יצר המין

מתוך ויקיסקס
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יצר המין, דחף מיני, חשק מיני, תשוקה מינית וחימדוֹן הם כינויים לצורך או לרצון לקיים יחסי מין. בלעז - לִיבִּידוֹ (libido). הדחף המיני תלוי בשלושה גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים (סביבתיים). מבחינה ביולוגית, רמת ההורמונים בגוף (דוגמת טסטוסטרון) עשויה להשפיע על החשק המיני; לגורמים חברתיים וסביבתיים, כגון עבודה ומשפחה, גם כן יש השפעה; כמו גם לגורמים פסיכולוגיים, כגון אישיות ומתח נפשי. החשק המיני עשוי להיות מושפע מבעיות רפואיות, מתרופות ואף ממערכת יחסים לא טובה. אדם אשר לו דחף מיני חזק, עשוי לחוות היפרסקסואליות. גם בגיל ההתבגרות רמת ההורמונים בגוף משנתה ויכולה לגרום לחשק מיני מוגבר. אדם ללא כל חשק מיני מכונה א-מיני.

לאדם עשוי להיות חשק מיני רב אך הוא אינו יכול לספק חשק זה, מסיבות אישיות, חברתיות, מוסריות או דתיות. מבחינה פסיכולוגית, ניתן להשפיע על הדחף המיני - להדחיק או לחזק. מאידך, אדם יכול לקיים יחסי מין גם ללא רצון אמיתי.

אדם בעל חשק מיני רב מכונה חרמן.

גורמים

גורמים פסיכולוגיים

גורמים פסיכולוגיים יכולים להשפיע על החשק המיני ולהפחיתו. בין גורמים אלו ניתן למנות היעדר פרטיות או אינטימיות, מתח נפשי או עייפות, הסחת דעת ודיכאון. כמו כן, גם מתח סביבתי, כגון חשיפה ממושכת לרעש חזק מידי או אור בהיר מידי, עשוי להשפיע החשק המיני. גורמים פסיכולוגיים נוספים הם התעללות מינית, ביטחון עצמי נמוך הנוגע לדימוי הגוף ופחד מקיום יחסי מין.

גורם נוסף הוא מידת המשיכה המינית אל בן הזוג.

גורמים פיזיים

קיימים גם גורמים פיזיים אשר עשויים להשפיע על החשק המיני. לדוגמה, בעיות במערכת האנדוקרינית (בבלוטות שמייצרות ומפרישות הורמונים אל מחזור הדם) כמו תת-פעילות בלוטת תריס; רמת טסטוסטרון נמוכה; תרופות מרשם מסוימות; גורמים באורח חיים שונים ואת האטרקטיביות והכושר ביולוגי של אחד שותף. היעדר חשק מיני מלידה, בקרב א-מיניים, עשוי להיחשב גם כן לגורם פיזי (מום מלידה).

בגברים, תדירות השפיכה משפיעה על החשק המיני. מחקר שבו השתתפו 28 גברים בגילאי 21-45 מצא כי (נכון לכל המשתתפים למעט גבר אחד) רמת טסטוסטרון הגוף הייתה בשיאה ביום השביעי לאחר שהגברים התבקשו להימנע משפיכה, כלומר השיא בחשק מיני הוא כשבוע מהשפיכה האחרונה. לאחר היום השביעי ועד היום התשיעי רמת הטסטוסטרון ירדה בחזרה לרמות הבסיס.

גברים ונשים הסובלים מתת-משקל או תת-תזונה, עשויים לסבול מחשק מיני נמוך בשל השיבושים הנגרמים למערכת האנדוקרינית.

ירידה ברמות ההמוגלובין (אנמיה) היא בעיקרה הסיבה להיעדר חשק מיני בקרב נשים בתקופת הווסת.

עישון, צריכת אלכוהול וסמים עלולים גם הם לגרום לשיבושים ברמות ההורמונים בגוף ולפיכך יובילו לירידה בחשק המיני.

אפרודיזיאק עשוי להגביר את החשק המיני.

תרופות

חשק מיני מדוכא עשוי להיות תוצאה של נטילת תרופות מרשם, כגון אמצעי מניעה הורמונליים, תרופות נגד דיכאון, תרופות אנטי-פסיכוטיות, אופיואידים וחוסמי ביתא.

