שינויים

ב[[הלכה]] בהלכה חל על ה[[גבר]] הגבר איסור על הסתכלות מכוונת בדברים שעלולים לגרום [[עוררות מינית]] ולהביא למחשבות [[מיניות ]] ('[[הרהור עבירה]]'). עיקר הביטוי לאיסור זה הוא איסור על הסתכלות ב[[אישה|נשים]] בנשים שאסורות על הגבר ([[איסור גילוי עריות|עריות]]), שנעשית על מנת ליהנות ממיופיין או למטרת [[יופיגירוי מיני]]ין או למטרת גירוי מיני. האיסור מכונה גם "הסתכלות אסורה", והשמירה העצמית של האדם מאיסור זה מכונה "שמירת עיניים" או "קדושת עיניים". איסור זה הוא השורש לנוהגים שונים בציבור ה[[דתי]] וה[[חרדי]]הדתי והחרדי.

מקור האיסור הכללי ל[[הרהור להרהור עבירה]] נדרש בחז"ל על סמך הנאמר ב[[ספר בספר במדבר]] בסוף פרשת [[ציצית]]: :{{הדגשה|[[ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם]] אשר אתם זונים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם}}.{{הערה|[[ספר במדבר]], [[S:במדבר טו לט|טו, לט]] }}

ב[[ספרי]] בספרי פירשו את הפסוק - "'ולא תתורו אחרי לבבכם' - זו [[מינות (יהדות)|מינות]], ...'ואחרי עיניכם' - זו זנות, שנאמר '[וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו], אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינֵי' (שופטים יד, ג)"{{הערה|[[s:ספרי על במדבר טו לט|ספרי על במדבר טו לט]]}}.פרשנות דומה קיימת ב[[תלמוד בתלמוד ירושלמי]] שבו נאמר: "'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' - אמר [[רבי לוי]]: ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי כג) "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" - אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי (=אם נתת לי את לבך ועיניך, אני יודע שאתה שלי)."{{הערה|[[s:ירושלמי ברכות א ה|ירושלמי ברכות א ה]]}}. דהיינו שמראה העיניים הוא המוביל לחטא [[עריות]], כפי שמובא גם במסכת נדרים: "כל '''הצופה''' בנשים - סופו בא לידי עבירה"{{הערה|[[מסכת כלה]] פרק ב, [[מסכת דרך ארץ]] פרק א, [[s:נדרים כ א|בבלי, מסכת נדרים כ עא]]. פרשנים מבארים שלא מדובר במאורע חד פעמי אלא שצופה באופן תמידי.}}.

:{{הדגשה|כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ - וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע}} {{הערה|([[S:דברים כג י|דברים כג י]]}}ממקור כללי זה, חז"ל לומדים הלכות רבות בענינים מגוונים הקשורים לתפיסתם את הרע. בין היתר "שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת"{{הערה|[[s:עבודה זרה כ א|עבודה זרה כ א]], וכן ספרי על דברים כג י}}.

ב[[מניין במניין המצוות]] של [[תרי"ג מצוות במניין ספר החינוך|ספר החינוך]] נמנית מצווה זו [[s:ספר החינוך שפז|במצווה שפ"ז]] - "איסור ההליכה לרעה אחר מחשבת הלב ומראה העיניים" - "שלא '''ירדוף''' האדם אחר מראה עיניו" (ואילו ברמב"ם לאו מ"ז ובסמ"ג לאו ט"ו)‏‏<ref>נראה שעיקרו של הלאו הוא הנתירה אחרי מחשבות הלב וראית העיניים באמונות זרות ומחשבות שליליות כפי שמרחיב בכך ספר החינוך. ‏מונה המצוות מציינים כי בלאו זה אין מלקות, מכיוון שיתכן שלא יהיה בו מעשה‏</ref>.

בספרי ה[[קבלה]]הקבלה, המוסר וה[[חסידות]] והחסידות הושם דגש נרחב על איסור זה ועל חומרתו כחלק מהחמרה כללית בדיני צניעות, ולכן ישנה נטייה להחמרה בנושאי צניעות בקבוצות דתיות המושפעות במידה רבה ממקורות אלו.

