מדינות שבהן הזנות היא חוקית ומוסדרת

תוכן עניינים

• אפריקה: חוף שנהב, סנגל
• אסיה: בנגלדש
• אירופה: אוסטריה, גרמניה, יוון, הונגריה, לטביה, הולנד, שוויץ, טורקיה
• צפון אמריקה: קנדה, מקסיקו, פנמה, ארצות הברית
• אוקיאניה: אוסטרליה, ניו זילנד
• דרום אמריקה: בוליביה, קולומביה, אקוודור, פרגוואי, פרו, אורוגוואי, ונצואלה

אוסטריה

הזנות באוסטריה הינה חוקית אך מוגבלת בחקיקה. מרבית הזונות הנן מהגרות, בעיקר ממדינות הגוש המזרחי.

הזנות באוסטריה מוסדרת בחוק העונשין (Strafgesetzbuch), תחת חלק עשר: עבירות נגד מוסר מיני והגדרה עצמית.

קיום יחסי מין בתמורה לכסף הוא אינו אסור (ולפיכך מותר) אך סעיף 207b (התעללות מינית בקטינים) מאפשרת להעמדה לדין מי שקיים יחסי מין עם זונה מתחת לגיל 18. הגבלות נוספות קיימות בסעיפים 214 עד 217. העובדות בזנות נדרשות על פי החוק לעבור בדיקות רפואיות תקופתיות, כגון בדיקת איידס ומחלות מין אחרות. החוקים הפדרליים של מדינות המחוז השונות קובעות הגבלות נוספות על בסיס מיקום וזמן. החוק המגביל ביותר הוא זה של מדינת המחוז פורארלברג, שבה העיסוק בזנות הוא חוקי אך ורק בבתי בושת בעלי רישיון, אך עד היום לא ניתן רישיון כאמור.

בית המשפט העליון של אוסטריה (Oberster Gerichtshof) שנערך בשנת 1989 קבע כי הזנות היא חוזה לא מוסרי ולכן לזונה אין בסיס משפטי נגד לקוח המסרב לשלם לה עבור שירותי. פסק דין זה תוקן בשנת 2012 בשל הטענה כי העמדות המוסריות השתנו והזנות מוסדרת על ידי חוקים המקומיים. בפרט, כיום באפשרותן של זונות לתבוע לקוח המסרב לשלם עבור שירותיה.

תחת סעיף 216 לחוק העונשין האוסטרי, נאסר על זונה מלקבל הכנסה קבועה מאדם אחר ולפיכך זונה אינה יכולה להיחשב לשכירה. זונות אוסטריות נחשבות לעצמאיות ומאז 1986 הן גם נדרשות לשלם מס על הכנסותיהן מזנות, כמו גם ביטוח סוציאלי החל מ-1997.

בערים אוסטריות אין מחוזי אורות אדומים כמו Bahnhofsviertel (בפרנקפורט, גרמניה), Reeperbahn (בהמבורג, גרמניה) או דה ואלן (באמסטרדם, הולנד). תעשיית המין מבוזרת על פני הערים עד כי לעתים קשה להבחין בנוכחותה. זונות נדרשות להירשם אך עקב מספרן הרב של מהגרות העובדות בתחום, קיימת תופעה רחבה של זנות בלתי חוקית. הממשל הפדרלי מנסה לצמצם תופעה זו מפני שהיא מעודדת סחר בבני אדם, סרסרות ואונס. לפי רשויות הבריאות של וינה ומחקר שבוצע בקרב זונות רשומות ולא רשומות, נמצא כי רבע מהזונות הלא רשומות (אשר נעצרו על ידי המשטרה) נשאו מחלות מין. לעומתן, כמעט כל הזונות הרשומות היו בריאות.

גרמניה

בגרמניה הזנות היא חוקית ומוסדרת. בשנת 2002 שינתה הממשלה את החוק כדי לשפר את מצבתן המשפטי של העוסקות בזנות. בתי בושת גם הם חוקיים.

זנות-רחוב היא בדרך כלל מאורגנת ונשלטת על ידי סרסורים. במרבית הערים ישנם אזורים שבהם זנות-רחוב היא אסורה. בחלקן, העיריות גובות מזונות-הרחוב "מיסי בידור", כגון בעיר בון, שבה הזונות משלמות מס זה באמצעות מדחנים הממוקמים ברחובות המותרים. העירייה עשויה לגבות מס עבור זונות הפועלות מביתהן הפרטי ומבתי בושת. לחלק מהנשים כלי רכב מסוג קרוון שבו הן מקיימות יחסי מין עם לקוחות, בעוד נשים אחרות מקיימות יחסי מין בכלי הרכב של הלקוחות או בבית מלון סמוך. בערים מסוימות קיים גם דרייב-אין (Verrichtungsbox) המאפשר לקיים יחסי מין בתוך הרכב, כשהוא חונה בתוך מבנה.

