זנות

מתוך ויקיסקס
(הופנה מהדף זונה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצייר הצרפתי אנרי דה טולוז-לוטרק נהג לבקר בבתי זונות ולצייר את הנשים ולקוחותיהן. ("Reine de Joie" משנת 1892.
זונה גרמנית
זונה איטלקייה, שנות ה-20.

זנות היא קיום פעילות מינית (לעתים רבות יחסי מין) תמורת תשלום. מרבית העוסקים במקצוע זה הן נשים, אך קיימת גם זנות גברית, בין אם עבור גברים אחרים ובין אם עבור נשים. יש המחשיבים את הזנות כמקצוע, והיא זכתה לכינוי "המקצוע העתיק ביותר בעולם".

הזנות בעת העתיקה

הזנות בעת העתיקה הייתה דבר מקובל בתרבויות רבות והיא עתיקה לפחות כימיו של הספר הראשון בתולדות האנושות - עלילות גלגמש מן התקופה השומרית, בסוף האלף השלישי לפני הספירה. בספר זה ממלאת זונה בשם שׁמְחָ'ת תפקיד מרכזי בתהליך חניכותו וחברותו של הצייד אֶנְכִּדוּ הפרא. לאחר שבילו במשך שישה ימים ושבעה לילות גילה אֶנְכִּדוּ כי איבד את כוחו הפיזי החייתי אך זכה בחכמתה. משל ל'תירבות' אֶנְכִּדוּ הפרא באמצעות מיניותה של שׁמְחָ'ת.

זנות במצרים הפרעונית

בממצאים ההיסטוריים מימי מצרים הפרעונית לא נמצאו מקורות חד משמעיים שניתן להסיק מהם כי ניתן היה לרכוש במצרים שירותי מין תמורת תשלום. הדבר נובע מהפירושים השונים שהעניקו ההיסטוריונים עת פענחו את כתבי המצרים. רקדניות וזמרות הופיעו לעתים בעירום בפני קהל, קיימות עדויות למגעים מיניים בזמן קיום פולחנים ונמצאו כתבים המספרים על בתי עינוגים, אך לא הוכח ששירותים ניתנו תמורת תשלום. הדוגמה המפורשת הראשונה המתארת קיום יחסי מין תמורת תשלום במצרים העתיקה מובאת על ידי מקור לא מצרי. בעת ביקורו בפירמידות גיזה מתאר ההיסטוריון היווני הרודוטוס סיפור ששמע, לפיו המלך המצרי חוּפוּ שהיה להוט לסיים את בניית הפירמידה שתכנן, שלח את ביתו לעבוד בבית זונות כדי לממן את בנייתה.

זנות התקופה התלמאית

מן התקופה התלמאית כאשר מצרים העתיקה נפלה לידו של אלכסנדר מוקדון, החלו להופיע עדויות ודאיות לקיומן של זונות שהעניקו את שירותיהן תמורת תשלום. אחת העדויות מובאת בסיפורו של הנסיך סֶתְנֵה. הנסיך גנב מקבר בעת מסע הלוויה פפירוס ובו טקסטים בעלי כח כישוף. ימים לאחר מכן פגש הנסיך אישה מהממת ביופייה, אליה שיגר מכתב ובו כתב: "עשר מטבעות זהב אתן לך, בלי נא שעה במחיצתי" האישה היפה ענתה לו: "טהורה אני ולא ממוצא נחות, אם תחפוץ לעשות בי כרצונך בוא לביתי ונעשה זאת מבלי שיגלה איש ושמי לא יתבזה". לבסוף מגלה הנסיך שחלם חלום בלהות, עונש על גניבת הפפירוס. הוא החזירו והכל בא על מקומו בשלום. הצעתו הכספית של סֶתְנֵה מבהירה כי אכן שירותי מין ניתנו תמורת תשלום. עדות נוספת המובאת בחיבור שנתגלה בכתבים מן התקופה הזו מרמזת על כך שזונות בהכרח הסתובבו ברחוב והציעו מרכולתן בו נכתב כי: "השוכב עם אישה מן הרחוב ייחתך ארנקו לגזרים".

