קשירת חצוצרות הרחם (או קשירת חצוצרות) הוא הליך כירורגי לעיקור האישה על ידי הידוק וחסימת החצוצרות או על ידי חיתוך ואיטום החצוצרות. תוצאותיהן של שתי שיטות אלו זהה: הביצית אינה יכולה להגיע לרחם ולא תתקיים הפריה. קשירת החצוצרות נחשבת לשיטת עיקור קבועה ולאמצעי מניעה הנפוץ ביותר בעולם המערבי, בעיקר בקרב נשים נשואות.
מהלך הניתוח
קשירת החצוצרות נחשבת לניתוח רציני (שאורכו בין חצי-שעה לשעה) המחייב הרדמה כללית בחדר ניתוח שלאחריו אשפוז בן יום אחד. לאחר שההרדמה החלה להשפיע, המנתח יוצר שני חתכים קטנים מתחת לתבור על מנת לקבל גישה לשתי החצוצרות. בשלב זה גודע המנתח את הצינורות ולאחר מכן קושר אותם על מנת למנוע את המסע של הביצית אל הרחם.
יעילות
קשירת חצוצרות הרחם יעילה בכ-99% בשנה הראשונה שלאחר הניתוח. בשנים שלאחר מכן היעילות פוחתת במעט מפני שהחצוצרות יכולות, במקים מסוימים, להירפא או להתחבר מחדש ולהביא להריון בלתי רצוי. קשה לזהות כישלון של השיטה (אלא לאחר הריון), בניגוד לעיקור ולהתקן תוך רחמי.
מבין הכישלונות (כאמור, מתחת ל-1%), חלק מההריונות יתרחשו מחוץ לרחם – 15 עד 20%. 84% מהכישלונות אירעו מעל לשנה לאחר העיקור. כ-5% מהנשים שעברו ניתוח לקשירת החצוצרות חוו כישלון בגלל הריון חוץ רחמי לפי אחד המחקרים.
שני מחקרים כלכליים הראו כי ניתוח דו-צדדי לפרוסקופי לקשירת חצוצרות (אשר נעשה באמצעות חתכים קטנים בדופן הבטן ומשודר באמצעות מצלמות קטנות) חסכוני פחות מהליך סליל אשור (Essure) אשר עושה שימוש בסוג מיוחד של סיבים כדי לעורר תגובה סיבית שפירה.
ביטול ההליך
בדרך כלל, הליכי קשירת החצוצרות נעשה מתוך כוונה להביא לעיקור קבוע. לעתים ניתן לתקן את החצוצרות בעזרת ניתוח מיקרו-כירורגי.
תופעות לוואי
בסקירה (1998) של 200 מאמרים בספרות האנגלית נמצא כי אין עדויות חד-משמעיות לתסמונת פוסט-קשירה (דימום או כאב חריג, שינויים בהתנהגות המינית או בבריאות הרגשית, גידול במתח נפשי לפני הווסת) בקרב נשים מעל גיל 30.
שכיחות
ברחבי העולם ביצעו קשירת חצוצרות כ-33% מהנשים הנשואות שעשו שימוש קבוע באמצעי מניעה. זהו, אם כן, אמצעי המניעה הנפוץ ביותר. החל מיוני 2010 נמצא כי חלה ירידה במספר ניתוחים בארצות הברית לאחר שני עשורים יציבים. ניתן להסביר ירידה זו באמצעי מניעה יעילים והפיכים שחדרו לשוק בשנים האחרונות, כגון התקן תוך רחמי.
יתרונות וחסרונות
קשירת חצוצרות היא ניתוח בטן. מחקר אחד מצא כי ניתוח זה נוטה להיות מסובך יותר ויקר יותר לעומת ניתוח כריתת צינור הזרע. עם זאת, המחקר התעלם מתסמונת פוסט-עיקור המתאפיין בכאב באזור האשכים. במדינות המתועשות, שיעור התמונה לניתוח לקשירת חצוצרות הוא 4 ל-100,000, לעומת 0.1 ל-100,000 ב ניתוח כריתת צינור הזרע.
להליך קשירת החצוצרות עלות ראשונית גבוהה יותר לעומת שיטות אחרות למניעת הריון. היא עשויה להיות חסכונית לעומת שיטות אחרות לטווח ארוך כגון התקן תוך רחמי לאחר עשור של שימוש. לעומת זאת, עלויות שימוש ממושך או עלויות של הריונות בלתי צפויים הופך את השיטה לזולה יותר לעומת שיטות אחרות, אם אכן נעשה בה שימוש במשך מספר שנים. עלות קשירת החצוצרות הוא מופחת אם הוא מבוצע במהלך ניתוח קיסרי.
קשירת חצוצרות עשויה להפחית את הסיכון לחלות בסרטן השחלות.