה מינית והשפעת הטרדה מינית על הארגון

כוח הוא תהליך טבעי בכל קבוצה או ארגון. A יכול להשפיע על ההתנהגות של B, כך ש B פועל בהתאם לרצונותיו של A. ככל שהתלות של B ב A גדולה, כך יש ל A יותר כוח במערכת היחסים. מחקרים רבים מאשרים שכוח הוא מרכיב מרכזי בהבנת הטרדה מינית. בארגון קיימת חולשה מובנית של העובד‏‏[3]. מערכת יחסי עבודה בנסיבות של יחסי מרות, מהווה קרקע פורייה לאפשרות של הטרדה מינית‏‏[4].

השפעת הארגון על הטרדה מינית

ממחקרים רבים עולה כי אקלים ארגוני (סובלנות הארגון, מדיניות, פרוצדורות, יישום וכו') וסביבת העבודה הכרחיים להבנת התנאים בהם יותר סביר שתתרחש הטרדה מינית וכיצד הקורבנות ישופעו מן ההטרדה (עם זאת, אין מספיק מחקר לגבי מדיניות ופרוצדורות ספציפיות , אסטרטגיות מניעה ומודעות). מרכיב נוסף שמגדיל את הסיכון להתרחשותה של הטרדה מינית הוא ההקשר המגדרי של מקום העבודה (job gender context) מעט נשים בסביבת העבודה הקרובה או עיסוק בתחום שאינו טיפוסי לנשים‏‏[5].

לפי אורית קמיר, הדרך היעילה ביותר למנוע הטרדות מיניות במסגרת העבודה וכך גם להשפיע על האווירה הציבורית היא שהמעביד יאמץ מדיניות ברורה השוללת הטרדה מינית ויבהיר אותה לעובדיו. עוד מוסיפה פרופ' אורית קמיר, כי נשים רבות מעדיפות להתלונן במקום העבודה ולסמוך על פתרון פנימי מאשר "להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה" ולהיתפס כבוגדת על ידי עמיתים, ממונים ומעסיקים. רבות מעדיפות פתרון פרגמאטי שיפסיק את ההטרדה וימנע מגע עתידי עם המטריד לעומת פניה למשטרה‏‏[6]. על הקושי להפוך פגיעה לפניה לבית משפט ניתן לקרוא במאמרם של (1981) Felstiner & Sarat ‏‏[7], המתאר שלושה שלבים שעל הנפגע (בכל תחום) לעבור על מנת לפנות למערכת המשפט: הענקת שם לפגיעה (naming) היכולת להעניק לפגיעה הגדרה משפטית, שלב הטלת האשמה (blaming) שעיקרו ההבנה מיהו הגורם האחראי לפגיעה בזכויות וההתייצבות מולו ולבסוף שלב הפניה לערכאות (claming). בעבירות מין קיים קושי אדיר של הקורבנות לעבור את השלבים הנ"ל, ככל שהיחסים בין התוקף והנתקף קרובים יותר (לעומת למשל סכסוך בין תאגידים), הקושי לעבור כל שלב גדול יותר.

השפעת הטרדה מינית על הארגון

הטרדה מינית גורמת לעלויות לארגון: עלויות משפטיות, פרסום לא רצוי, השפעות שליליות על גיוס עובדים ושימור עובדים קיימים, חוסר יעילות, היעדרויות וימי מחלה‏‏[8]. נמצא קשר שלילי בין הטרדה מינית לסיפוק בעבודה, מחויבות לארגון ויעילות הקבוצה. נמצא קשר חיובי בין הטרדה מינית לנסיגה/הימנעות מעבודה וממקום העבודה (למשל, לא לבצע משימות, לאחר לעבודה ורצון לעזוב את מקום העבודה). הטרדה מינית משפיעה על בריאות ורווחה, נמצא קשר שלילי בין הטרדה מינית לבריאות פיזית ונפשית סיפוק מהחיים וקשר חיובי עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)‏‏[5].

החוק למניעת הטרדה מינית בישראל

Postscript-viewer-blue svg.png ערך מורחב – חוק למניעת הטרדה מינית

איסור על הטרדה מינית בעבודה נקבע בשנת 1988 בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובמסגרתו הופיע לראשונה המושג "הטרדה מינית" בחוקי מדינת ישראל. העמדה לדין עקב הטרדה מינית הייתה נהוגה עוד קודם לכן, בהתאם לסעיפים בחוק העונשין.

בשנת 1998 נחקק בישראל החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. החוק מגדיר סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית ועוולה אזרחית. המעשים שלפי החוק הם בגדר הטרדה מינית:

  • סחיטה באיומים - כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
  • מעשים מגונים - סעיף זה מפנה לעבירה פלילית שקיימת מזה עשרות שנים בחוק העונשין הפלילי.
  • הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות - גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות, כאשר יש בהן ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.
  • התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות - גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות, כאשר יש בהן ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.
  • התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
  • הצעות חוזרות בעלות אופי מיני או התייחסויות חוזרות המופנות לאדם והמתמקדות במיניותו - גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות, כאשר יש בהן ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מיכל גולדברג וטובה צימוקי, "הרב לכד נערים תמימים וכפה עליהם מין נתעב", ידיעות אחרונות, 19.11.99
  2. ^ ורד לוי ברזילי, ‏מה דינה של אשה במחשוף בבר-אילן, באתר הארץ, 10.12.04
  3. ^ ‏Stephen P. Robbins (2001). Organizational Behavior, Prentice Hall 9th ch 12 .‏
  4. ^ ‏ע"ע 274/06 פלונית נ' אלמוני‏
  5. ^ 5.0 5.1 ‏CHELSEA R. WILLNESS & PIERS STEEL & KIBEOM LEE, A META-ANALYSIS OF THE ANTECEDENTS AND CONSEQUENCES OF WORKPLACE SEXUAL HARASSMENT , PERSONNEL PSYCHOLOGY 2007‏
  6. ^ ‏קמיר אורית, "החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית- איפה אנחנו במלואת לו עשור?"‏
  7. ^ ‏W. L. Felstiner, R. L. Abel & A. Sarat, “The Emergence and Transformation of Dispute: Naming, blaming, Claiming…”, 15 Law & Society Rev. (1980-1981) 631‏
  8. ^ ‏Lengnick-Hall ML. (1995). Sexual harassment research: A methodological critique. PERSONNEL PSYCHOLOGY, 48, 841–864. ‏