שינויים

'''בג"ץ 721/94 אל על נתיבי אויר לישראל נ. יונתן דנילוביץ ובית הדין הארצי לעבודה''', שניתן בשנת [[1994]], הוא פסק-הדין הראשון של [[בית המשפט העליון]] העוסק ב[[הפליה]] בהפליה על רקע [[נטייה מינית]], ובו נקבע כי מעבידים אינם רשאים להפלות, במתן הטבות לעובדיהם, בין בני זוג ממין שונה לבני זוג מאותו המין.

בשנת [[1989]] הגיש [[יונתן דנילוביץ']], [[דייל אוויר|דייל]] בחברת [[אל על]], באמצעות [[האגודה לזכויות האזרח בישראל]], תביעה נגד אל-על ב[[בית בבית הדין האזורי לעבודה]], בגין אפלייתו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו, לעומת בני זוג שאינם בני אותו המין. בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שהמדובר ב[[הפליה בהפליה אסורה]] על פי [[חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]], שתוך כדי התנהלות התביעה המשפטית, תוקן (בינואר [[1992]]){{כ}}‏‏<ref name="tikun">‏ס"ח 1377 התשנ"ב, עמ' 37, בתוקף מיום 2.1.1992‏</ref> וקבע מפורשות כי אסורה אפליה בגין [[נטייה מינית]].

חברת אל-על ערערה על [[פסק דין|פסק הדין]] ב[[בית בבית הדין הארצי לעבודה]], והפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה ל[[בגלבג"ץ]] כנגדה. בשנת [[1994]] דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל-על, ואישר את פסקי הדין של בית הדין האזורי לעבודה ובין הדין הארצי לעבודה.

סדרת פסקי דין אלה, ובפרט פסיקת בג"ץ, היוותה פריצת דרך בהכרה בזכויותיהם של זוגות [[הומוסקסואלהומוסקסואלים]]ים בישראל.

על-פי ה[[הסכם קיבוצי|הסכם ההסכם הקיבוצי]] בחברת "אל על" זכאי כל עובד קבוע בחברה לקבל אחת לשנה כרטיסי טיסה ללא תשלום (או בהנחה) בעבורו, ובעבור "בן/בת זוגו (בעל/אשה)". על-פי [[הסדר קיבוצי]] שכונה "הוראות מקצועיות" הוענקו, מ-[[1 בינואר]] [[1986]], כרטיסי טיסה גם "ל[[ידועים בציבור|ידועלידוע/ה בציבור]] כבעל/כאשה של עובד/ת החברה אם בני הזוג חיים ביחד במשק בית משותף כבעל אשה לכל דבר ועניין ואין באפשרותם להינשא לפי החוק".

יונתן דנילוביץ, דייל ב"אל על", פנה לחברה, ב-[[21 בינואר]] [[1988]], בבקשה להכיר בשותפו לחיים כ"בן זוגו" לעניין הזכות לכרטיס טיסה. הוא הבהיר כי הוא מקיים מערכת יחסים יציבה ומתמשכת (מאז שנת 1979) עם בן זוגו, וזו מתבטאת, בין השאר, בניהול משק בית משותף ומגורים משותפים בדירה פרטית שנרכשה במאמץ משותף. החברה, "לפנים משורת הדין" "ובאופן חד פעמי", כדבריה, נענתה לבקשתו, אך לאחר מכן סירבה לבקשות דומות שלו.

