הצגת המקור של הדף "זכות הלילה הראשון"

[[קובץ:Le droit du Seigneur-Wassilij Polenow.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"זכות הלילה הראשון" (1874), אדם זקן מביא את בתו הצעירה לבעל האחוזה. ציור מאת וזלי פולנוב.]]
'''זכות הלילה הראשון''' (צרפתית: '''droit du seigneur''', זכות הסניור; לטינית: '''ius primae noctis''', חוק הלילה הראשון)<ref>השם העברי הוא ככל הנראה תרגום ישיר מגרמנית, שם מקובל הכינוי das Recht der ersten Nacht, זכות הלילה הראשון.</ref> הייתה זכות הראשונים, כביכול, של הסניור הפיאודלי ל[[אונס|אנוס]] [[בתולה|בתולות]] מבין הצמיתות שעמדו להינשא.

התייחסויות לזכות זו, כביכול, קיימת בספרות החל מהמאה השש עשרה, אך בחינה של התיעוד ההיסטורי לא חשפה עדויות לקיומה בימי הביניים. במערכות פיאודליות מסוימות התקיימה דרישת "עבור הנישואים" (Pormariage או Maritagium), לפיו נדרש הצמית לקבל את רשותו של האדון להנשא עם אשה מחוץ לשטח האחוזה, לרוב תמורת תשלום. בחצר בעלת סמכות כנסייתית באזורים מסוימים נדרש גם כן תשלום לפני מימוש הנישואין. זכות הלילה הראשון, עם זאת, כנראה לא התקיימה כנוהג, וככל הנראה הייתה עיוות של מובנה של דרישת תשלום זו בתקופות מאוחרות יותר.

בתקופות שקדמו לימי הביניים, ישנם אזכורים שונים למנהג זה. הרקלידס פונטיקוס במאה הרביעית לפני הספירה מזכיר את טיראן האי קפלוניה שנהג לבעול את כל הבתולות שהיו נתינותיו; הרודוטוס מזכיר שבט לובי בו נהג כך המלך ואזכורים דומים יש אצל ולריוס מקסימוס, לקנטיוס וטיטוס ליוויוס; בתקופה הרומית מיוחס לקיסרים קליגולה ומקסימינוס מימוש זכות זו; בתלמוד הבבלי מתייחסים לזכות הלילה הראשון בשמה הלטיני פעמיים ונטען כי זו גרמה לכך ששינו אז, את יום הנישואין מיום רביעי ליום שלישי, כדי להימנע ממנה. ובמילות התלמוד: "בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה". (בבלי כתובות דף ג' עמוד ב'). על פי הפרשנים דבר זה היה במסגרת גזרה שגזרו היוונים על היהודים (ואולי עמים אחרים שכבשו) בתקופת המכבים; וגם ביחס לסקוטים ולאירים נפוצו סיפורים המתעדים קיום מנהג זה, כביכול.

התפישה הפופולרית של זכות הלילה הראשון כמנהג נפוץ בימי הביניים קשורה ככל הנראה במניעים פוליטיים של ניגוח המשטרים הישנים באירופה, ובמיוחד המשטר הצרפתי לפני המהפכה. תרומה נכבדת לפופולריות של המיתוס נבעה ממחזה בשם "זכות הלילה הראשון" שכתב וולטר ועוד יותר מזה מ"נישואי פיגרו" של מוצרט, שהתבסס על המחזה בשם זה מאת פייר בומארשה. פופולריות זו לא דעכה גם כאשר לואי ואייו בצרפת וקרל שמידט בגרמניה פרסמו בשנות השמונים של המאה התשע עשרה מחקרים מפורטים המפריכים את המיתוס, וזה המשיך להיות מאוזכר כמאפיין של ימי הביניים גם במאה העשרים.

== הערות שוליים ==
<references />

[[קטגוריה:אונס]]