פתיחת התפריט הראשי

בהלכות נידה כתם הוא מראה של דם שאישה מצאה על אחד מבגדיה או מצעיה, וישנו ספק האם הגיע מרחם האישה.

מדין התורה, דם שהופך את האישה לנידה ולאסורה על בעלה, הוא רק דם היוצא מן הרחם בליווי הרגשה אופיינית. דם שהופיע ללא הרגשה זו, אינו אוסר את האישה.

חז"ל תיקנו כי בגד שנמצא עליו כתם שניתן לחשוש שהגיע מרחם האישה הוא טמא. ומכיוון שהבגד טמא תיקנו חז"ל כי אין האישה יכולה להיטהר לבעלה עד שתקיים את כל דיני הטהרה כאישה נידה. אולם, ישנן הקלות רבות בדיני הכתמים, ובסופו של דבר רק מעט מאוד כתמים אכן יטמאו את האישה.

מתי נחשב כתם טמא

כתם ייחשב כטמא רק אם יימצאו בו מספר תנאים:

  • הוא נמצא על דבר שמקבל טומאה. כלומר, בגד העשוי מבד. אם נמצא על מגן תחתון[1] או תחבושת היגיינית או מושב של אסלה מפלסטיק או על האדמה או על בגד ניילון העשוי מיריעה אחת - לא יחשב ככתם טמא.
  • הוא נמצא על בגד לבן. אם ימצא כתם על בגד צבעוני, אין הוא טמא. אם ימצא כתם על בגד שחלקו לבן, יחשבו רק חלקי הכתם שהופיעו על החלק הלבן, ורק אם יש בהם גודל מינימלי- יהיה הכתם טמא.
  • גודלו לפחות כגודל גריס. כלומר, אם נהפוך את הכתם לצורת עיגול, יצא עיגול בקוטר 19 מ"מ לפחות.
  • הוא נמצא במקום בבגד שיש סבירות שהגיע אל מתחת לפתח הנרתיק של האישה.
  • אין לאישה פצעים חיצוניים או חתיכות צבע דבוקות לגוף שהיו יכולים לגרום לכתם. אם יש סיבה אחרת שהייתה יכולה לגרום להופעת הכתם תולים את הכתם בסיבה זו והאישה לא תטמא.

בחישוב גודלו של הכתם סופרים רק טיפות המחוברות אחת אל השנייה. אולם, אם הכתם נמצא על גוף האישה ולא על בגדיה, סופרים גם את הטיפות שאינן מחוברות.

כתם שנמצא על עד בדיקה - בד לבן שהאישה החדירה לנרתיק כדי לבדוק את נקיונו, לא יחשב ככתם אלא כדם ממש (ולכן אף טיפה קטנה תטמא), מפני שיש חשש שמא הרגישה הרגשה של יציאה דם בעת שהחדירה את הבד לנרתיק, והרגשת החדירה טשטשה את הרגשת יציאת הדם. מפני כך, נוהגות הנשים שלא לבדוק בדיקה פנימית של הנרתיק אלא אם הם מחויבות בכך.

כאשר נמצא כתם על הנייר בו ניקתה את עצמה לאחר הטלת שתן הסתפקו הפוסקים האם דינו ככתם או כדם ממש, שהרגשת הטלת השתן טשטשה את הרגשתו. לכן מוצע כי האישה לא תעיין בנייר בו ניקתה את עצמה, אלא תשליכו לאסלה מיד.

דינו

כאשר אישה מוצאת בבגדיה או על גופה כתם טמא (לעתים יש לשאול שאלת חכם כדי לוודא את טומאתו) דינה כנידה והיא צריכה להיטהר. אולם, ישנם כמה פרטי דינים באשה המוצאת כתם, הקלים יותר מאשה שראתה דם בוודאי.

במקרה של אשה הרואה כתמים פעמים רבות יש לעשות שאלת חכם, שיבחן את הכתם ויפסוק בו להיתר או לאיסור.

נפסק להלכה כי "כתמים אין בהם משום וסת". כלומר, אישה שנאסרה מחמת שראתה כתם, אינה צריכה לחשב יום זה כיום וסת ולהתחייב בפרישה סמוך לווסת בחודש שלאחר מכן. לעומת זאת, אישה הרואה כתמים באופן קבוע לפני הגעת המחזור יכולה להפוך על ידי כך לבעלת "וסת קבוע".

הערות שוליים

  1. ^ לדעת רוב הפוסקים, ויש אומרים שמגן תחתון וכן תחבושת הגיינית הם כלי קיבול, שהרי מטרתם לספוג דם ולכן מקבלים טומאה

קישורים חיצוניים

ראו גם