הזנות בתנ"ך

על פי המסופר בתנ"ך בתקופה הקדם מקראית והמקראית הזונות היו יושבות בצידי דרכים, ומכסות את פניהן, לבל יזהו אותן בשל החשש להתנכלות החברה. [1]

המקרא אוסר על אב להוריד את בתו לזנות. "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה." (ויקרא י"ט 29). העונש על בת כהן שהחלה לזנות היה שריפה באש, כאשר המקרא מנמק שהיא מחללת את אביה. "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת - אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"(ויקרא כ"א 9). בהמשך למגמה זו בין הנשים שהיו אסורות בחיתון עם הכהן הייתה הזונה, לצד החללה והגרושה[2]. בסיפור תמר אשת ער, יהודה הולך לזונה, ואף מפקיד בידה את סממני מעמדו ללא כל הסתייגות, אך כאשר מתברר כי הרתה לזנונים, היא נידונה למוות בשריפה. ניתן לציין כי התייחסות במקרא לתופעת הזנות די מצומצמת (חמישה פסוקים ומתוכם שניים בענייני כהנים) ואף שהעמדה כלפיה שלילית, איסורה אינו חמור כמו עבירות אחרות שהיו כרוכות בעונש מוות.

סיפור ידוע על זונה בתקופת התנ"ך, היה הסיפור על רחב הזונה, שסייעה ליהושע בן נון לכבוש את עיר החומה יריחו[3]. אף כי ניתנו פירושים אחרים מדרך הפשט, חז"ל סברו שמדובר בזונה ממש. [4] על יפתח הגלעדי כתוב שהוא היה בן אישה זונה[5], והושע הנביא מצטווה על ידי ה' לקחת אשת זנונים ולהוליד ממנה ילדים, כדי להמחיש את היחסים שיהיו בין הקב"ה לישראל[6]. גם שאר נביאי ישראל כמו ישעיהו וירמיהו משתמשים בדימוי זה. יחזקאל אף מפליג ואומר שבניגוד לזונות שמקבלות אתנן, ישראל נמשלים לפרוצה המשחדת את לקוחותיה ונותנת להם אתנן [7]

אף שבמקרא אין איסור לאו מפורש, שאומר שאסור לבקר אצל קדשה או זונה, בספר עמוס מתואר חטא של הליכת אב ובנו ביחד לבקר אצל הנערה, (עמוס ב' 7) "וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה - לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי". מכאן אפשר ללמוד שהזנות מגונה, וייתכן שהגנאי הגדול הוא בעיקר בזה שאב הולך עם בנו, או שמא גם פה מדוברת בזנות פולחנית, של "זונת מקדש", בגלל הקשר הפסוקים ובגלל ההקבלה שאפשר לעשות לפולחן המולך שגם בו מדובר על חילול שם קודשו של הקב"ה.

זנות פולחנית

בימי קדם הייתה נהוגה במקביל לזנות הרגילה גם זנות פולחנית. במקרה זה היה מדובר בקיום יחסי מין עם כהנים וכהנות של אלילים מסוימים. המטרה הייתה למשוך אנשים למקדש, או כחלק אינטגרלי מהפולחן במטרה להתקרב לאליל באופן פיסי דרך משרתיו. במקרא יש איסור להיות קדשה או קדש, ואף לקבל אתננם לבית המקדש. (דברים כ"ג 18-19) על פי הפשט קדשה הוא מושג שונה מזונה, וקשור לזנות פולחנית של עבודת אלילים.

עקבות לדבר ניתן למצוא גם בתנ"ך:

"לא תהיה קדשה מבנות ישראל, ולא יהיה קדש מבני ישראל. לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר, כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם" (דברים כ"ג י"ח-י"ט)
"לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה, כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט" (הושע ד' י"ד)
"תמת בנער נפשם, וחיתם בקדשים" (איוב לו י"ד) - נערים העוסקים בזנות פולחנית חשופים למחלות ולמוות.

לכן הזונה המקראית גם הייתה קרויה גם קדשה, וגבר העוסק בזנות ("ג'יגולו") נקרא קדש, כנראה בגלל הזנות הפולחנית שהייתה נהוגה במקדשי אלילים שונים כמו אשרה, ששליחה במיתולוגיה כנענית נקרא קדש-אמרר.

זנות ביוון העתיקה

Postscript-viewer-blue svg.png ערך מורחב – זנות ביוון העתיקה

זנות באימפריה הרומית

הרומאים פיתחו את נושא הזנות, ואף עשו מהנושא עסק כלכלי, מכיוון שמיקמו בתי זונות בסמוך לשווקים, וכך היה אפשר לשלב מסחר בתענוגות. ניתן ללמוד על כך מדבריו של הנואם הידוע לאותה תקופה אפולודורוס: "יש לנו נערות שעשועים כדי לענג אותנו, פילגשים על מנת לספק את צרכי הגוף ונשים כדי להמשיך את השושלת".

בשרידי העיר פומפיי אשר נחרבה בהתפרצות וולקנית, נמצאו עדויות לתעשיית המין במקום. בחלק מבתיה של העיר נמצאו חדרוני אירוח שהציעו שירותי מין בתשלום לעשירי העיר ולמבקרים. את פחותי האמצעים שימש "בית הזונות הגדול". בית זה נשתמר באופן כמעט מושלם והוא מוכר בזכות ציורי הקיר הארוטיים, המיטות ופינות ההתייחדות.

עם זאת העיסוק בזנות ברומא היה בלתי מכובד הן לגבי הזונות עצמן והן לגבי לקוחותיהן. עבור האחרונים נחשב הביקור אצל הזונה לפחיתות כבוד. הרומאים פיקחו באדיקות על הזונות, לרבות רישום מלא במשטרה והעיסוק בזנות הותר רק על-פי רישיון שניתן תמורת תשלום. הזונות היו גם חייבות לעטות לבוש מיוחד ולצבוע את שערן לצהוב, או לחבוש פאה צהובה. מי שנרשמה פעם כזונה, לא יכלה לשנות את מעמדה. הזונות היו לרוב שפחות שהובאו מרחבי האימפריה בכיבושיהם. על נשים מקרב האצולה נאסר לעבוד בזנות.

זנות הומוסקסואליות ברומא

באימפריה הרומית, מערכות יחסים הומוסקסואליות היו עניין מוכר וידוע. יחסים אלו נשאו משמעות של שליטה, ויצרו מערכת יחסים שבין אדונים ועבדים. לכן קיים קושי בהגדרת היחסים כמתן זנות. עם זאת קיימות עדויות אחדות לזנות הומוסקסואלית. הקיסר אלאגבאלוס קיים יחסי מין עם זונות ממין זכר בטרם נרצח. מחליפו, בן דודו אלכסנדר סוורוס העלה את הנושא לתודעה בכך שהטיל מיסים גבוהים על זנות הומוסקסואלית, בדומה למיסים שהוטלו על זונות וסרסורים ואילו פיליפוס הערבי, כבר הוציא את הזנות ההומוסקסואלית מחוץ לחוק לחלוטין, בטענה שהיא התנהגות "לא רומאית".

הזנות בעת החדשה

ברוב מדינות העולם המערבי הזנות חוקית אולם היא אינה ממוסדת ועל כן הסרסרות, מכוני הליווי, והשידול לזנות אינם חוקיים ברוב המדינות לפחות מבחינה תאורטית. לעומת זאת כמעט בכל מדינות ערב שבהן שולט האסלאם ובמדינות עולם שלישי רבות גם הזנות עצמה אינה חוקית ויכולה לגרור אחריה עונשים כבדים ואף עונש מוות.

באירופה הזנות נהוגה ואף ממוסדת בחלק מהארצות. באמסטרדם שבהולנד מוכר וידוע רובע ה"חלונות האדומים" שבו זונות יושבות וממתינות ללקוחות בחלון ראווה. טעות מקובלת היא שביפן הזנות מתכנסת תחת מוסד הגיישה, אך לא כך. מעמד הגיישה אינו כולל שירותי מין באופן כללי, למרות שבעבר היו גיישות שמכרו את הזכות לבעילת הבתולין שלהן.

בעיות הנלוות לזנות

כתובת גרפיטי מאזור התחנה המרכזית בתל אביב, אזור הידוע כמרכז ארצי לזנות ופורנוגרפיה בישראל

העוסקים במלאכה נאלצים לחפש לקוחות כשהם עומדים במקומות ציבוריים ידועים כגון לאורך כבישים ראשיים, בין עירוניים, או במקומות בשולי ערים. בתור שכאלו, העוסקים בזנות חשופים לסכנות רבות, ופעמים רבות נרצחו זונות על ידי לקוחותיהן, נאנסו או הוכו (מקרה מפורסם הוא זה של ג'ק המרטש).

קיימים גם מקומות מיוחדים (שאינם חוקיים ברוב הארצות) הנקראים בתי בושת. בשנים האחרונות נפוצו בישראל הביטויים "מכון ליווי" ו"מכון בריאות" שהם שמות כיסוי לבית בושת. אף שלכאורה הם אמורים לתת הגנה לעוסקות בדבר, לרוב הם מנצלים את הזונות, ומעסיקים אותם בתת-תנאים, תוך שהם גורפים את רוב הרווחים. מכונים אלו הביאו לידי תופעת הסחר בנשים, וניצולן המחפיר.

יש הטוענים כי זנות גורמת, בין היתר, להפצת מחלות מין, אולם אין הוכחות מוצקות לטענה זו במדינות המערב. לעתים קרובות הזנות מלווה או באה כתוצאה מפשעים אחרים. נשים לעתים מאולצות לעסוק בזנות עקב סיבות כלכליות וחברתיות. אילוץ נשים (או גברים) לעסוק בזנות ושידול לזנות נחשבים לפשע כמעט בכל מדינות העולם ורבים חושבים שזנות משפילה את העוסקים בה.

זנות ופמיניזם

ההגות הפמיניסטית חלוקה ביחסה לזנות. הפמיניזם הרדיקלי טוען, כי זנות היא אונס לכל דבר. התומכים בטענה זו מבקשים לראות את הזנות כחלק מתוך חווית חיים נשית, שכוללת בתוכה דיכוי, השפלות, הטרדות ותקיפות. לטענתם, זנות נובעת מהשילוב שבין דחיקת נשים ממקורות הכנסה והשכלה, לבין ההחפצה המתמדת של נשים והתעללויות מיניות.

התומכים בטענה זו מצביעים על כך שרוב העוסקים בזנות הן נשים וילדים, ומפנים למחקרים המראים שרבות מהנשים שבחרו לעסוק בזנות סבלו מהתעללות מינית בעברן, או ממצוקה כלכלית בהווה, או שילוב של שני הדברים. מכאן מסיק הפמיניזם הרדיקאלי שזנות היא לא בחירה אמיתית, אלא שחזור של טראומה מינית בחברה שמנצלת מין וכסף כדי לשלוט בנשים. התומכים בגישה זו טוענים גם, כי האפקט הפסיכולוגי של הזנות - ניתוק מהגוף, יחס מכני למין, דימוי עצמי נמוך - מזכיר את האפקט הפסיכולוגי של תקיפות והטרדות מיניות.

לאור זאת הפמיניזם הרדיקלי רואה ב"בחירה" של הזונה כפייה, וטוען כי יש למנוע את הזנות. לפי גישה זו הזנות מזיקה לעוסקות בה בכך שהיא חושפת אותן למחלות, לאלימות פיזית ומינית, לבעיות נפשיות שונות וכתוצאה מכך גם לסמים. כמו כן לפי גישה זו הזנות מזיקה גם לנשים אחרות משום שהיא מסייעת להחפצת הנשים. טענה נוספת היא שהחברה מכירה בשתי קבוצות של נשים: הרעיות הטובות והזונות, ולכן קיומה של זנות מסייע לחברה לחנך נשים להתנהג בצייתנות וכניעות, על מנת שלא יחשבו כמי שחצו את הקו האסור.

