פתיחת התפריט הראשי
Nuvola apps important.svg ערך זה עובר מקצה שיפורים והרחבה, חיזרו בעתיד כדי לקבל מידע מורחב ומלא יותר בנושא זה!
איור של גבר חווה אורגזמה
איור של גבר חווה אורגזמה

אורגזמה היא הפורקן הפתאומי של מתח מיני המתרחש אצל היונקים בכלל ואצל האדם בפרט. היא מלווה בהתכווצויות שרירים באזור האגן אשר מתאייפנות בתחושת עונג. אצל האדם, כמו גם אצל יונקים אחרים, קיום מגע מיני מתקיים לא רק לצורכי רבייה, אלא גם לצורכי הנאה, שהאורגזמה היא שיאה. היא מתרחשת בדרך כלל כתוצאה מהגירוי הפין אצל גברים, ומלווה בדרך כלל בפליטה של הזרע, ומגירוי הדגדגן אצל נשים. גירוי זה עשוי להיעשות באופן עצמי (אוננות) או על ידי בן או בת זוג (ביחסי מין מלאים, חלקיים ואחרים). בקרב גברים, אורגזמה יכולה להתרחש גם בזמן השינה (קרי לילה).

הגדרות

שמו העברי של אורגזמה הוא אֲבִיוֹנָה[1]. כינויים נוספים: סיפוק מיני, פורקן מיני, אורגזם, התפרקות מינית וגמירה (שמשמעותו גם שפיכה).

בהקשר קליני, אורגזמה בדרך כלל מוגדרת אך ורק על ידי התכווצויות של שרירים המעורבים בפעילות מינית, יחד עם דפוסים אופייניים רלוונטיים כגון שינוי בקצב לב, לחץ דם וקצב נשימה. האורגזמה גורמת לפריקה הפתאומית של מתח מיני וכתוצאה מכך להתכווצויות שרירים קצביות באזור האגן. עם זאת, הגדרות של "אורגזמה" הינן מגוונת, כך למשל לפחות 26 הגדרות הוצגו בכתב העת "Clinical Psychology Review".

גם כיום קיים דיון באשר לסיווג תחושות מיניות מסוימות כאורגזמות, כולל אורגזמות נשיות הנגרמות על ידי ה-G-Spot לבדו, או אורגזמות ממושכות או רציפות שנמשכות מספר דקות או אף שעה. בדיון סובב סביב ההגדרה הקלינית של אורגזמה, אך מדובר בראייה פיזיולוגית בלבד, בעוד ניתן לראות באורגזמה גם מבחינה פסיכולוגית, אנדוקרינולוגית ונוירולוגיות. במקרים אלה ודומיהם, התחושה היא סובייקטיבית ולא בהכרח כרוכה בהתכווצויות הבלתי-רצוניות האופייניות לאורגזמה. עם זאת, בקרב שני המינים, התחושות מהנות מאוד, מורגשות לעתים בכל חלקי הגוף, גורמות למצב נפשי המתואר כטרנסצנדנטלית (נעלה), ולזרימת דם מוגברת לדגדגן ולפין אשר נלוות להנאה אשר דומה לזו של אורגזמה הכוללת התכווצויות. כך לדוגמה, ממצאים מודרניים תומכים ביצירת הבחנה בין שפיכה ולבין אורגזמה גברית. מסיבה זו, חלוקות הדעות בנוגע לשאלת ההגדרה המדויקת של "אורגזמה".

מהלך האורגזמה

ניתן להשיג אורגזמה על ידי מגוון רחב של פעילויות. בקרב גברים מספיק גירוי אשר מושג במין וגינאלי, אנאלי או אוראלי (מציצה), או אוננות ויחסי מין ללא חדירה. בקרב נשים, אורגזמה יכולה להיות מושגת במהלך מין וגינאלי או אוראלי (לקיקה) או אוננות ויחסי מין ללא חדירה, כגון שימוש בוויברטור. האישה יכולה להשיג אורגזמה גם מגירוי של הפטמות, רחם ואזורים ארוגניים אחרים, אם כי זה נדיר יותר. בנוסף לגירוי פיזי, ניתן להשיג אורגזמה עקב עוררות פסיכולוגית בלבד, כמו חלומות ארוטיים (בנשים; ובגברים – קרי לילה) או באמצעות שליטה באורגזמה.

