שינויים

[[תמונה:Tomb of the Diver symposium.jpg|שמאל|ממוזער|300px|אראסטס ו[[ארומנוס]] וארומנוס בסצנת [[סימפוזיון]] מתוך "קברו של קופץ למים", 450 לפני הספירה.]]ב[[יוון ביוון העתיקה]], ה'''אראסטס''' (ἐραστής, "מאהב") היה זכר מבוגר גבר אשר קיים [[פדרסטיה ביוון העתיקה|מערכת יחסים פדרסטית]] עם נער מתבגר שהיה מכונה [[ארומנוס]]. אראסטס היה בעיקר המונח ה[[היסטוריה של אתונה|אתונאי]] האתונאי לתואר זה. ב[[ספרטה]] בספרטה השתמשו במונח '''אייספנלאס''' (''eispnelas''), "מעוררר השראה", וב[[כרתים]] ובכרתים '''פילטור''' (''philetor''), "המתיידד".

המילה שימשה גם כמונח כללי לתאר כל זכר גבר מעריץ שחיזר אחר נער מסוים, גם אם לא נענה על ידו והפך להיות מאהבו.

ייצוגים [[איקונוגרפיה|איקונוגרפיים]] של זוגות פדרסטיים מתארים לעתים קרובות – אולם לא תמיד – את האראסטס כבעל זקן, בעוד שהארומנוס לעולם נטול זקן. אף על פי כן, האראסטס לא היה בגיל בשלות לנישואיןל[[נישואין]], בהערכה גסה בין עשרים לשלושים. פער גילאים גדול נחשב למכשול במערכת יחסים כזו, כפי שמעידה קביעתו של [[אריסטו]] כי [[סולון]] לא יכול היה להיות האראסטס של [[פייסיסטראטוס]] שכן פער הגילאים בין השניים היה גדול מידי (בערך 31 שנים).

כאשר ליחסים היה פן [[יחסי מין|מיני]], האראסטס היה השותף הפעיל, וההתעלסות וה[[התעלסות]] מתוארת לרוב כפרונטלית, בעמידה, תוך כדי חיכוך [[איבר מין|איבר המין ]] בין הירכיים. ב[[מיתולוגיה יוונית |מיתולוגיה]] במיתולוגיה דמות האראסטס הייתה מיוצגת על ידי אלים כגון [[זאוס]] ו[[אפולו]] ואפולו וגיבורים כגון [[הרקולס]] ו[[אורפיאוס]]ואורפיאוס.

מספר מקורות עתיקים, כגון [[פיידרוס (דיאלוג אפלטוני)|הפיידרוס]] של [[אפלטון]] ו[[אייסכינס נגד טימרכוס|התביעה והתביעה של אייסכינס נגד טימרכוס]] מעידים כי האראסטס האידאלי היה מאופק ביחסיו עם אהובו, ואהבתו הייתה ביטוי לנדיבותו וחביבותו. הוא מתואר כניגוד לאדם ששוכר נערים להנאתו ומתנהג בגסות רוח איתם – התנהגות המעידה על אדם מתעלל וחסר השכלה. [[קסנופון]] נוקב גם הוא, כבדרך אגב, באחת התכונות של האראסטס האידאלי, ומציין כי אדם כזה לא יסתיר דבר בנוגע לנער מאביו של אותו צעיר.

אחת המתנות האופייניות שנתן האראסטס לארומנוס היא חיות מחמד כגון ציפור. על כך טוען [[אריסטופאנס]]:" מאהבים מעניקים ציפורים אצילות לנאהביהם"

תפקיד האראסטס היה לאהוב ולחנך את הנער הצעיר, או לדאוג להשכלתו . טבע לימודים אלה השתנה לפי התרבות של הפוליס שהתגוררו בה, אולם לרוב התבסס על התרבות הפיזית של ה[[גימנסיון]]הגימנסיון, אשר כלל אתלטיקה ואימונים צבאיים כמו גם לימודי פילוסופיה ומוזיקה. האראסטס ערך לעתים קרובות חוזה או הבטיח להורים של הנער המיועד להציג בפניהם את הגבולות המדויקים ואת ההגדרה של מערכת היחסים.