קיים איסור להביט באופן מכוון במקומות בגוף האישה העלולים לעורר גירוי מיני, כפי שאמרו חז"ל: "טפח באישה [[ערווה]]...[[שוק (איבר)|שוק]] באשה ערוה...[[שער ערווה|שיער]] באשה ערוה."{{הערה|[[s:ברכות כד א|ברכות כד א]]. ה[[ריהרי"ף]] השמיט סוגיא זו ואיננו לומד ממנה דבר, ו[[המאירי]] והמאירי פירש "ערוה - הרהור, סבר שהיא נוגעת רק לקריאת שמע, אבל לא לסתם הסתכלות.}}. לדעת [[רש"י]] האיסור דווקא ב[[אשת באשת איש]]"{{הערה|על פי רש"י במקום הדיון רלבנטי לשני דברים א. באשת איש להסתכל, ב. ובאשתו לק"ש"}}, ולדעת ה[[רמבהרמב"ם]] בנשים המוגדרות עריות{{הערה|משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א ו-ב: "כל הבא על ערוה מן העריות או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה מקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה ... ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין להנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור."}}.

מאותו טעם נדרש בתלמוד על האדם להישמר בעת מעברו במקומות בהם ישנה סבירות גבוהה שבהם ישנן נשים שחלקים מגופן גלוי, לדוגמא בסמוך לנהר בשעה שהנשים מכבסות בו ומגלות את רגליהן. אולם אם אין דרך אחרת למעבר, אין האדם צריך להימנע מלעבור במקום רק בגלל החשש למראות לא צנועים, שכן הוא נחשב [[אנוס (הלכה)|אנוס]]. אך אם הייתה לו דרך אחרת לעבור בה, עליו להשתמש בדרך האחרת. אם האדם העדיף לעבור בדרך הראשונה בכוונה במקום שישנה דרך אחרת, הוא אף נקרא [[רשע (הלכה)|רשע‏‏]]<ref>‏"'ועוצם עיניו מראות ברע' - אמר [[רבי חייא בר אבא]]: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא. אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא. לעולם דליכא דרכא אחריתא ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה." (בבלי, מסכת בבא בתרא נז ב)‏</ref>. וכן נפסק ברמב"ם: "וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על ה[[כביסה]]הכביסה. אפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור, שלא יבוא לידי [[הרהור עבירה|הרהור]]"{{הערה|[[s:רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא#הלכה כא|רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא כא]]}}.

מקור נוסף שחז"ל מתייחסים אליו בחומרה הוא בתלמוד ב[[מסכת במסכת ברכות]]: "כל העובר אחורי אשה בנהר - אין לו חלק ל[[העולם לעולם הבא|עולם הבא]]"<ref>‏[[מסכת ‏מסכת ברכות]] סא א‏</ref>. על פי רש"י ו[[תוספות]] ותוספות שם, בגמרא מדובר באשה נשואה, ואת חומרת העניין הם מסבירים בכך שהאשה מגביהה את בגדיה בעת מעבר בנהר, וסופו של מי שרגיל שלא להישמר ממקרים ומראות כאלו הוא שיבוא לידי [[ניאוף]].

איסור נוסף הוא להסתכלות בכל איבר שהוא ב[[גוף האדם|גוף]] בגוף האישה, אם הכוונה היא בכדי ליהנות מכך. האיסור אינו על ראייה סתמית, אלא דווקא הסתכלות ממושכת המביאה הנאה או התעוררות מינית. כדברי התלמוד, "תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערווה"{{הערה|[[s:שבת סד א|בבלי, שבת סד א]]}}.

על כך אמרו חז"ל: "כל המסתכל באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף{{הערה|[[מסכת ברכות]] [[s:ברכות כד|כד, א]]}}", וכפירוש הרמב"ם '''ונתכוון ליהנות''' - כמי שנסתכל במקום התורף (=[[איבר מיןפות|איבר מינה]])"‏‏<ref>‏הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה ב.‏</ref>, לדעת הרמב"ם מדובר במקום באיסורי עריות‏‏<ref>שם וכן‏ רמב"ם הלכות תשובה ד ד‏</ref>. וכן כתב הרמב"ם: "המסתכל בעריות, מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי [[ביאה|בעלתי]] או [[איסור קירבה לעריות|קרבתי]] אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול, '''שהיא גורמת לגופן של עריות''', שנאמר: 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' (במדבר טו, לט)" {{הערה|[[s:רמב"ם הלכות תשובה ד#הלכה ד|רמב"ם הלכות תשובה ד ד]]}}.