ניתן להשיג אורגזמות מרובות, ועשויים לחוות אותם שלא מרצון, כתוצאה ממגע מיני בכפייה (באונס או תקיפה מינית), אשר עשוי לגרום לתחושת בושה ולגישות המאשימות את הקורבן. השכיחות של גברים ונשים שחוו מגע מיני לא רצוי ובכל זאת חוו אורגזמה היא נמוכה מאוד, אך ייתכן כי האורגזמה לא דווחה עקב בושה או מבוכה.

הספרות המדעית מתמקדת בפסיכולוגיה של אורגזמה נשית באופן משמעותי יותר מאשר על הפסיכולוגיה של אורגזמה גברית, אשר "ככל הנראה משקפת את ההנחה כי האורגזמה הנשית פסיכולוגית ומורכבת יותר מאשר אורגזמה גברית". יחד עם זאת, מהעדויות האמפיריות המוגבלות עולה כי אורגזמה נשית וגברית נושאות יותר דמיון מאשר הבדלים. כל למשל, במחקר מבוקר של ואנס וואגנר (1976), לא יכלו המשתתפים להבדיל בין תיאורים כתובים של חוויות אורגזמה גבריות לעומת נשיות.

בגברים

מודל דו-שלבי

אצל גברים, הדרך הנפוצה ביותר להשגת אורגזמה היא על ידי גירוי פיזי של הפין. האורגזמה הגברית מלווה בדרך כלל בשפיכה, אבל זה אפשרי, גם אם נדיר, להשיג אורגזמה ללא שפיכה (המכונה אורגזמה יבשה) או לפלוט זרע ללא אורגזמה (כגון במקרים של שפיכה מאוחרת, קרי לילה, ואנורגסמיה – חוסר היכולת להשיג אורגזמה). גברים עשויים להשיג אורגזמה גם על ידי גירוי של בלוטת הערמונית (ראה להלן).

ההשקפה המסורתית מניחה שיש שני שלבים של אורגזמה בקרב גברים: שפיכה ותקופת חוסר תגובה. קרי, אצל מרבית הגברים קיים מרווח זמן מינימלי היכול להימשך מדקות ספורות עד שעות אחדות, בין שתי אורגזמות רצופות. בשנת 1966 פרסמו החוקרים מאסטרס וג'ונסון מחקר מרכזי בעניין שלבי הגירוי המיני בקרב גברים ונשים. בניגוד למחקרים של אלפרד קינסי בשנת 1948 ו-1953, הם ניסו לקבוע מהם השלבים הפיזיולוגיים לפני ואחרי האורגזמה. מאסטרס וג'ונסון טענו כי בשלב הראשון, "איברי-עזר מתכווצים והגבר יכול להרגיש בשפיכה המתבוששת ובאה; כעבור שתיים עד שלוש שניות מתרחבת השפיכה, שהגבר אינו מסוגל להגביל, לעכב, או לשלוט בו בכל דרך". בשלב השני "הגבר מרגיש התכווצויות נעימות במהלך השפיכה, ותענוג גדול ככל שנפח הזרע הנפלט גדול יותר". הם דיווחו כי בניגוד לנשים, זקוק הגבר להפסקה ממגע מיני לתקופת זמן מסוימת וכי "לגברים רבים מתחת לגיל 30, וליחסית מעט גברים לאחר גיל זה, יש את היכולת לפלוט לעתים קרובות יותר, והם זקוקים לתקופות זמן קצרות מאוד".

אורגזמות נוספות ואורגזמות מרובות

בניגוד למודל שני השלבים המתואר לעיל, קאהן (1939) השווה בין אורגזמה ולבין שפיכה וציין כי כמה אורגזמות יכולות להתרחש, וציין כי "אכן, יש גברים שמסוגלים להשיג אף אורגזמה שלישית ורביעית". אף על פי שמדובר באירוע נדיר, קביעתו של קאהן כי ישנם גברים אשר מסוגלים להשיגם נתמכת על ידי גברים שדיווחו על אורגזמות מרובות, רצופות, במיוחד ללא שפיכה. גברים אשר חווים אורגזמות יבשות עשויים לעתים קרובות לייצר אורגזמות נוספות, עקב קיצור תקופת חוסר תגובה. ישנם גברים שמסוגלים לאונן במשך שעות בכל פעם, ולהשיג אורגזמה מספר פעמים. דווח כי גברים רבים שהחלו לאונן או לעשות בפעילות מינית אחרת לפני גיל ההתבגרות מסוגלים להשיג מספר אורגזמות ללא שפיכה. חלק מהראיות מצביעות על כך שאורגזמות של גברים לפני גיל ההתבגרות דומות בתכונותיהם לאורגזמה נשית נורמלית, אשר מעלה את ההשערה כי לשינויים ההורמונליים במהלך ההתבגרות המינית יש השפעה חזקה על אופייה של האורגזמה הגברית.