מנגד, יש זרמים בתנועה הפמיניסטית הרואים בזנות דבר חיובי. לפי גישה זו, זנות היא דווקא פתח השתכרות ואף עצמאות לנשים בחברה שהיא פטריאכלית במהותה. עוד נטען שהזנות היא ביטוי לחופש המיני של האישה ולעצמאותה לגופה, וכי הזונה אינה מי שיש להלחם בה, אלא הסרסור. לפי טענה זו, העלמת הזנות לא תשפר את מצבן של נשים, שישארו בחוסר פרנסה. גישה זו נתמכת גם בתנועות של זונות ברחבי העולם, המכנות עצמן "עובדות מין", שטוענות שהן עוסקות במקצוע מתוך בחירה חופשית; לטענתן, באופן אירוני הפמניזם הרדיקלי עושה מה שעשו גברים במהלך השנים - מתערב ברצונותיהן של נשים, קובע כי הוא אינו אמיתי, ומבקש למנוע מהן עצמאות כלכלית. עם זאת, שתי העמדות מכירות בכך שהזונה אינה צריכה לשאת באחריות פלילית, ושמוסד הסרסרות הוא מסוכן.

מעמדה המשפטי של הזנות

Postscript-viewer-blue svg.png ערך מורחב – זנות לפי מדינה

בעשורים האחרונים מתקיימים דיונים במדינות שונות בנוגע למעמדה המשפטי של הזנות. שתי סוגיות מרכזיות הן מיסוד הזנות, ולעומתו ההפללה של הלקוח.

בעשורים האחרונים גוברים הקולות הקוראים למיסוד הזנות או הקלת המגבלות המוטלות עליה, בנסיון להגביל את הנזקים שהיא גורמת. התומכים ברעיון זה טוענים כי איסור העיסוק בזנות הופך את הזונות לפושעות, דוחק אותן לשולי החברה ולזרועות הפשע המאורגן, ובכך שולל מהן הגנה מינימלית שכל אזרח זכאי לה. בנוסף, לא נראה כי האיסורים החוקיים על הזנות מצמצמים את שיעור התופעה. התומכים בחקיקה המתירה זנות טוענים כי בדרך זו תיפתח בפני העוסקים בשירותי מין הגישה לשירותים רפואיים וסוציאליים, ויהיה קל יותר לפקח על בריאותן של הזונות ולקוחותיהן ולמנוע תופעות של עבדות או סחר בנשים. באופן זה ניתן יהיה גם להגביל את התחום הגאוגרפי בו עובדות הזונות לאזורים מסוימים, כדי למנוע זנות רחוב או התפשטות הזנות לשכונות מגורים.

הזנות באירופה. בירוק: הזנות חוקית וממוסדת, בכחול: הזנות חוקית אבל סרסרות ובתי זונות אינם חוקיים, באדום: הזנות או צריכתה אינם חוקיים

במדינות אוסטריה, גרמניה, הולנד, הונגריה, יוון, טורקיה (לנשים זונות בלבד), שווייץ, במחוזות מסוימים במדינת נבדה שבארצות הברית ובמדינות קווינסלנד, ניו סאות' ויילס ו-ויקטוריה שבאוסטרליה הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע. בגרמניה על הזונה להיות בת 16 ומעלה; בהולנד עליה להיות בת 18 ומעלה ועל לקוחותיה להיות בני 16 ומעלה, בנבאדה על לקוחותיה של הזונה להיות בני 21 ומעלה.

מנגד, טוענים המתנגדים שמיסוד הזנות לא הביא להפחתה בשיעור הסחר בנשים במדינות בהן הזנות ממוסדת. גורמים שמרנים ודתיים טוענים כי מיסוד הזנות יפגע ברגשות הציבור ובערכים המוסריים והדתיים שלו. טענה אחרת היא טענת הפמיניזם הרדיקלי, לפיה רעיון מיסוד הזנות הליברלי רואה מול עיניו את רווחתו הכלכלית של הציבור, ומקריב למענה את רווחתן של הזונות בכך שהוא לא פועל לסייע להן לצאת ממעגל הזנות. עוד נטען כי מיסוד הזנות מכשיר את הניצול המיני של נשים ובכך פוגע לא רק בזונות עצמן; דוגמה לכך היא שיטת דמי האבטלה בגרמניה, המחייבת את המובטל לבחור בעבודה שהוצעה לו כתנאי לקבלת דמי אבטלה, ומכירה בזנות כעבודה שניתן להציעה כתנאי כזה.