זונות עשויות לשתף פעולה עם בעלי פאבים כדי להשיג לקוחות ולעודד אותם לצרוך שתייה יקרה. במסגרת שיתוף הפעולה המקובל, הזונה תעודד את הלקוח לרכוש לה ולעצמו שתייה יקרה, כשיחסי המין יתקיימו לאחר מכן במבנה סמוך. בעל הפאב קובע את מחיר השירות והוא מתחלק בתמורה יחד עם הזונה.

מרכז ארוס (Laufstraße; על שם אל האהבה) הוא מבנה או רחוב שבהם נשים יכולות לשכור חדר אחד בתמורה ל-80-150 אירו ליום. לאחר מכן הן משדלות לקוחות דרך הדלת הפתוח או החלון הפתוח. מחירים בדרך כלל נקבעים על ידי הזונות, החל מ-25-50 יורו עבור יחסי מין קצרים. בעלי הדירות מספקים אבטחה וארוחות לזונות. הנשים עשויות לגור בדירות אלו, אך רובן אינן. למבנים אלו אין כניסה לקטינים ולנשים שאינן זונות. מרכזי ארוס קיימים בכמעט כל הערים הגרמניות הגדולות, כאשר הידוע ביותר הוא מרכז Herbertstraße ליד Reeperbahn בעיר המבורג. בית הבושת הגדול ביותר באירופה הוא מרכז ארוס בשם Pascha שבעיר קלן; בניין בן 12 קומות ובו 120 חדרים להשכרה ומספר ברים.

שירותי ליווי (Begleitagenturen), שבמסגרתן הלקוח יוצר קשר טלפוני עם זונה כדי להיפגש בביתו או בבית מלון, קיימים גם הן בגרמניה, אך הם לא פופולריים במיוחד שכן מרבית הצרכנים מעדיפים להסכים לחזותה של הזונה לפני קיום יחסי מין.

יוון

הזנות ביוון היא חוקית ומוסדרת בחקיקה. בתי בושות יוונים נדרשים להשיג רישיון עסק החל משנת 1999. נשים העוסקות בזנות נדרשות להירשם בתחנת המשטרה המקומית ולשאת עמן כרטיס רפואי המעיד על מצבן הבריאותי. עליהן לבצע בדיקות רפואיות ולעדכן את הכרטיס אחת לשבועיים. על אף פי כן, ממשלת ארצות הברית מעריכה (בדוח פנימי משנת 2008) כי רק כאלף נשים נרשמו ומועסקים באופן חוקי, בעוד 20,000 נשים, רובן זרות, עובדות בזנות באופן בלתי חוקי. הזנות-רחוב נשלטת על ידי פליטות ומהגרות אלבניות. רבים מהנשים הינן קורבנות סחר וניצול מיני.

הונגריה

הזנות בהונגריה הינה חוקית וממוסדת החל מ-1999. על פי החוק, בהינתן ביקוש מקומי, הרשויות המקומיות נדרשות להקצות אזורים שבהם נשים יכולות לעסוק בזנות. מרבית הרשויות המקומיות לא הקצו אזור מסוג זה. האיגוד המקצועי של זונות הונגריות דורש גם כיום כי יוקצו אזורים אלו בערים נוספות. קיימות דרישות קפדניות ומגבילות שבמסגרתן יכולות זונות לעבוד, בהן שמירת מרחק מבתי ספר וכנסיות. אין זה חוקי להפעיל בית בושת או "להלוות" דירה לזונה.

זונות נדרשות להירשם, לשלם מיסים ולעבור בדיקות רפואיות תקופתיות אחת לשלושה חודשים, אשר הן יכולות לבצע דרך האיגוד המקצועי.

לטביה

הזנות בלטביה היא חוקית מגיל 18 והיא מוסדרת בחקיקה. זונות חייבות להירשם, לעבור בדיקות בריאות אחת לחודש ולהצטייד בכרטיס רפואי. אף שהזנות עצמה חוקית, אין זה חוקי להפעיל בית בושת או לעבוד בשיתוף פעולה עם אחרים, ולפיכך הצורה האפשרית היחידה היא לעבוד כזונה עצמאית.

חל איסור על זונה לעבוד בזמן התפרצות אחת מן המחלות הבאות: הרפס, פטרת העור, כיני ערווה, זיבה, כלמידיה, גרדת, צרעת או עגבת. נאסר על זונה אשר נדבקה מנגיף ה-HIV (איידס) מלעבוד בזנות.

חל איסור להציע שירותי זנות במוסדות בידור ופנאי (כגון פאבים), כאשר האחריות לכך מוטלת על מנהלי המוסדות. זונות יכולות לעבוד מתוך דירה אשר הושכרה או נרכשה על ידן, אך ורק אם השכנים אינם מתנגדים לפעילות זו. המרחק בין דירה זו לבין כנסיות ובתי ספר יהיה לפחות מאה מטרים.

