הבדלים בין גרסאות בדף "שפיכה מוקדמת"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (מועתק מהוויקיפדיה העברית. ראו פרטי זכויות יוצרים בדף השיחה.) |
|||
| (11 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | '''שפיכה מוקדמת''' ( | + | '''שפיכה מוקדמת''' (לטינית: Ejaculatio praecox) מתארת ליקוי בתפקוד המיני עקב [[שפיכה]] בתוך פחות מכשתי דקות. גברים הסובלים משפיכה מוקדמת אינם מסוגלים לשלוט על שפיכת ה[[תא זרע|זרע]] (ועל ה[[אורגזמה]] המתלווה לשפיכת הזרע) בעת קיום [[יחסי מין]] וגומרים מוקדם מהרצוי. |
| − | שפיכה מוקדמת היא בעיית התפקוד המיני הנפוצה ביותר בגברים; בין 25% ל-40% מהגברים סובלים ממנה באופן כרוני, ורבים נוספים לוקים בה באופן זמני. שפיכה מוקדמת עשויה לגרום | + | שפיכה מוקדמת היא בעיית התפקוד המיני הנפוצה ביותר בגברים; בין 25% ל-40% מהגברים סובלים ממנה באופן כרוני, ורבים נוספים לוקים בה באופן זמני. שפיכה מוקדמת עשויה לגרום לתסכול ולמבוכה אצל הסובלים ממנה. |
| − | שפיכה מוקדמת תוארה לראשונה בספרות | + | שפיכה מוקדמת תוארה לראשונה בספרות הרפואית בשנת 1917 על ידי הפסיכיאטר הגרמני קרל אברהם ב"כתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה", אך חדרה לתודעת הציבור רק בשנות ה-70 של המאה העשרים. |
== הגדרה == | == הגדרה == | ||
| − | לשפיכה מוקדמת אין הגדרה אחידה. במונחים אבסולוטיים נוהגים להגדיר אותה כשפיכה תוך פחות משתי דקות מרגע החדירה. רבים, במיוחד בעת האחרונה, משתמשים בהגדרה גמישה יותר, המציינת כי גבר סובל משפיכה מוקדמת אם אינו מסוגל לקיים יחסי מין במשך הזמן הרצוי לו. | + | לשפיכה מוקדמת אין הגדרה אחידה. במונחים אבסולוטיים נוהגים להגדיר אותה כשפיכה תוך פחות משתי דקות מרגע החדירה, בעוד שפיכה נורמלית תתרחש בממוצע בין 2 עד 7 דקות מגירוי ה[[פין]]. רבים, במיוחד בעת האחרונה, משתמשים בהגדרה גמישה יותר, המציינת כי גבר סובל משפיכה מוקדמת אם אינו מסוגל לקיים יחסי מין במשך הזמן הרצוי לו. |
נערים ומתבגרים רבים חווים שפיכה מוקדמת לעתים קרובות בתחילת דרכם המינית, אך לומדים עם הזמן לשלוט בכך; תופעה זו אינה נחשבת לשפיכה מוקדמת של ממש. אירוע בודד של שפיכה מוקדמת אשר לא גרם למצוקה נפשית כלשהי אף הוא אינו עומד בקריטריונים הרפואיים להגדרת שפיכה מוקדמת. | נערים ומתבגרים רבים חווים שפיכה מוקדמת לעתים קרובות בתחילת דרכם המינית, אך לומדים עם הזמן לשלוט בכך; תופעה זו אינה נחשבת לשפיכה מוקדמת של ממש. אירוע בודד של שפיכה מוקדמת אשר לא גרם למצוקה נפשית כלשהי אף הוא אינו עומד בקריטריונים הרפואיים להגדרת שפיכה מוקדמת. | ||
== גורמים == | == גורמים == | ||
| − | * '''גורמים | + | * '''גורמים פסיכולוגיים'''. גברים רבים אינם מודעים לקשר שבין המצב הנפשי שלהם ותפקודם המיני. מצבים נפשיים רבים עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת: לחץ נפשי, דיכאון, ביישנות, חוסר ביטחון עצמי. לאחר שהליקוי מתרחש פעם אחת חווים גברים רבים מבוכה רבה, ובפעמים הבאות מרגישים צורך עז לפצות את בן או בת זוגם ולהוכיח שמדובר באירוע חד-פעמי. רצון זה מגביר את הלחץ הנפשי ואת הסיכוי לשפיכה