פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 826 בתים ,  01:21, 23 במרץ 2012
אין תקציר עריכה
== היחס למיניות ביהדות ==
בניגוד לתפיסה המקובלת בנצרות הקתולית של גן עדן כמקום אידיאלי, לפיה אין בו יחסי מין,{{הערה|ראה סקירתו של הכומר גלן פיז: "[http://www.scribd.com/doc/9919817/Will-There-Be-Sex-in-Heaven WILL THERE BE SEX IN HEAVEN?]" (באנגלית).}} לפי השקפת חז"ל אדם וחוה קיימו [[יחסי מין]] בגן עדן.{{הערה|מדרש בראשית רבה [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/raba1/18.htm פרשה יח' פסקה ו']}} לפי חז"ל ישנה הכרה שלמרות צידו השלילי של יצר המין, העשוי להביא לחטאים שונים על רקע מיני, יש בו צורך לקיום העולם.{{הערה|בתלמוד מובאת האגדתא הבאה, המיוחסת לימי שיבת ציון: {{ציטוטון|אמרו הואיל ועת רצון הוא נתפלל על יצר המין. התפללו ונמסר בידיהם. אמר להם: ראו שאם תהרגוני יכלה העולם. אסרוהו שלושה ימים וחיפשו ביצה בת יומהּ בכל ארץ ישראל ולא נמצאה. אמרו: כיצד ננהג? נהרגהו? יכלה העולם. נתפלל עליו לחצאין? ברקיע אין נותנים 'לחצאין'. סימאו את עיניו באיפור ושחררוהו, והואיל שלא יתגרה אדם בקרובתו.|מתורגם מ{{בבלי|יומא|ט סט|[ב}}]}}}} יחד עם זאת ישנו ביטוי מסוים לפרישות ביחס לקיום יחסי מין בקרב יחידי סגולה.
התפישה הרווחת בחז"ל היא תפישה דואליסטית של שני יצרים המצויים באדם, היצר הטוב והיצר הרע. היצר הרע מזוהה לרוב – אף כי לא תמיד - עם היצר המיני.
{{הפניה לערך מורחב|יחסי מין ביהדות}}
על פי ההלכה, בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון{{הערה|[[s:נדרים כ ב|בבלי, נדרים כ ב]]}}. מפרט ה[[רמבהרמב]]:
{{ציטוט|תוכן=אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה - בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות."
|מקור=[[משנה תורה]], הלכות איסורי ביאה, פרק כא, י [ט]}}
[[מין וגינאלי]] נקרא "[[ביאה]] כדרכה", ואצל בני זוג נשואים, אם אחד מהם אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, הוא נקרא "מורד" וזו עילה מוצדקת ל[[גירושין]].
[[מין אנאלי]] הוא בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש שני משכבים, ומין אנאלי נקרא בתלמוד "ביאה שלא כדרכה" או "[[הפיכת שולחן|הפיכת השולחן]]". [[בעלי התוספות]] סוברים שאקט זה מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע.<ref>"ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר)" (בבלי יבמות דף ל"ד עמוד ב', פירוש בעלי התוספות)</ref>
"ביאה דרך איברים" (שוכב עמה בקירוב בשר{{הערה|רש"י סוטה כ"ו ע"ב. ורש"י יבמות נ"ה ע"ב כתב: "דרך איברים - מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר איברים"}}), ובכלל זה [[מין אוראלי]] - אינו נחשב לקיום יחסים של ממש, ואינו נחשב לניאוף, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הדבר נעשה במסגרת יחסים אסורים.
[[שולחן ערוך]], בניגוד לתפיסה המקובלת בהלכה‏‏,<ref>‏נדרים כ ב, יבמות לד ב, טור אבן העזר סימן כ"ה, רמב"ם איסורי ביאה כא י‏</ref> שולל מכל וכל מין אוראלי, בכותבו (סימן ר"מ): "אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם, אין לו בושת פנים, ועובר על והצנע לכת, ומעביר הבושה מעל פניו. ... וכל-שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה, ועובר גם על '[[בל תשקצו]] את נפשותיכם'".
