שינויים

== טיפול בהיריון חוץ-רחמי ==

הטיפול נחלק לטיפול כירורגי, טיפול תרופתי או טיפול שמרני (מעקב בלבד). במצבים בהם האישה אינה יציבה המודינמית, יש לייצבה ולטפל באופן כירורגי- קרי טיפול מיידי. במידה והיא יציבה, יש לשקול מעקב, טיפול תרופתי או כירורגי בהתאם למיקום ההיריון, גודלו ופרמטרים נוספים.

* טיפול שמרני: חלק מההריונות מתבסס על ההנחה כי ההיריון החוץ-רחמיים יתמוססו מעצמם רחמי יתמוסס מעצמו ולא יהיה צורך בטיפול. לצורך טיפול שמרני יש להוכיח סימנים לכך שההיריון נספג, כגון ירידה הדרגתית ברמות [[גונדוטרופין כוריוני אנושי|β-hCG]]. מעקב רלוונטי לאישה יציבה המודינמית, ללא דימום, כאבי בטן או קליניקה חריפה אחרת, כאשר רמות ה-β-hCG ההתחלתיות קטנות מ-10,000 ויורדות (יש צורך במעקב אחריהן) וכאשר המסה ההריונית קטנה מ-3 ס"מ ללא דופק עוברי. על האישה חל איסור לקיים [[יחסי מין ]] כדי לא להחמיר את מצבה.

* טיפול בטיפול תרופתי: התרופה העיקרית נעשה שימוש בתרופה המשמשת בהפסקת להפסקת היריון חוץ-רחמי היא [[, כגון מטוטרקסט]] (MTX). תרופה זו היא אנלוג של [[חומצה פולית]], המעכבת סינתזת [[DNA]] וחלוקת תא ומביאה לסיום ההיריון. השימוש בתרופה נחשב בטוח יחסית והאינדיקציות למתן התרופה הן יציבות המודינמית, קיומם של וניתן ליטול אותה כאשר קיימים סימפטומים קליםבלבד, היריון אקטופי הקטן ההיריון החוץ-רחמי קטן מ-4 ס"מ, ללא אין קרע בחצוצרה או דימום לחלל בחלל האינטרא-פריטונאלי. בישראל נהוג לתת מנה יחידה של MTX, בעבר ובעבר ניתנה זריקה באופן מקומי לאזור ההשרשה, ואולם כיום הזריקה היא סיסטמיתמערכתית. תופעות הלוואי הן קלות יחסית וקשורות בשלשולים, גזים, דיכוי מח העצם, פוטוסנסטיביות, פיברוזיס של הריאות, טוקסיות לכבד ודימום וגינלי. במצבים מסוימים אין לתת ליטול את התרופה במידה ויש כיב פפטי, מחלת כבד מחשש לגרימת נזק לכבד או כליות, חוסר יציבות המודינמית, רגישות ידועה ל-MTX או בעיות נוספות הקשורות לתופעות הלוואי המיוחסות ל-MTX. יש לעקוב באופן שבועי אחר רמות β-hCG עד שיגיעו מתחת ל-5. יש להימנע מקיום [[יחסי מין]], בדיקות אגן ואולטרסאונד וגינלי לאחר מתן התרופה. במידה ורמת β-hCG לא יורדת באופן מספק יש לשקול מתן מנה נוספת של MTX, כאשר רמת ירידה מספקת היא לפחות 15% בין היום הרביעי ליום השביעי לאחר מתן MTXהתרופה.

* טיפול ניתוחי: ניתוח הוא רלוונטי במצבים בהם הטיפול התרופתי לא ניתן או לא הביא לסיום ההיריון, במצבים בהם ערך רמת ה-β-hCG גבוה גבוהה (מעל 5000), במצבי חירום, או היריון בהיריון הטרוטופי. ניתן לבחור בניתוח שמרני אשר כולל את שימור החצוצרה (salpingotomy): שואבים את העובר מן החצוצרה, ה[[חצוצרה]] אך לא תופרים את החצוצרה. לאחר היריון אקטופי חוץ-רחמי אחד הסיכון להיריון אקטופי חוץ-רחמי חוזר הוא 10% ולאחר שניים - 50%, ועל כן במידה ושוב ששוב מתרחש היריון חוץ-רחמי בחצוצרה זו , יתבצע ניתוח להסרת החצוצרה. לכתחילה, ניתוח הסרת חצוצרה (ניתוח רדיקלי)- יתבצע במצבים בהם שבהם החצוצרה נקרעה כתוצאה מההיריון, בדימום לא בלתי נשלט, בהישנות של היריון אקטופי חוץ-רחמי באותה חצוצרה או במצבים בהם האישה לא מעוניינת בילדים נוספים.