ישנן נשים החוות ירידה בחשק המיני כתופעת לוואי לאחר נטילת גלולות למניעת הריון.

גיל

גברים מגיעים לשיא בדחף המיני בשנות נעוריהם, בעוד נשים מגיעות אליו בסביבות גיל 30.[1][2] בגיל ההתבגרות ישנה העלייה מהירה ברמות הטסטוסטרון בגוף וכתוצאה מכך נערים רבים מרגישים חשק מיני פתאומי וקיצוני, המגיעה לשיאה באמצע גיל ההתבגרות ולאחר מכן יורדת במהלך כל חייו. לעומת זאת, החשק המיני של נשים מתגבר לאט במהלך גיל ההתבגרות ומגיעה לשיאה בסביבות גיל 30.

מחזור הווסת

באופן כללי, החשק המיני של נשים תלוי בשלב שבו האישה נמצאת במחזור החודשי שלה, כאשר שיא החשק המיני מתרחש כיומיים לפני הביוץ ועד כיומיים לאחריו (כאשר האישה פוריה במיוחד). הסיבה לכך תלויה בשינויים ברמת הטסטוסטרון במהלך המחזור החודשי. לפי מספר מומחים בתחום, רמת הטסטוסטרון עולה בהדרגה מהיום ה-24 במחזור החודשי עד לשיא בזמן הביוץ (היום ה-14 של המחזור הבא). כלומר במהלך, תקופה זו החשק המיני של האישה מתגבר באופן עקבי.

בנוסף, במהלך השבוע שלאחר הביוץ, רמת הפרוגסטרון עולה וכתוצאה מכך בדרך כלל האישה תתקשה בהשגת אורגזמה. כמו כן, בימים אלו רמת האסטרוגן יורדת ולכן ייתכן ירידה בסיכה טבעית.

גישות

הספרות הקלאסית מתייחסת לשתי גישות הנוגעות ליצר המין:

הגישה הפיזיולוגית

לפי גישה זו, השתוקקות לדבר מה מתבטאת בעוררות פסיכולוגית וגופנית. כאשר אנחנו פוגשים אדם שאליו אנו נמשכים (גופנית או אחרת), אנו חווים פרץ כמעט מידי של חשק מיני. עוררות זו מתגברת במהירות אך גם דועכת באופן מהיר יחסית. בשיאה של העוררות, התשוקה פוחתת ובהדרגה אנו "מתרגלים" לרגשותינו בכל הנוגע לאותו אדם. חשק מיני זה הוא חלק ממעגל המשיכה המינית - ארבעה שלבים המרכיבים את מערכות היחסים אצל כל בני האדם, כאשר אחד מהשלבים הוא התשוקה המינית. טענה זו נבדקה בעזרת מדדים רבים על ידי חוקרים בתחום. המסקנה הייתה שיש שלב שבו האדם חווה הרגשת תשוקה וזה מובע באמצעות הפרשה של הגוף או בהתנהגות מגוונת של האדם. תהליך זה הוא פיזיולוגי.

הגישה התרבותית

גישה זו גורסת כי תשוקה הינה חוויה תלוית-הקשר. נשיקה למשל, תקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות. אם אדם מסוים יקיים יחסים עם מספר אנשים, כל אדם שהוא יקיים יחסים עמו, יקבלו משמעות שונה.

שילוב הגישות

הסקסולוג אלפרד קינזי טען כי תשוקה היא טבע פזיולוגי הנובע בתוכנו אך לחברה השפעה רבה; היא משפיעה על תחושות האדם ותשוקותיו ולמעשה מגדירה לנו משהו ספציפי בו נחשוק. קינזי מבחין בין שתי סוגי תשוקות:

  • תשוקה פרטית - כל הדברים אליהם האדם מרגיש תשוקה.
  • תשוקה חברתית - ממוקדת ולעתים מכוונת - למשפחה למשל, יש הרבה השפעה למי נימשך ועם מי נהיה, במיוחד בעקבות השידוכים שהיו נהוגים דאז.