אנשי המדע והרפואה מאמינים כי האחראי על תקופת חוסר תגובה הוא עירוי מוגבר של ההורמון אוקסיטוצין במהלך השפיכה, וכי כמות גדולה יותר של שפיכה תביא לעירוי מוגבר יותר של ההורמון ולתקופת חוסר תגובה ארוכה יותר. אחראי נוסף הוא החומר הכימי פרולקטין אשר מדכא דופמין שאחראי על העוררות המינית. מסיבה זו, יש כיום עניין בתרופות ניסיוניות אשר מעכבות פרולקטין, כגון cabergoline (הידוע גם כ-Cabeser ו-Dostinex). ממצאים אנקדוטליים על cabergoline מרזמים כי הוא מסוגל לבטל לחלוטין את תקופת חוסר התגובה, ולאפשר לגברים לחוות אורגזמות מרובות ברצף מהיר. קיים לפחות מחקר מדעי אחד אשר תומך בטענות אלה למרות ש-cabergoline היא תרופה אשר מבוססת על הורמונים ועשויים להיות לה תופעות לוואי רבות. התרופה לא אושרה לטיפול בהפרעות בתפקוד המיני. כאמור לעיל, דרך נוספת להיעדר תקופת חוסר תגובה היא היעדר עירוי מוגבר של ההורמון אוקסיטוצין. בשנת 1995 נערך בהצלחה מחקר מדעי לצורך תיעוד אורגזמות טבעיות ומרובות אשר כוללות שפיכה מלאה בגבר בוגר. במהלך המחקר, חווה גבר שש אורגזמות מלאות אשר כוללות שפיכה בתוך פרק זמן של 36 דקות, ללא כל תקופת חוסר-תגובה.

בשנים האחרונות תיארו מספר ספרים שיטות שונות להשגת אורגזמות מרובות. רוב הגברים אשר חווים אורגזמות מרובות (ובנות זוגן) טענו כי הימנעות משפיכה מצמצמת את תקופת חוסר התגובה. שיטה אחת למניעת השפיכה היא הפעלת לחץ על חיץ הנקבים, בערך באמצע הדרך בין שק האשכים ופי הטבעת, כרגע לפני פליטת הזרע כדי למנוע פליטת זרע. יחד עם זאת, שיטה זו עשויה להביא לשפיכה נסיגתית, כלומר, להעברת הזרע אל תוך שלפוחית השתן ולא דרך השופכה החוצה. השיטה עשויה גם לגרום לנזק לטווח ארוך עקב לחץ על העצבים וכלי דם בחיץ הנקבים, בדומה לנזק המתואר על ידי גברים שרוכבים על אופניים עם מושבים צרים לפרקי זמן ממושכים.

שיטות אחרות שתוארו דומים לדיווחים על אורגזמות מרובות בקרב נשים, אשר מצביע על כך כי צריך להירגע ו"להרפות" כדי לחוות מספר אורגזמות. שיטות אלו כוללות שליטה פיזית ונפשית בפליטה ובזרימת הדם המוגברת לפין אשר קודמת לשפיכה, ופחות עוסקות בשליטה בהתכווצויות הבלתי רצוניות ובשימוש כוחני המתואר לעיל. אם בוצעה כהלכה, שליטה זו, אשר לכאורה מונעת שפיכה ואורגזמה, מאפשרת לגבר לחוות אורגזמות רצופות או מרובות אשר משפיעות על כל גופו, בדומה לאורגזמות של נשים.

