תעשיית המין
תעשיית המין מורכבת מעסקים אשר מספקים, במישרין או בעקיפין, מוצרים ושירותים מיניים למבוגרים. התעשייה כוללת, שירותים ישירים כגון זנות, וכן גם מוצרי תוכן כגון מגזינים לגברים, סרטי מין ואבזרי מין. ערוצי המין בטלוויזיה וסרטי VOD, גם הם חלק מתעשיית המין, כמו גם תיאטרון למבוגרים, חנויות מין ומועדוני חשפנות.
זנות
 | ערך מורחב – זנות |
הזנות היא האלמנט העיקרי של תעשיית המין. היא קיימת בבתי בושת, בבית הזונה, בחדרי מלון, בכלי רכב ואף ברחוב. הלקוחות והזונות עשויים להיעזר בסרסור בסוכנות ליווי. הזנות כרוכה במתן שירותי מין ישירים ללקוח, בהם מין וגינאלי, אנאלי ואוראלי. לעתים הזונה היא שקובעת באילו פעילויות מניות היא תעסוק, אך לעתים נאלצת הזונה לעסוק בפעילויות שאינן לרוחה עקב עבדות מינית.
חוקיותה של הזנות והפעילויות משויכות (שידול לזנות, בתי בושת, סרסור) תלויים בתחומי השיפוט השונים ומשתנים ממדינה למדינה. ובכל זאת, גם כאשר היא בלתי חוקית, קיים שוק שחור משגשג עקב הביקוש הגבוה.
בית בושת היא מקום שבו אנשים יכולים לעסוק בפעילות מינית עם זונה, המכונה לעתים עובד מין (בלעז sex worker) כאשר הפעילות נחשבת לחוקית. בתי בושת מסוימים מתארים עצמם כמכוני עיסוי, בר, ספא או מועדון חשפנות, מסיבות משפטיות או תרבותיות.
זנות כפויה היא בדרך כלל בלתי חוקית, כמו גם זנות בקרב קטינים. מדינות מסוימות אוסרות מעשים מסוימים, כגון מין אנאלי או הומוסקסואליות. במדינות מסוימות בתי הבושת כפופים למגבלות תכנון ועיצוב מסוימים, וחלקן גם מוגבלות לאזורים מסוימים (רובע החלונות האדומים). חלק מהמדינות מסדירות את האופן שבו מפרסמות בתי הבושת את שירותיהם או אוסרות על מכירת או צריכת אלכוהול במקום.
ישנם לקוחות המעדיפים להתרחק מסביבת מגוריהם כאשר הם צורכי שירותי זנות, תופעה המכונה תיירות מין. בדומה לתיירות באופן כללי, תיירות מין יכולה לתרום תרומה משמעותית לכלכלה מקומית, במיוחד במרכזי ערים פופולריים.
מיקום
בעבר, היו בתי בושת נוטים להתקבץ סביב בסיסים צבאיים. דוגמאות לכך הן הנמל הימי הבריטי של פורטסמות' אשר שגשגה במאה ה-19, ומחוז האורות האדומים ליד בסיסים צבאיים אמריקאים בפיליפינים. רובע החלונות האדומים המכונה "מונטו", בדבלין שבאירלנד, היה בעבר אחד הרובעים הגדולים באירופה עקב הצבתם של חיילים בריטיים בעיר; ואכן לאחר קבלת העצמאות האירית ועזיבת החיילים, התפרקה הרובע.
עובדים
בתעשיית המין בכלל ובזנות בפרט, מועסקים מאות אנשים בכל יום, החל מעובדים המספקים את שירותי המין ועד למספר רב של אנשי תמיכה. העובדים בזנות עשויים להיות נערות ליווי, שחקני קולנוע פורנוגרפיים, דוגמניות, רקדנים ארוטיים, רקדני סטריפטיז, מלצריות, מפעילות סקס טלפוני, מפעילות סקס וירטואלי באינטרנט ואף גם כוכבות פורנו חובבניות באינטרנט ובסרטי וידאו.
בדומה לכל תעשייה אחרת, יש אנשים העובדים בשירות או בתעשיית המין כמנהלים, במאים, מפיקים, צוותי צילום, צלמים, מפתחי ומנהלי אתרים, אנשי מכירות, משאבי אנוש, הוצאה לאור ועוד. בדרך כלל, המנהלים והצוות המקצועי אינו בא במגע ישיר עם עובדי המין, אלא הצלמים-במאים הם שמכוונים את השחקנים.
פורנוגרפיה
| | ערך מורחב – פורנוגרפיה |
פורנוגרפיה היא תיאור מפורש של אקט מיני לשם עוררות מינית וסיפוק מיני. כך למשל, דוגמנית עירום עשויה להצטלם בעירום במסגרת צילומים פורנוגרפיים. שחקן פורנוגרפיה ("כוכב פורנו") עשוי להופיע בסרטים פורנוגרפיים. פורנוגרפיה מגיעה במגוון שיטות מדיה: ספרים, מגזינים, גלויות, תמונות, פיסול, ציורים, איורים, אנימציות, הקלטות קול, סרטים, אתרי אינטרנט ומשחקי וידאו. אקטים מיניים אשר מבוצעים עבור קהל חי, אין מדובר בפורנוגרפיה, שכן המונח "פורנוגרפיה" מתייחס לאמצעי המדיה שעליו מוצג האקט, ולא למעשה עצמו. לפיכך, ניתן לומר כי מופעי מין וחשפנות אינם מסווגים כפורנוגרפיה.