הולנד

הזנות בהולנד הינה חוקית והיא אחת המדינות הליברליות ביותר בעולם, והמושכת אליה תיירים למטרה זו ממדינות רבות באירופה ומארצות הברית. בעיר הבירה של המדינה, אמסטרדם, ממוקמת מחוז האורות האדומים המפורסם בעולם, דה ואלן. בהולנד מותר להפעיל בית בושת.

לפי האנציקלופדיה הבינלאומית למיניות, במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 עבדו כ-10% מהזונות ברחובות, 30% בחלונות ראווה, 30% במועדוני מין, 15% בשירותי ליווי ו-15% בביתן הפרטי. עיקר המכורות לסמים עבדו בקבוצת זנות הרחוב. במועדונים ובחלונות ראווה היו בעיקר נשים ממוצא דרום אמריקאי, אפריקאי, אסיאתי וקריבי.

על פי אתר "Radio Netherlands", הזנות מרוכזת בתוך ומסביב לערים הגדולות ובעיירות הגבול באזור לימבורג, Groningen, טוונטה, מערב Brabant ו-Zeeland. בכ-12 ערים בהולנד יש מחוז חלונות אדומים ואילו זנות-רחוב קיימת בכ-10 ערים. צורות אחרות של זנות כגון סוכנויות ליווי וזנות ביתית המידה הרבה יותר קשה להעריך. בכ-28 רשויות מקומיות יש סוכנויות ליווי.

הממשלה מעריכה כי עשרה אחוזים מהזונות הנן מכורות לסמים (נכון לסוף שנות ה-90 של המאה ה-20) וכי מרבית זונות אלו הנן אזרחיות הולנדיות או נתינים לשעבר. כ-5% מהזונות הנם גברים ו-5% נוספים היו טרנסג'נדרים.

החל משנת 2011 נדרשים העובדות בתעשיית המין לשלם מסים על הכנסותיהן מזנות.

שוויץ

הזנות בשווייץ חוקית ומוסדרת בחקיקה כבר מאז 1942. בתי בושת פועלים ברישיון, והם כוללים בדרך כלל חדר קבלה ומובילים למספר דירות סטודיו בהן פועלות הזונות. זנות-רחוב נחשבת לבלתי חוקית, למעט באזורים המיועדים לכך בערים הגדולות. זונות רבות מפרסמות עצמן בעיתונים ומרביתן עובדות בדירות שהושכרו למטרה זו, ולא בביתן הפרטי. החוק השווייצרי אינו מאפשר לזונות לפרסם שירותי זנות, אך מקובל לפרסם שירותי "עיסוי" בצהובונים כאשר הכוונה היא לשירותי זנות. הזונות נדרשות לשלם מע"מ (מס ערך מוסף) על שירותיהן וחלקן מקבלות גם כרטיסי אשראי. מרבית הזונות הן זרות מאמריקה הדרומית, מרכז אירופה או המזרח הרחוק.

זונה יכולה על פי החוק לעבוד בתחום זה החל מגיל 18 (עד 2013 - החל מגיל 16). הלקוח צריך להיות על פי החוק מעל גיל 16. ברשויות מקומיות מסוימות בציריך הותקנו מבני חניה המכונים Verrichtungsboxen כדי לאפשר קיום יחסי מין בתוך רכב החונה במבנה, וזאת בעיקר כדי להגן על זונות רחוב.

טורקיה

בטורקיה, הזנות הינה חוקית ומוסדרת בחוק. זונות חייבות להירשם ולשאת עמן תעודת זהות רפואית הנוקבת בתאריך האחרון בהן עברו בדיקה רפואית. על פי חוק, חל עליהן חובה לבצע בדיקת רפואית תקופתית והמשטרה מורשית לוודא כי הן אכן נבדקות. גברים על פי החוק אינם יכולים לעבוד כזונות. יחד עם זאת, מרבית העובדות בתעשיית המין הטורקית אינם רשומים, מפני שממשלות מקומיות אינן מנפיקות רשיונות חדשים כחלק ממדיניות פרו-דתית.

בזנות בטורקיה מוסדרת בחוק העונשין הטורקי, אך השידול לזנות אסור. לפי החוק, חל איסור להיכנס למדינה לצורך תיירות מין.

בתי בושת (Genelev) הינם חוקיים כל עוד הם קיבלו רישיון עסק ורישיון מתאים במסגרת חוקי בריאות העוסקים במחלות מין. בחלק מן הערים הגדולות נסגרו בתי בושת בשנים האחרונות, בהוראת בית המשפט, בהתאם להלך הרוח הדתי השורר במדינה.