בחז"ל מובאת דוגמא לאיסור כדרשה לפסוק "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע" - "המרצה [[מעה|מעות]] לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו לא ינקה מדינה של [[גיהנם]]". חז"ל הטעימו את האיסור בכך שאיסור זה הוא גדר לעריות: "העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים" וש"אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי [[קרי לילה|קריבלילה]] בלילה"{{הערה|[[s:כתובות מו א|כתובות מו א]]}}, שיש בכך [[הוצאת שכבת זרע לבטלה]] שנאסרה בחז"ל.

על בסיס הפסוק: "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה" ([[s:איוב לא א|איוב לא א]]){{הערה|חז"ל ביקרו את [[איוב]] על התפארותו ואמרו ש[[אברהם]]שאברהם, אפילו באשתו לא הסתכל, על פי הפסוק "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" [[s:בבא בתרא טז א|בבא בתרא טז א]]}}, הרמב"ם וה[[שולחן והשולחן ערוך]] בעקבותיו אוסרים גם להסתכל על פנויה ב"דרך זנות" - כלומר ראייתה כ[[אובייקט מיני]], אבל איסור זה הוא מדברי קבלה, ואינו באותה דרגת חומרה של עריות‏‏<ref>‏ברמב"ם איסורי ביאה כא, ג ובשו"ע אבן העזר כא, ג‏</ref>, ואילו לפי [[אבות דרבי נתן]] ופירוש רש"י במקום מדובר במנהג חסידות "כך היתה חסידותי שלא לתת עין אפילו בפנויה שמא לאחר ימים תנשא ונמצאתי כרוך אחריה"{{הערה|ראיה לדבריהם שלא מדובר בכל הנשים, אפשר למצוא ב[[אבות באבות דרבי נתן]], שעל הפסוק ב[[ספר בספר איוב]] "ברית כרתי לעיני, ומה אתבונן על בתולה" (איוב לא) - הוא כותב: "מלמד '''שהחמיר''' איוב על עצמו, ולא נסתכל אפילו בבתולה. והלא דברים קל וחומר: ומה אם בתולה זו שאם ירצה ישאנה לעצמו, החמיר איוב על עצמו ולא נסתכל בה, אשת איש על אחת כמה וכמה". [[s:אבות דרבי נתן ב|אבות דרבי נתן ב ה]] - עם זאת היו פוסקים שניסו להוכיח מפסוק זה כי גם רווקה אסורה בהסתכלות}}.

על פי התלמוד ישנו איסור ללכת אחרי אשה. "לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך" (ברכות סא א). על פי רש"י מדובר באשה נשואה. אימרה נוספת בהקשר שם היא "אמר רבי יוחנן: אחורי [[אריה|ארי]] ולא אחורי אשה" (ברכות סא א); כלומר, עדיף ללכת מאחורי אריה מאשר ללכת מאחורי אישה. אף איסור זה מנומק בחשש מהגירוי של הראייה. בעקבות התלמוד פסק הרמב"ם: "מי שפגע באשה בשוק אסור לו להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו, וכל המהלך בשוק אחרי אשה הרי זה מקלי [[עם הארץ|עמי הארץ]]..."{{הערה|[[s:רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא כב|רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא כב]]}}; כלומר, הוא צריך למהר ולהשיג או להקדים את האישה, כך שהוא לא ילך מאחוריה; מי שהולך מאחורי אישה הרי הוא מוגדר כ[[עם כעם הארץ]].

[[פוסק הלכה|פוסקי הלכה]] אחרונים כמו הרב [[אליעזר יהודה ולדנברג]] והרב [[שלמה זלמן אויערבך]] לא החמירו בדבר, בעקבות פסיקת "לקט יושר" בשמו של רבו [[ישראל איסרלין]] מהמאה ה-15, שבמקרים כמו [[כיבוד אב ואם|כבוד אימו]] או לחלוק כבוד לאשת [[חבר (הלכה)|חבר]] - מותר. "ואמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין אנו מוזהרים כל כך מלילך אחר אשה" {{הערה|"הלקט יושר" (חלק יו"ד סי שעו) בשם רבו ישראל איסרלין ([[תרומת הדשן]]), וכן שו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סי' נ)}}. הרב [[שלמה זלמן אויערבך]]{{הערה|שו"ת מנחת שלמה, ח"א סימן צ"א אות כג}} בחליפת מכתבים עם הרב ולדנברג, הסתמך על דבריו, וכתב כי בשעת הדחק ניתן לסמוך על דבריו להקל ללכת אחרי אשה. נימוק נוסף שהוא מעלה שכיום שנמצאות הרבה נשים ברחוב, לא יועיל לו להסתלק מאחורי אשה, שכן תופיע אשה אחרת, בעוד הגמרא מדברת על מציאות שבה אשה ההולכת ברחוב היא מראה לא מצוי.

