מצב מנטלי ביחסי אישות

מתוך ויקיסקס
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
685px-Baustelle.svg.png הערך נמצא בשלבי עבודה
שימו לב כי עקב כך, הערך אינו מושלם. השלמת הכתיבה אמורה להסתיים בימים הקרובים.
בהמשך לנאמר בערך יחסי מין ביהדות:

ערך זה עוסק במצב המנטלי ביחסי אישות על פי ההלכה היהודית.

הכנות

האיש והאישה נדרשים לנהוג במנהגי קדושה ובטהרה לפני יחסי המין - לדאוג לניקיון הגוף והידיים בדומה להכנה לתפילה. הסביבה גם היא צריכה להיות נקייה ומסודרת.

אם קיימות מחלוקות בין הבעל לאישה, על הבעל לרצות ולפייס את אשתו לפני קיום יחסי המין[1].

קודם החדירה, יש לקיים משחק מקדים על מנת עורר את האישה, בעיקר חיבוקים ונשיקות[2]. על פי הקבלה, יש לחבק ולנשק לפני יחסי המין ואחרי יחסי המין, ובמהלך החדירה יש לנשק את האישה בפיה[3].

על האישה להתייפות בפני בעלה כדי להגביר תאוותו לפני יחסי המין. רב חסדא אף הדריך את בנותיו לאפשר לבעל להתענג על שדיהן. לבעל מותר להסתכל ולגעת בכל חלקי גופה של האישה, למעט הפות.

בשמחה וקלות ראש

בדומה לכל מצוות התורה, גם מצווה זו, מצוות עונה, יש לקיימה מתוך שמחה[4].

הרמב"ם מפרט שצריך לקיים יחסי אישות בהסכמה ולאחר שיחה ובשמחה[5]. דברים דומים כתבו הזוהר והרוקח[6].

דיבור

בתלמוד מצוין כי אסור לבני הזוג לשוחח בעניינים שאינם קשורים ליחסי המין לאחר שהתפנו משאר עסקיהם כדי להתכונן ליחסי המין (דברי הראב"ד). הראשונים פירשו שלושה טעמים לאיסור: האחד הוא החשש שיחשבו על אנשים אחרים, הוא על אישה אחרת והיא על איש אחר, השני כדי שלא יסיחו דעתם ויקיימו יחסי מין בכוונה ובלב שלם, והשלישי כיוון שקולם נשמע ובהתעסקות בדברים אחרים יש מעין חוסר צניעות.

מותר להם לדבר בענייני מין, דהיינו דברי פיוס ואהבה. ואם נצרכת האישה לכך, מותר לרצותה אף בדיבור שאינו קשור למין. מאידך, אסור לנבל את הפה לפני יחסי המין או במהלכם.

כוונה

הראב"ד כתב בספרו "בעלי הנפש" שיש ארבע מחשבות וכוונות במהלך יחסי מין. הראשונה והמובחרת בהן היא לשם פרייה ורבייה, ולפיו זו הכוונה הנכונה מכולן שכן האדם מקיים בה שתי מצוות עשה, מצוות פרו ורבו ומצוות עונה. השנייה היא ל"תיקון" הוולד בששת החודשים האחרונים של ההיריון. השלישית היא כשלא מתקיימות שתי הכוונות המוזכרות לעיל, למשל כשהאישה מיניקה או בגיל הבלות, והיא משתוקקת אליו כשמאידך הוא מכיר בה שהיא משתדלת ומרצה אותו ומתקשטת לפניו כדי שיוכל לחשוב עליה. הרביעית היא שהוא מתכוון לגדור עצמו בה כדי שלא יאונן, כי הוא רואה שיצרו מתגבר, ודבר זה ימנע מעשים אלו. לדברי הראב"ד, גם בכוונה זו יש שכר, אך לא כראשונות[7].

