שינויים

יש לציין כי אין איסור הלכתי ב[[מגע]] שאינו של חיבה, כגון התחככות נוסעים צפופים בתחבורה ציבורית, אולם לעיתים ישנה נטייה מסויימת לנסות להימנע גם ממגע כזה, בעיקר בציבור החרדי, כדוגמת נסיעה ב'קו מהדרין'.

על פי הרמב"ם, שמייצג את הגישה המחמירה בהלכה, מגע של חיבה<ref>"כל הבא על '''ערווה''' מן '''העריות''' דרך אברים, או שחיבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר - הרי זה לוקה מן התורה שנאמר: "לבלתי עשות מחוקות התועבות" (ויקרא י"ח, ל'); ונאמר "לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא י"ח, ו'), כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערווה. והעושה דבר מחוקות אלו, הרי הוא חשוד על העריות." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ"א א') יש לציין שאפילו הרמב"ם אסר ביאה, חיבור ונישוק אירוטי, וכך הנאה מקשר גופני, אבל לא אסר נגיעה סתמית.</ref> אסור לחלוטין בין בני מין שונה, שיש איסור כרת על ביאתם, מדאורייתא או מדרבנן - "ערווה"<ref>הרמב"ם מגדיר בפירוש את המושג "ערווה" - "כל שאסר ביאתן בתורה וחייב על ביאתן כרת, והן האמורות בפרשת 'אחרי מות', הן הנקראין '''עריות'''; וכל אחת מהן, נקראת '''ערווה''', כגון אם ואחות ובת וכיוצא בהן." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות א' ה')</ref>, והוא גם מרחיב את איסור המגע גם לאיסורי לאו. עריות הם בדרך כלל איסורי חיתון בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה ("ראשונות לעריות") ושנייה ("שניות לעריות")<ref>רשימת העריות מופיעה בפרשת אחרי מות, וחז"ל הוסיפו על הרשימה המקראית עוד 20 אפשריות נוספות.</ref>, ואיסורי לאו הם איסורי חיתון קונקרטיים אחרים כמו אלמנה וכהן גדול, ממזר ובת ישראל וכדומה, שחומרתם פחותה משל איסורי עריות.<ref>"וכל הדברים האלו, אסורין בחייבי לאוין." (רמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ"א ג') - איסורי לאו הקיימים הם למשל בין כהן גדול לאלמנה, ובין כהן לגרושה, בין ישראל לממזרה, או בין בת ישראל לממזר.</ref>.

מקרים יוצאי דופן לשיטת הרמב"ם שאין בהם איסור נגיעה הם בין אם לבנה ובין אב לבתו, אבל בין אחים גדולים או בין בני דודים, קיים איסור נגיעה‏‏<ref>‏"שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו" - (רמב"ם, משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ"א ו')‏</ref>.