מוקדמת נוספת. הדבר רלוונטי במיוחד כשבן או בת הזוג אינם מגלים הבנה למצב, או מציבים מלכתחילה יעדים מוגזמים בכל הנוגע ליחסי מין. הלחץ הנפשי אשר עשוי לגרום לשפיכה מוקדמת מלכתחילה אינו מוכרח להיות קשור למיניות; דאגות כלכליות, למשל, ובעיות בעבודה או במשפחה עשויים אף הם לגרום לשפיכה מוקדמת. תקשורת לקויה בין בני הזוג, מחלוקות בלתי-פתורות ורגשות שליליים עשויים לתרום להופעת הליקוי. דיכוי מיני בעבר, מטעמים דתיים, למשל, עשוי אף הוא לגרום לשפיכה מוקדמת. לחוויות המין הראשונות בחיים השפעה ניכרת; יחסי מין מוקדמים אשר התבצעו בתנאי לחץ מבחינת מקום או זמן עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת בשלב מאוחר יותר בחיים. |
* '''אי-זיהוי של נקודת האל-חזור'''. אחת התאוריות בנוגע לגורם לשפיכה מוקדמת גורסת כי גברים הסובלים מהליקוי לא מזהים בצורה יעילה את נקודת הגירוי שלאחריה לא ניתן למנוע שפיכה. אי-הזיהוי אינו מאפשר לגבר לנסות ולעכב את האורגזמה—עד לנקודה בה מאוחר מדי. | * '''אי-זיהוי של נקודת האל-חזור'''. אחת התאוריות בנוגע לגורם לשפיכה מוקדמת גורסת כי גברים הסובלים מהליקוי לא מזהים בצורה יעילה את נקודת הגירוי שלאחריה לא ניתן למנוע שפיכה. אי-הזיהוי אינו מאפשר לגבר לנסות ולעכב את האורגזמה—עד לנקודה בה מאוחר מדי. | ||
| − | * '''גורמים | + | * '''גורמים פיזיולוגיים'''. שלל גורמים בריאותיים עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת, אם כי שיעור הסובלים משפיכה מוקדמת מסיבות פיזיולוגיות נמוך בהרבה משיעורם של הסובלים מסיבות פסיכולוגיות. דלקת ב[[ערמונית]], למשל, עשויה לגרום לַליקוי. ליקויים במערכת העצבים, לעתים לאחר פגיעת טראומה גופנית, עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת. תרופות מסוימות עשויות אף הן לגרום לליקוי. מחקרים פיזיולוגיים בעבר הראו כי רמות נמוכות מדי של המוליך העצבי סרוטונין באזורים מסוימים במוח גורמות לשפיכה מוקדמת. לתאוריה זו ניתן משנה תוקף בהתחשב בעובדה כי מספר תרופות מסוג SSRI, אשר מעלות את ריכוז הסרוטונין במוח, גורמות לשיפור אצל גברים הסובלים משפיכה מוקדמת (ראו: '''טיפול'''). שפיכה מוקדמת המופיעה לראשונה לאחר גיל 50 עשויה להצביע על סוכרת, מחלה המשפיעה לעתים על היבטים רבים של התפקוד המיני. |
| − | * '''גורמים | + | * '''גורמים פסיכיאטריים'''. מחלות נפש רבות, כגון הפרעת דחק פוסט-טראומטית (סוג של חרדה) והפרעה דו-קוטבית, גורמות לליקויים בתפקוד המיני - ביניהם שפיכה מוקדמת - כחלק משלל תסמיניהן. |
| − | * '''גורמים | + | * '''גורמים גנטיים'''. קיים חשד שטרם הוברר דיו לגורם גנטי לשפיכה מוקדמת, שכן הוכח שלרבים הסובלים מהליקוי קרובי משפחה הסובלים ממנו אף הם. |
== טיפול == | == טיפול == | ||
לשפיכה מוקדמת קיימות שיטות טיפול המבוססות על תרגול ואשר מטרתן היא שיפור יכולת הזיהוי של הגבר את עוצמת הגירוי המיני ושיפור השליטה בשפיכה. לשיטות אלו, אותן יש לבצע כצעד ראשוני, שיעורי הצלחה גבוהים. בכל מקרה שילוב בת-הזוג בטיפול מגביר את סיכויי ההצלחה. | לשפיכה מוקדמת קיימות שיטות טיפול המבוססות על תרגול ואשר מטרתן היא שיפור יכולת הזיהוי של הגבר את עוצמת הגירוי המיני ושיפור השליטה בשפיכה. לשיטות אלו, אותן יש לבצע כצעד ראשוני, שיעורי הצלחה גבוהים. בכל מקרה שילוב בת-הזוג בטיפול מגביר את סיכויי ההצלחה. | ||
