שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 2,076 בתים ,  13:49, 6 ביולי 2013
רבים מגדירים את הפדופיליה כבעלת התנגדות גבוהה ביותר לטיפול פסיכולוגי<ref>1.Crawford, David (1981). "Treatment approaches with pedophiles." Adult sexual interest in children. 181-217. </ref> ופסלו את רוב הטיפולים הרפארטיביים בטענה שהם לא יעילים. אחרים, כמו דוקטור פרד ברלין, טענו ש"ניתן לטפל בפדופיליה בהצלחה אם הקהילה הרפואית תתן לנושא יותר תשומת לב". <ref name="edwards" /> דיווחים על הצלחות בקרב טיפולים רפארטיביים מעטים מאוד.
==== טיפול רפואי ====
תרופות [[אנדרוגן|אנטי-אדרוגניות]] כמו הדפו פרוברה (Depo Provera) עשויות לשמש כדי להפחית את כמות הטסטוסטרון (מה שנקרא "סירוס כימי”) לעתים בנוסף לטיפול לא רפואי כפי שמוזכר בפסקה הקודמת. תרופה אחרת בשם Gonadotropin-releasing hormone analogues אשר השפעתה נמשכת זמן רב יותר והיא בעלת תופעות לוואי מעטות יותר, עשויה לשמש גם כן להפחתת הליבידו וניתן להשתמש גם בה.<ref>1.Cohen, L.J. & Galynker, I. I. (2002). Clinical features of pedophilia and implications for treatment. Journal of Psychiatric Practice, 8, 276-289. </ref>
קלאוס מ. באייר (Klaus M. Beier) מהמוסד לרפואה חברתית ומינית (Institute of Sexology and Sexual Medicine at Charité) מדווח על הצלחות במחקר מקדמי שהשתמש בשיטת טיפול מעולם הפסיכו-דרמה בשם "משחק תפקידים". לפי המחקרים, הפדופילים שלטו יותר בדחפים שלהם אחרי שהבינו את נקודת מבטו של הילד.<ref>1.[http://www.eux.tv/article.aspx?articleId=8937|EUX.TV - Berlin hospital says therapy helped 20 paedophiles] </ref><ref>1.[http://www.dw-world.de/dw/article/0,2144,2570472,00.html|German Pedophilia Project Touts Results, Pleads for Funds | Germany | Deutsche Welle |31.05.2007] </ref>
 
במדינות מערביות רבות, בהן גרמניה וישראל, המוסכמה היא כי לא ניתן לשנות את ההעדפה המינית של הפדופיל, ולכן הטיפול מתרכז בהבנת הבעיה שבקרבה לילדים ובמתן כלים לצורך התמודדות עם ההפרעה. טיפול זה מתבסס לחלוטין על שיתוף הפעולה של המטופל ועל רצונו להשלים עם מצבו ולטפל בבעיה.
 
===חובת דיווח===
בהתייחס לחובת הדיווח של פסיכיאטרים ופסיכולוגים על עבירות מין של מטופליהם, חובת הדיווח משתנה ממדינה למדינה. במרבית המדינות המערביות, קיימת חובת דיווח כאשר העבירה מתרחשת בפועל. בגרמניה למשל, אין חובת דיווח גם אם נעשתה עבירה וזאת לצורך עידוד .
 
בישראל, בהתייחס לעבירות מין בילדים, חובת הדיווח קיימת רק כאשר "היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין בידי האחראי (הורה, הורה מאמץ, קרוב משפחה, אפוטרופוס, מורה, יועץ, שמרטף וכל אדם מעל גיל 18 שגר בביתו של הילד) עליו". משמעות הדבר היא שאם אחד מאלו מודה בפני מטפלו (או בפני כל אדם אחר, למעט קטין) כי ביצע עבירת מין בילד - חלה חובת הדיווח "בהקדם האפשרי". יחד עם זאת, פקיד הסעד יכול לבקש לאחר הדיווח להימנע מחקירה משטרתית ולהעדיף המשך טיפול פסיכולוגי. מנגנון זה משמש "שסתום בטחון" מפני מקרים בהם הפעלת הסמכות העונשית עלולה לגרום יותר נזק מתועלת. לגבי עבירות שנעברו בקטין על ידי מבוגר שאיננו האחראי, אין חובת דיווח על פי חוק.
== מושגים נוספים ==

תפריט ניווט