איך נשים נכנסות להיריון
מאמר זה מסביר כיצד נשים נכנסות להיריון בצורה פשטנית יותר, עם איורים בכל שלב ושלב לצורכי המחשה.
תוכן עניינים
השלב הראשון: ביוץ
לא ניתן להיכנס להריון תמיד, אלא רק בזמנים מסוימים שבהן האישה פוריה - בזמן הביוץ. נסביר את משמעות המונח "ביוץ":
משמאל ניתן לראות את מערכת הרבייה של האישה ממבט קדמי ומהצד (אגב, כפי שאתם רואים באיור הימני, הנרתיק אינו אנכי לגוף, אלא נוטה מעט אחורנית).
משמאל ניתן לראות את השחלות. בתוך השחלות יש ביציות קטנות מאוד.
אחת לחודש (כ-14 ימים לאחר הדימום הראשון, לאלו מביניכן שכבר חוותה וסת ראשונה), ביצית בשלה אחת משתחררת מאחת השחלות ונכנסת לחצוצרה. זהו, זה הביוץ.
בתקופה זו האישה פוריה במיוחד, מפני שדרושה ביצית כדי להיכנס להיריון.
השלב השני: יחסי מין
בני זוג המעוניינים להיכנס להריון, יקיימו יחסי מין בסמוך לביוץ, מספר ימים לפני הביוץ עד מספר ימים לאחריו, ללא גלולות למניעת הריון, ללא קונדומים וללא אמצעי מניעה אחרים.
במסגרת יחסי המין, הגבר מחדיר את הפין לתוך נרתיק האישה.
הגבר משיג אורגזמה, שבמהלכה הוא פולט נוזל זרע לבן לתוך הנרתיק. האישה אינה חייבת להשיג אורגזמה כדי להיכנס להריון.
השלב השלישי: הפריה
לאחר השפיכה ושליפת הפין מהנרתיק, נוזל הזרע נותר בתוך הנרתיק. נוזל זה מכיל מאות מיליוני תאים קטנים, המכונים תאי זרע. לכל תא יש זנב קטן, כך שכל תא יכול לשחות בצורה רנדומלית בתוך הנוזל. לתאים אין עיניים והם אינם יודעים מה מטרתם או לאן הם צריכים להגיע, אלא הם שוחים בלי הפסקה.
בשלב זה התאים נמצאים בתוך הנרתיק, וזו סביבה חומצית ומאוד לא ידידותית. רוב תאי הזרע נהרגים או נפלטים החוצה מגוף האישה דרך פתח הנרתיק.
מעט תאי הזרע שוחים לכיוון מעלה הנרתיק, עד לצוואר הרחם ומשם נכנסים לתוך הרחם.
ברחם הסביבה טובה יותר, והם יכולים להתקיים שם זמן רב (כ-7 ימים), כשבכל יום שעובר רבים מהם מתים והאחרים נחלשים.
משמאל ניתן לראות כיצד מקובל להציג את מערכת הרבייה הנשית, אך הדגם הוא לצורך המחשה בלבד, כשבפועל אין הרבה מקום בתוך הרחם. כלומר, האזור המסומן בצבע צהוב הוא הרבה יותר קטן כשאין ברחם עובר.
מסיבה זו, כשתאי הזרע מגיעים לרחם, אין להם הרבה מקום ומשם יש שלוש יציאות: חזרה לנרתיק והפתח של שתי חצוצרות. חלק מתאי הזרע חוזרים אל הנרתיק ושם מתים או נפלטים מהגוף. אלפים בודדים ממשיכים הלאה לשתי החצוצרות.
באחת החצוצרות אין כלום, וכל התאים שנכנסו אליה ימותו בשלב מסוים. בחצוצרה האחרת, מחכה הביצית מפני שאמרנו בשלב הראשון שהאישה מבייצת[1].
למעשה, הביצית אינה ממתינה שם, אלא נמצאת בתנועה מתמדת מפני שריסים קטנים מאוד בתוך החצוצרה דוחפים אותה לאט לאט לכיוון הרחם. תאי הזרע שוחים למעשה נגד הזרם ונגד הריסים, רבים מהם נתקעים בריסים ומתים.
מתוך האלפים הבודדים שהצליחו להגיע לחצוצרות, נותרו כעת רק עשרות בודדים של תאי זרע. הזרעים אשר נתקלים בביצית, ינסו לחדור את המעטפת הקשה שלה. אם אחד מתאי הזרע מצליח לעשות זאת, הביצית משחררת חומר אשר הודף תאים אחרים ואינה מאפשרת לתאים נוספים לחדור אליה.
תא הזרע הכלוא משחרר 23 כרומוזומים זכריים אשר נושאים חומר גנטי (DNA). הביצית משחררת אף היא 23 כרומוזומים נקביים אשר מתלכדים עם הכרומוזומים של הגבר. ברגע זה נוצרים גנים חדשים אשר קובעים את מין הילד, צבע העיניים, צבע השיער ואלפי מאפיינים גנטיים אחרים. לאחר איחוד זה בין הביצית לבין תא הזרע, השניים מכונים כעת זיגוטה.
שלב רביעי: היריון
בשלב זה הזיגוטה, האיחוד בין תא הזרע של הגבר ותא הביצית של האישה, ממשיכה לעשות את דרכה לכיוון הרחם באמצעות תנועת הריסים בתוך החצוצרה. הזיגוטה מגיעה לרחם ושם התאים של הזיגוטה מתפצלים, גדלים ומתרבים עד שנוצר העובר.
