הגברת עם הקמליות
הגברת עם הקמליות (צרפתית: La Dame aux camélias) הוא שמו של הרומן המפורסם ביותר שכתב אלכסנדר דיומא הבן, שיצא לאור בשנת 1848.
הרומן התבסס על פרשת אהבים של דיומא הבן עם הקורטיזנה מארי דופלסי בשנת 1845. דופלסי הייתה במקור נערה ענייה בשם אלפונסין פלסי מכפר באזור נורמנדי שהגיעה לפריז בגיל חמש עשרה והפכה תוך זמן קצר לזונת צמרת. היא שינתה את שמה, למדה קרוא וכתוב ושיעורי פסנתר, והייתה מבקרת תכופות בבית האופרה של פריז ובהצגות בכורה בתיאטרון. את דיומא הבן פגשה כאשר שניהם היו בני עשרים. דופלסי מתה משחפת בשנת 1847, בהיותה בת 23, זמן קצר לאחר פרידתם, לא לפני שהייתה מעורבת בפרשה דומה עם המלחין פרנץ ליסט.
הרומן עובד על ידי דיומא למחזה מצליח בשם זהה שעלה על בימת התיאטרון רק ב-1852, בשל בעיות צנזורה. מאוחר יותר כתב המלחין ג'וזפה ורדי את האופרה "לה טרוויאטה" בהתבסס על עלילתו.
שמו של הרומן נגזר מהעובדה שדופלסי נהגה להתהלך בציבור כשזר של פרחי קמליה בצבע לבן צמוד לגופה, במשך 25 ימים בחודש, ובצבע אדום ביתר ימי החודש. בפתח הספר מדגיש הסופר כי מדובר בסיפור אמיתי, וכי כל הדמויות בסיפור, להוציא מרגריט, עדיין בחיים.
הספר טומן בחובו ביקורת חברתית נוקבת, בעיקר כלפי דחייתה של מרגריט, זונת הצמרת, על ידי משפחתו של ארמן, הצעיר המאוהב.
העלילה
על רקע חיי הלילה של פריז במאה התשע-עשרה נפגשים הקורטיזנה מרגריט גוטייה, יצאנית צמרת במקצועה, החיה חיי הוללות על חשבון מאהביה העשירים, וארמן דובאל, צעיר בן טובים ממשפחה בורגנית, והופכים לזוג אוהבים. ארמן, שסיים לימודי משפטים, אינו עובד למחייתו אלא חי מקצבה שמעניק לו אביו. גוטייה חולה בשחפת, ולמרות זאת ארמן המאוהב מצליח לשכנע אותה לנטוש את חיי ההוללות ולחיות איתו.
בשלב מסוים מתערב בנעשה אביו של ארמן. הוא מנסה לשכנע את בנו לנטוש את אהובתו, למען כבוד המשפחה. משנכשל, בא האב לדבר על לבה של גוטייה ומשכנעה כי לטובת אהובה הצעיר עדיף שייפרדו. בצל הפרידה מאהובה גוססת גוטייה ממחלתה.
עיבודים ליצירה
"הגברת עם הקמליות" עובדה לא רק למחזה ואופרה פופולריים, אלא גם לקולנוע ולטלוויזיה. בקולנוע הופיעו בתפקיד גוטייה השחקניות שרה ברנאר (בסרט צרפתי בשם זה מ-1911) וגרטה גארבו (בסרט "קאמיל" מ-1937), ושחקניות רבות אחרות.
תרגומים
הספר תורגם מצרפתית לעשרות שפות. בעברית הופיעו התרגומים הבאים :
- על ידי אריה ענבי, תל אביב, 1949
- על ידי קרלה פרלשטיין, הוצאת כנרת, 1985
- על ידי אירית עקרבי, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2002
הספר הופיע גם בשנת 1904 בניו יורק בתרגום ליידיש ("דיא קאמעליענדאמע"), ובשנת 1922 הופיע בסלוניקי בתרגום ללדינו ("לה דאמה אלאס קאמילייאס").
