מיקרו פין

מתוך ויקיסקס
גרסה מ־18:17, 26 באפריל 2011 מאת יואבי (שיחה | תרומות) (תרגום מוויקיפדיה האנגלית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיקרו-פינס (micropenis; פין קטן) הוא פין קטן מהרגיל. בדרך כלל, מדובר בפין שאורכו קטן ב-2.5 סטיות תקן לפחות מגודל הפין הממוצע. בדרך כלל ניתן להבחין בבעיה זמן קצר לאחר הלידה. המונח משמש בדרך כלל לתיאור מצב רפואי שבו לא ניתן להבחין בקלות בין הפין, כיס האשכים, וחיץ הנקבים, כגון היפוספדיאס (hypospadias).

Contents תוכן [hide] 1 Causes 1 גורם 2 Treatment 2 טיפול 2.1 Hormone treatment 2.1 טיפול הורמונלי 2.2 Surgery 2.2 ניתוח 3 See also 3 ראו גם 4 References 4 הערות שוליים 5 External links 5 קישורים חיצוניים

גורמים

ישנם מספר גורמים העשויים לגרום למיקרו-פינס, כאשר רובם קשורים לרמת אנדרוגנים נמוכה במהלך ההיריון. למשל, התפתחות חריגה של האשכים (TDS, עודף כרומוזום X, היפופלזיה של תאי ליידיג), פגמים ספציפיים בייצור טסטוסטרון ודיהידרוטסטוסטרון, תסמונות הקשורות לריגשות לאנדרוגן, ןגירוי לקוי בבלוטת יותרת המוח. מיקרו-פינס עשוי להתפתח גם בקרב בעלי תסמונות גנטיות שאינן קשורות לכרומוזומי המין. מיקרו-פינס עשוי לרמוז על פגם מולד בהורמון הגדילה או תת-פעילות של בלוטת יותרת המוח.

עם זיהוי אחד הבעיות הנ"ל, ניתן בדרך כלל לטפל במיקרו-פינס בינקות, באמצעות טיפול הורמונלי כגון גונדוטרופין וטסטוסטרון.

רוב הילדים בני 8 עד 14 שהופנו לאבחון מיקרו-פינס לא אובחנה הבעיה. חששות אלה מוסברים בדרך כלל על ידי אחד מאלו:

  1. הפין חבוי תחת השומן העודף סביב כף הערווה.
  2. מסת גוף גדולה לפני גיל ההתבגרות, שבגללה הפין נראה קטן מידי.
  3. ההתבגרות המינית מתעכבת אך הפין צפוי להתפתח באופן תקין בעתיד.

טיפול

טיפול הורמונלי

התפתחות הפין לפני הלידה, וגדילתו במהלך הילדות וגיל ההתבגרות, מושפעת בעיקר מרמת הטסטוסטרון בגוף ובמידה פחותה יותר גם בהורמון הגדילה. הטיפול בהורמונים אלו לצורך בבעיית מיקרו-פינס, ניתן בעיקר כאשר מדובר במחסור בהורמונים, כגון תת-פעילות של בלוטת יותרת המוח והמין (hypopituitarism ו-hypogonadism).

ללא קשר לגורם למיקרו-פינס, אם הבעיה זוהתה בינקות, בדרך כלל ניתן למטופל טיפול הורמונלי של טסטוסטרון במשך חודשים בודדים. טיפול זה בדרך כלל מזרז מעט את הגדילה ומעודד גדילה נוספת בגיל ההתבגרות. ואולם, רק לעיתים נדירות הטיפול מצליח לזכות את המטופל בפין בגודל נורמלי. במהלך הילדות לא ניתן טסטוסטרון נוסף כדי למנוע ויריליזציה (התפתחות חריגה של מערכת הרבייה) והבשלה של העצמות.

הטיפול ההורמונלי בטסטוסטרון מחודש בגיל ההתבגרות בקרב בנים עם תת-פעילות של בלוטות המין. גדילת הפין מסתיימת לקראת סוף ההתפתחות המינית, בדומה לסוף הצמיחה לגובה. קבלת טסטוסטרון נוסף לאחר גיל זה מעודדת צמיחה מועטה בלבד, אם בכלל.

ניתוח

הואיל וטיפול הורמונלי עוזר רק לעיתים רחוקות, ניתן לבצע הגדלת פין באמצעות מספר שיטות הדומות לניתוח פלסטי. גם ניתוחים אלו לא נחשבו למוצלחים מספיק ולפיכך מבוצעים רק לעתים נדירות בילדות.

במקרים קיצוניים של מיקרו-פינס, כמעט ואין פיר ונדמה כי העטרה יושבת על עור הערווה. בעבר, בין שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, היה מקובל במדינות מסוימות להמליץ על ניתוח לשינוי המין, במיוחד כאשר הראיות הצביעו על כך כי טיפול הורמונלי לא יניבו תוצאות מספקות. אם ההורים הסכימו להליך, הילד היה מקבל שם חדש של ילדה, ועובר ניתוח שבו הוסרו האשכים והורכבה נרתיק מלאכותית. תהליך זה היה מבוסס על ההנחות הבאות (אשר כיום שנויות במחלוקת):

  1. הבדלי זהות מגדרית ומין היו עניין של למידה חברתית בלבד, ולא ביולוגיה.
  2. גבר שאינו יכול לקיים יחסי מין תקינים לא היה מצליח למצוא את מקומו בחברה.
  3. ניתן להרכיב נרתיק מלאכותי באמצעות ניתוח.

עד לאמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הופסק כמעט לחלוטין המלצת שיטה זו למטופלים, הן עקב ההנחות שבסיס הרעיון שהפכו לשנויות במחלוקת, והן עקב הבעת חוסר שביעות רצון מצד מטופלים שעברו תהליך זה והגיעו לגיל ההתבגרות. כיום שינוי מין מבוצע רק לעיתים נדירות במקרים קיצוניים של מיקרו-פינס.

ראו גם