בני תשע מידות

הגמרא (במסכת נדרים כ) מונה תשעה (ויש אומרים עשרה) מצבים בהם אסור לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו. הגמרא מגדירה ילדים שנולדו מיחסי אישות כאלו "כממזרים ואינם ממזרים" ומתריעה כי "עבודת ה'" עלולה להיות קשה עליהם:

  1. בני אנוסה – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו באונס, או אף כשאינה מסכימה לכך באופן מלא.
  2. בני שנואה – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בעת שהוא שונא אותה (אף אם בדרך כלל אוהב אותה).
  3. בני נידוי – יש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהוא או היא נמצאים בנידוי, ויש המפרשים שהכוונה לאדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהיא נידה.
  4. בני תמורה – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו וחושב שמקיים יחסי אישות עם אישה אחרת (אפילו אם גם האישה השנייה היא אשתו).
  5. בני מריבה – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שקיימת ביניהם עוינות, גם אם אינם שונאים אחד את השני.
  6. בני שכרות – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהוא או היא שיכורים.
  7. בני גרושת הלב – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו לאחר שהחליט בליבו לגרשה.
  8. בני ערבוביה – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו וחושב באותה עת על אישה אחרת שאינה אשתו, או שהאישה חושבת על איש אחר.
  9. בני חצופה – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו לאחר שביקשה זאת ממנו באופן מפורש ולא מרומז.
  10. יש אומרים אף בני ישנה – אדם המקיים יחסי אישות עם אשתו בשעה שהיא ישנה.

דברים אלו, מבטאים את התפישה לפיה הקשר הרגשי בין הבעל לאשתו הוא בעל חשיבות עליונה בתחום יחסי האישות. ומבטאים גם את היחס הנדרש למערך הלכות והנהגות מקובל שאי ההצמדות אליהם גורמת לדעת חז"ל לגינוי הצאצאים. דוגמה לתפיסה זו ניתן לראות בתשובתו של החזון איש כשנשאל מדוע רבים חזרו בשאלה בתקופת הקמת מדינת ישראל. בתשובתו טען כי אותה תקופה הייתה תקופה של מצב כלכלי קשה אשר גרם לבעיות של שלום בית ובשלם נתרבו מקרים של בני תשע מידות (בעיקר "בני מריבה")[8].

הערות שוליים

  1. ^ יעקב עמדין, סידור יעקב עמדן, מיטות כסף, עמ' קנט.
  2. ^ ברוקח (בראשית עמוד צא): "והאדם ידע את חוה אשתו, 'את' לרבות אהבות חיבוקין ונישוקין, שדרך לעשות לפני תשמיש". באגרות משה (אבן העזר ח"ד סו): "ענייני קורבה דחיבוק ונישוק הוא גם כן מחיובי עונה ומצווה דלשמח את אשתו".
  3. ^ בלשונו של היעב"ץ: "כדי לעשות שני מיני זיווגין עליון ותחתון". יעב"ץ, פירושו על הסידור: עמודי שמים, חדר המיטות, פרק ז חוליה ב.
  4. ^ שנאמר לגביה "איש ואישה שזכו - שכינה בניהם", ועל השכינה נכתב במסכת שבת (דף ל): "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה"
  5. ^ "ולא יאנוס אותה והיא אינה רוצה, אלא ברצון שניהם ובשמחתם. יספר וישחק מעט עמה כדי שתתיישב נפשה", רמב"ם מדע דעות ה ד.
  6. ^ בזוהר: "צריך שישמח את אשתו באותה שעה". ברוקח (הלכות תשובה ס״ד): ישמחנה, יחבקנה וינשקנה... יראה לה חיבה ואהבה וישעשע אותה במשמושים ובכל מיני חיבוק, למלאות תאוותו ותאוותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו.
  7. ^ שער הקדושה עמ' קטז - קיח במהדורת הרב קאפח.
  8. ^ בנין הבית, עמ' 42.

ראו גם