שינויים

דיונים העוסקים באורגזמה נשית מבדילים בין שתי סוגי אורגזמות: אורגזמה של דגדגן ואורגזמה נרתיקית (או [[נקודת הג'י]]). החוקרים לאדס, וויפל ופרי הציעו לחלק את האורגזמות לשלוש קטגוריות: אהלה (אשר נגזר מגירוי ה[[דגדגן]]), מסגרת (הנגזר מגירוי [[נקודת הג'י]]), ומעורב (הנגזר מגירוי של הדגדגן והנרתיק); מאוחר יותר הציעו וויפל וקומיסרוק סיווג נוסף של גירוי ב[[צוואר הרחם]], אם כי אורגזמות שנגרמו בדרך אחרת נפוצים פחות בספרות המדעית ורוב המדענים טוענים כי אין יש להבחין בין "סוגים" שונים של אורגזמה נשית. ההבחנה החלה כש[[זיגמונד פרויד]] תבע טבע את המושג "אורגזמה נרתיקית" כנפרדת מאורגזמה של ה[[דגדגן]]. פרויד טען בשנת 1905 כי אורגזמות של הדגדגן הן אך ורק תופעה של [[גיל ההתבגרות]] וכי נשים בשלות עוברו עוברות שינוי לאורגזמה נרתיקית, כלומר אורגזמות ללא כל גירוי של הדגדגן. בעוד פרויד לא סיפק כל ראיות להנחה זו, ההשלכות של תאוריה זו היו ניכרות. נשים רבות חשו כי הן פגומות לאחר שלא הצליחו להגיע לאורגזמה דרך [[יחסי מין]] אשר כללו גירוי מועט של הדגדגן או ללא גירוי כלל.

מחקרם של מאסטרס וג'ונסון על מעגל התפקוד המיני של האישה (ראה להלן), וכן גם מחקרו של שר הייט, תמכו באופן כללי בממצאיו של קינסי על האורגזמה הנשית. מחקרם של מאסטרס וג'ונסון בנושא זה יצא בגל שני של התנועה הפמיניסטית והוא נתן השראה לפמיניסטיות כגון אן קואט לדבר על "ההבחנה הכוזבת" בין אורגזמת של דגדגן ואורגזמה נרתיקית ועל הביולוגיה של נשים בכלל, שלא נותחה כראוי.