סרוגייט

מתוך ויקיסקס
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיסקס.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

סרוגייט (מאנגלית:Sex surrogate) הוא טיפול מיני זוגי מעשי בעל מאפיינים התנהגותיים. טיפול זה נעשה באמצעות בן או בת זוג חלופי במקום בן או בת הזוג הקבוע. תפקיד הסרוגייט יכול להתבצע על ידי גבר או אישה, אך לרוב, הסרוגייט הן נשים.

ברוב המקרים מופנה אדם לטיפול באמצעות סרוגייט על ידי יועץ או פסיכולוג מיני, כשזה מחליט שזהו הטיפול היעיל ביותר לפתרון הבעיה.


ממציאי הגישה הטיפולית

מי שהחלו בטיפול באמצעות סרוגייט הינם: הרופא ויליאם מסטרס והפסיכולוגית וירג'יניה ג'ונסון . ב- 1954 מסטרס וג'ונסון החלו "לצפות ולתעד פריטים פיזיים של הגירוי המיני האנושי" [1]. הם הציעו לאנשים, ללא בני זוג, טיפול מיני על ידי בני זוג חלופיים. בגישה זו שילבו נתונים פיזיולוגיים ופסיכו-חברתיים בהערכה ובטיפול. אחוזי ההצלחה בטיפול זה נראו גבוהים. בעקבות גישה זו פרסמו , מסטרס וג'ונסון בשנת 1970 את הספר Human Sexual Inadequacy, שהיה לציון דרך בתיאורן של גישות חדשות לטיפול בבעיות מיניות.

גישתם הטיפולית של מסטרס וג'ונסון נדחתה על ידי החברה השמרנית של שנות ה-70. למרות זאת, שיטת הטיפול באמצעות הסרוגייט שרדה ואף התפתחה וכיום קיימים מרכזים רבים אשר פועלים ומכשירים מטפלים כסרוגייטים. הסרוגייטים בעלי הכשרה מקצועית בתחומי המיניות, הפסיכולוגיה והייעוץ. בעזרת הכשרתם זו, הם רשאים לשתף פעולה עם פסיכיאטרים, פסיכולוגים, סקסולוגים ותרפיסטים אחרים וזאת, על מנת להשיג את התוצאות הטובות ביותר עבור מטופליהם.

שיטת הטיפול

תוכנית הטיפול הינה אישית ולא קלה, ומצריכה מהמטופל התמודדות עם קשיים רבים. התוכנית בנויה משלבים כאשר המטופל אינו יכול לעבור שלב, מבלי להרגיש מוכן לשלב הבא. בתוכנית זו הסרוגייטים נוהגים לשלב שלוש טכניקות - הסברה, הקשבה והדגמה כאשר הסיבה לכך, הינה לנסות ככל האפשר לפתור את בעיותיהם המיניות של המטופלים.

שיטת הטיפול פועלת באמצעות שני סוגי מפגשים טיפוליים מקבילים, הנמשכים על פני תקופה ארוכה. האחד - פגישה שנערכת עם יועץ או פסיכולוג. והשני - התנסות מעשית עם הסרוגייט.

במפגשים אלו לומד תחילה המטופל לגעת, ללטף, להכיר את עצמו, להשלים עם תדמית הגוף שלו ועם המיניות שלו, וכך משפר את היכולת הבין אישית שלו. כך, נוצר קשר אינטימי בין המטופל לסרוגייט, דבר שמאפשר ללמוד מהניסיון ומהדרך שבה מתנהל הקשר.

בסופו של דבר נערכת התנסות מעשית עם הסרוגייט, עד לקיום יחסי מין מלאים. ההתנסות המעשית מתרחשת רק במידה והסרוגייט מחליט שיש צורך בכך. שלב זה מתקיים לקראת סוף תהליך הטיפול.

במהלך הטיפול עם הסרוגייט נערכות במקביל גם פגישות עם יועץ או פסיכולוג, דבר אשר הינו הכרחי להשלמת הטיפול והצלחתו כיוון שמקובל לסווג את הגורמים לליקויים בתפקוד המיני כפסיכולוגיים ולכן שיפור התקשורת הוא חלק ניכר והכרחי. הסרוגייט בדרך כלל מעביר דיווחים תקופתיים ליועץ על התקדמות המטופל ומקיים בקפידה אחר הוראותיהם. ללא שיתוף פעולה מתמיד בין הפסיכולוג-מטופל-סרוגייט סיכויי הצלחת הטיפול קלושים ופוגמים ביעילותו.

הסיבות להפניה לטיפול באמצעות סרוגייט

סיבות נוספות יכולות לנבוע מבעיות רפואיות, דימוי עצמי ירוד, נכות, התעללות מינית, פגיעה גופנית, חוסר ביטחון בזהות המינית ועוד.

ביקורת

נמתחה ביקורת רבה על שיטת הטיפול באמצעות הסרוגייט אשר טענה כי זהו סוג של זנות. מאידך, יש מי שרואים בטיפול זה כאמצעי חשוב לסייע לאנשים שאינם מסוגלים למצוא בן/בת זוג או בעלי בעיות שונות בתפקוד המיני או בעיות אחרות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מסטרס, ו. ג'ונסון, ו. (1987), מין ואהבה. הוצאת זמורה ביתן, תל- אביב.