הפורנוגרפיה צברה תאוצה אודות להגעתם של המחשבים הביתיים לבתים פרטיים ולהפעלת אתרים למבוגרים בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. התחום היה ועודנו כה גדול, כך לדוגמה בשנת 2009 היו ההכנסות של תעשיית הפורנו כ-10 מיליארד דולר בשנה - יותר מההכנסה המשולבת של ספורט מקצועי ומוזיקה חיה יחד.
ניצול ילדים
כל מדינה קבעה חוקים באשר לחוקיותה של בידור מיני למבוגרים, כגון פורנוגרפיה וזנות, וחוקים אלו משתנים ממדינה למדינה. אף על פי כן, השימוש בילדים בתעשיית המין אינו חוקי כמעט בכל מקום בעולם.
ניצול מיני של ילדים למטרות מסחר (להלן "CSEC") הוא "התעללות מינית על ידי מבוגרים תוך תגמול הילד או אחרים בכסף או בשווה כסף. היחס לילד הוא כאל אובייקט מיני ואובייקט מסחרי".
CSEC כולל זנות בקרב ילדים, פורנוגרפיית ילדים, ניצול מיני של ילדים למטרות תיירות וסוגים אחרים של עסקאות שבהן הילד משתתף בפעילויות מיניות על מנת להשיג צרכים בסיסיים כגון מזון ומחסה או חינוך. CSEC עשוי לכלול גם נישואים של ילדים מתחת לגיל 18 שבהם הילד לא נתן את הסכמתו לנישואים ועבר התעללות מינית. CSEC נפוץ באסיה (תאילנד, קמבודיה, הודו) ובחלקים מאמריקה הלטינית, בהם ברזיל ומקסיקו.
בידור למבוגרים
בידור למבוגרים הוא בידור שנועד לצפייה על ידי מבוגרים בלבד, ולהבדיל מבידור משפחתי. בידור למבוגרים כולל בדרך כלל תוכן מיני כגון ערוצי מין בטלוויזיה וסרטי מין בתשלום מראש לפי דרישה, כמו גם בתי קולנוע למבוגרים, חנויות סקס ומועדוני חשפנות. יש גם מגזינים ארוטיים, סרטי סקס, צעצועי מין ופטישים ואביזרים ל-BDSM.
פמיניזם
הפמיניזם חלוק בסוגיית תעשיית המין. חלק מאמינים כי מדובר באובייקטיפיקציה של האישה וכי תעשיית המין נוקטים בגישה המחזקת את רעיון הבעלות הגברית על האישה. מצד שני, אחרים רואים בתעשיית המין ככזו המעצימה נשים, קרי מדובר בעבודה לכל דבר. אישה שעובדת בתעשיית המין משתחררת מהנורמות החברתיות מהעבר והאפשרות להחליט בעצמן מה לעשות עם גופן. בהתבסס על טיעונים אלה, שבדיה, נורבגיה ואיסלנד (ועבר - ישראל) אסור לקנות שירותי מין, אך מותר למכור שירותי מין (במילים אחרות, ניתן להעמיד לדין לקוחות וסרסורים בגין עסקאות מיניות בעלות כספית, אך לא זונות). התומכים במודל חקיקתי זה טוענים כי חל צמצום בזנות בלתי חוקית וסחר בבני אדם במדינות אלו. המתנגדים חולקים על טענות אלו. ארגוני זכויות נשים התנגדו למודל הנורדי ולניסיונות להפליל את הלקוחות, ואמרו שהוא דוחף את התעשייה למחתרת והופך את העבודה למסוכנת יותר עבור עובדי מין ומגביר את האלימות כלפי נשים, במקום זאת תומך בדה-הפללה או לגליזציה מלאה.
ביקורת
ישנה ביקורת רבה על תעשיית המין, ויש ארגונים וממשלות רבות המתנגדות לה. כתוצאה מכך, בחלק ממדינות העולם חוקקו חוקים בהתאם, כגון איסור זנות, מועדני חשפנות, בתי בושת ואף איסור על החזקת פורנוגרפיה. בדרך כלל, מדובר במדינות בה הדת והמסורת שולטים.
ביקורת נוספת נוגעת להשפעה הסוציולוגית והאישית, כגון ירידה בפופולריות של מערכות יחסים מונוגמיות ורצון מופחת להביא ילדים לעולם.
ביקורת נוספת מופנת לחשיפת ילדים ובני נוער בגיל מוקדם מידי לתכנים פורנוגרפיים. עם התפתחות עידן האינטרנט, תכנים אלו זמינים בחינם לכל דורש וכך נחשפים ילדים צעירים יותר ויותר לתכנים אלו, אשר פוגעים בהתפתחות והבנה לקויה בכל הנוגע למערכות יחסים ומיניות.
תעשיית המין מעוררת ביקורת גם משום שהיא קשורה לעתים קרובות לפעילויות פליליות כגון סחר בבני אדם, הגירה בלתי חוקית, שימוש לרעה בסמים וניצול ילדים ובני נוער (פורנוגרפיית ילדים, זנות בקרב ילדים). תעשיית המין גם מעלה חששות לגבי התפשטות מחלות מין.