נישואים חד-מיניים

החתונה החד-מינית הראשונה בקוויבק, 1 באפריל 2004.

נישואים חד-מיניים הנקראים גם נישואים הומוסקסואליים ונישואים גאים הם נישואים בין בני זוג המשתייכים לאותו מין. נישואים בין שתי נשים נקראים גם נישואים לסביים. באנגלית: Same-sex marriage, Gay marriage.

החל מסוף המאה העשרים ניכרת מגמה בקרב מספר מדינות להתייחס לנישואים אזרחיים כאל זכות שהמדינה מחויבת להעניק לכל אזרחיה ללא הבדל נטייה מינית. נישואים ברוב המדינות כרוכים בשורה של הטבות חוקיות וכלכליות, בין השאר בתחום הפנסיה, משכנתא, מסים, הגירה, זכות למזונות ואחריות הורית על ילדי בן-הזוג.

נכון למאי 2009 המדינות שבהן חוקי לקיים נישואים אזרחיים בין בני אותו המין הן בלגיה, הולנד, נורבגיה, קנדה, דרום אפריקה, ספרד ושבדיה, וכן המדינות מסצ'וסטס, קונטיקט, איווה, ורמונט, מיין וניו המפשייר בארצות הברית.

רקע

ההיסטוריה של הנישואים החד-מיניים היא במידה רבה ההיסטוריה של ההומוסקסואליות ודרכי קבלתה בחברה האנושית. בתקופות שונות בהיסטוריה היו נהוגים נישואים בין בני אותו המין, או איחודים דומים לנישואים שלא נקראו בשם זה.

קיסרים רומאיים כמו נירון ודיוקלטיאנוס התחתנו עם גברים בטקס דתי. גם בסין העתיקה ובקרב חברות ילידיות בצפון אמריקה ואפריקה מתועדים מנהגים של נישואים הומוסקסואליים. מנהגים אלו כיום כמעט ונכחדו, בשל השפעתן החזקה של הדתות הגדולות: הנצרות, האסלאם, ההינדואיזם ואחרות.

נישואים אזרחיים חד-מיניים בעולם

(לחץ להגדלה)

██ אין נתון רשמי

הומוסקסואליות חוקית:

██ מדינות המאפשרות נישואים חד-מיניים

██ מדינות המאפשרות איחוד אזרחי

██ מדינות שלא מאפשרות איחוד אזרחי או נישואים חד-מיניים

██ מדינות המכירות בנישואים חד-מיניים שנערכו במדינות אחרות

הומוסקסואליות לא חוקית:

██ מדינות בהן נהוג עונש קל להומוסקסואלים

██ מדינות בהן נהוג עונש כבד להומוסקסואלים

██ מדינות בהן נהוג מאסר עולם להומוסקסואלים

██ מדינות בהן נהוג עונש מוות להומוסקסואלים

החל מסוף שנות התשעים הפך נושא הנישואים החד-מיניים לנושא פוליטי טעון בעקבות הצלחות חוזרות של ארגוני הומוסקסואלים ולסביות ובודדים לזכות בהכרה רשמית בזוגיות חד-מינית, באמצעות פסקי-דין תקדימיים או באמצעות שינויי חקיקה. נושא זה שנוי במחלוקת במיוחד בארצות הברית, שם הפך לאחד הנושאים המרכזיים בשיח הפוליטי ובתעמולת בחירות, אך גם בשאר מדינות המערב אין הסכמה רחבה בנושא, והמדיניות הרשמית שונה ממדינה למדינה.

