אוננות

ערך זה עוסק בפעולה מינית עצמית. אם התכוונתם למונח הלכתי ביהדות - מצב בו מצוי קרובו של הנפטר עד לקבורתו, ראו אנינות.

באפשרותך לעיין בתמונה הבאה שהוסתרה מהסיבה הבאה: 'איור של אישה מאוננת'.
[[:קובץ:Klimt Mulher sentada.jpg|אישה מאוננת, גוסטב קלימט, 1913]]

באפשרותך לעיין בתמונה הבאה שהוסתרה מהסיבה הבאה: 'איור של גבר מאונן'.
גבר מאונן

אוננות היא פעולה מינית עצמית, שבדרך כלל אין בה בני זוג נוספים. האוננות מתבצעת על ידי גירוי אברי המין, שהם אזורים ארוגניים שנמצאים בהם עצבים רבים ורגישים; אצל הגבר באמצעות גירוי פיזי של הפין ואצל האישה באמצעות גירוי אזור הפות או הדגדגן. האוננות עשויה להסתיים באורגזמה ולהביא לחווייה גופנית עזה. מקובל להניח שרוב בני האדם אוננו בשלב כלשהו בחייהם, ושהאוננות היא חלק כמעט בלתי נמנע מתקופת גיל ההתבגרות, ותהליך הבשלתו המינית והנפשית של כל אדם, במיוחד בקרב הגברים. מעשי אוננות נצפו גם אצל בעלי חיים נוספים מלבד האדם.

בדרך כלל האוננות אינה משמשת לשם רבייה אלא לשם סיפוק והנאה מינית. במתן תרומת זרע לשם הפריה חוץ גופית, האוננות משמשת לרבייה.

המונח העברי נגזר משמו של אוֹנָן, בנו של יהודה, הנזכר בספר בראשית כמי ש"שיחת זרעו ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו" (בראשית לח, ט), למרות שלדעת כל המפרשים מעשיו של אונן לא היו בגדר מה שהיום מוגדר כאוננות, אלא משגל נסוג. ההבנה המוטעית נובעת מהקריאה הנוצרית של הפסוק, ומהמונח הלועזי "onnanism", אשר כיום לא נמצא בשימוש באנגלית במובנו הישיר, אלא מהווה סמל לכל פעולה חסרת תועלת המרוכזת באדם. הביטוי העברי, שהיה מקובל קודם תחילת השימוש במונח החדש במאה העשרים, הוא "הוצאת זרע לבטלה".

ההיבטים החברתיים והרפואיים

בתרבויות ודתות רבות לא היה מקובל לדבר בפומבי על נושא האוננות והיא הייתה מגונה, ונתפסה כמעשה אנטי-חברתי של אנוכיות, ואף כשחיתות מוסרית ומעשה הנוגד את רצון האל ואת טובת החברה. כתוצאה נוצרו אמונות שגויות ומיתוסים רבים שנועדו להפחיד ולמנוע את האדם מלאונן, בהן האמונה כי אוננות יכולה לגרום לעיוורון או לצמיחת שערות בכף היד, המיתוס שאוננות פוגעת בהתפתחות המינית והאמונה השגויה שאוננות מוגזמת עלולה לגמור את מלאי תאי-הזרע האגורים אצל הגבר. ההבנה שהזרע מכיל את הפוטנציאל להתפתח לאדם שלם הפכה את היחס לאוננות לחמור במיוחד ושיוותה אותה למעין רצח.

כיום, לאור תהליכי החילון ועם התפתחות מדעי הרפואה והפסיכולוגיה, זוכה נושא האוננות לחשיפה נרחבת, והוא אף מוסבר או נלמד במוסדות חינוך רבים. כבר ידוע בוודאות, שאוננות כשלעצמה איננה מזיקה לגוף, אם כי אוננות מופרזת עשויה לפעמים להעיד על בעיה פסיכולוגית כלשהי, וממשיכה להיחשב כפוגעת ברוחניות וברמה המוסרית בחוגים דתיים. לפי פסיכולוגים ורופאים האוננות היא אף בריאה ויכולה לסייע בהפחתת לחצים. לפי מחקרים אחרונים נראה שפליטת זרע תדירה מסייעת במניעת סרטן הערמונית.

אנתרופולוגים רואים את הטאבו על אוננות בחברות מסוימות כחלק ממכלול רחב של התייחסות שלילית לכל פעילות מינית שאינה מכוונת ילודה. סקירות של חברות רבות מראות שיש קשר בין התמיכה של חברה בילודה לבין הטאבואים המיניים השונים בחברה (Our Kind, Marvin Harris, 1991). יש הרבה יותר טאבואים מיניים בחברות תומכות ילודה מאשר בחברות שאינן תומכות בה, גם אם מדובר בחברות פרימיטיביות, ובהן החופש המיני גדול, באופן ממוצע. לפי גישה זו, החופש המיני במחצית השנייה של המאה העשרים קשור במידה רבה לירידת הערך המיוחס לילודה.

