שינויים

למרות אופיו המוסלמי פונדמנטליסטי, השלטון באיראן נוהג להתחשב באנשים בגברים שמעוניינים לשנות את מינם, בניגוד להוקעתם ורדיפתם המתמדת של [[הומוסקסואל]]ים.

בשנת 1963 כתב רוחאללה חומייני ח'ומייני ספר בו הצהיר כי אין הגבלה דתית על ניתוח ל"תיקון מין". אולם באותה תקופה הוא נחשב כמתנגד למשטר, ופסקי ההלכה שלו לא השפיעו על המדינות הרשמית של המדינה, לה לא הייתה מדיניות מוגדרת לגבי טראנסג'נדריות.

אחת מהמנהיגות המפורסמות למען זכויות לטרנסקסואלים היא מרים האטון מולקארא (Maryam Hatoon Molkara), שהייתה ידועה בתור גבר בשם כגבר, לפני הניתוח לשינוי מין, היה שמה פרידון. לפני המהפכה ביקשה מולקארא לעבור ניתוח לשינוי מין, אך לא הייתה יכולה להרשות לעצמה ונזקקה גם לאישור מיוחד מרשויות הדת. החל משנת 1975 היא כתבה מכתבים לרוחאללה חומייני כשהיה בגלות. לאחר המהפכה היא פוטרה מעבודתה, הוזרקו לה בניגוד לרצונה הורמונים גבריים, והיא אושפזה במוסד. היא שוחררה מאוחר יותר הודות לקשרים שהיו לה, וניסתה להשפיע על פוליטיקאים אחרים לתמוך במטרתה. כשחזר חומייני לאיראן כמנהיג העליון, היא ביקשה להיפגש עמו אך ספגה מכות ממאבטחיו. לבסוף קיבלה ממנו מכתב שאישר לה לעבור ניתוח לשינוי מין. המכתב קיבל מאוחר יותר מעמד של פתווה (פסק הלכה). מעמד זה שינה את יחס השלטון לניתוחים לשינוי מין, והפך אותם לחוקיים באיראן (החוק האירני מדבר על ניתוח M-to-F בלבד. החוק אינו מכיר בטרנסקסואליות F-to-M אצל '''נשים''' המעוניינות להפוך ל'''גברים''').