נכון ליוני 2009 המדינות שבהן קיימים נישואים אזרחיים בין בני אותו המין הן בלגיה, הולנד, נורבגיה, שבדיה, קנדה, דרום אפריקה וספרד, וכן מדינות מסצ'וסטס, קונטיקט, איווה, ורמונט, מיין וניו המפשייר בארצות הברית. בקונטיקט פסק בית-המשפט העליון ב-10 באוקטובר 2008 לטובתם של שמונה זוגות חד-מיניים, שטענו כי המדינה מפלה אותם באופן שאינו חוקתי בכך שאינה מאפשרת להם להינשא.‏‏ פסיקה דומה התקיימה באפריל 2009 במדינת איווה. ורמונט הייתה ב-7 באפריל 2009 למדינה הראשונה בארצות הברית שבה הזכות לנישואים עברה בחקיקה בשני בתי הקונגרס, ולא בצו בית המשפט. בעקבות ההחלטה הודיע מחוז קולומביה (העיר וושינגטון) כי יכיר בנישואים חד-מיניים שנערכו במדינות אחרות. גם מדינת רוד איילנד מכירה בנישואים חד-מיניים שנערכו מחוץ למדינה; ב-28 במאי 2008 הורה מושל מדינת ניו יורק לרשויות במדינה להכיר גם הן בנישואים חד-מיניים שנערכו מחוצה לה. בית המשפט העליון במדינת ניו ג'רזי קבע ב-25 באוקטובר 2006 כי יש להשוות את זכויות ההומוסקסואלים לזכויות ההטרוסקסואלים בתחום ההכרה בזוגיות; ייתכן כי ההחלטה תאלץ את הרשויות במדינה לקיים נישואים חד-מיניים בה. על כל פנים, מדינות רבות בארצות הברית העבירו תיקונים חוקתיים המונעים הכרה בנישואים חד-מיניים, ובמקרים מסוימים אף אוסרים על כל הכרה שהיא בזוגיות חד-מינית.

בדרום אפריקה הכיר ב-1 בדצמבר 2005 בית המשפט העליון בנישואיהן של שתי נשים מפרטוריה, ופסק שלפי האיסור בחוקת המדינה על אפליה לפי נטייה מינית, יש לאפשר נישואים בין בני אותו המין; בעקבות הפסיקה, עבר חוק בפרלמנט ב-14 בנובמבר 2006 המאפשר נישואים חד-מיניים במדינה. מדינות רבות נוספות מעניקות זכויות הדומות לנישואים לזוגות הומוסקסואלים שערכו רישום זוגיות; אך לעתים קרובות רישום זוגיות אינו מזכה בכל הזכויות וההטבות הניתנות לזוגות נשואים.

במרץ 2007 רשם הקונסול הישראלי בבוסטון כנשואות שתי נשים אשר נישאו לפי חוקי מסצ'וסטס, ולהן בת משותפת.

נישואים חד-מיניים בישראל

ערך מורחב – נישואים חד-מיניים בישראל

בישראל נישואים חד-מיניים אינם אפשריים, משום שסמכויות החיתון נתונות בידי בתי הדין הדתיים, הפועלים על פי הזרמים השמרניים ביותר של כל דת. עם זאת, ב-2006 פסק בית המשפט העליון כי על מנהל האוכלוסין לרשום כנשואים בני זוג הומוסקסואלים שהתחתנו בקנדה, אך הדגיש כי אינו מחליט עקרונית על הכרה בנישואים חד-מיניים, אינו מכיר בסטטוס חדש של נישואים אלה ואינו נוקט כל עמדה באשר להכרה שלהם בישראל.

דרכים נוספות להכרה רשמית בזוגיות חד-מינית

איחוד אזרחי

בכמה מדינות (בעיקר באירופה) יכולים בני-זוג מאותו המין לבצע טקס איחוד אזרחי, המעניק זכויות הדומות מאוד לזכויות זוגות נשואים. רשימת הזכויות וההטבות המדויקת משתנה ממדינה למדינה, אך לא תמיד כל הזכויות הניתנות לזוגות נשואים ניתנות לזוגות שביצעו איחוד אזרחי, בעיקר בתחום האימוץ, ובארצות הברית בתחום ההגירה. בין המדינות שהנהיגו איחוד אזרחי נמצאות בריטניה, מדינות סקנדינביה, פורטוגל, גרמניה, שווייץ והונגריה; בארצות הברית קיימת הכרה רשמית בזוגיות (ברמת המדינה בלבד, אך לא ברמה הפדרלית) במדינות ורמונט, ניו ג'רזי, קונטיקט וניו המפשייר. איחודים דומים קיימים גם בשתי מדינות במקסיקו.

