הצגת המקור של הדף "זבה"

בהלכה, '''זבה''' היא אשה שמדממת שלושה ימים רצופים בימים בהם לא צפוי [[וסת]]. על פי החוק המקראי, אישה זו טמאה בטומאת [[נידה]], אך בניגוד לנידה רגילה שמדאורייתא נטהרת שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("[[שבעה נקיים]]"), ורק אז תוכל להיטהר ב[[טבילה]] ב[[מקווה]].

==חלות הטומאה==
המקור לדינה של הזבה הוא בספר ויקרא, בפרשת מצורע:
{{ציטוט|תוכן=וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא... וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.|מקור=ויקרא טו, פסוקים כה-כח}}

על פי פרשנות חז"ל, מדובר בימים השמיני עד השמונה עשר מאז תחילת הווסת החודשית, ואם מבין אחד עשר ימים אלו דיממה שלושה ימים רצופים - הרי היא '''זבה גדולה''', שזקוקה ל"שבעה נקיים". לעומת זאת, אם דיממה רק יום אחד או יומיים מבין הימים הללו, היא נקראת '''זבה קטנה''' או '''שומרת יום כנגד יום''': היא טמאה כנידה ביום הדימום ויום נוסף לאחריו, ובו היא טובלת, ונטהרת לערב.{{הערה|משנה מסכת נידה פרק י משנה ח, ורמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה, פרק ו הלכה ז-י.}}

==דיני טומאה וטהרה==
{{הפניה לערך מורחב|טומאת זיבה}}
התורה קבעה על הזבה והדומים לה ([[נידה]], [[זב]], [[טומאת יולדת|יולדת]]) סדרת חומרות מיוחדות. חומרות אלו אינן קיימות אפילו בטומאת מת<ref>(משכב והיסט - משנה מסכת זבים פרק ד משנה ו. מעיינות - תלמוד בבלי מסכת חולין דף פח עמוד א)</ref>.

==קורבנות הזבה==
זבה גדולה צריכה להביא למחרת יום טבילתה קורבן להשלמת טהרתה: זוג עופות, תורים או בני יונה, אחד לקורבן חטאת והשני לקורבן עולה. עד שתביא קורבנות אלו היא נחשבת "מחוסרת כיפורים", ומנועה מלהיכנס לבית המקדש או לאכול מקרבן.<ref>משנה מסכת כריתות פרק ב משנה א, מסכת כלים פרק א משנה ה ומשנה ח.</ref>

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:הלכות אישות]]