אחריות נוספת כללה ניהול ההיבטים הכספיים של הנער הצעיר, בייחוד, כפי שקרה לעתים קרובות, אם לא היה לו אב, ואז היה האראסטס מפקח על רכושו של הנער עד שהלה הגיע לפרקו. מפעם לפעם הוביל דבר זה להאשמות בנוגע לניהול כושל וגניבה בוטה, כמו במקרה של [[דמוסתנס]] והארומנוס שלו אריסטרכוס. האראסטס היה לרוב אזרח רב השפעה, מעורב בחיים הפוליטיים והחברתיים ב[[פוליס]] בפוליס שלו, לעתים קרובות נישא לאישה מ[[פטריקים|משפחה ממשפחה פטריקית]], ונהנה מרווחה כלכלית במידה כזו או אחרת.

קבלת עול האחריות בתוך מערכת היחסים הפדרסטית לא הייתה עניין זול, בייחוד בתקופות של הילולות שהיו בגדר חובה לפי תכתיבי המסורת. ב[[כרתים]] בכרתים זה התבטא במשתאות ובמספר מתנות טקסיות: שור, במטרה להקריבו ל[[זאוס]]לזאוס; חליפה צבאית, שמסמלת את הגעת הארומנוס למעמד של לוחם; ו[[גביע (כלי)|גביע]] וגביע שמציין את הסמכתו של הנער הצעיר להיות נוכח בסימפוזיון – כמו גם תפקידים דתיים וטקסיים אפשריים. לא היה זה נדיר עבור חבריו של האראסטס לתרום לרף ההוצאות, וההילולה איחדה את החברים של שני בני הזוג, בדומה לאירוע משפחתי רב-משתתפים.

בעוד שהקשר הפדרסטי האידאלי היה מבוסס על אקט של נדיבות המאהב כלפי אהובו, טיפוח טוב לב ומצוינות בקרב המאהב הועילה לא רק לו עצמו אלא גם לנער הצעיר עליו היה אחראי. לפי [[קסנופון]], ברור מאליו כי "כל אדם, שנמצא בטווח ראייה של הארומנוס שלו, דואג להצטיין ונמנע מלעשות או לומר דברים נבזיים או פחדנים, שלא ייראה נקלה בעיניו."

[[פריקלס]], אדם שככל הנראה נמנע ממערכות יחסים עם נערים ורכש לנשים חיבה עמוקה, השתמש במודל האראסטס כדוגמה אותה צריכים האתונאים לאמץ ביחסם אל עירם. בנאום המיוחס לו על ידי [[תוקידידס]] הוא מטיף לאתונאים להתבונן "יום אחר יום בכוחה של העיר ולהפוך לאראסטסים שלה", כאשר בכוונתו לומר כי "חיילים-אזרחים צריכים לנהוג באתונה כמאהביה, כאראסטסים שלה, כלומר, לאהוב את העיר ללא תנאי, יותר מאשר את החיים עצמם".

במקרה אחר, שמוצג כפארודיה של המקרה הראשון וזוכה להתייחסות כזו מצד [[אריסטופאנס]] במחזהו [[הפרשים (מחזה)|"הפרשים"]], מכנה עצמו הפוליטיקאי [[קליאון]] כאראסטס של דמוס (ב[[יוונית]] ביוונית : אזרחי המדינה). התפנית, שמגיעה במלוא עוצמתה הקומית, קורה כאשר מאוחר יותר בהמשך המחזה, דמותו של דמוס, המייצגת את העם, מקבלת קיתונות של ביקורת על היותה להוטה יתר המידה לקבל את אהבתו של קליאון, ועל תמימותה שכן המאהב "בתמורה, בגד ועזב".