שינויים

|תוכן='''ניסוי העגבת בטסקיגי''', שנערך בין [[1932]] ל-[[1972]], הוא אירוע ידוע לשמצה בהיסטוריה של [[אתיקה רפואית|האתיקה הרפואית]]. המדובר ב[[ניסוי קליני]] שנערך ב[[טסקיגי]] שבמדינת [[אלבמה]], באוכלוסייה של 399 עובדי כפיים [[אפרו אמריקאים|שחורים]], עניים וברובם בלתי משכילים, ובקבוצת ביקורת בת 200 איש נוספים מאוכלוסייה זו, שנבחנו לבדיקת הטיפול והמהלך הטבעי של מחלת ה[[עגבת]]. ניסוי זה נודע לשמצה והפך לאבן דרך בהתייחסות לחולה המשתתף בניסוי הקליני ובהגנת זכויותיו הבסיסיות, בשל העובדה שהוא נערך ללא כל התחשבות ב[[בריאות]] וב[[כבוד האדם]] של המשתתפים בו. המשתתפים בניסוי לא נתנו [[הסכמה מדעת]] לניסוי ולתוצאותיו, ולא הודיעו להם כי אובחנו כנגועים ב[[עגבת]]. נאמר להם כי בעייתם היא "דם רע", וכי יוכלו לקבל טיפול בחינם, נסיעות בחינם אל המרפאה, ארוחה חמה אחת ליום, ואם ימותו, תקבל משפחתם אלף דולר להוצאות הקבורה.

ב[[שנות ה-40]] הוכנס לשימוש נרחב ה[[פניצילין]] שהביא למתן מרפא למחלת העגבת. לפני תגלית זו, המחלה גרמה לעתים קרובות לפגיעות [[מחלה כרונית|כרוניות]] הקרויות [[עגבת#השלב השלישי|השלב השלישי של מחלת העגבת]]. בשלב זה, המתחיל מספר שנים לאחר ההדבקה, עלולים להיפגע [[אבי העורקים]], ה[[מוח]], [[חוט השדרה]], ה[[עצם|עצמות]], ה[[עור]] ועוד. כל אלה גורמים לייסורים, ולעתים אף למוות. במקום לטפל בכל החולים במסגרת הניסוי בפניצילין, ולסיים את הניסוי, החליטו המדענים בטסקיגי להעלים את המידע על קיומה של התרופה ולהמשיך בחקר התפתחות המחלה בחוליהם. כן נמנעה מהמשתתפים בניסוי גישה לתוכניות לטיפול בעגבת שהיו נגישות לחולים אחרים בסביבתם. המחקר נמשך עד לשנת [[1972]], כאשר [[הדלפה]] ל[[עיתונות]], ולא שיקולים מוסריים או אתיים, הובילה לסיומו. המחקר נחשב לאחת מההפרות המזעזעות של האתיקה הרפואית ושל היחס הנאות בין [[רופא]] וחולה בהיסטוריה הרפואית של [[ארצות הברית]] ושל העולם כולו. המחקר הוביל ל[[דו"ח ועדת בלמונט]], ולהקמת מוסדות לפיקוח ולבקרה על ניסויים קליניים ברוח [[הצהרת הלסינקי]].

}}