המונח הוצג לראשונה בשנת 1892 על ידי הפסיכולוג אלברט פון שרנק-נוצינג כדי לתאר מזוכיזם מיני, וכדי להבדיל אותו מהמונח הקודם של הרופא הצרפתי פֵרֵה, {{כ}}algophilia. פרשנותו של שרנק-נוצינג הייתה ש-algolagnia הנה תשוקה, ולא אהבה כפי שפירש זאת פֵרֵה. (יש לציין כי המשמעות של סדיזם ומזוכיזם כמונחים רפואיים השתנו במשך השנים ועודם משתנים גם כיום). על כל פנים, התיאוריות של [[קראפט-אבינג]] הן ששימשו את [[זיגמונד פרויד]] ושהפכו לחלק בלתי נפרד מפסיכואנליזה, ובכך הובטחה הדומיננטיות שלהם על פני המושג "algolagnia".
<!-הנוירולוג אלברט יולנברג היה מהחוקרים הראשונים אשר חקרו סדיזם ומזוכיזם בשנת 1902. זמן קצר לאחר מכן, האבלוק אליס חקר גם הוא את הנושא וקבע כי "Algolagnia כולל שני קבוצות של ביטויי סדיזם ומזוכיזם", אך טען שההנאה מהכאב מוגבל להקשר מיני, בניגורד לפרשנות של קראפט-אבינג. חוקרים פסיכולוגיים נוספים היו יוג'ין קאהן, סמית' אלי ג'ליף, ויליאם אלנסון וואיט, וכן גם יו נורת'קוט.
הנוירולוג אלברט יולנברג היה מהחוקרים הראשונים אשר חקרו סדיזם ומזוכיזם בשנת 1902. זמן קצר לאחר מכן, האבלוק אליס חקר גם הוא את הנושא וקבע כי "Algolagnia כולל שני קבוצות של ביטויי סדיזם ומזוכיזם", אך טען שההנאה מהכאב מוגבל להקשר מיני, בניגורד לפרשנות של קראפט<!-אבינג. עם כותרות כגון ניתוח המיני Impulse, האהבה והכאב, הדחף המיני בנשים והאבולוציה של צניעות, תופעות מחזוריות מינית, Auto-ארוטיקה, הוא תאר את היסודות של המצב. אויגן קאהן, סמית Ely Jelliffe, ויליאם Alanson לבן, ויו Northcote היו חוקרים פסיכולוגיים מוקדמים אחרים לalgolagnia. The neurologist Albert Eulenberg was another one of the first researchers to look into algolagnia,[2] in the 1902 Sadismus und Masochismus (Sadism and Masochism). Soon thereafter, Havelock Ellis also looked into algolagnia, in the early 1900s, and stated "Sadism and Masochism - Algolagnia Includes Both Groups of Manifestations"[3] but maintained that that enjoyment of pain was restricted to an erotic context,[4] in contrast to Krafft-Ebing's interpretations. With such titles as Analysis of the Sexual Impulse, Love and Pain, The Sexual Impulse in Women and The Evolution of Modesty, The Phenomena of Sexual Periodicity, Auto-Erotism, he described the basics of the condition. Eugen Kahn, Smith Ely Jelliffe, William Alanson White, and Hugh Northcote were other early psychological researchers into algolagnia.
מחקר נוכחי [עריכה]
נכון לעכשיו, רוב החוקרים פסיכולוגיים מרגישים שalgolagnia היא תופעה פיזית שבו המוח מפרש את אותות כאב כמענגים מובילים להשפעות פסיכולוגיות. [5] [דף דרוש] [מחקר מקורי?] בפרט, המחקר שנערך על ידי דולף Zillmann ציין כי:
Currently, most psychological researchers feel that algolagnia is a physical phenomenon in which the brain interprets pain signals as pleasurable leading to psychological effects.[5][page needed][original research?] In particular, the research conducted by Dolf Zillmann indicated that:
...most algolagniacs see their actions as an active lust, not a motivational one. Patients with algolagnia could lead normal lives, enjoy normal arousal sequences, and indulge in fairly normal sexual intercourse, but when exposed to sexual pain, were unable to control their reaction. One woman described it as being unable to prevent her arousal or subsequent orgasm due to pain, even if she was not aroused when it began.[6]
... ביותר algolagniacs לראות את מעשיהם כתאווה פעילה, לא אחד מוטיבציה. חולים עם algolagnia יכולים לחיות חיים נורמלים, ליהנות מרצפי עוררות נורמלים, ולהתמכר רגילים למדי קיום יחסי מין, אבל כאשר הם נחשפים לכאב מיני, לא היו מסוגל לשלוט בתגובה שלהם. אישה אחת ספר את זה כמו להיות מסוגל למנוע התעוררותה או האורגזמה הבאה עקב כאבים, גם אם היא לא עוררה בה החלה. [6]
<!--
Current research[edit]
Currently, most psychological researchers feel that algolagnia is a physical phenomenon in which the brain interprets pain signals as pleasurable leading to psychological effects.[5][page needed][original research?] In particular, the research conducted by Dolf Zillmann indicated that:
...most algolagniacs see their actions as an active lust, not a motivational one. Patients with algolagnia could lead normal lives, enjoy normal arousal sequences, and indulge in fairly normal sexual intercourse, but when exposed to sexual pain, were unable to control their reaction. One woman described it as being unable to prevent her arousal or subsequent orgasm due to pain, even if she was not aroused when it began.[6]
This, along with other research,[7] often links algolagnia to aggression, or hypersexuality, or other control psychoses.
More recently, modern researchers using MRI and computer models of neuron firing patterns show that most algolagniacs experience pain differently from others. Algolagniacs may have DNA errors such as SCN9A, causing inaccurate nociception to occur.[8]