[[קיצור שולחן ערוך]] קובע מגבלות אחדות על קיום מצוות עונה, ובהן:{{ציטוט|תוכן=לא ישמש עם אשתו אלא מרצונה, אבל כשאינה מרוצה לא ישמש עמה ומכל שכן דאסור לאנסה. וכן לא ישמש כשהיא שנואה לו או שהוא שנוא לה, דאמרה ליה: לא בעינא לך ואף על פי שרצויה בתשמיש. וכן אם גמר בלבו לגרשה והיא אינה יודעת אף על פי שאינה שנואה לו אסור לשמש עמה. גם לא ישמש עמה כשהיא ישנה ממש, גם לא ישמש כשהוא שכור, או היא שכורה.|מקור=[[S:קיצור שולחן ערוך קנ יג|סימן קנ, סעיף יג]]}}
הרחיב בעניין זה הרב [[יעקב קנייבסקי]], שכתב:{{ציטוט|תוכן=כי על פי דין תורה אסור לעשות הביאה באופן שהאישה אינה מפויסת, ומחויב לפייסה בחיבוק ונישוק עד שתתאווה לחיבור, שאם לא כן הרי היא נתונה לפני ארי שדורס ואוכל. ועוון פלילי הוא לעשוק מה שמגיע לאשתו, אפילו אם מתכוון לשם [[מידת חסידות]] ופרישות, שעל גזלת אשתו אינו יכול לעשות חסידות, ולגזול אותה ולהציגה כשפחה שבויה.|מקור=אגרת חיובי הבעל לאשתו במצוות עונה אות ב'}}
במסגרת דיני [[טהרת המשפחה]] אסור קיום יחסי מין עם אישה בזמן שהיא [[נידה]] - תקופת ה[[וסת|ווסת]] ו[[שבעה נקיים]] שלאחריה, המסתיימת ב[[טבילה (יהדות)|טבילת]] האישה ב[[מקווה]].
בשתי [[תענית|תעניות]] - [[יום הכיפורים]] ו[[תשעה ותשעה באב]] - הנמשכות [[יממה]] שלמה (מ[[שקיעת החמה]] ועד [[צאת הכוכבים]]), נמנה איסור [[תשמיש המיטה]] עם חמשת איסורי ההנאה בשל התענית.
==צניעות==
{{הפניה לערך מורחב|צניעות (יהדות)|צניעות}}
'''[[צניעות (יהדות)|צניעות]]''' במשמעה הרחב מייצגת אופן התנהגות [[מוסר|מוסרית]], בזיקה ל[[ענווה]]לענווה. במהלך הדורות הפכה הצניעות בתחום המיני לחלק המרכזי במושג הצניעות, הן ב[[הלכה]] בהלכה והן ב[[פילוסופיה יהודית|מחשבה במחשבה היהודית]]. תחום זה זכה לניסוחים חמורים{{דרושה הבהרה}}, שתרמו ככל הנראה מבחינה [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]] להעצמת רגשות האשם ולהנכחת תודעת ה"[[יצר הרע]]" אצל יהודים רבים שלא עמדו ברף ההתנהגות שהציבו לעצמם.
ב[[ספרות בספרות חז"ל]] נשים זוכות בתואר צנועות בדרך כלל בהקשר המיני. כך מציינת ה[[גמרא]] הגמרא לשבח את [[שרה]] אמנו, שהייתה באוהל בעת ביקור המלאכים אצל [[אברהם]], "להודיע ששרה אמנו צנועה הייתה"{{הערה|[[תלמוד בבלי|בבלי]], [[בבא מציעא]], פז ע"א}}, [[רחל]], שנאמר שבשכר צניעות שהייתה בה זכתה ויצא ממנה [[שאול המלך|שאול]]{{הערה|בבלי, [[מסכת מגילה|מגילה]] יג ע"ב}}, ועוד דוגמאות רבות.
התנהגות צנועה של הפרט ושל הציבור בתחום המיני נקשרת אצל חז"ל - ובעקבותיהם גם בספרות המוסר הכללית והקבלית - למושגי ה"[[קדושה (יהדות)|קדושה]]" וה"[[טהרה]]", בעוד שהתנהגות לא צנועה קשורה למושג ה"[[טומאה]]".למשל, [[ויקרא]] פרק יט, ב: "קדשים תהיו כי קדוש אני ה אלהיכם", ו[[רשורש]] שם מפרש, בעקבות [[ויקרא רבה]] פרשה כד: "קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה".
גדרי הצניעות המוטלים על האישה שונים מאלה המוטלים על האיש. הבדלים אלה נובעים – בין השאר – מתפישות שונות של תכונות האישה לעומת תכונות האיש. הדימוי הנשי ב[[העת בעת העתיקה|עת העתיקה]] וב[[ימי ובימי הביניים]] בעולם המסורת היהודית היה מבוסס לא רק על כתבי הקודש ועל המסורת הפרשנית שלהם, אלא גם על התאוריות המדעיות של אותן תקופות. מחקרים השוואתיים מצביעים על הדמיון בתפישת האישה בתקופות אלה בתרבות היהודית, הנוצרית והמוסלמית.