במקביל לוויכוח סביב מיסוד הזנות, קיים ויכוח הפוך בשאלת ההפללה של הלקוח. המצדדים בצעד זה טוענים שזנות היא תופעה שיש להאבק בה לא באמצעות הטלת איסורים על הזונה, שבה יש לראות קורבן, אלא באמצעות הטלת איסורים על הלקוח. שיטה זו יושמה בשבדיה, ודיונים בדבר אימוצה התקיימו גם בישראל. עוד טוענים התומכים בשיטה זו, כי על ידי הטלת איסור פלילי על לקוחות של זונות, ניתן גם לצמצם את תופעה הסחר בנשים, מכיוון שגברים יחדלו לבקר בבתי בושת. המתנגדים להפללה של הלקוח טוענים כי מדובר בהתערבות בוטה בחופש הפרט, הן של הלקוח והן של הזונה, וכי הדבר יפגע בסופו של דבר בזונות עצמן. עוד נטען כי ההפללה של צריכת שירותי הזנות לא תביא להיעלמות התופעה, או להפסקת הסחר בנשים; הניסיון השבדי מלמד שתופעות אלו לא נפסקו, אלא "ירדו למחתרת" והפכו להיות בלתי נראות ובלתי נגישות למשטרה, ובכך מסכנות את הזונות עוד יותר. כמו כן נטען כי הסרסורים הם הגורמים שיש להלחם בהם, ורדיפה אחרי הלקוחות עלולה להביא לקשיים בהשגת עדויות כנגדם.

הזנות בהלכה

היחס לזנות ביהדות הוא שלילי, עם נימה מעט אמביוואלנטית. על פי פשט התנ"ך זונה היא זו אשר מקבלת תשלום עבור השירותים המיניים שהיא מציעה, ככתוב "לא תביא אתנן זונה" "וינאפו ובית זונה יתגודדו" ובעוד מקומות רבים בתנ"ך. התנאים עצמם במסכת יבמות (סא/ב), התלבטו כיצד יש להגדיר זונה, אף שהיה מי שטען שכל אישה שמקיימת יחסים מחוץ לנישואין תכנס למעמד זה הוא נדחה, ולבסוף הם הכריעו בדעת הרוב לבחור את האופציה הקלה ביותר, ולהגדיר זונה כאישה שקיימה יחסים עם אדם שאסור לה להנשא לו באחד מאיסורי העריות, כפי שפוסק הרמב"ם, (איסורי ביאה י"ח). אולי כדי לא להרבות בני כהן פסולים.

חז"ל צמצמו את איסור הזונה אך ורק לגיורת, לשפחה משוחררת ולישראלית שקיימה יחסי מין עם אדם האסור לה מן התורה. ועם זאת הם מתייחסים אליה כאל שאסורה הלכתית אבל רק מדבריהם. אם כן חז"ל מצד אחד רואים אותו כתופעה מכוערת ומגונה שיש להרחיק ממנה את האנשים, ואף יש ביניהם מי שמזהירים שזנות מביאה לאנדרלמוסיה, (בראשית רבה פרשה כו, ה). אבל מצד שני יש שחשבו בטעות שבתנאים מסויימים התירו ללכת לזונה. בתלמוד בבלי, כתוב בשלושה מקומות, שאם ייצרו של אדם מתגבר עליו והוא לא יכול לו, שילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך לעיר אחרת שלא מכירים אותו כיהודי ויעשה מה שלבו חפץ, והעיקר כדי שלא יחלל שם שמים ברבים במקום שמכירים אותו. והדבר לא יחשב לו כמי שדחק רגלי שכינה[8]. דבר שלא נאמר על שום איסור אחר. אך הראשונים הסתייגו מהפירוש הפשטני, ופירשו שכוונת הגמרא היא שיגיעת הדרכים והאכסנאות ולבישת שחורים והתעטפות בבגדים שחורים מונעים את האדם מן העבירה[9], והיו ראשונים שפירשו שמה שהתירה הגמרא הם רק דברים הקרובים לערווה כמו אכילה ושתייה ומיני זמר וכיוצא בהן[10], והיו שפשוט לא פסקו הלכה כמותו[11] .

הרמב"ם נחשב למחמיר והוא שמבין שקדשה היא סתם זונה, פוסק שאין להתקרב לד' אמות של פתח זונה, (איסורי ביאה כ"א כ"ב), אף שבהלכות איסורי ביאה ברשימה הארוכה של המשגלים האסורים (36 במספרם), הוא איננו כולל את הביאה על הזונה. (איסורי ביאה א'). בהלכות אישות כותב הרמב"ם שלאחר מתן תורה נאסרה הזנות. לעומתו ישנם ספרי שו"ת מימי הביניים, שדנים בשאלה האם ישנה עדיפות שנשים בבית זונות יהודי יהיו יהודיות או גויות. כמו כן, ישנה עדות בשו"ת הרב יצחק עראמה על קהילות שהייתה בהן זנות ממוסדת וממומנת על ידי הקהילה ובהיתר רבניה, כדי להציל את הרווקים מאיסורים חמורים יותר כמו אשת איש, דבר שהרב עראמה התנגד לו בתוקף.

היחס המקל לתופעת הזנות ניכר גם אצל הרמ"א, שפוסק כמו רבים, שאיסור זנות המקראי הוא על נשים שמקיימות יחסים עם אנשים שאסורים עליהן לחיתון, אבל זונות פנויות שמקדישות את אתננן לדבר מצוה כמו בית כנסת או ספר תורה, מותר לקבל מהן[12] . התייחסות מעניינת נוספת נמצאת בריב"ש (סימן מ"א), שפוסק שזונה שתבעה לאחד, שנדר לה דבר באתננה - והוא כופר, צריך להשבע, כמו בשאר תביעות.

החוק בישראל

מפת הזנות התל-אביבית לפי בדיקה של גיאוקרטוגרפיה, כאשר אדום מייצג אזור רווי בזנות.
Postscript-viewer-blue svg.png ערך מורחב – זנות בישראל

בישראל הזנות עצמה, כלומר מתן שירותי מין תמורת תשלום, חוקית, אבל השידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך אסורה הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור פרסום שירותי זנות בעיתונים.

תמונות נוספות

הערות שוליים

  1. ^ (בראשית ל"ח ט"ו)
  2. ^ (ויקרא כ"א ז')
  3. ^ יהושע ב' א'
  4. ^ אחדים מהפרשנים כמו רש"י ורד"ק ומצודת ציון הלכו בעקבות תרגום יונתן "פונדיקתא", שרחב נקראה זונה על שם מקצועה - מוכרת מיני מזונות. וישנם עוד פירושים שונים על פי אגדות חז"ל במסכת מגילה (דף טו/א)
  5. ^ שופטים י"א א'
  6. ^ הושע א' ב'
  7. ^ "לְכָל-זֹנוֹת, יִתְּנוּ-נֵדֶה; וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת-נְדָנַיִךְ, לְכָל-מְאַהֲבַיִךְ, וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב, בְּתַזְנוּתָיִךְ". (יחזקאל טז, ל"ג-ל"ה)
  8. ^ (מסכת מועד קטן דף יז/א מסכת קידושין דף מ/א, מסכת חגיגה דף טז/א).
  9. ^ תוספות שם בד"ה "ויעשה מה שלבו חפץ" ורבינו ירוחם בתולדות אדם וחוה נתיב י"ח חלק ג' דף קס"ה טור ב' והריטב"א ראש השנה דף טז/ב ואורחות צדיקים בשער התשובה בשם רבינו חננאל
  10. ^ רא"ש מועד קטן פרק ג' סימן י"א
  11. ^ רי"ף מועד קטן דף ט/א
  12. ^ שו"ע, אורח חיים סימן קנ"ג כ"א

קישורים חיצוניים

ראו גם