| − | * '''שיטת ה"התחל-הפסק"''' (סטארט אנד סטופ, | + | * '''שיטת ה"התחל-הפסק"''' (סטארט אנד סטופ, באנגלית: Start and stop). מטרת השיטה היא להרגיל את הגוף לרמות גבוהות ולזמנים ארוכים יותר ויותר של גירוי מיני. בתחילה מבוצעת השיטה לבד, באמצעות [[אוננות]]. הגבר מגרה את עצמו כמעט עד לנקודת האל-חזור, מפסיק לכעשרים שניות ואז ממשיך לגרות את עצמו, וחוזר חלילה, תוך הימנעות משפיכה למשך זמן כולל של כעשרים דקות. מספר מטפלים מורים למטופל לדרג לעצמו את עוצמת הגירוי שהוא חש מ-1 (היעדר זקפה) ועד 10 (אורגזמה). הפסקת הגירוי צריכה להתרחש בעוצמת גירוי של 8 בערך, והמשכת הגירוי מתרחשת כשהעוצמה דועכת לכ-3. השליטה העצמית באוננות והעדר הלחץ הנפשי הנגרם מנוכחות בת הזוג מאפשרים בשיטה זו שיפור השליטה העצמית על השפיכה, זיהוי טוב יותר של נקודת האל-חזור ובעיקר—הארכת משך הזמן הנדרש לשם הגעה לאורגזמה. לאחר תרגול במשך זמן מה (מספר שבועות בדרך כלל) ניתן לשלב את בת הזוג בשיטה. שיטת ה"התחל-הפסק" ניתנת בדרך כלל על ידי סקסולוגים כטיפול עיקרי בשפיכה מוקדמת והיא זוכה לשיעורי הצלחה גבוהים מאוד. |
| − | * שיטת ה"חנק". בשיטה זו על בן או בת הזוג ללפות בחוזקה את ה[[פין]] רגע לפני שהגבר מגיע לאורגזמה; הדבר גורם למניעת השפיכה. בדומה לשיטת ה"התחל-הפסק", גם כאן יש לחזור על התהליך לאחר כעשרים שניות, לזמן כולל של כעשרים דקות. השיטה מבוצעת בתחילה בדרך כלל באמצעות גירוי ביד; לאחר שמושגת שליטה מסוימת על השפיכה ניתן לבצע את השיטה גם באמצעות חדירה. | + | * שיטת ה"חנק". בשיטה זו על בן או בת הזוג ללפות בחוזקה את ה[[פין]] רגע לפני שהגבר מגיע לאורגזמה; הדבר גורם למניעת השפיכה. בדומה לשיטת ה"התחל-הפסק", גם כאן יש לחזור על התהליך לאחר כעשרים שניות, לזמן כולל של כעשרים דקות. השיטה מבוצעת בתחילה בדרך כלל באמצעות גירוי ביד; לאחר שמושגת שליטה מסוימת על השפיכה ניתן לבצע את השיטה גם באמצעות חדירה. יחד עם זאת, שיטה זו עשויה לגרום ל[[שפיכה נסיגתית]]. |
| − | * '''תרגול | + | * '''תרגול שרירי האגן'''. כיווץ ודחיפה רצוניים של שרירי האגן גורם לחיזוקם ולשיפור השליטה בהם; שרירים אלו אחראיים לשפיכת הזרע. יתרון השיטה הוא פשטותה והעובדה שניתן לבצעה בכל העת, בזמן העבודה או הנהיגה, למשל. גברים רבים מדווחים על שיפור. |
* שינוי התנוחה. תנוחות יחסי המין השונות גורמות לעוצמות גירוי משתנות בגברים שונים. על הגבר לזהות את התנוחה בה שליטתו על השפיכה מרבית. | * שינוי התנוחה. תנוחות יחסי המין השונות גורמות לעוצמות גירוי משתנות בגברים שונים. על הגבר לזהות את התנוחה בה שליטתו על השפיכה מרבית. | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
השיטות הבאות אינן מביאות לריפוי השפיכה המוקדמת, והן משמשות כפתרון זמני או במידה והשיטות שלעיל נכשלו: | השיטות הבאות אינן מביאות לריפוי השפיכה המוקדמת, והן משמשות כפתרון זמני או במידה והשיטות שלעיל נכשלו: | ||
