המודל הפסיכוסקסואלי
המודל הפסיכו-סקסואלי הוא מודל התפתחותי פסיכו-אנליטי שהוצג על ידי זיגמונד פרויד. המודל מתאר את התפתחות הילד כתהליך המורכב משלבים עוקבים, כאשר בכל שלב קיים אזור ארוגני שבו מרוכז הליבידו (האנרגיה המינית) של הילד. כמו כן, כל שלב מאופיין בהתנהגויות ובקונפליקטים, שאם לא יבואו על פתרונם הראוי לא יאפשרו לילד להמשיך את התפתחותו כראוי וייצרו קיבעון (fixation). כלומר, לפי פרויד, בעיות פסיכולוגיות אשר מהם סובלים אנשים רבים, מקורם כבר בגיל צעיר.
תוכן עניינים
השלבים
השלב האוראלי
השלב האוראלי (מלשון האיבר, הפה) מתחיל בלידה ומסתיים בגיל שנה לערך (תקופת הינקות). שלב זה מאופיין בריכוז של האנרגיה המינית באזור הפה. למרות שהפה מזוהה עם קבלת מזון, התינוק לא מוצץ רק כדי לאכול אלא גם כהנאה גרידא ולכן הוא מוסיף למצוץ גם לאחר ששבע. העיקרון המנחה את התנהגותו של התינוק בשלב זה הוא עקרון ההנאה והכאב, כלומר: חיפוש הנאה והימנעות מכאב.
פרויד חילק את השלב האורלי לשני תת-שלבים: המציצה האוראלית והנשיכה האוראלית. קיבעון בשלב האוראלי המוקדם יוביל לטיפוס אוראלי פסיבי, כלומר: טיפוס תלותי, ילדותי ופסיבי. לעומת זאת, קיבעון בשלב האוראלי המאוחר יוביל לטיפוס אוראלי אגרסיבי: טיפוס וכחן, נצלן, ציני ושולט בזולת.
השלב האנאלי
השלב האנאלי (פי הטבעת), נמשך בין גיל שנתיים לגיל שלוש. שלב זה מאופיין בעיסוק בשליטה בסוגרים, הן מצד הילד והן מצד הוריו. האזורים הארוגניים הם פי הטבעת, שרירי הטבעת של הבטן התחתונה ושרירי מערכת השתן. למרות שהסיפוק מהמערכת האוראלית אינו פוסק, מוקד תשומת הלב של הילד עובר לאזור האנאלי. בשלב זה, מתחיל להתפתח האני (ego), והעיקרון המנחה הוא עקרון המציאות.
לפי פרויד, קיבעון בשלב זה יתפתח אצל אדם, אשר הוריו הקפידו יתר על המידה בענייני החינוך לניקיון, דהיינו התנהגות קפדנית מוגזמת ומתמשכת. טיפוס אנאלי-פאסיבי יהיה בולט בנטייתו לסדר ונקיון, עקשנות, דייקנות, רכושנות וקמצנות. ואילו טיפוס אנאלי-אגריסיבי ישחרר וייתן בנוסף על מה שצריך, כך שנטיותיו תהיינה אי סדר קיצוני, נדבנות, אי יכולת לסבול מצבי עמימות ואי-ודאות, אכזריות, סדיזם, הרסנות ועוינות כלפי הסביבה.
השלב הפאלי
בשלב הפאלי (פין), המתרחש בגילאי 3 - 6, האזור הארוגני הוא איברי המין. בשלב זה הילד מגלה את העונג שבהתעסקות באיברי המין, ומתעניין בשאלות כמו מאין באים תינוקות לעולם. לפי פרויד, בשלב זה מתעוררת משיכה כלפי ההורה מהמין הנגדי, אך זו מודחקת בשל החרדה שהיא מעוררת.