עדויות ביו-פסיכולוגיות

עדות מחקרית חדשה מייחסת הבדלים אינדיבידואליים בתשוקה המינית של בני אדם לשונות גנטית. ממצאי המחקר עשויים לסייע לבני אדם להבין את מיניותם וכן לטפל בהפרעות מיניות. המחקר מספק לראשונה נתונים המראים כי הבדלים פשוטים ברצף ה-DNA משפיעים על התשוקה המינית, על העוררות ועל התפקוד המיני ומובילים להבדלים ולגיוון בתכונות הגנטיות הנראות לעין. מעט מאוד ידוע על הבסיס הביולוגי להבדלים בין בני אדם בהתנהגות מינית נורמלית. השינויים המשמעותיים ביותר בביטוי המיניות האנושית מיוחסים היסטורית להתנהגות נלמדת או לבעיות פסיכולוגיות.

מחקרים מראים כי להבדלים אינדיבידואליים בהיבטים רבים של המיניות האנושית, בדומה לתכונות אנושיות אחרות, יש בסיס מוצק בתחום מדעי המוח. המחקר הוא פרי מאמצים משותפים של חוקרים בראשותו של הפסיכולוג פרופ' ריצ'רד אבשטיין, ראש מרכז שיינפלד לגנטיקה אנושית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית ומבית החולים הרצוג ושל קבוצת מחקר בראשותו של פרופ' רוברט בלמקר מהיחידה לפסיכיאטריה באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

הפרעות בתשוקה המינית

Postscript-viewer-blue svg.png ערך מורחב – הפרעה ביצר המין

הפרעות ביצר המין עלולות להיגרם עקב גורמים פסיכולוגים או נפשיים של אחד מבני הזוג או בעקבות מערכת היחסים בין בני הזוג. לעתים, הפרעה בתשוקה היא סימפטום ראשוני להתחלה של מחלת הדיכאון. גם מצבי לחץ יכולים לגרום לירידה ואף להעלמות תחושת יצר התשוקה.

גורם נוסף שיכול להפריע לתשוקה המינית הם ההורמונים המיוצרים על ידי הבלוטות בהפרשה פנימית; לא ידוע בדיוק כיצד הם פועלים על מנגנון התשוקה אך מה שידוע הוא כי האנדרוגנים הזכריים דוגמת הטסטוסטרון הנוצרים באשכי הגבר (ובשחלות האישה) קשורים ביצר המיני אצל שני המינים.

מכאן, שהפרעה בתשוקה מינית עלולה להיווצר בעקבות רמת טסטוסטרון נמוכה מהתקין. תופעה זו מופיעה בדרך כלל בגיל מבוגר בשלב בו הגוף מייצר, באפן טבעי, פחות הורמונים. במהלך חילוף החומרים של הטסטוסטרון הוא עלול להיהפך לאסטרוגן ובכך לגרום לירידה בתשוקה המינית. סיבות נוספות לירידה בתשוקה המינית הן סיבות נפשיות שבדרך כלל נובעות מגורמים סביבתיים: שומן, גודל חזה, חרדות והשפעות שלאחר הלידה.

ליבידו בתורת הפסיכואנליזה

המונח הלועזי לִיבִּידוֹ הוא הכינוי שניתן על ידי זיגמונד פרויד, אבי תורת הפסיכואנליזה, לאנרגיה המינית (הפסיכוסקסואלית), שהיא, לדעתו, אחד משני הכוחות המניעים את הנפש. הליבידו איננו יצר המין כפשוטו, אלא מכלול גורמים המשפיעים על עיצוב האגו, ושמקורם בצרכים מיניים מולדים ונרכשים כאחד.

פרויד טען בתאוריית הדחף שלו, כי ה"איד" (האני המולד) מונחה על ידי דחפים של מין ואלימות, המונחים על ידי הרצון להפיק הנאה. הליבידו הוא מרכיב המין שב"איד".

קרל גוסטב יונג, אבי הפסיכולוגיה האנליטית, השתמש גם הוא במושג הליבידו אך לאו דווקא כגורם מיני, אלא כשם כולל לאנרגיה הנפשית המניעה את ההתנהגות.

יש, לפיכך, להבחין בין שתי ההגדרות הללו למושג הלועזי ליבידו, וזאת על פי הקשרן הספציפי.

הערות שוליים

ראו גם