איסור זה נדחה מפני [[פיקוח נפש]], ו[[חזוחז"ל]] אף כינו את הנמנע מהגשת עזרה לאישה [[טביעה (בעל חיים)|טובעת]] מטעמי [[צניעות (יהדות)|צניעות]] בשם "חסיד שוטה" {{הערה|"חסיד שוטה - מפרש כגמרא כגון דטבעה אשה בנהר ואמר לאו אורח ארעא לאסתכולי באתתא ולאצולה" (= אין דרך העולם להסתכל באשה ולהצילה)" ‏‏‏[[s:ברטנורא על סוטה ג#משנה ד|ברטנורא ‏‏‏ברטנורא על סוטה ג ד]]‏ד‏}}. כמו כן, חז"ל גינו אדם שהולך עצום עיניו מלראות נשים ומתוך כך חובט את ראשו בקירות עד שהוא שותת דם וכינוהו "פרוש קיזאי" ש"מכלה עולם" {{הערה|‏בקטגוריה של חסיד שוטה ישנם גם "מכות פרושים" שעל פי פירוש התלמוד (בבלי, סוטה כב ב) אלו אנשים שבשל פרישות יתירה גורמים לעצמם חבלות. "ומכות פרושים - שמכה עצמו להראות שהוא עניו וצנוע, כגון שמהלך עקב בצד גודל ואינו מרים רגלו מן הארץ ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים, והוא שנקרא בגמרא פרוש נקפי. או מי שעושה עצמו כעוצם עיניו שלא להסתכל בנשים, ומתוך כך מכה ראשו בכותל ויוצא ממנו דם, והוא הנקרא פרוש קוזאי, כלומר שמקיז דם מראשו מחמת פרישותו." (ברטנורא על משנה סוטה ג ד)‏}}.<br /> כמו כן הותרה ואף חויבה הסתכלות במפגשים לצורך [[חופה וקידושין|נישואין]], היות ו"אסור לאדם ש[[קידושין|יקדש]] שיקדש את האשה עד שיראנה"{{הערה|[[מסכת קידושין]], [[S:קידושין מא א|מא, ב]] וכן [[s:רמב"ם הלכות אישות ג יט|רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות ג' י"ט]]}}.

היתר נוסף להסתכל בגוף האישה, אף במקומות מוצנעים, הוא כאשר האדם טרוד במלאכתו ומחמת ההתרכזות בעיסוקו לא יבוא להתגרות. היתר זה נקרא בלשון התלמוד "בעבידתיה טריד" ומטעמו מותר ל[[רופא]] לרופא לטפל בחולה, [[הרבעה|להרביע]] בעלי חיים, או לשמש כ[[מציל]] ב[[בריכת שחייה|בריכה]] כמציל בבריכה וים וכדומה{{הערה|מסכת עבודה זרה כ ב}}.

בתלמוד מסופר על [[רשב"ג]] שהיה על גבי מעלה ב[[הר בהר הבית]] וראה עובדת כוכבים נאה ביותר ואמר "מה רבו מעשיך ה'", וכן מסופר על [[רבי עקיבא]] שראה את [[אשת טורנוסרופוס]] ובכה על יופיה הרב שיבלה בעפר. על פי תירוץ התלמוד מדובר שנפגשו בקרן זוית, ובמקרה כזה אין איסור לאדם, והוא כאנוס{{הערה|[[s:עבודה זרה כ א|בבלי, עבודה זרה כ א]]}}. ועוד מסופר בתלמוד על רב גידל ו[[רבי ורבי יוחנן]], שהיו נוהגים לעמוד ליד שערי טבילה (מקום שנמצאות שם נשים), לצרכים תורניים כמו להורות הלכות לנשים, וכאשר שאלו אותם חכמים האם אין הם מפחדים מגירוי היצר, ענו שאין הם חוששים לדבר, מנימוקים שונים{{הערה|[[s:ברכות כ א|בבלי, ברכות כ א]]}}.