בנשים

גורמים כלליים

רוב הנשים, בין 70 ל-80 אחוזים על פי מרבית הסטטיסטיקות, דורשות גירוי ישיר של דגדגן (מגע ידני, אוראלי או חיכוך אחר אך עקבי) על מנת להגיע לאורגזמה, אף שגם גירוי עקיף של הדגדגן (למשל, באמצעות מין וגינאלי) עשוי להספיק. אורגזמות עקב גירוי הדגדגן הן יותר קלות להשגה מפני שעטרת הדגדגן או הדגדגן בכללותו, כולל למעלה מ-8,000 קצות עצבים, בדומה או למעלה מהפין האנושי, כמו גם יותר מכל חלק אחר של גוף האדם. הדגדגן הומולוגי לפין, ולפיכך שווה ערך ביכולתו לספוג גירוי מיני. ראש הדגדגן (העטרה) מבצבצת מעל פתח הנרתיק, אך הדגדגן כולל חלק פנימי אשר מקיף את הנרתיק בדומה לפרסה עם "רגליים" לאורך שפות הנרתיק עד לפי הטבעת. בעוד שהאזור המכונה G-Spot מסוגל לייצר אורגזמה, והאזור שבו ניתן למצוא אותו, העובר לאורך "גג" הנרתיק (ספוג השופכה) יכול ליצור תחושות מהנות כאשר הוא מגורה, לנרתיק עצמו אין את היכולת להפיק הנאה ואורגזמה בנשים. לפיכך, אף על פי שיחסי מין נרתיקיים עשויים להביא לתחושת סיפוק של מלאות או קרבה עם בן הזוג, קירות הנרתיק מכילות מעט קצות עצבים יחסית, ולא סביר שיגרמו להנאה מינית ולאורגזמה. בדרך כלל, רק בשליש התחתון של הנרתיק (הקרוב לפתח הנרתיק) יש מספיק קצות עצבים כדי להרגיש גירוי כלשהו מפין, אצבע או צעצוע מין. החוקרים הייט וצ'ולקר ציינו כי קצה הדגדגן והשפות הפנימיות, שנחשבים לרגישים מאוד, אינם מקבלים די גירוי ישיר בזמן המשגל. מסיבה זו, ישנם זוגות אשר מעדיפים תנוחות מיניות מסוימות על פני אחרות, לצורך גירוי מקסימלי של הדגדגן, כגון תנוחת האישה מעל. עבור חלק מנשים, הדגדגן רגיש מאוד אחרי האורגזמה, וגירוי נוסף מכאיב בתחילה.

החוקרים מאסטרס וג'ונסון טענו שכל הנשים יכולות להשיג אורגזמות מרובות, אבל אורגזמה גברית מרובה היא נדירה, וקבעו כי "נשים מסוגלות לחוות אורגזמה נוספת מיד בעקבות חוויית אורגזמה אם קיים גירוי נוסף ומתמשך לפני אובדן החשק". אף על פי שבדרך כלל נשים לא חוות תקופת חוסר תגובה ולכן יכולות לחוות אורגזמה נוספת או אורגזמות מרובות מייד לאחר הראשונה, ישנם מקורות שמציינים כי נשים חוות תקופת חוסר תגובה משום שגירוי מיני נוסף לאחר האורגזמה, אינו מגרה. לאחר האורגזמה הראשונית, האורגזמות הבאות של האישה עשויות להיות גם חזקות יותר או מהנות יותר עם הצטברות הגירוי.

מטרת האורגזמה

בעוד אצל גברים מטרת האורגזמה ברורה - פליטת זרע המאפשרת התרבות המין (טקסונומיה), מטרת האורגזמה הנשית אינה ברורה לחלוטין וקיימות מספר תאוריות שאינן תמיד מוסכמות בין כל החוקרים. למשל תאוריה אחת טוענת שהתכווצויות השרירים לאחר האורגזמה יוצרות פעולת שאיבה המגבירות את הסיכוי של הזרע להשאב לתוך הרחם. מחקר מ-1998 [2] טוען שהסיכוי להיכנס להריון תלוי במספר האורגזמות הנשית לאחר שפיכת הגבר. הביולוג רובין בייקר טען שהאורגזמה הנשית, הכרוכה במאמץ פיזי מתמשך מצד הגבר והאישה גם יחד, הוא מנגנון פסיכולוגי תת-הכרתי שנועד להוכיח לאישה כי מצבו הפיזי של הגבר טוב, והוא מועמד מוצלח להתרבות.

הערות שוליים

  1. ^ על פי קהלת י"ב ה' "...וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה, כִּי-הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל-בֵּית עוֹלָמוֹ.." - רש"י: "חמדת תאות נשים שאינו נזקק לנשים לתשמיש, אביונה תאוה כמו 'ולא אביתם' (דברים א), 'תאבתי לישועתך' (תהילים קיט)."
  2. ^ Singh, D., Meyer, W., Zambarano, R. J., & Hurlbert, D. F. 1998. Frequency and timing of coital orgasm in women desirous of becoming pregnant. Archives of Sexual Behavior 27:15–29.

שאלות ותשובות

יש לכם שאלה? פנו לפורום האנונימי של האנציקלופדיה.

ראו גם