| − | * '''קרם (או תרסיס) השהייה'''. קרם זה, אותו יש למרוח על [[איבר מין|איבר המין]] הגברי, גורם | + | [[קובץ:Liquidbullspray.png|שמאל|ממוזער|250px|[[תכשיר השהייה]].]] |
| + | * '''[[תכשיר השהייה|קרם (או תרסיס) השהייה]]'''. קרם זה, אותו יש למרוח על [[איבר מין|איבר המין]] הגברי, גורם לאלחוש קל וזמני של האזור. אם החומר אינו נספג בגוף כראוי, גם האישה עשויה לחוות אלחוש באיבר המין שלה כשהשותף שלה משתמש בקרם השהייה, דבר המהווה חיסרון לשיטה זו. חיסרון נוסף הוא היעדר הספונטניות, שכן רוב תכשירי ההשהייה מתחילים לפעול רק לאחר כעשרים דקות מזמן תחילת השימוש. | ||
* '''[[קונדום]]'''. גברים רבים חשים פחות גירוי כשהם משתמשים בקונדום, דבר המפחית את הסיכוי לשפיכה מוקדמת. קונדומים מסוימים משלבים את השיטה שהוזכרה לעיל וכוללים תכשיר השהייה על גבי הדופן הפנימית שלהם. באופן זה נמנע מגע בין תכשיר ההשהייה ובין איבר המין של האישה. | * '''[[קונדום]]'''. גברים רבים חשים פחות גירוי כשהם משתמשים בקונדום, דבר המפחית את הסיכוי לשפיכה מוקדמת. קונדומים מסוימים משלבים את השיטה שהוזכרה לעיל וכוללים תכשיר השהייה על גבי הדופן הפנימית שלהם. באופן זה נמנע מגע בין תכשיר ההשהייה ובין איבר המין של האישה. | ||
| − | * ''' | + | * '''תרופות'''. נוגדי דיכאון מסוג SSRI מביאים במקרים רבים לעיכוב השפיכה, אך לעתים גם לבעיות ב[[זקפה]] ולשלל תופעות לוואי אחרות. מספר סמים פסיכואקטיביים, כגון מורפיום והרואין, מביאים אף הם לעיכוב השפיכה. תרופות המשמשות לעיכוב השפיכה אינן מביאות לפתרון הבעיה; עם הפסקת השימוש בהן חוזרת השפיכה המוקדמת. בתרופות לטיפול בשפיכה מוקדמת יש להשתמש כמוצא אחרון, אם השיטות האחרות נכשלות. |
* '''שפיכה שנייה'''. אורגזמה המתרחשת זמן קצר לאחר אורגזמה קודמת דורשת אצל גברים רבים גירוי רב יותר; אצל גברים אלו, לפיכך, אוננות כשעה לפני קיום יחסי מין עשויה לעכב את השפיכה. | * '''שפיכה שנייה'''. אורגזמה המתרחשת זמן קצר לאחר אורגזמה קודמת דורשת אצל גברים רבים גירוי רב יותר; אצל גברים אלו, לפיכך, אוננות כשעה לפני קיום יחסי מין עשויה לעכב את השפיכה. | ||
| שורה 44: | שורה 45: | ||
* '''משיכת האשכים''' כלפי מטה לפני השפיכה. זוהי שיטה מיושנת אשר אינה מומלצת על ידי סקסולוגים כיום; השיטה עלולה לגרום לפגיעות ויעילותה שנויה במחלוקת. | * '''משיכת האשכים''' כלפי מטה לפני השפיכה. זוהי שיטה מיושנת אשר אינה מומלצת על ידי סקסולוגים כיום; השיטה עלולה לגרום לפגיעות ויעילותה שנויה במחלוקת. | ||
| − | {{ | + | {{רכישה|https://amzn.to/3tYwiTZ|תכשיר השהייה|שם=תכשיר השהייה}} |
| − | [[ | + | ==ראו גם== |
| + | * [[שפיכה מאוחרת]] | ||
| − | [[ | + | [[קטגוריה:בעיות רפואיות אצל גברים]] |
| − | [[ | + | [[קטגוריה:אורגזמה]] |
| − | [[ | + | [[קטגוריה:שפיכה]] |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
גרסה אחרונה מ־18:13, 13 בינואר 2024
שפיכה מוקדמת (לטינית: Ejaculatio praecox) מתארת ליקוי בתפקוד המיני עקב שפיכה בתוך פחות מכשתי דקות. גברים הסובלים משפיכה מוקדמת אינם מסוגלים לשלוט על שפיכת הזרע (ועל האורגזמה המתלווה לשפיכת הזרע) בעת קיום יחסי מין וגומרים מוקדם מהרצוי.