רישום זוגיות

ישנן מדינות (הדוגמה הבולטת היא צרפת) בהן יכולים זוגות חד-מיניים החיים ביחד להירשם במאגר מידע, הרשמה המעניקה להם מקצת הזכויות של זוגות נשואים. בכמה מקומות רישום כזה אינו מוגבל רק לזוגות הומוסקסואליים, אלא לכל שני בוגרים החיים ביחד - למשל אח ואחות, או שותפים לדירה. בערים רבות בעולם, ביניהן תל אביב, נהוג רישום זוגיות המקנה זכויות מסוימות ברמה העירונית לבני זוג מאותו המין. רישום זוגיות מסוג כזה או אחר קיים גם במדינות מיין, וושינגטון והוואי בארצות הברית, וכן בעיר וושינגטון, שהיא מחוז עצמאי.

מעמד ידועים בציבור

במדינות שונות (בהן ישראל) קיימת הכרה דה פקטו בזוגיות של זוגות לא נשואים החיים יחדיו, המכונים ידועים בציבור. הכרה כזו קיימת לעתים גם במדינות המציעות לאזרחיהן אפשרות של איחוד אזרחי או רישום זוגיות. בני-זוג החיים ביחד מעל פרק זמן קובע כלשהו, וידועים בקרב משפחתם וסביבתם הקרובה כזוג לכל דבר, רשאים לקבל זכויות דומות לזכויות זוגות נשואים. החיסרון בשיטה זו הוא הצורך להוכיח את עצם הזוגיות (בעוד שבמקרים אחרים נדרש תהליך פרוצדורלי פשוט). חיסרון נוסף הוא העובדה ש"ידוע בציבור" איננו סטטוס משפטי. העבודה שכל חוק מגדיר תנאים שונים להחלתו על זוגות לא נשואים. הביאה זוגות חד מיניים לפתחם של בתי המשפט שוב ושוב בדירשה להחיל עליהם חוקים העוסקים בזוגיות. החלת חוק על זוג בבית המשפט היוותה תקדים רק אם היא נעשתה בבית המשפט העליון, וגם אז רק לגבי תחולתו של אותו חוק ספצציפי.

יחס הדתות לנישואים חד-מיניים

ככלל אפשר לומר שכמעט כל הדתות והזרמים הדתיים כיום מתנגדים בתוקף לנישואים חד-מיניים, וחלק גדול מהדתות רואות בהומוסקסואליות עצמה תועבה. על כל פנים, לכלל זה יש יוצאים מן הכלל, בדמות זרמים הקוראים להנהגת נישואים הומוסקסואליים ואף מבצעים טקסי נישואים בין בני אותו המין. ביניהם:

• כמה כנסיות פרוטסטנטיות בצפון אמריקה ובאירופה, כמו למשל חלקים ב-United Church of Canada.
• קהילות מסוימות בכנסייה האנגליקנית; מדיניות זו מאיימת להביא לפילוג בכנסייה.
• אגודת הידידים, הידועה יותר בכינוי "קווייקרים"
• קהילות רבות של יהדות רפורמית, רקונסטרוקטיבית וקונסרבטיבית, בעיקר מחוץ לישראל.

המחלוקת בנושא נישואים חד-מיניים

בשורש המחלוקת בנושא נישואים חד-מיניים עומדת השאלה מה מקור הלגיטימציה של מוסד הנישואים. לפי פרשנויות מסוימות, הנישואים הם מוסד דתי וסמכותו נובעת ממקור אלוהי; במקרה כזה הגדרת הנישואים תתבסס על טקסטים מקודשים. לפי פרשנויות אחרות, הנישואים הם מוסד חברתי והלגיטימציה שלהם נובעת מן ההכרה החברתית בהם. גישה שלישית רואה בנישואים מוסד משפטי, וממקמת את מקור הסמכות שלהם בחקיקה.

