וסת

מתוך ויקיסקס
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחשת פוריות הרלוונטית לנשים שלהן מחזור באורך 26 עד 32 ימים. השלב הראשון - הווסת - מסומן באדום.

וסת (בלעז: menstruation) היא דימום בקרב נשים בתחילת מחזור הווסת ("המחזור החודשי", או בקיצור "המחזור"). הווסת היא השלב הראשון של המחזור.

הדימום הוא דם ורקמת רירית שמקורם ברחם האישה. הדימום מופרש דרך הנרתיק. אורכו של הדימום מספר ימים ובמהלכו מאבדת האישה כחמישים מיליליטר של דם (כולל הרירית המופרשת). הרירית מכילה אנזים בשם פלזמין, אשר מונע מהדם להיקרש.

תסמינים

נשים רבות חוות שורת תסמינים בלתי נעימים לפני או במהלך שלב הדימום כתוצאה של השינויים ההורמונליים והתכווצויות הרחם. תסמינים חמורים יותר עשויים להיות "כאבי מחזור" עזים (דיסמנוריה), כאבי בטן, מיגרנות וכאבי ראש, מצבי רוח משתנים, דיכאון ועצבנות. נשים אחדות חוות תסמונת קדם וסתית (PMS), בעיה קלינית-מחזורית. רשימת התסמינים משתנה מאישה לאישה. בנוסף, חומרת התסמינים משתנה ממחזור למחזור.

היגיינה

בעשורים האחרונים התפתחו מגוון אמצעים לספיגת דם הווסת, כדי למנוע את הכתמת הבגדים. כמו בהרבה מקרים אחרים, בעבר השתמשו באמצעי ספיגה רב-פעמיים משם עבר המשקל לאמצעי הספיגה חד-פעמיים וכיום, עם המודעות הבריאותית והאקולוגית, צצים שוב אמצעי הספיגה הרב-פעמיים אך בצורה משוכללת יותר מבעבר (כגון הגביעונית). בין אמצעי הספיגה אפשר למצוא:

  • תחבושות היגייניות חד פעמיות (פדים), המיועדות לשימוש חיצוני בלבד. ישנם סוגים שונים של תחבושות: האחד מכיל צמר גפן ארוז ומסודר. סוג אחר, מכיל חומרי ספיגה דחוסים. התחבושות נבדלות גם בקיומן או באי-קיומן של "כנפיים" - תוספת חומר שתפקידה עיטוף התחתונים וקיבוע התחבושת למקומה. יש הטוענים שחומרים אלו וחומרים אחרים שמטרתם להלבין את הפד להשגת מראה 'היגייני' יותר, מזיקים לעור הרגיש הבא איתם במגע.
  • טמפונים חד פעמיים, המיועדים לשימוש פנימי - לספיגת הדם טרם יצא מהגוף על ידי החדרת הטמפון לתוך הנרתיק. הטמפונים מתחלקים אף הם לכמה סוגים: עם מוליך ובלעדיו. יצוין כי שימוש בטמפון אחד לאורך פרק זמן ממושך עלול ליצור זיהום ואף לגרום לתסמונת הלם הרעל. פרק הזמן המרבי המומלץ כיום לטמפון הנו שמונה שעות (תלוי בכושר הספיגה של הטמפון). גם לטמפונים מוספגים חומרים כימיים שונים לספיגה מוגברת וליצירת מראה לבן ו'היגייני' וגם במקרה זה יש הטוענים שחומרים אלו מזיקים ואף גורמים לדימום יתר ולהארכת זמן הווסת. קיימים טמפונים 'אורגנים' שאין בהם חומרים נוספים והם עשויים צמר גפן מכותנה בלבד.
  • תחבושות רב-פעמיות מבד-עשויות לרוב מבד כותנה, מעוצבות עם 'כנפיים' הנסגרות על ידי לחצני 'תיקתק' או 'סקוטש'.
  • טמפון רב-פעמי מסיליקון - גביע סיליקון אשר מוחדר לנרתיק ואוגר את הדם בתוכו. ניתן לריקון, שטיפה ושימוש חוזר. בשימוש נכון יכול להחזיק שנתיים.
  • צמר גפן - היה בשימוש כסופגן עיקרי עד שנות השבעים.