שפיכה מוקדמת היא בעיית התפקוד המיני הנפוצה ביותר בגברים; בין 25% ל-40% מהגברים סובלים ממנה באופן כרוני, ורבים נוספים לוקים בה באופן זמני. שפיכה מוקדמת עשויה לגרום לתסכול ולמבוכה אצל הסובלים ממנה.
שפיכה מוקדמת תוארה לראשונה בספרות הרפואית בשנת 1917 על ידי הפסיכיאטר הגרמני קרל אברהם ב"כתב העת הבינלאומי לפסיכואנליזה", אך חדרה לתודעת הציבור רק בשנות ה-70 של המאה העשרים.
הגדרה
לשפיכה מוקדמת אין הגדרה אחידה. במונחים אבסולוטיים נוהגים להגדיר אותה כשפיכה תוך פחות משתי דקות מרגע החדירה, בעוד שפיכה נורמלית תתרחש בממוצע בין 2 עד 7 דקות מגירוי הפין. רבים, במיוחד בעת האחרונה, משתמשים בהגדרה גמישה יותר, המציינת כי גבר סובל משפיכה מוקדמת אם אינו מסוגל לקיים יחסי מין במשך הזמן הרצוי לו.
נערים ומתבגרים רבים חווים שפיכה מוקדמת לעתים קרובות בתחילת דרכם המינית, אך לומדים עם הזמן לשלוט בכך; תופעה זו אינה נחשבת לשפיכה מוקדמת של ממש. אירוע בודד של שפיכה מוקדמת אשר לא גרם למצוקה נפשית כלשהי אף הוא אינו עומד בקריטריונים הרפואיים להגדרת שפיכה מוקדמת.
גורמים
- גורמים פסיכולוגיים. גברים רבים אינם מודעים לקשר שבין המצב הנפשי שלהם ותפקודם המיני. מצבים נפשיים רבים עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת: לחץ נפשי, דיכאון, ביישנות, חוסר ביטחון עצמי. לאחר שהליקוי מתרחש פעם אחת חווים גברים רבים מבוכה רבה, ובפעמים הבאות מרגישים צורך עז לפצות את בן או בת זוגם ולהוכיח שמדובר באירוע חד-פעמי. רצון זה מגביר את הלחץ הנפשי ואת הסיכוי לשפיכה מוקדמת נוספת. הדבר רלוונטי במיוחד כשבן או בת הזוג אינם מגלים הבנה למצב, או מציבים מלכתחילה יעדים מוגזמים בכל הנוגע ליחסי מין. הלחץ הנפשי אשר עשוי לגרום לשפיכה מוקדמת מלכתחילה אינו מוכרח להיות קשור למיניות; דאגות כלכליות, למשל, ובעיות בעבודה או במשפחה עשויים אף הם לגרום לשפיכה מוקדמת. תקשורת לקויה בין בני הזוג, מחלוקות בלתי-פתורות ורגשות שליליים עשויים לתרום להופעת הליקוי. דיכוי מיני בעבר, מטעמים דתיים, למשל, עשוי אף הוא לגרום לשפיכה מוקדמת. לחוויות המין הראשונות בחיים השפעה ניכרת; יחסי מין מוקדמים אשר התבצעו בתנאי לחץ מבחינת מקום או זמן עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת בשלב מאוחר יותר בחיים.