בעוד מצדדי זכויות ההומוסקסואלים טוענים כי הנישואים הם זכות משפטית שמעניקה המדינה לאזרחיה, טוענים מתנגדי הנישואים החד-מיניים כי הנישואים הם מוסד דתי בראש ובראשונה, ולפיכך אין לראות בהם זכות אזרחית. בתגובה מצביעים תומכי הנישואים החד-מיניים על כך שברוב המדינות ניתנות הטבות כלכליות ואחרות לזוגות נשואים, ושהמדינה מאפשרת לבתי המשפט להתערב בפירוק נישואים, ולפיכך יש בנישואים משום חוזה משפטי או אפילו כלכלי.

נימוקים אחרים המועלים במסגרת הוויכוח על נישואים חד-מיניים הם טיעונים פיננסיים הנוגעים לעלות הרחבת מושג הנישואים; טיעונים מנהליים הנוגעים לקשיים הבירוקרטיים העלולים להיגרם כתוצאה מהנהגת נישואים חד-מיניים; טיעונים חברתיים של גורמים שמרניים הרואים בהומוסקסואליות עצמה תופעה שלילית ומאמינים כי הנהגת נישואים חד-מיניים תעודד הומוסקסואליות ותביא לפגיעה כללית בערכי המוסר. בתגובה מצביעים מצדדי הנישואים החד-מיניים על נסיונן של המדינות בהן הונהגו נישואים כאלה, ואשר בהן לא נרשמו השפעות שליליות כאלו. אשר לנימוקים על עלויות החקיקה והבעיות הבירוקרטיות הנלוות אליה, מציינים מצדדי הנישואים החד-מיניים כי הומוסקסואלים ולסביות משלמים מסים ככל אזרח אחר, אך אין להם גישה להטבות הכספיות הנלוות לנישואים.

יש הטוענים כי מטרתו היחידה של מוסד הנישואים היא ליצור תנאים אידאליים לצורך הבאת ילדים לעולם, ומכיוון שזוגות חד-מיניים אינם יכולים להביא ילדים לעולם בכוחות עצמם, הרי שיש בנישואים חד-מיניים משום עיוות של מטרתו המקורית של מוסד הנישואים. על כך משיבים מצדדי הנישואים החד-מיניים כי אפילו אם נניח כי הצהרה זו (שמטרת הנישואים היא הבאת ילדים לעולם) נכונה, הרי שלא יעלה בדעתו של איש לשלול את זכות הנישואים מזוג הטרוסקסואלי שאינו מסוגל או אינו מעוניין להוליד ילדים. בנוסף הם מצביעים על המספר הגדל של זוגות חד-מיניים המגדלים היום ילדים במסגרת זוגית.

טיעונים נוספים בעד התרת נישואים חד-מיניים נשמעים מצד גורמים התומכים בהפרדת דת ממדינה, הגורסים כי איסור על נישואים חד-מיניים הוא בגדר חקיקה דתית שאינה מעניינה של המדינה.

קישורים חיצוניים

• ראו תמונות נוספות בוויקישיתוף
• עומרי גולדשטיין וורד שפילמן, "אמא יש רק אחת?" – בעקבות ע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, באתר אוניברסיטת חיפה.
• עמדת איגוד הפסיכולוגים האמריקאי על נישואים בין בני אותו המין
• יובל מרין, נישואין בין בני זוג מאותו המין והכשל שבאלטרנטיבות לרגולציה משפטית של זוגיות חד-מינית, המשפט, יולי 2001
• הסכמי ממון וזוגיות בין בני זוג מאותו מין
• יותם פלדמן, ‏שביל החלב, באתר הארץ, 05/03/09
• משפחה חד מינית בישראל, "אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית"
• עו"ד ליאור בן-דוד, הכרה משפטית בזוגיות של בני זוג מאותו מין, אתר הכנסת
• הכיוון מערב? על זכויות ההומואים בעולם, nrg