בעבר נתפסה הומוסקסואליות כהזדהות עם ההורה מהמין הנגדי. לכן, ראה בכך פרויד קיבעון. חוסר התמודדות של הפרט או איום כה גדול מסירוס, יגרום לילד להכחיש את נטיותיו המיניות כלפי אימו וכל פעם שייזכר באיבר ידחה זאת וכך יפתח גישה הומוסקסואלית ויזדהה עם הזכרים. בנוסף להומוסקסואליות, תסביך אדיפוס לא פתור יכול להוביל לקרירות מינית ואין אונות. טיפוס אדיפלי הינו טיפוס מאוד מיני: הגברים ינסו להיות כמה שיותר גבריים, גאוותנים ושואפים להצלחה בכל מחיר ואילו הבנות יהיו פתייניות הרוצות להוכיח עליונות על הגבר.
שלב החביון
שלב זה מתחיל בגיל 6 לערך ונמשך עד ראשית גיל ההתבגרות (גילאי 12-13). האזורים הארוגניים הם עדיין איברי המין אך הם מודחקים, כיוון שהילד מנסה לפתור את הקונפליקט האדיפלי.
עקב ההטמעה של ערכי ההורים וראיית העיסוק במין כ-"מלוכלך", הילד נופל קורבן ל"שכחת ילדות" (infantile amnesia), שמתאפיינת בהדחקה של דחפיו המיניים והתנהגותו במהלך חמש שנות חייו הראשונות.
שלב זה מתאפיין במשחק ואינטרקציה בעיקר עם בני אותו המין, אך לעתים ניכרות גם ניסיונות לחקור את בני המין הנגדי. שלב זה הוא מעין השקט שאחרי הסערה הגדולה של השלב האדיפלי והשקט שלפני השלב הגניטלי. האנרגיה מופנית לפעילויות לא-מיניות, כמו פעילות אינטלקטואלית וחברתית. בשלב זה, הילדים מחפשים את חברתם של בני מינם: בנות מתחברות עם בנות, בנים עם בנים. בתקופת המעבר, עם התעוררות הדחפים המיניים, עשויה הידידות ההומוסקסואלית לקבל גוון ארוטי. גוון זה עשוי להתחיל בחשיפת האיברים ולהמשיך בהתנסויות מיניות הומוסקסואליות. עם זאת, הומוסקסואליות היא תוצאה של קיבעון מהשלב הפאלי ולא של קיבעון בשלב החביון.
השלב הגניטלי
בשלב הגניטלי (איברי המין), החל מגיל ההתבגרות ואילך, האזורים הארוגניים הם שוב אברי המין, אך כעת הסיפוק כולל אורגזמה. בשלב זה, הדחפים המיניים עולים למודע.
ביקורת
ישנה ביקורת כללית נגד התאוריות הפרוידיאניות בכל הנוגע להתפתחות הפסיכולוגית על פי זיגמונד פרויד משום שהוא מקובע באופן אישי על מיניות האדם. פרויד, טוענים המבקרים, העדיף להגדיר את ההתפתחות האנושית על בסיס תאוריה מינית. שלב הפאלי הינו שנוי במחלוקת מפני שהתבסס על תצפיות קליניות של תסביך אדיפוס. במאמרו "ניתוח פוביה בילד בן חמש-עשרה", משנת 1909, אשר עסק בילד בשם האנס אשר סבל מפחד מסוסים, סבר פרויד כי הפחד נגזר מגורמים חיצוניים כגון פחד מאביו ולידת אחותו, וגורמים פנימיים כמו רצון ילדותי ליטול את מקומו של אביו כבן זוגו של אימו, כמו גם האשמה שחש כשנהנה מאוננות נורמלית לילד בגילו. הנער הודה כי הוא מעונין לקיים יחסים עם אמו ואף על פי כן, הוא לא היה מסוגל לקשור בין הפחד מסוסים לפחד מאביו. פרויד ציין כי "צריך היה לומר להאנס דברים רבים אשר לא יכול היה לומר לעצמו".
מבקרים רבים מאמינים כי פנטזיות וזיכרונות ילדות הנוגעות לפיתוי אשר דווחו על ידי פרויד, לא היו זיכרונות אמיתיים אלא נוצרו ונבנו על ידי פרויד במהלך הטיפולים במטופליו.