כלל מסייג שקבעו [[חז"ל]] בעניין, אגב דיון בהקשר של אישה [[סוטה (יהדות)|סוטה]], ש"אין יצר הרע שולט, אלא במי שעיניו רואות" - כלומר שהגירוי קונקרטי לאותה אישה שהגבר רואה בלבד, ואיננו מושלך על ידי הגבר מאישה לאישה, כך למשל במקרה שהאישה איננה בחיים, לא יחול גירוי לגביה, אף שראה את איבריה המוצנעים{{הערה|[[s:סנהדרין מה א|בבלי, סנהדרין מה א]]}}.

ב[[מדרש שמואל]]‏‏במדרש שמואל‏‏{{הערה|‏פרשה י"ג, פסקה ח'.‏}} מובאת דעתו של רבי יוסי, הסובר ש"כדרך שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מן האיש שאינו ראוי לה". יש מן הפוסקים שכתבו שאין הלכה כדעה זו‏‏{{הערה|‏הרב [[עובדיה יוסף]], שו"ת יביע אומר, חלק א', סימן ו, ה.}}, ויש שהחמירו בדבר‏‏.{{הערה|הרב מנשה קליין, ‏שו"ת משנה הלכות, חלק ה', סימן קל"ב.}}

על פי [[רבנו יונה]] אסור להסתכל באשת איש מן התורה, ובפנויה מדברי קבלה ([[נ"ך]]) וכן הוא כותב "וכל המסתכל באשת איש מכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית" - על פי דברי חז"ל ש"כל המסתכל בעריות - קשתו ננערת"‏‏<ref>‏ דבריו מובאים ב"דרישה", אבן העזר סימן כא סעיף א'‏</ref>.

קריטריון ציבורי-כללי להגמשה אפשרית זו, והוא עקרון ה"רגילות", שיסודו ב[[ראביבראבי"ה]], מגדולי חכמי [[אשכנז]]. בעקבותיו הרב [[יחיאל מיכל אפשטיין]] בספרו [[ערוך השולחן]]{{הערה|1=[[s:ערוך השולחן אורח חיים עה#סימן עה סעיף ז|ערוך השולחן אורח חיים עה ז]]: "לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות, [= של נשים נשואות] כיון שעתה רובן הולכות כך, והוה כמקומות המגולים בגופה"}}, ו[[הבן והבן איש חי]]{{הערה|[[s:בן איש חי שנה א בא#יב|בן איש חי שנה א בא יב]]: "ובסה"ק מקבציאל העלתי דהנשים בערי אירופא שדרכן לילך תמיד פרועי ראש מותר לקרות כנגדן, כיון דכל הנשים דרכן בכך".}} התירו להתפלל ולברך למול ראשיהן המגולים של נשים נשואות, כיוון שרובן הולכות כך, הם נחשבים כמקומות המגולים בגופן, ואין בהן גירוי. עמדה זו התקבלה על ידי חלק מהפוסקים המאוחרים כמו הרב [[עובדיה יוסף]] והרב [[שלמה זלמן אוירבך]].

ה[[ריטבהריטב"א]], מגדולי חכמי ספרד, מרחיק לכת, ודוגל ב"עקרון גמישות אינדיבידואלית" בהקפדה על גדרי הצניעות, כפי שכתב בסוף חידושיו ל[[מסכת למסכת קידושין]] (פא ע"ב)::"הכל לפי דעת יראת שמים, וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו. אם ראוי לו לעשות הרחקה ליצרו עושה, ואפילו להסתכל בבגדי צבעונין של אשה אסור כמו שמוזכר ב[[מסכת במסכת עבודה זרה]]: "ואם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל, מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש, והיינו ההיא דר' יוחנן דיתיב אשערי [[מקוה טהרה|טבילה]] ולא חייש איצר הרע ור' אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר וכמה מרבנן דמשתעי בהדי הנהו מטרונייתא...ולא כל [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] בוטחין ביצריהן...{{הערה|הסבר ותרגום ל[[עברית]]לעברית: ואם הוא יודע שהוא שולט ביצרו מותר לו להסכל באשה ולדבר עמה ולברך אשה נשואה; וזה מסביר את מנהגו של [[רבי יוחנן]] לשבת מול פתח [[מקוה טהרה|המקוה]] שהנשים יוצאות ממנו לאחר [[טבילה במקוה|טבילתן]], והוא לא חשש לגירוי יצריו בכך; וכך מובנים גם מנהגיהם של [[רבי אמי]] ועוד [[חז"ל|חכמים]] שלא חששו לדבר עם אצילות... ולא כל תלמידי חככמים בטוחים ביצריהם...}}.

הרב [[משה פיינשטיין]], חילק בין הסתכלות (התבוננות מעמיקה) שנאסרת בהלכה, לבין ראייה שאיננה נאסרת בהלכה, והתיר בחו"ל לאדם חולה ללכת לשם בריאותו לבריכה מעורבת שאין בה הפרדה מגדרית לנשים וגברים‏‏, במקום שאין בריכות נפרדות, וזאת בתנאי שבטוח שלא יבוא לידי הרהור.<ref>‏איגרות משה אה"ע א סימן נו‏</ref>.

דינים שונים נגזרים מהצורך בהרחקה בין גברים לנשים במקומות בהם ישנו לבוש חלקי, כדוגמת [[רחצה]] נפרדת ב[[חוף בחוף ים]] וב[[בריכה]]ובבריכה. ישנם מקומות בהם ישנה הפרדה או איזור נפרד ב[[חדר בחדרי כושר|חדרי כושר]]. נשוא נוסף הנגזר הוא צינזור תוכן בעל גוון מיני ב[[סרט קולנוע|סרטי בסרטי מדיה]] המותאמים לציבור הדתי. ביטוי נוסף הוא איסור ריקוד של נשים בפני גברים{{מקור}}.

ביהדות ה[[חרדי]]ת החרדית קיימים ביטויים שונים ומרחיקים לאיסור זה, דוגמת ההימנעות מהצגת תמונות נשים מעל גיל שלוש ב[[עיתונות]] בעיתונות חרדית או בשלטי [[פרסום]] באזורי מגורים של אוכלוסייה חרדית, וטשטוש חלקים בתמונות המוצגות בעיתונות החרדית בהם מופיעות נשים כחלק מתמונה גדולה יותר. מקורם של נוהגי לבוש שונים לנשים בציבור החרדי, ובהפרדה יתירה בין גברים לנשים הוא בניסיון לגרום לכך שהגברים לא יכשלו בהסתכלות בנשים.‏‏<ref>‏דוגמאות:

ה[[אינטרנט כשר|אינטרנט האינטרנט הכשר]] וה[[סלולרי כשר|סלולרי והסלולרי הכשר]] המקובלים בציבור החרדי כיום, נועדו גם בכדי לחסום תכנים הכלולים באיסור ההסתכלות על מה שעלול לעורר גירוי מיני, בצד ניסיון למניעת התרועעות בין המינים וחשיפה לתכנים "חילוניים". אצל חרדים נהוג בהרבה תחומים לבצע הפרדה מגדרית כמו למשל בחתונות, שיעורים, הופעות פומביות ו[[קו וקווי מהדרין|קווי מהדרין]], גם בכדי למנוע הסתכלות של גברים על נשים. הרב [[עובדיה יוסף]] פסק כי על [[נחמה ליבוביץ]] לתת שיעורים מאחורי וילון, דבר שהיא סירבה לעשותו.

בחוגים חרדים שונים כמו ב[[חסידות בחסידות גור]] נהוגה הקפדה יתרה שלא להסתכל על נשים בכל עת אפילו בראיה סתמית, גם בעת הליכה ברחוב למשל.

==לקריאה נוספתמיזמים==* [[שולחן ערוך]], אבן העזר, סימן כא הלכה א* [[ערוך השולחן]], [[s:ערוך השולחן אורח חיים עה{{מיזם|אורח חיים עה]]* הרב [[משה פיינשטיין]], [http://hebrewbooks.org/921 אגרות משה, אבן העזר], חלק א סימן נ"ו.* הרב [[משה פיינשטיין]], [http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_14673_100.pdf אגרות משה, אורח חיים], סימן מhe}}

[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]][[קטגוריה:צניעות ביהדותיהדות]]