השקפת היהדות על האוננות

בספר בראשית (לח, ט-י), מעניש אלוהים את אונן על מעשהו ("וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו"). אך אין לראות בכך מקור לאיסור האוננות, הן משום שלפי המתודה ההלכתית, מספר בראשית לא נלמדות הלכות (למשל, יעקב אבינו היה נשוי לשתי אחיות - מעשה שאחר מתן תורה הוא איסור כרת). ובעיקר משום שלא ברור כלל אם חטאו של אונן היה השחתת הזרע לכשעצמה או סירובו לייבם את גיסתו ו"לתת זרע לאחיו", כאשר רוב הפרשנים סוברים ששניהם ביחד.

על אף שהאוננות אינה אסורה במפורש בתורה, ההלכה ומסורת התורה שבע"פ רואות בה איסור הלכתי וחטא גדול. היחס אל הזרע הוא כאל חי בפוטנציה, ואל האוננות כמעין רצח שבו האדם מחסל את בניו הפוטנציאליים .

ההלכה היהודית מתירה לקיים יחסי מין עם נשים הרות ומבוגרות, על אף שאין בהם פוטנציאל רבייה, לשם קיום מצוות עונה, אך חז"ל שוללים את האוננות, מכיוון שבעיניהם המיניות קיימת לצורך הקשר בין גבר לאישה המיוחדת לו. מכאן ניתן ללמוד שהמונח "זרע לבטלה" אינו מכוון לבטלה מהולדה אלא פשוט לבטלה "שלא לצורך". כלומר כל סוג של שפיכת זרע שלא במהלך קיום יחסי מין עם אישה נקרא "זרע לבטלה".

עוד בזמן התלמוד סופחה האוננות לאיסורים אחרים כמו "לא תנאף" או ול"ונשמרתם מכל דבר רע". היו כאלו שהרחיקו לכת באומרם שאיסור האוננות הוא תת-איסור של גילוי עריות, כיון שבו מגלה אדם את ערוות עצמו. בהלכה מכונה האוננות "הוצאת זרע לבטלה", וקיימות סביבה שאלות הלכתיות רבות, למשל, האם מותרת הוצאת זרע באוננות לשם בדיקה רפואית או להפריה מלאכותית.

מסורת חוכמת הנסתר ביהדות, הקבלה, מרבה במיוחד לגנות את האוננות, וקיימת בה דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז נוצרים מלאכי חבלה. בכתבי האר"י כתוב כי האוננות במיוחד מאריכה את הגלות ומעכבת את הגאולה. בספר הזוהר אף נאמר כי חטא הוצאת זרע לבטלה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. מקובל להבין שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא. ידועים מאמרי חז"ל הרבים האומרים כי תמיד אפשר לחזור בתשובה, ואין דבר עליו אי אפשר לעשות תשובה, אף על חטא חמור שכזה. יחד עם זאת, מעשה האוננות נאסר בהלכה מפני השחתת זרע לבטלה .

אחד מן הביטויים של היחס הציבורי לאוננות מצד היהדות בדורנו הוא ארגון עצת נפש שהקים הרב שלמה אבינר, שכחלק מפעילותו מנסה לעזור לנערים להפסיק לאונן.

היחס לאוננות של אישה מתון יותר בהלכה, אף שיש פוסקים כמו הרב יוסף חיים ("הבן איש חי") והרב משה פיינשטיין , שאוסרים אותה ומשווים אותה לאוננות של גבר, כל היתר סוברים שהאיסור הוא על הוצאת זרע לבטלה, שאינו קיים באישה.

ההשקפה על אוננות בנצרות ובאסלאם

ברוב העדות הנוצריות נתפסה האוננות כחטא, בשל התפיסה הכללית כי המין הוא ביטוי לחטא הקדמון, ושיש לקיימו רק לצורך הולדת ילדים. כיום חל שינוי בעמדה זו, ויש נטייה לראות באוננות מעשה ילדותי או לא-ראוי, אבל לא חטא חמור. שינוי זה בא בד בבד עם ראיית יחסי המין יותר כצורך אנושי וכביטוי לקשר טוב בין בני זוג ופחות כאמצעי לרבייה גרידא. שינוי זה ניכר בייחוד בכנסייה הקתולית.

באסלאם נתפסת האוננות בעיקרון כחטא, אך בנוגע לנערים היא נתפסת כהרגל מגונה שיש להיפטר ממנו. בערבית מקובל לכנות את האוננות "ההרגל הסודי" (العادة السرية).