בתקופה התלמודית אך במיוחד בימי הביניים התעצמו החרדות מפני הנשים ומפני מיניותן. לטענתם, תאוותה המינית של האישה היא גדולהביחס לגבר.{{דרושה הבהרה|גדולה ביחס למה? לטענת מי?}} יש לאישה כוחות דמוניים, שבאמצעותם היא מפתה את הגברים, וגם מסכנת את חייהם.{{מקור}} ר' [[יונה גירונדי]] אף ראה בכוח הפיתוי הנשי סכנה גדולה מסכנת המוות.<ref>פירושו ל[[מסכת למסכת אבות]] פרק א משנה ה.</ref> כוחה הדמוני של אישה נחשב גדול במיוחד בעת [[נידה|נידתה]].<ref>[[ידידיה דינרי]], "מנהגי טומאת הנידה - מקורם והשתלשלותם", '''[[תרביץ]]''' מט.</ref>
מצד שני, הגבר נתפש כבעל תאוות וכמי שקשה לו לעמוד ביצרו. בעקבות דימוי זה, האישה נדרשת לשמור על צניעותה, בין השאר כדי שלא להוות מכשול לגבר, העלול להכשל באיסורים הלכתיים מחמת יצריו. ראו, למשל, פירוש המשניות לרמב"ם בנושא [[עזרת נשים (בית המקדש)|עזרת נשים]] במקדש "...כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים, ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים, כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים". גם ההנחיות למבנה עזרת הנשים ב[[בית כנסת|בתי בבתי הכנסת]] בנויים על הנחה זו, למנוע בעיקר הסתכלות של גברים בנשים ולא להפך.
גדרי הצניעות המופנים לאישה כוללים כיסוי של גופה, וכן הוראות שנועדו להצניע את האישה ולהדיר אותה ממעורבות יתרה עם חברת הגברים.
אחד האיסורים הקשים ביותר להתמודדות המוטלים על הגבר הוא [[הרהור עבירה|הרהורי עבירה]]. איסור זה הוא יוצא דופן מאיסורים אחרים החלים רק על מעשים ולא על מחשבות. איסורים אחדים באו למנוע הרהורי עבירה:
* [[קול באישה ערווה]] - איסור על האזנה לשירת אישה.
* [[איסור הסתכלות בערווה]] - איסור הסתכלות באישה כ[[אובייקט מיני]]. בחברה [[חרדים|החרדית]] איסור זה שהועמק, הודגש והורחב בתחומי החיים השונים, משמש כאחד היסודות להפרדה מגדרית, והגיע אף לאיסור הצגת תמונות נשים מכל סוג שהוא בפרסומים החרדיים.* [[שמירת נגיעה]] - נגיעה כגון לחיצת יד לשלום, ואפילו חיבוק ונישוק שלא ב"דרך חיבה", שנויים במחלוקת של פוסקים [[אחרונים]]. רוב הפוסקים אוסרים, אך מספר פוסקים חשובים מתירים. רבני [[הציונות הדתית]] בימינו כגון הרב [[שלמה אבינר]] מבקשים להעמיק את ההפרדה בין גברים ונשים באמצעות הפלגה בחומרת האיסור הזה, למשל דרך מושג "[[שמירת נגיעה]]" שהתפתח בשנים האחרונות ב[[תנועת בתנועות נוער|תנועות נוער]] דתיות כגון [[בני עקיבא]].* [[איסור ייחוד]] - קבוצת הלכות מפרטת את התנאים בהם נאסר על האיש לשהות ביחידות עם אישה. בין סייגים אלו נדון גם האיסור לרווק ללמד ילדים כדי שלא תיווצר ההזדמנות להתייחד עם אמותיהם, ייחוד [[רופא]] עם חולה, [[מורה|מורֵה]] עם תלמידה ועוד.
==לקריאה נוספת==
* יהודה ברנדס, '''אגדה למעשה - עיונים בסוגיות משפחה חברה ועבודת השם''', ספריית אלינר, 2005, עמ' 153–181.
* [[דניאל בויארין]], ''' הבשר שברוח : שיח המיניות בתלמוד''', תרגם [[עדי אופיר]], הוצאת [[עם עובד]], 1999.* דוד ביאל, '''ארוס והיהודים''', תירגמה מאנגלית - [[כרמית גיא]], [[עם עובד]], תשנ"ה 1994.* [[גלית ‬חזן-רוקם]], "החוט המשולש - על מיניות, זוגיות ונשיות ביצירת חז"ל", '''[[תיאוריה וביקורת]]''' 7, 1995 עמ' 255-264 ‬ * [[ישי רוזן-צבי]], "יצר הרע, מיניות ואיסורי ייחוד : פרק באנתרופולוגיה תלמודית", '''תיאוריה וביקורת''' 14 1999, עמ' 55-84 ‬
==ראו גם==