בעקבות סירוב החברה, פנה דנילוביץ, ב-[[7 בפברואר]] [[1989]] לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בתביעה שבית הדין יצהיר על זכותו לקבל כרטיסי טיסה בעבור שותפו לחיים, כפי שאל-על נוהגת להעניק לבני-זוגם של עובדיה. בהסכמת הצדדים נקבע כי תחילה תידון השאלה העקרונית האם עובד אל-על זכאי לכרטיסי הטיסה בעבור בן-זוג שהוא בן אותו המין בית הדין האזורי (השופט יצחק לובוצקי ונציגי הציבור עוזרי ופנחס)‏‏<ref>‏תב"ע מט/1503-3 יונתן דנילוביץנ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, ניתן ביום 26.1.1993‏</ref> החליט כי הוראת ההסכם הקיבוצי (שלפיו הזכות לטובת ההנאה מוענקת ל"בן/בת זוגו") אינה מעניקה זכות לשותפו לחיים של עובד, ואין בכך [[הפליה פסולה]]. לעומת זאת, הוראת ההסדר הקיבוצי, המעניקה טובת הנאה לידועים בציבור (חרף היותם [[פסול חיתון|פסולי חיתון]]) אך אינה מעניקה אותה טובת הנאה לבני-זוג מאותו מין (אשר אף הם אינם יכולים להינשא) היא הפליה אסורה, לאור הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988. על-פי הוראות סעיף 2 לחוק זה, כפי שתוקן במהלך הדיון, בינואר 1992{{כ}}<ref name="tikun" />, לא יפלה מעביד בין עובדיו לעניין תנאי העבודה "מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי או היותם הורים". לפיכך נפסלה ההוראה המפלה בהסדר הקיבוצי.

חברת "אל על" ערערה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי (הנשיא [[מנחם גולדברג]], סגן הנשיא [[סטיב אדלר]], השופט יצחק אליאסוף ונציגי הציבור [[רות בן ישראל]], אברהמוביץ, פרידמן וגלין) דחה את הערעור‏‏<ref>‏עע נג/160-3 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ, ניתן ב-9.12.1993‏</ref>. נפסק כי דנילוביץ אינו זכאי להנחה על-פי ההסכם הקיבוצי, שכן הדיבור "בן/בת זוגו (בעל/אשה)" אינו כולל בן-זוג מאותו מין, וכן אינו נופל לגדרם של "ידוע/ה בציבור כבעל/כאשה של עובד/ת" שבהסדר הקיבוצי, משום שידוע בציבור, בהקשרו של ההסדר הקיבוצי, אינו כולל בני זוג מאותו מין. עם זאת נפסק, כי מצב דברים זה מהווה הפליה פסולה על בסיס נטייה מינית, המפרה את עקרון השוויון הקבוע בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, כפי שתוקן ב-1992, ולפיכך זכאי דנילוביץ (מיום [[2 בינואר]] [[1992]], הוא יום כניסתו לתוקף של התיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה<ref name="tikun" />) לטובת ההנאה שמטעמים מפלים לא הוענקה לו.

חברת "אל על" עתרה לבג"ץ כנגד בית הדין הארצי לעבודה ([[בית המשפט העליון]] אינו ערכאת [[ערעור]] על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, אך ניתן לעתור לבג"ץ כנגד פסיקה של בית הדין שנפל בה פגם מהותי).

פסק הדין בבג"ץ ניתן על ידי השופטים [[אהרן ברק]] ו[[דליה ודליה דורנר]] כנגד דעת המיעוט של השופט [[יעקב קדמי]], ובו נדחתה עתירתה של "אל על".

מאז פסק דין זה פסיקת בתי המשפט בישראל מכירה דה-פקטו בזוגות הומוסקסואלים, בעיקר במסגרת עקרון "[[ידוע בציבור|ידועים בציבור]]", המסדיר בעיקר את ענייניהם של זוגות הטרוסקסואלים שלא נישאו באופן רשמי. הסדר זה מעניק לזוגות הומוסקסואלים מעמד טוב יותר מהמקובל במדינות רבות בעולם המערבי. אף על פי כן, מעמדם החוקי של ההומוסקסואלים בישראל מוסדר רק באופן חלקי. בנושאים כגון [[דיני ירושה]], [[אימוץ ילדים|אימוץ]], [[אזרחות]], [[ביטוח לאומי]], [[משכנתה|משכנתאות]], [[מיסוי מקרקעין]] ועוד, לא קיימת בחקיקה התייחסות להומוסקסואלים, ועקב כך נדרשת פנייה לבתי משפט במקרים רבים. בבתי המשפט ובבג"ץ תלויים ועומדים מספר הליכים בנוגע לנושאים אלו, וההכרעות מתקבלות טיפין-טיפין, ללא דיון מקיף בנושא. ==מיזמים=={{מיזם|he}}

* [http://www.constitution.org.il/index.php?option=com_consti_comp&class=1&mytask=view&id=1204 בג"ץ 721/94 אל על נ. יונתן דנילוביץ ובית הדין הארצי לעבודה], באתר [[המרכז הבינתחומי הרצליה]]