- אי-זיהוי של נקודת האל-חזור. אחת התאוריות בנוגע לגורם לשפיכה מוקדמת גורסת כי גברים הסובלים מהליקוי לא מזהים בצורה יעילה את נקודת הגירוי שלאחריה לא ניתן למנוע שפיכה. אי-הזיהוי אינו מאפשר לגבר לנסות ולעכב את האורגזמה—עד לנקודה בה מאוחר מדי.
- גורמים פיזיולוגיים. שלל גורמים בריאותיים עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת, אם כי שיעור הסובלים משפיכה מוקדמת מסיבות פיזיולוגיות נמוך בהרבה משיעורם של הסובלים מסיבות פסיכולוגיות. דלקת בערמונית, למשל, עשויה לגרום לַליקוי. ליקויים במערכת העצבים, לעתים לאחר פגיעת טראומה גופנית, עשויים לגרום לשפיכה מוקדמת. תרופות מסוימות עשויות אף הן לגרום לליקוי. מחקרים פיזיולוגיים בעבר הראו כי רמות נמוכות מדי של המוליך העצבי סרוטונין באזורים מסוימים במוח גורמות לשפיכה מוקדמת. לתאוריה זו ניתן משנה תוקף בהתחשב בעובדה כי מספר תרופות מסוג SSRI, אשר מעלות את ריכוז הסרוטונין במוח, גורמות לשיפור אצל גברים הסובלים משפיכה מוקדמת (ראו: טיפול). שפיכה מוקדמת המופיעה לראשונה לאחר גיל 50 עשויה להצביע על סוכרת, מחלה המשפיעה לעתים על היבטים רבים של התפקוד המיני.
- גורמים פסיכיאטריים. מחלות נפש רבות, כגון הפרעת דחק פוסט-טראומטית (סוג של חרדה) והפרעה דו-קוטבית, גורמות לליקויים בתפקוד המיני - ביניהם שפיכה מוקדמת - כחלק משלל תסמיניהן.
- גורמים גנטיים. קיים חשד שטרם הוברר דיו לגורם גנטי לשפיכה מוקדמת, שכן הוכח שלרבים הסובלים מהליקוי קרובי משפחה הסובלים ממנו אף הם.
טיפול
לשפיכה מוקדמת קיימות שיטות טיפול המבוססות על תרגול ואשר מטרתן היא שיפור יכולת הזיהוי של הגבר את עוצמת הגירוי המיני ושיפור השליטה בשפיכה. לשיטות אלו, אותן יש לבצע כצעד ראשוני, שיעורי הצלחה גבוהים. בכל מקרה שילוב בת-הזוג בטיפול מגביר את סיכויי ההצלחה.
- שיטת ה"התחל-הפסק" (סטארט אנד סטופ, באנגלית: Start and stop). מטרת השיטה היא להרגיל את הגוף לרמות גבוהות ולזמנים ארוכים יותר ויותר של גירוי מיני. בתחילה מבוצעת השיטה לבד, באמצעות אוננות. הגבר מגרה את עצמו כמעט עד לנקודת האל-חזור, מפסיק לכעשרים שניות ואז ממשיך לגרות את עצמו, וחוזר חלילה, תוך הימנעות משפיכה למשך זמן כולל של כעשרים דקות. מספר מטפלים מורים למטופל לדרג לעצמו את עוצמת הגירוי שהוא חש מ-1 (היעדר זקפה) ועד 10 (אורגזמה). הפסקת הגירוי צריכה להתרחש בעוצמת גירוי של 8 בערך, והמשכת הגירוי מתרחשת כשהעוצמה דועכת לכ-3. השליטה העצמית באוננות והעדר הלחץ הנפשי הנגרם מנוכחות בת הזוג מאפשרים בשיטה זו שיפור השליטה העצמית על השפיכה, זיהוי טוב יותר של נקודת האל-חזור ובעיקר—הארכת משך הזמן הנדרש לשם הגעה לאורגזמה. לאחר תרגול במשך זמן מה (מספר שבועות בדרך כלל) ניתן לשלב את בת הזוג בשיטה. שיטת ה"התחל-הפסק" ניתנת בדרך כלל על ידי סקסולוגים כטיפול עיקרי בשפיכה מוקדמת והיא זוכה לשיעורי הצלחה גבוהים מאוד.