הווסת בדת

ביהדות

Postscript-viewer-blue svg.png ערך מורחב – נידה

כמו בתרבויות רבות, הווסת הנשית קיבלה התייחסות תרבותית רחבה. על פי ההלכה, בתקופת הווסת ומספר ימים לאחריה האישה נחשבת נידה או זבה, ואין לה לקיים יחסי מין בתקופה זו. בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה האישה נחשבת לטמאה בזמן הנידה והיו לזה השלכות שונות. אולם בימינו ההשלכה העיקרית וכמעט היחידה היא איסור לקיים יחסי מין. נושא זה מכונה בשיח הדתי של ימינו "טהרת המשפחה" ונחשב סממן עיקרי להשתייכות לקהילה הדתית.

פלגים דתיים נבדלים במידת ההרחקה בין האישה לבעלה בעת הווסת, כאשר עיקר הסיבה להרחקה כיום הוא מניעת התלקחות היצרים של בני הזוג בעת הווסת, כדי שלא להעמידם בניסיון. בעת הווסת, בני הזוג נדרשים לישון במיטות נפרדות, ואסור להם לגעת זה בזה. אסור לבני הזוג לאכול מצלחת אחת.

לאחר תום הווסת על האישה להמתין שבעה ימים, ובסיומם, לאחר שביצעה בדיקות טהרה יומיות בכל אחד מהם, להגיע לטבילה במקווה. האשה תוודא, באמצעות החדרת פיסת בד לבנה, כי הדימום אכן פסק.

רבנים מעדיפים להשיא זוגות כאשר הכלה אינה בנידתה, כדי שיהיה מותר לבני הזוג להיות יחד לבד לאחר נישואיהם, אף כי קיימת אפשרות לנישואים בעת הווסת. לכן מזומן מועד הנישואים בדרך כלל לאחר חישוב שעורכת הרבנית עם הכלה, בקשר למועד הווסת.

איסור המגע המיני במשך 4-7 ימי הווסת ועוד 7 ימי היטהרות לאחר מכן גורם לכך שבני הזוג מקיימים יחסי מין לראשונה בכל חודש במועד התואם את זמן הביוץ, כלומר בזמן הפורה ביותר של האישה. ישנם מקרים בהם הקפדה על חוקי הנידה גורמת לכך שהאישה אינה יכולה להתעבר, מאחר שהביוץ מתרחש בזמן שבו היא אסורה על פי ההלכה. מצב זה נקרא "עקרות הלכתית". בימינו יש לכך פתרונות שאינם סותרים את ההלכה [1] [2] [3].

בנצרות

ברוב הזרמים בנצרות אין מנהגים מיוחדים הקשורים לווסת. ישנם זרמים, והנצרות האורתודוקסית בכללם, האוסרים על נשים לקבל את המיסה בזמן הווסת, אם כי הלכה זו לא ידועה ולא נהוגה בכל המקומות. ישנם זרמים בנצרות המקיימים את הלכות נידה שבספר ויקרא בדומה למקובל ביהדות.

באסלאם

הפרשנות המסורתית לקוראן אוסרת קיום יחסי מין בזמן הווסת, אך קירבה אחרת מותרת. כמו כן נאסר על הנשים להתפלל או לצום בזמן הווסת. יש אוסרים על נשים אף להיכנס למסגד בזמן הווסת. בסיום הווסת האישה נדרשת לטבול כדי שתוכל שוב להתפלל, לצום או להיכנס למסגד (בדומה לטבילה הנדרשת מהגבר והאישה לאחר שקיימו יחסי מין).

הווסת בספרות

אחד ההסברים למקורה של אגדת "כיפה אדומה" הוא שהאגדה סופרה בתקופות מוקדמות על ידי האם לבנותיה, בתחילת גיל הבגרות המינית. המסר של הסיפור היה: עכשיו, כאשר יש לך כיפה אדומה, קרי וסת, עליך להיזהר מ"זאבים".

ראו גם