סריס

מתוך ויקיסקס
גרסה מ־21:49, 10 באוגוסט 2011 מאת יואבי (שיחה | תרומות) (←‏מיזמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סריס אירופאי. תמונה להמחשה (1749)

המונח סריס מתייחס לגבר מסורס.

המונח סריס מתייחס בדרך כלל לאלה אשר סורסו במטרה לשרת תפקידים סוציאליים ספציפיים, כשם שהיה נהוג בעמים בעבר. האזכורים הראשונים לסריסים הם מהעיר השומרית לגאש במאה ה-21 לפנה"ס. במהלך התקופה מילאו הסריסים מגוון תפקידים בתרבויות רבות, כגון חצרנים בחצר המלוכה, פקידים ממשלתיים, מפקדים צבאיים, שומרי נשות ההרמון ומשרתי הארמון. למעשה, שמם מעיד עליהם שהם מהווים משרתי המלך, גזרון המילה סריס הוא sa resim (מאכדית, מילולית של הראש, סמנטית השייכים לראש, למלך).

בתרבויות מסוימות נחשבו הסריסים לאימפוטנטים או נזירים.

מקור

סירוס משרתיו ועבדיו של המלך היה נפוץ לאורך ההיסטוריה בתרבויות שונות וזאת כאמצעי ביטחון לריסון התנהגותו של העבד המגיע למקומות הרגישים ביותר בחצר המלך. כך, אף העבודות הפשוטות ביותר בשרות המלך - סידור מיטתו, רחצתו, גזיזת שערו, נשיאת האפיריון, או ביצוע שליחויות - עשוי לשים את המשרת בעמדת כוח למעשה בזכות קרבתו הפיזית למלך. הסריסים לכאורה לא נשאו בכל חובת נאמנות לצבא, לאריסטוקרטיה, או למשפחתם, ולכן נתפסו כגורמים שניתן לתת בהם אמון והם חסרי אינטרסים משל עצמם. כיוון שסירוסם הוריד באחת את מעמדם החברתי, ניתן היה אף להחליפם או להורגם ללא הליכים מיוחדים. בתרבויות שבהן היה הרמון המלך וסריסים, הסריסים שמשו לעתים כמשרתי ההרמון.

המזרח התיכון הקדום

סריסים היוו חלק מתרבות האשורית, והיו חלק מחצר הפרעונים.

סין

בסין העתיקה סירוס היווה צורת ענישה (עד לימי שושלת סוי) וכן אמצעי לקבלת משרה בשירות הקיסר. בשלהי שושלת מינג היו כ-70,000 סריסים בארמון הקיסר. חלק מן הסריסים החזיקו במשרות רבות השפעה. משרת סריס בארמון הקיסר נעשה כה נחשקת עד שהוטל איסור חוקי על סירוס עצמי. בשנת 1912, אז הופסקה העסקתם, ירד מספר הסריסים בשרות הקיסר ל-470. הצידוק שניתן להעסקת סריסים כפקידי ממשל רמי מעלה היה כי עקב חוסר יכולתם להביא צאצאים, הם לא יתפתו לתפוס את השלטון ולהתחיל שושלת משלהם. אף בוייטנאם היה מערכת סריסים דומה.

קסטרטו

קַסְטְרָטוֹ הוא כינוי לילדי מקהלה איטלקים שסורסו על מנת לשמור על קול הסופרן שלהם. סירוס הקסטרטי היה פופולרי במאות ה-18 וה-19, תקופה בה נשים לא הורשו לשיר בכנסייה קתולית.

סירוס כפאראפיליה

תופעת הסריסים לא נעלמה מן העולם לאחר שעברו ממנו חצרות המלוכה והרמון המלך, אשר נהגו להעסיק סריסים. התשוקה לסירוס מוכרת כפאראפיליה בחברה המודרנית: גברים הרוצים לסרס עצמם מבלי שקיים צורך רפואי לעשות זאת. תופעה זו זכתה למחקרים רפואיים מועטים בלבד. עיקר המידע הקיים על תופעה זו מקורו בשאלונים שהופצו בין סריסים וכאלה השואפים לעבור תהליך סירוס. בין אלה המבקשים להפוך לסריסים, הסיבה העיקרית לרצון זה הוא להגיע ל"שלווה סריסית", דהיינו, שחרור מדחפים מיניים. בין הסיבות הנוספות נמצא: פנטזיות מיניות באשר לסירוס וכן רצון להשיג מראה מפשעה שונה[1]. מן המידע שנאסף עד כה זוהו ארבעה הגורמים העשויים לעודד את התשוקה לסירוס[2]: התעללות בתקופת הילדות (כולל איומים של ההורה בסירוס הילד), חשיפה לסירוס של בעלי חיים בתקופת הילדות ואמונה דתית הדוגלת בהינזרות מינית. רוב הסריסים אינם מבקשים לשנות את מינם מזכר לנקבה, אלא רואים עצמם כבעלי מין נייטראלי.

הערות שוליים

  1. ^ Richard J. Wassersug, et. al. New Age Eunuchs: Motivation and Rationale for Voluntary Castration. Archives of Sexual Behavior 2004;33:433-442.
  2. ^ Johnson TW, et. al. Eunuchs in contemporary society: characterizing men who are voluntarily castrated (part I). Journal of Sexual Medicine 2007;4:930-945.