בתרבות הפופולרית

בקולנוע ובטלוויזיה

אף שיחסי מין תופסים מקום לא מבוטל בקולנוע ובטלוויזיה, אוננות זוכה להתייחסות מצומצמת למדי. התייחסות זו נעשית בדרכים אחדות, החל מהתייחסות מרומזת וכלה בהצגה גלויה. דוגמאות:

• "ההתערבות" - פרק בקומדיית המצבים "סיינפלד", העוסק בתחרות בין ארבעת גיבורי הסדרה שמטרתה לקבוע מי מהם מסוגל להימנע מאוננות במשך פרק הזמן הארוך ביותר. המילה "אוננות" אינה מוזכרת לכל אורך הפרק והנושא מתואר באמצעות שורה של ביטויים בלשון נקייה.
• בסרטו של פדרו אלמודובר, "לחזור", לאחר שריימונדה, גיבורת הסרט, מסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה, הבעל מאונן במיטתם. הצופים רואים רק את חלק גופו העליון, מהכתפיים ומעלה, ומבינים ממראה פניו ומתנודות הכתפיים במה הוא עוסק. אלמודובר מציג אוננות בצורה בוטה יותר בתחילת סרטיו "מטדור" ו"חוק התשוקה".
• בסרטו של ברנרדו ברטולוצ'י, "החולמים", דורשת איזבל, במסגרת משחק, מאחיה תאו שיאונן, בנוכחותה ובנוכחות חברם מתיו, מול תמונתה של מרלן דיטריך, התלויה בחדרו. תאו מציית לדרישתה.
• בסרט "שורטבאס" המציג בגלוי יחסי מין במגוון צורות, נכללות גם סצנות אחדות שבהן מוצגת אוננות, של גברים ונשים, בצורה גלויה ביותר.
• בסרט "קן פארק" של הבמאי לארי קלארק, המציג בסרטיו את חיי הנוער בשולי החברה, נכללת גם סצנה המציגה בצורה גלויה אוננות תוך חניקה עצמית מול משחק טניס בטלוויזיה.

במוזיקה פופולרית

האוננות זוכה להתייחסות גם במוזיקה פופולרית. בין האמנים שהתייחסו לכך בשיריהם ניתן למנות את טוני ברקסטון, מיינדלס סלף אינדלג'נס, בריטני ספירס, באזקוקס, גרין דיי, פינק וסינדי לאופר שאלבומה "She Bop" היה הראשון שחויב לשאת תווית "פיקוח הורים" (לתוכן מיני) בשל ההתייחסות לנושא.. התייחסויות מוקדמות יותר היו השיר "My Ding-a-Ling" של צ'אק ברי מ- 1972, ו- "Mary Ann with the Shaky Hand" משנת 1967 של להקת המי.

במוזיקה הישראלית התייחסו לאוננות בשיריהם הלהקות פוליאנה פרנק, הדג נחש, היהודים ושב"ק ס' והזמרים דן תורן, פישי הגדול ויזהר אשדות. בתרגום העברי למחזמר שיער נכתב: "אל תפחד ממלאכת יד...".

ראו גם

• אורגזמה
• יחסי מין
• הוצאת זרע לבטלה

לקריאה נוספת

• גילי פליסקין, דברים שרציתי לגעת - מבט אינטימי לעולם המיניות העצמית של נשים, הוצאת ידיעות ספרים, 2007.

קישורים חיצוניים

תבנית:מיזמים איסור אוננות ותיקונים למי שנכשל, בקיצור שולחן ערוך

• קג'טי נגהי, פרויד על אוננות
• מומחים לרפואת דרכי השתן ומערכת המין הגברית ממליצים על אוננות: ‏Rockney R, Alario AJ. Blue Balls. Pediatrics. 2001 Nov;108(5):1233-4. PMID 11694711 . מכתבים למערכת
• תומר פרסיקו, ‏אבר קטן לו לאדם, אבל השימוש בו הוא צרה גדולה, באתר הארץ, 21/12/2007
• תומר פרסיקו, עבודת כפיים, מעריב, 14.1.2008
• תומר פרסיקו, החטא הגדול ביותר בתורה - דת ורוחניות, מין ואוננות, בלוג באתר "רשימות", 16.1.2008
• תומר פרסיקו, מעט על מין ואוננות בנצרות, בלוג באתר "רשימות", 2.1.2008
• תומר פרסיקו, אוננות בקבלה, בלוג באתר "רשימות", 25.12.2007
• דפנה לוי, נשים מדברות על אוננות (ועוד, ועוד, ועוד), בבלוג "המדור לאיבוד קרובים"