פתיחת התפריט הראשי
גבר הסובל מגינקומסטיה חריפה

גינקומסטיה (Gynecomastia) היא התפתחות אבנורמלית של בלוטות חלב גדולות בזכר אשר גורמות לצמיחה אבנורמלית של החזה, שלעתים מפריש חלב. מקור שם המונח מהמילים היווניות גינה (אישה) ומסטוס (חזה). המצב עלול להתרחש פיזיולוגית בינקות (עקב הורמונים מהאם), בגיל ההתבגרות ובעת זיקנה.

גינקומסטיה היא גורם ללחץ בקרב נערים מתבגרים, אך בשביל מרבית הנערים, שאצלם הגינקומסטיה ההתבגרותית אינה תוצאה של השמנה, התפתחות החזה כומשת או חודלת ונעלמת תוך כמה שנים. זאת ועוד, נערים עשויים לבלבל בין גינקומסטיה לבין הצטברות הורמונים שעשויים לגרום לכאב ולנפיחות באזור הפטמה ("גולות") בגיל ההתבגרות. בדרך כלל, כאב זה חולף בתוך חודשים בודדים והנפיחות עשויה לחלוף בתוך פרק זמן ארוך יותר, כשנתיים.

גורמים

 
טיפול כירורגי, שבוצע על ידי ד"ר מרדכי בלאו, להקטנת הפטמה של אדם הסובל מגינקומסטיה. משמאל - לפני הניתוח. מימין - לאחריו.
 
טיפול כירורגי בגינקומסטיה בעזרת שאיבת שומן, בוצע על ידי ד"ר מרדכי בלאו. משמאל - לפני הטיפול. מימין - לאחריו.

הגורמים לגינקומסטיה המצויה אינם תמיד ידועים אולם ידוע כי הם קשורים לאי-יציבות בהורמוני המין או תגובת הרקמות אליהם. הזדקרות החזה יכולה לנבוע מהיפרטרופיה של רקמת החזה, רקמה אפידוזית בחזה ובעור, ולרוב מהווה שילוב של השתיים. הזדקרות חזה שהיא רק מיתר רקמה אפידוזית נקראת פסאודוגינקומסטיה ולפעמים ליפומסטיה.

יש להבדיל בין גינקומסטיה למסה של שרירי חזה המתפתחת מספורט כמו הרמת משקולות, התעמלות או שחייה.

סיבות נוספות קשורות בפגמי רצפטור אנדרוגן (כמו במחלת קנדי), בתורשה גנטית כגון תסמונת קליינפלטר, במחלות כליות וכבד כרוניות, בתחלואה כרונית אחרת ובטיפול ב-HIV. ב-25% מהמקרים הגורם לגינקומסטיה אינה ידועה.

תרופות

תרופות מהוות בין 10 ל-20% מהגורמים לגינקומסטיה בזכרים פוסט-התבגרותיים, ובהן: סימטידין, אומפרזול, אימטיני, פינסטריד, ספירונולקטון, תרופות אנטיפסיכוטיות מסוימות ותרופות הכוללות הורמונים, כגון סרום אסטרוגן. חלק מהתרופות משפיעות ישירות על רקמת החזה, ואחרות מגבירות את הפרשת הפרולקטין מבלוטת יותרת המוח על ידי חסימה של פעולות הדופמין בקבוצת התאים של הלקטוטרופ ביותרת המוח האנטריורית. אנדרוסטנדיון יכול להוביל לגינקומסטיה חרף גודש של פעולת אסטרוגן. סיבות אחרות יכולות להיות הפחתת טסטוסטרון ושימוש בסטרואידים אנאבוליים.

טיפול

לעתים ניתן לטפל טו לצמצם את תופעות הגינקומסטיה באמצעות תרופות כגון טמוקסיפן, קלומיפן, אנדרוגן ולטרוזול (אמנם אין הסכמה אוניברסלית לשימושם). טיפולים אחרים כוללים תשומת לב אנדוקרינולוגית לתקופה של שנתיים-שלוש, שאיבת שומן, חיתוך בלוטות, גילוף עור, הפחתה ממופלסטית ורדיותרפיה.

תמונות נוספות

ראו גם