הומוסקסואלים בשואה
הומוסקסואלים הינה אחת הקבוצות אשר נרדפו על ידי הנאצים מאז עלייתם לשלטון בגרמניה (1933). ההומוסקסואלים נרדפו בשל נטייתם המינית, הם הושפלו ואף נשלחו למחנות ריכוז בהם רבים מהם מצאו את מותם. על אף הכתיבה האינטנסיבית על השואה וקורבנותיה, מעט מאוד נכתב על גורלם של הומוסקסואלים בפרק אפל זה של ההיסטוריה האנושית.
תוכן עניינים
לפני עליית הנאצים לשלטון
בשנת 1871 חוקק בגרמניה סעיף 175 אשר אסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים. סעיף זה לא נאכף ביום יום. בשנת 1919 הוקם בברלין מכון לחקר המיניות על ידי החוקר מגנוס הירשפלד. במכון פותח מחקר על מיניות, מחלות מין, הפלות ובעיקר על הומוסקסואליות. בשנה זו, ברלין הייתה בירה הומוסקסואלית והיו בה יותר מועדוני גייז מכל עיר אחרת באירופה.
תחת השלטון הנאצי
בשנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, פלשו למכון של הירשפלד סטודנטים שהונהגו על ידי האס אה, הרסו אותו והחרימו את ספרייתו. חיסול המכון היה הצעד הראשון מיני רבים שנקטו הנאצים נגד ההומוסקסואלים. בשנת 1934 הוקמה יחידה מיוחדת של הגסטאפו לרדיפה אחר הומוסקסואלים אשר ערכה רשימה מקיפה של הומוסקסואלים שנקראה "הרשימה הורודה". בשנת 1935 הוחמר סעיף 175 והוא כלל גם איסור על נשיקות, חיבוקים וכל מגע מיני הומוסקסואלי (לעומת האיסור הקודם שהיה תקף אך ורק לקיום יחסי מין). הנאצים שינו את הגדרת היחסים ההומוסקסואלים ל"פשע" ובכך הגדילו את העונש הפוטנציאלי לחמש שנות מאסר. שינוי זה הוביל לעלייה גדולה במספר המעצרים והרדיפות. בשנתיים הבאות נעצרו כ- 25 אלף הומוסקסואלים ומרביתם נשלחו למחנות ריכוז- שם הם עברו פעמים רבות עיקור. משנת 1942 הוחרפה הענישה כלפי הומוסקסואלים עד לכדי הוצאה להורג.
עמדתה של המפלגה הנציונאל- סוציאליסטית כלפי ההומוסקסואלים
עמדתה של המפלגה גרסה כי צורת חיים זו פוגעת בכבודה וחוסנה של האומה. הבעיה העיקרית של הנאצים עם הקהילה ההומוסקסואלית הייתה שהם לא מביאים ילדים דבר הנוגד את השאיפות לטוהר הגזע הארי. הכעס על כך התגבר בשנות המלחמה בהן גברים רבים נהרגו והנרטיב הרישמי גרס כי יש צורך לאומי בהגדלת מספר הילדים במשפחות אריות. הטענה של הנאצים הייתה כי ההומוסקסואלים מבזבזים את הזרע הארי בתקופה בה האומה חייבת לגדול ולהתחזק. בשנת 1936 נבחר היינריך הימלר לייצג את המשרד המרכזי של הרייך למלחמה בהומוסקסואליות ובהפלות. שנה לאחר מכן, הימלר אמר כי ההומוסקסואלים פוגעים בחוק הגזע ולכן יש להשמידם. הם החלו להישלח למחנות ריכוז בגרמניה, בעיקר לדכאו, בוכנוואלד וזקסנהאוזן. תופעה נרחבת הייתה רדיפת הומוסקסואלים בתוך שורות צבא האס אס ואלו שנתפסו הושפלו בפומבי ונשלחו למחנות ריכוז. מעל הכול, ההומוסקסואלים נתפסו כפוגעים בגאווה הלאומית הנאצית.
הטלאי הורוד
במחנות הריכוז נהגו לסמן נקודה שחורה על שרוול חולצתם של ההומוסקסואלים ועל גב החולצה שלבשו נכתב המספר- 175. בשלב מאוחר יותר, ההומוסקסואלים הוכרחו לענוד טלאי שצורתו משולש שווה צלעות הפוך וצבעו ורוד (Rosa Winkel). בנוסף, הומוסקסואלים חויבו לישון עם ביגוד מלא ועם הידיים מחוץ לשמיכה. אם לא עמדו בכך היו שופכים עליהם בבוקר מים קרים, פעולה שגרמה למותם של רבים מהם שלקו בדלקת ריאות או פשוט קפאו למוות. במחנות הריכוז עברו ההומוסקסואלים טיפולים רפואיים שונים בניסיון "לרפא" אותם מנטייתם המינית. ד"ר ורנט היה רופא דני שפיתח טיפול בו מושתלים להומוסקסואלים שתלי טסטוסטרון בניסיון "לרפאם". ורנט פנה אל האס אס בהצעה לחקור עבורם את התופעה וקיבל מהם הומוסקסואלים כ"שפני ניסיון", ובכך הפכו אלו לקורבנות הראשונים שבגופם נערכו ניסויים רפואיים. הרדיפות הופעלו רק בתחום הרייך הגרמני ולא ידוע על מסעות נגד הומוסקסואלים מחוץ לשטח הרייך. למרות היחס הקשה כלפי ההומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, היחס כלפי הלסביות נחשב לפחות נוקשה. השלטון הנאצי לא נהג בהן באותו יחס ובאותו היקף פעולה.
מספר הקורבנות
שיעור התמותה בקרב ההומוסקסואלים בתקופת המלחמה היה השני בגובהו מבין קבוצות האסירים. עד היום אין סטטיסטיקה רשמית בדבר מספר ההומוסקסואלים אשר נספו בתקופת המשטר הנאצי. לפני עליית השלטון הנאצי היו בברלין כ- 1.2 מיליון הומוסקסואלים. על פי ההערכות, עד לסוף המלחמה כ- 100 אלף מתוכם נעצרו וכ- 10 אלף מהם נשלחו למחנות ריכוז. סעיף 175 נשאר בתוקף גם לאחר המלחמה, עד ביטולו בשנת 1969 בברלין (ובשנת 1988 בארצות הברית ובישראל). עקב כך, הומוסקסואלים לא הוכרו כנפגעי מלחמה ולא זכו לפיצויים ממשלת גרמניה. עם ביטול הסעיף, הכירה ממשלת גרמניה בהומוסקסואלים כקורבנות שואה והחלה לפצותם.
הנצחת הקורבנות ההומוסקסואלים
בערים רבות בעולם הוקמו אנדרטאות להנצחת הקורבנות ההומוסקסואלים בשואה, וביניהן: אמסטרדם, ברלין, סידני וקופנגהאן. בשנת 2008 פורסם כי תבנה בתל אביב אנדרטה לזכר קורבנות הנאצים אשר נרדפו על רקע נטייתם המינית. האנדרטה תיבנה בגן מאיר ותהיה מורכבת ממשולש שווה צלעות שטמון באדמה. כיום צורתו של הטלאי הורוד- אותו ענדו ההומוסקסואלים במחנות הריכוז בזמן המלחמה- משמשת כסמל גאווה בקרב הקהילה ההומוסקסואלית. באמצעותו הקהילה רוצה להראות לעולם כי היא אינה מתביישת עוד בזהותה אלא גאה בה.
