הצגת המקור של הדף "בג"ץ אל-על נתיבי אויר לישראל נגד יונתן דנילוביץ"

'''בג"ץ 721/94 אל על נתיבי אויר לישראל נ. יונתן דנילוביץ ובית הדין הארצי לעבודה''', שניתן בשנת 1994, הוא פסק-הדין הראשון של בית המשפט העליון העוסק בהפליה על רקע [[נטייה מינית]], ובו נקבע כי מעבידים אינם רשאים להפלות, במתן הטבות לעובדיהם, בין בני זוג ממין שונה לבני זוג מאותו המין. 

בשנת 1989 הגיש יונתן דנילוביץ', דייל בחברת אל על, באמצעות האגודה לזכויות האזרח בישראל, תביעה נגד אל-על בבית הדין האזורי לעבודה, בגין אפלייתו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו, לעומת בני זוג שאינם בני אותו המין. בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שהמדובר בהפליה אסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שתוך כדי התנהלות התביעה המשפטית, תוקן (בינואר 1992){{כ}}‏‏<ref name="tikun">‏ס"ח 1377 התשנ"ב, עמ' 37, בתוקף מיום 2.1.1992‏</ref> וקבע מפורשות כי אסורה אפליה בגין [[נטייה מינית]]. 

חברת אל-על ערערה על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה, והפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה לבג"ץ כנגדה. בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל-על, ואישר את פסקי הדין של בית הדין האזורי לעבודה ובין הדין הארצי לעבודה. 

סדרת פסקי דין אלה, ובפרט פסיקת בג"ץ, היוותה פריצת דרך בהכרה בזכויותיהם של זוגות [[הומוסקסואלים]] בישראל.