- שיטת ה"חנק". בשיטה זו על בן או בת הזוג ללפות בחוזקה את הפין רגע לפני שהגבר מגיע לאורגזמה; הדבר גורם למניעת השפיכה. בדומה לשיטת ה"התחל-הפסק", גם כאן יש לחזור על התהליך לאחר כעשרים שניות, לזמן כולל של כעשרים דקות. השיטה מבוצעת בתחילה בדרך כלל באמצעות גירוי ביד; לאחר שמושגת שליטה מסוימת על השפיכה ניתן לבצע את השיטה גם באמצעות חדירה. יחד עם זאת, שיטה זו עשויה לגרום לשפיכה נסיגתית.
- תרגול שרירי האגן. כיווץ ודחיפה רצוניים של שרירי האגן גורם לחיזוקם ולשיפור השליטה בהם; שרירים אלו אחראיים לשפיכת הזרע. יתרון השיטה הוא פשטותה והעובדה שניתן לבצעה בכל העת, בזמן העבודה או הנהיגה, למשל. גברים רבים מדווחים על שיפור.
- שינוי התנוחה. תנוחות יחסי המין השונות גורמות לעוצמות גירוי משתנות בגברים שונים. על הגבר לזהות את התנוחה בה שליטתו על השפיכה מרבית.
השיטות הבאות אינן מביאות לריפוי השפיכה המוקדמת, והן משמשות כפתרון זמני או במידה והשיטות שלעיל נכשלו:
- קרם (או תרסיס) השהייה. קרם זה, אותו יש למרוח על איבר המין הגברי, גורם לאלחוש קל וזמני של האזור. אם החומר אינו נספג בגוף כראוי, גם האישה עשויה לחוות אלחוש באיבר המין שלה כשהשותף שלה משתמש בקרם השהייה, דבר המהווה חיסרון לשיטה זו. חיסרון נוסף הוא היעדר הספונטניות, שכן רוב תכשירי ההשהייה מתחילים לפעול רק לאחר כעשרים דקות מזמן תחילת השימוש.
- קונדום. גברים רבים חשים פחות גירוי כשהם משתמשים בקונדום, דבר המפחית את הסיכוי לשפיכה מוקדמת. קונדומים מסוימים משלבים את השיטה שהוזכרה לעיל וכוללים תכשיר השהייה על גבי הדופן הפנימית שלהם. באופן זה נמנע מגע בין תכשיר ההשהייה ובין איבר המין של האישה.
- תרופות. נוגדי דיכאון מסוג SSRI מביאים במקרים רבים לעיכוב השפיכה, אך לעתים גם לבעיות בזקפה ולשלל תופעות לוואי אחרות. מספר סמים פסיכואקטיביים, כגון מורפיום והרואין, מביאים אף הם לעיכוב השפיכה. תרופות המשמשות לעיכוב השפיכה אינן מביאות לפתרון הבעיה; עם הפסקת השימוש בהן חוזרת השפיכה המוקדמת. בתרופות לטיפול בשפיכה מוקדמת יש להשתמש כמוצא אחרון, אם השיטות האחרות נכשלות.
- שפיכה שנייה. אורגזמה המתרחשת זמן קצר לאחר אורגזמה קודמת דורשת אצל גברים רבים גירוי רב יותר; אצל גברים אלו, לפיכך, אוננות כשעה לפני קיום יחסי מין עשויה לעכב את השפיכה.
- משיכת האשכים כלפי מטה לפני השפיכה. זוהי שיטה מיושנת אשר אינה מומלצת על ידי סקסולוגים כיום; השיטה עלולה לגרום לפגיעות ויעילותה שנויה במחלוקת.
רכישה
ניתן לרכוש תכשיר השהייה במגוון אתרים מקוונים, בהם אמזון (Amazon). אתרים אלו מבצעים מסירה באמצעות שליח או בנקודת מסירה, כאשר במוצר בחבילה אטומה וסגורה. להלן קישורים לרכישה:
