שינויים

'''צניעות''' במשמעה הרחב מייצגת אופן התנהגות [[מוסר|מוסרית]], בזיקה ל[[ענווה]]לענווה. אדם הנוהג ב[[צניעות]] בצניעות נמנע מהתנהגות מוחצנת האמורה להעיד על עצמו. במשמעות רחבה זו של מושג הצניעות כלולה גם הצניעות בתחום ה[[ארוטיקה|ארוטי]]. עם השנים, הפכה הצניעות בתחום הארוטי ה[[ארוטי]] לחלק המרכזי במושג הצניעות, הן ב[[הלכה]] בהלכה והן ב[[פילוסופיה יהודית|מחשבה במחשבה היהודית]].

ב[[מקרא]] במקרא קיימים שני ביטויים בלבד הקשורים לשורש צ.נ.ע, ואין בהם זיקה מפורשת לצניעות בתחום הארוטי. * ביטוי מובהק למשמעות הרחבה של מושג הצניעות מצוי בדברי הנביא [[מיכה]] (ו, ח) "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְ'''הַצְנֵעַ''' לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".* המופע השני של השורש צ.נ.ע במקרא מופיע ב[[משלי]] במשלי (יא, ב): "בָּא-זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן; וְאֶת '''צְנוּעִים''' חָכְמָה" וגם אותו מפרשים מפרשי הפשט בזיקה לענווה ('המסתתרים<!--לא, זו לא טעות, ככה הציטוט המקורי--> עצמם מרוב ענותנותם' – [[מצודת ציון]]), או בזיקה לריסון עצמי והקפדה מתודולוגית חמורה בחיפוש אחרי החכמה (פירוש ה[[רלבהרלב"ג]]).

ב[[ספרות בספרות חז"ל]] ניתן כבר מקום רחב לשימוש במושג הצניעות במשמעות הארוטיתה[[ארוטי]]ת, למרות שעדיין אין זו המשמעות הדומיננטית.

בתואר 'צנועים' זוכים אנשים שמדקדקים ב[[מצוות]] במצוות בהסתר ובענווה. בני אדם אלה קרויים "הצנועים" ([[משנה]], [[מעשר שני]] פרק ה, משנה ו), "צנועי בית הלל" (משנה, [[דמאי]] פרק ו, משנה ו). אף מי שמקפיד לעשות את צרכיו בהסתר נקרא צנוע. כך 'אמר [[רבן גמליאל]]: בשלשה דברים אוהב אני את ה[[ממלכת פרס|פרסיים]]הפרסיים: הן צנועין באכילתן, וצנועין בבית הכיסא, וצנועין בדבר אחר' [= בתשמיש המיטה] ([[תלמוד בבלי]], [[מסכת ברכות|ברכות]], ח ע"ב). ונאמר גם: 'דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכיסא' (ברכות, סב, א).

נשים, לעומת זאת, כבר זוכות בתואר צנועות בדרך כלל בהקשר הארוטי. כך מציינת ה[[גמרא]] הגמרא לשבח את [[שרה]] אמנו, שהייתה באוהל בעת ביקור המלאכים אצל [[אברהם]], "להודיע ששרה אמנו צנועה היתה" ([[תלמוד בבלי|בבלי]], [[בבא מציעא]], פז ע"א), [[רחל]], שנאמר שבשכר צניעות שהייתה בה זכתה ויצא ממנה [[שאול המלך|שאול]] (בבלי, [[מסכת מגילה|מגילה]] יג ע"ב), ועוד דוגמאות רבות.

ההסתרה הראויה של התחום הארוטי (מטעמי צניעות) נקשרה (למשל משנת [[מסכת חגיגה|חגיגה]] פרק ב, משנה א) עם תחומים אחרים שהאזוטריקה יפה להם: ("אין דורשין בעריות בשלשה, ולא ב[[מעשה במעשה בראשית]] בשנים. ולא ב[[מעשה מרכבה|מרכבה]] במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו").<br />בכיוון ההפוך, הועמס לימים גם התחום הארוטי במשמעות [[מיסטיקה|מיסטית]]. בספרות ה[[קבלה]] וב[[מוסר (יהדות)|ספרות הקבלה ובספרות המוסר]] הועצם משקלה וחשיבותה של הצניעות בתחום הארוטי, והיא אף הטביעה את חותמה על האתוס של החברה היהודית בקהילות מסוימות.

התנהגות הפוכה ולא צנועה בתחום הארוטי קרויה בפי חז"ל '''קלות ראש'''. בלשון זה נוקטת ה[[ברייתא]] הברייתא בבואה לתאר את הרקע ליוזמת ההפרדה בין גברים לנשים שננקטה ב[[שמחת בשמחת בית השואבה]]:"בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה" (בבלי, [[מסכת סוכה|סוכה]], נא עב).

התנהגות צנועה של הפרט ושל הציבור בתחום הארוטי נקשרת אצל חז"ל - ובעקבותיהם גם בספרות המוסר הכללית והקבלית - למושגי ה"[[קדושה (יהדות)|קדושה]]" וה"[[טהרה]]", בעוד שהתנהגות לא צנועה קשורה למושג ה"[[טומאה]]".למשל, [[ויקרא]] פרק יט, ב: "קדשים תהיו כי קדוש אני ה אלהיכם", ו[[רשורש"י]] שם מפרש בעקבות [[ויקרא רבה]] פרשה כד: "קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה".

גדרי הצניעות ו[[הלכה|הלכותיה]] והלכותיה בהקשר המיני נסמכו ברובן על [[ויקרא]] יח, יט: "וְאֶל-אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ". חלקם נסמכו גם לפסוק ב[[דברים]] בדברים כג, י: "כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה עַל-אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע".

כמו כן, בדיון ההלכתי על [[אופנה|אופנת הלבוש]] השתלבו גם דיונים על האיסור "לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" ([[דברים]] כב, ה).

"קרבה לעריות", אם כן, כוללת את כל ההתנהגויות הכרוכות בגירויים ארוטיים, והיא המקור לגדרי הצניעות. על פי דעת חלק מחז"ל, הקרבה לעריות עצמה מקבלת מעמד של איסור מן התורה. ואולם ישנן דעות חלוקות, כגון ה[[אמורא]] [[האמורא רבי פדת]], הסבור שכל גדרי הצניעות וההרחקה אינם אלא מדרבנן (בבלי, שבת יג, ע"א).

מחלוקת תלמודית זו על מעמדם של גדרי הצניעות נמשכה גם אל חכמי הראשונים, והיא באה לידי ביטוי במחלוקת בין ה[[רמבהרמב"ם]] ל[[רמבלרמב"ן]] ב[[ספר בספר המצוות לרמב"ם]], מצוות לא תעשה שנג. הרמב"ם מונה במנין תרי"ג המצוות את גדרי הצניעות הכלולים בקרבה לעריות. וכלשונו: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא [[ביאה]] כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות והוא אמרו באזהרה מזה "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה": כאילו יאמר לא תקרבו שום קירוב שיביא לגלות ערוה.|מקור=מצוה שנג}}

הפסוק השני שעליו נסמכים חלק מגדרי הצניעות הוא, כאמור, הפסוק בדברים: "כי תצא מחנה על איביך ונשמרת מכל דבר רע". בדרשות שונות משמש פסוק זה אסמכתא כללית להתנהגות צנועה ומאופקת ובכללה המלצה על זהירות מפני גירויים ארוטיים. ההמלצה היא מקיפה וכוללת איסורים שונים כמו איסור הסתכלות באישה ואפילו לא בבגדיה, וגם לא על בעלי חיים בעת הזדווגותם (לדוגמה, בבלי, [[מסכת עבודה זרה|עבודה זרה]], כ עא).חומרת הרהורי העבירה ועוצמת היצר הארוטי, הפכה להיות [[מסורת]] נורמטיבית מכוננת בחיבורים הלכתיים ומוסריים רבים העוסקים בסוגיית הצניעות, עד לימינו.

היחס אל ה[[מיניות]] במסורת היהודית איננו אחיד. אפשר למצוא בה קשת רחבה של עמדות, החל בעמדה הרואה במיניות ערך שלילי שראוי לפרוש ממנה ככל האפשר (עמדה שבאה לידי ביטוי מודגש ב[[נצרות]]בנצרות), ועד לעמדה הרואה בה ערך חיובי. ניתן לזהות קשר בין עמדות בסיסיות אלה כלפי המיניות לבין הגדרים ההלכתיים המעצבים את אתוס הצניעות מבחינה הלכתית.

התפישה הרווחת בחז"ל היא תפישה [[דואליזם|דואליסטית]] של שני יצרים המצויים באדם, [[יצר הטוב|היצר הטוב]] ו[[יצר הרע|היצר והיצר הרע]]. היצר הרע מזוהה לרוב – אף כי לא תמיד - עם היצר המיני.

בסיפור תלמודי מפורסם ([[מסכת יומא|יומא]] סט ע"ב) מסופר שיצר הרע המסית בני אדם לעבוד עבודה זרה בטל מן העולם בימי [[שיבת ציון]], אך איתו בטל גם יצר המין. לאחר שנענתה תפילתם של ישראל להשבתו (עקב חשש מהפסק פריה ורבייה) חזר היצר הרע אף כי עוצמתו נחלשה.

מדרש ידוע אחר ([[בראשית רבה]] פרשה ט) מוסר רעיון דומה:

גדרי הצניעות המוטלים על האישה שונים מאלה המוטלים על האיש. הבדלים אלה נובעים – בין השאר – מתפישות שונות של תכונות האישה לעומת תכונות האיש. יש לציין שהדימוי הנשי ב[[העת העתיקה|עת בעת העתיקה]] וב[[ימי ובימי הביניים]] בעולם המסורת היהודית היה מבוסס לא רק על כתבי הקודש ועל המסורת הפרשנית שלהם, אלא גם על התאוריות המדעיות של אותן תקופות. מחקרים השוואתיים מצביעים על הדמיון בתפישת האישה בתקופות אלה בתרבות היהודית, הנוצרית והמוסלמית.* פיתוי - משנתפתתה האישה על ידי הנחש ב[[גן בגן עדן]] קנתה לה את תכונת הפיתוי. לפיכך נוחות הנשים לפתות את הגברים וגם נוחות להתפתות{{שוליים|2}} .* קשר ל[[שטן]] לשטן - כבר בתקופה התלמודית אך במיוחד בימי הביניים התעצמו החרדות מפני הנשים ומפני מיניותן. לטענתם, תאוותה המינית של האישה היא גדולה. יש לאישה כוחות דמוניים, שבאמצעותם היא מפתה את הגברים, וגם מסכנת את חייהם{{שוליים|3}}. ר' [[יונה גירונדי]] אף ראה בכוח הפיתוי הנשי סכנה גדולה מסכנת המוות (פירושו ל[[מסכת למסכת אבות]] פרק א משנה ה).* [[נידה]] - כוחה הדמוני של אישה גדול במיוחד בעת נידתה{{שוליים|4}}. * [[כישוף]] - במקורות רבים נקשר לנשים כוח הכישוף. קשר זה הועמק לאחר שב[[ספר שבספר הזוהר]] הוא נקשר עם הזוהמה שהנחש הטיל באישה בגן עדן, ועל ידי כך הפך כוח הכישוף לתכונה נשית מהותית.

קביעות קטגוריות מינוריות יותר כלפי ההבדלים בין המינים אנו שומעים בביטויים כגון "האיש דרכו לכבּ‏ֹש ואין האשה דרכה לכבש" ([[יבמות]] סה ע"ב), וכן הפסוק "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה" ([[תהילים]] מה יד) שקיבל את המשמעות הבאה, למשל בדברי ה[[רמבהרמב"ם]] הבאים: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="אבל גנאי הוא לאישה שתהא יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות; ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמיים בחודש, כפי הצורך: שאין יופי לאישה אלא לישב בזווית ביתה, שכך כתוב "כל כבודה בת מלך, פנימה"".|מקור=([[משנה תורה]], נשים, הלכות אישות פרק יג, יד)}}

ראה למשל פירוש המשניות לרמב"ם בנושא [[עזרת נשים (בית המקדש)|עזרת נשים]] במקדש "...כי העם היו מתקנים מקום לאנשים ומקום לנשים, ומקום הנשים למעלה ממקום האנשים, כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים".

גם ההנחיות למבנה עזרת הנשים ב[[בית כנסת|בתי בבתי הכנסת]] בנויים על הנחה זו, למנוע בעיקר הסתכלות של האנשים בנשים ולא להפך.

בספרות [[חז"ל]] ובפסיקת [[הראשונים]] קיים חילוק בין גדרי צניעות המוגדרים כ"דת יהודית" ואלה המוגדרים כ"דת משה". גדרי "דת משה" בסיסיים וחמורים יותר מגדרי "דת יהודית", וכוללים גם נושאים שאינם קשורים כלל לתחום הצניעות. למשל:

ואיזו היא '''דת יהודית''' הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית: יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחת או שהייתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחיה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות, או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם או שהייתה משחקת עם הבחורים או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה|מקור=([[משנה תורה]] לרמב"ם, הלכות אישות כד יא-יב)}}

הרמב"ם מסתמך על ה[[משנה]] מ[[מסכת המשנה ממסכת כתובות]] (עב:). בהמשך פוסק כך הרב [[יוסף קארו]] ב[[שולחן בשולחן ערוך]] [[אבן העזר]] (קטו, ד).

כך, לדוגמה, כלל ה[[חתהחת"ם סופר]] את כיסוי ראש האישה כ"דת יהודית" משום ש"כבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצו ישראל לאסור".

גם בהקשר ל[[אופנה|אופנת לאופנת הלבוש]], על הפסוק "לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה" ([[דברים]] כב, ה), ניתן למצוא גישות שונות בפסיקה לגבי חלקה של האישה בפסוק. כבר במאה השבע עשרה היו שניסו לצמצם את האיסור רק למקרים של לבוש למטרות ניאוף ("אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה בימות החמה ובימות הגשמים מפני הגשמים אין שם איסור" ר' [[יואל סירקיש]], "בית חדש" על ה[[ארבעה טורים|טור]]הטור, [[יורה דעה]] סימן קפב), בעוד שאחרים התנגדו להגמשת האיסור. לדידם ההבדלים בין המינים הם מהותיים ונצחיים וטשטושם עלול לפגוע במוסר החברתי.

עמדה גמישה ברורה בנושא גדרי הצניעות נקט למשל ה[[ריטבהריטב"א]], מגדולי חכמי [[יהדות ספרד|ספרד]], שכתב בסוף חידושיו ל[[מסכת למסכת קידושין]] (פא ע"ב):

הריטב"א מציע כאן מידת גמישות אינדיבידואלית בהקפדה על גדרי הצניעות. אחרים הציעו קריטריון ציבורי-כללי להגמשה אפשרית זו, והוא עקרון ה"רגילות". הרב [[יחיאל מיכל אפשטיין]] בספרו [[ערוך השולחן]], התיר "להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות, [= של נשים נשואות] כיון שעתה רובן הולכות כך, והוה כמקומות המגולים בגופה" לאחר שהסתמך בזאת על הראבי"ה (הרב [[אליעזר בן יואל הלוי]], 1140 – 1225, מגדולי חכמי [[אשכנז]]), וכן כתב [[הבן איש חי]] ([[s:בן איש חי שנה א בא#יב|בן איש חי שנה א בא יב]]).

כאמור, עמדה גמישה זו הייתה שנויה במחלוקת לאורך הדורות עד ימינו, ופוסקים אחרים עמדו על תוקפם הפורמלי המחייב של גדרי הצניעות שהוזכרו בחז"ל במלואם. רוב הפוסקים בימינו, כגון הרב [[עובדיה יוסף]], הרב [[שלמה זלמן אוירבך]] ואחרים, תומכים ב"עקרון הרגילות" הגמיש.

הפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" ([[תהילים]] מה, יד), שהוצא מהקשרו המקראי, שימש קוד מנחה להצנעת האישה מן הפרהסיה הציבורית בשורה רחבה של נושאים, עם שהוא מחמיא ל"כבודה" המגדרי של האישה ומשווה אותה ל"בת מלך". המשמעות המשתנה של מושג הכבוד הנשי שהיה מקובל בחברה היהודית בפועל עמדה במתח מתמיד עם הפרשנות המשתנה שגזרה מפסוק זה את הנורמות הראויות. כך למשל הוא משמש להגבלת יציאת הנשים אל מחוץ לבית, למניעת יציאתן לשווקים, ואף לא לבוא ל[[בית דין (הלכה)|בית לבית הדין]]. בנימוק זה אף היו שמנעו מנשים לקרוא בציבור ב[[מגילת במגילת אסתר]], אף לא בציבור של נשים.

"כל כבודה בת מלך פנימה" שימש הרבה בעת הוויכוח הציבורי הגדול ב[[היישוב|ישוב בישוב היהודי בארץ ישראל]] בראשית [[המאה ה-20]] סביב הענקת זכות [[בחירות|בחירה]] לנשים. וגם לאחר ששאלה זו הוכרעה בפועל, עדיין בסוף המאה העשרים המשיך פסוק זה לשמש להגבלת נשים מפעילות [[פוליטיקה|פוליטית]] או מנשיאת תפקידים ציבוריים. לאחר [[קום המדינה]] נעשה שימוש בפסוק זה כדי לאסור גיוס נשים ל[[צהלצה"ל]] ואף לאסור עליהן להתנדב למסגרות של [[שירות לאומי]].

כך לדוגמה כותב הרב [[יחיאל יעקב ויינברג]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן||תוכן="מ"מ הסכמנו כולנו, שבחירת הנשים היא נגד מנהג ישראל ונגד המוסר הישראלי בחיי הציבור, שהשתדלו תמיד לשמור על כבודה בת מלך פנימה, שהאשה הישראלית תשמור את ביתה ואת חינוך ילדי' ואל תהי' קולנית ויוצאנית, לפזר כוחה ולהרוס צניעותה, ולאבוד את חינה וטעמה על ידי ריב ומדנים פוליטיים וציבוריים"|מקור=([[שו"ת]] [[שרידי אש]] חלק א סימן קנו, ע' תפו)}}

אחד התחומים הקשים ביותר להתמודדות המוטלים על האיש הוא [[הרהור עבירה|הרהורי עבירה]]. תחום זה זכה לניסוחים חמורים, שתרמו ככל הנראה מבחינה [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]] להעצמת רגשות האשם ולהנכחת תודעת ה"[[יצר הרע]]" אצל גברים יהודים רבים.<br /> איסור זה הוא יוצא דופן מאיסורים אחרים החלים רק על מעשים ולא על מחשבות. חז"ל הכירו בקשיים אלה, ולמרות זאת לא מיתנו את חומרתם. הרהורי עבירה הן בין שלוש העבירות "שאין אדם ניצול מהן בכל יום" (בבלי, [[בבא בתרא]], קסד ע"ב), "הרהורי עבירה קשין מן העבירה עצמה" (בבלי, [[יומא]] כט ע"א) ועוד רבים.

הרהורי עבירה אמורים לעצב לא רק את התנהגותו של האיש היחיד אלא גם נורמות התנהגות חברתיות. כך נרשמו הוראות ואיסורים להתנהגות צנועה בחברה, כמו, למשל ההוראה ש"אין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה... בפני אחרים שלא יבא הרואה לידי הרהור" ([[קיצור שולחן ערוך]] סימן קנב סעיף יא).

בדומה לכך, בחברה מעורבת מצויים מן הסתם הרהורי עבירה, ולפיכך במסיבות נישואין שנערכות בחברה שבהן "נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם, לא ייתכן לברך שהשמחה במעונו" ([[ספר חסידים]], סימן שצג) אם כי הרב [[עובדיה יוסף]] מתיר בימינו, מפני "עקרון הרגילות".

היקפם וחומרתם של הרהורי עבירה תרמו לפיתוח הצעות רבות ושונות להתמודדות עמם. הרווחת ביותר היא ההצעה להרבות ב[[לימוד בלימוד תורה]] (למשל [[בבא בתרא]] טז, עא ועוד מקורות רבים). המלצה רווחת אחרת היא להקדים ככל האפשר את גיל ה[[נישואיןגיל הנישואין]] של האיש. ההמלצות נעות בין גיל 14 ל-20.

בספרי מוסר קבליים וחסידיים רווחות גם הצעות אחרות, כגון אימוץ של תהליכים [[סובלימציה|סובלימטיביים]], כגון "אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה יחשוב במחשבתו מנין לה זה היופי הלא אם הייתה מתה לא היה לה עוד זה הפנים אם כן מנין לה זה ע"כ זה בא מכח אלהי המתפשט בה..." (צוואת ה[[ריבהריב"ש]]).

:פירוש הדבר הוא, שבראייתם של חכמי התלמוד שער האישה וכן השירה הנשית הינם אלמנטים ארוטיים, כפי שמצטייר מן הנאמר בספר [[משלי]], שם הכותב מהלל את שערה וקולה של רעייתו. נראה כי הצליל הוולגרי של המילה "ערווה" בלשון ימינו, כמו גם אי ההבנה שחכמי התלמוד נוקטים בלשון משפטית, הם הגורמים לאי הבנת המושג לאשורו.

גם איסור ההסתכלות בנשים נבנה על בסיס זה. איסור זה יסודו באמירה התלמודית "כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה" (בבלי, [[מסכת נדרים|נדרים]] כ, עא), וככל הנראה החזיק מעמד בעיקר בחברות שבהן נשים לא נכחו בדרך כלל בפרהסיה הציבורית. בימינו, שלא ניתן למנוע את נוכחותן של נשים בפרהסיה, הוטל שוב עיקר איסור זה כלפי הנשים, שתקפדנה על כיסוי הולם לגופן. בחברה [[חרדים|החרדית]] איסור זה שהועמק, הודגש והורחב בתחומי החיים השונים, משמש כאחד היסודות להפרדה מגדרית, והגיע אף לאיסור הצגת תמונות נשים מכל סוג שהוא בפרסומים החרדיים.

האיסור המוטל על האיש, שלא להרבות בשיחה עם האישה (בבלי, [[מסכת נדרים|נדרים]] כ ע"א), התפרש על ידי רוב הפוסקים רק לסיטואציות שעולה מהן חשש ברור להידרדרות לעבירה או להיבטלות מן התורה.

נגיעה כגון לחיצת יד לשלום, ואפילו חיבוק ונישוק שלא ב"דרך חיבה", שנויים במחלוקת של פוסקים [[אחרונים]]. רוב הפוסקים אוסרים, אך מספר פוסקים חשובים מתירים, כגון "אף הרמב"ם לא אסר אלא כשעושה חיבוק ונישוק דרך חיבת ביאה שהרי מצינו בש"ס בכמה דוכתי שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם" ([[שפתי כהן|ש"ך]] יו"ד קנז י), וכן הרב [[משה פיינשטיין]] (1892 – 1986), שהתיר נסיעה ב[[רכבת ברכבת תחתית]] ב[[ניו בניו יורק]] למרות "שקשה להיזהר מנגיעה ודחיפה בנשים", בנימוק ש"אין זה דרך תאווה וחיבה".עם זאת, הרב [[משה פיינשטיין]] אסר כל נגיעה, ואפילו שלא "בדרך חיבה", ובכלל זאת אף לחיצת יד לשלום.

רבני [[הציונות הדתית]] בימינו כגון הרב [[שלמה אבינר]] מבקשים להעמיק את ההפרדה בין גברים ונשים באמצעות הפלגה בחומרת האיסור הזה, למשל דרך מושג "[[שמירת נגיעה]]" שהתפתח בשנים האחרונות ב[[תנועת בתנועות נוער|תנועות נוער]] דתיות כגון [[בני עקיבא]].

בקהילות יהודיות שונות ב[[אירופה]] ב[[ימי באירופה בימי הביניים]] נהגו לקיים ריקודים מעורבים, והם אף התמסדו בקהילות שונות ב[[אשכנז]] באשכנז ואפילו נבנו מבנים ציבוריים מיוחדים למטרה זו (העדות הקדומה ביותר היא משנת [[1290]] בקהילת [[אוגסבורג]]).

[[ריקוד|הריקודים]] המעורבים גררו אחריהם פולמוסים חריפים לאורך הדורות, שכללו ניסיונות חוזרים של רבנים לבטלם משום שראו בהם הפרה של רוב גדרי הצניעות: הרהורי עבירה, הסתכלות, נגיעה, ושמיעת קול אישה. במחצית הראשונה של [[המאה העשרים]] היה נהוג גם ב[[תנועת בתנועות נוער|תנועות נוער]] [[הציונות הדתית|ציוניות דתיות]] ובתנועת [[הקיבוץ הדתי]] לרקוד ריקודי מעגל מעורבים. במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים גברו הלכי הרוח האוסרים ריקודים אלו והם נתמעטו מאד.

קבוצת הלכות מפרטת את התנאים בהם נאסר על האיש לשהות ביחידות עם אישה. בין סייגים אלו נדון גם האיסור לרווק ללמד ילדים כדי שלא תיווצר ההזדמנות להתייחד עם אמותיהם, ייחוד [[רופא]] עם חולה, [[מורה|מורֵה]] עם תלמידה ועוד.

האיסור התלמודי (בבלי, [[נידה]] יג ע"א) על [[אוננות|הוצאת שכבת זרע לבטלה]] (שז"ל) התעצם במהלך הדורות וקיבל ממדים [[מיתוס|מיתיים]]. מבחינת המינוח, הוצאת שז"ל בכוונה מכוּנה [[אוננות]], ואילו הוצאה שלא בכוונה מכונה "ראיית קֶרי" או [[קרי לילה]].

יותר מכל נושא אחר בתחום הארוס והדת, זכתה סוגיית שכבת הזרע ה[[תא זרע|זרע]] לפיתוח מיסטי מסועף ([[מאיר בניהו]], מעמדות ומושבות, ספר זיכרון לרב [[יצחק נסים]], ירושלים תשמ"ה). בדורות האחרונים פותחו ביתר עוז הדימויים הקבליים המיתיים בנושא, כשהם תומכים בהתמדת תחושת החטא ובהעמקת רגשי האשמה הכרוכים בה, וממילא לתודעת כישלון וחטא בתחום זה.

אסכולת "[[מרכז הרב]]" מבית מדרשו של הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]], הצליחה מאז [[שנות השישים]] של [[המאה ה-20]] לחולל מהפכה זוטא בכל הנוגע לגדרי הצניעות שהיו נהוגים בעבר בחברה ה[[הציונות הדתית|ציוניתהציונית-דתית]]. מושגים ייחודיים לתורת [[הראי"ה קוק|הרב קוק]] הקשורים בתפישה מטאפיזית של מהות הקדושה של האומה הישראלית, וזיהוי המפעל [[ציונות|הציוני]] כ[[אתחלתא כאתחלתא דגאולה]], נעשו לתפישות הדומיננטיות בחברה הציונית-דתית. מושגים אלה חדרו גם אל תוך שדה השיקולים של גדרי הצניעות, ותרמו להתפתחות מגמה של הקפדה יתירה והחמרה בגדרי הצניעות{{מקור}}, שכבשו בעיקר את לבם של צעירים וצעירות רבים. המרכיבים החדשים שנוספו לשיח הצניעות היו בנויים על המושג ה[[מטפיזיקה|מטאפיזי]] המטאפיזי של הלאומיות הישראלית ועל שורה של מושגים קשורים, כמו "הקדושה הישראלית", "הצניעות הישראלית", וכדומה{{מקור}}.

הדרישה לאכיפה זו אף מעוגנת בהלכה, כפי שנפסק ב[[שולחן בשולחן ערוך]] ([[אורח חיים]] תקכ"ט, ד):

לשם כך כיום קיימים מספר ארגונים ב[[יהדות חרדית|חברה בחברה החרדית]], כגון [[משמרת הצניעות]], "משמרת הקודש והחינוך‭,"‬ "ועד הצניעות‭,"‬ "ועד טוהר מחננו‭,"‬ "האגודה למען טוהר המחנה‭,"‬ "ועדת נשים מתנדבות לשמירת הצניעות בכותל המערבי", ואחרים, שמטרתם אכיפת חוקי הצניעות. לרוב נעשית אכיפה זו בדרכים לא אלימות, אולם לעתים עושים ארגונים או ועדות [[אד הוק]] שכאלו שימוש באלימות פיזית קשה, הכוללת שריפת רכוש, הכאה וגזיזת שיער ופאות. ארגונים אלו מהווים גם חיץ בין חלקים בחברה החרדית לבין רשויות אכיפת החוק במדינת ישראל, ובשם אכיפת הצניעות הם מונעים טיפול משטרתי במעשים חמורים ולעתים אף פליליים.

==לקריאה נוספתמיזמים==* [[יוסף אחיטוב]], צניעות בין מיתוס לאתוס, '''עין טובה: דו-שיח ופולמוס בתרבות ישראל''', תל אביב:[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 1999. עמ' 224-263.{{מיזם|he}}* [http://www.rambish.org.il/results.asp?SearchFunction=find&SearchCode=F2_WSR&SearchRequest=60 '''כתנות אור''', בירור אמוני בסוגית הצניעות], ירושלים תש"ס, עריכה: אופיר שוורצבוים, עמיחי סדן.* הרב [[שלמה אבינר]], '''גן נעול פרקי צניעות''', ירושלים תשמ"ה* הרב שלמה אבינר, '''עצם מעצמי''', ספרית חווה, תשס"א * הרב [[אליקים גצל אלינסון]], '''הצנע לכת''', מקורות הלכתיים מבוארים, האשה והמצוות ספר שני, ירושלים תשמ"א.* [[דניאל בויארין]], '''הבשר שברוח - שיח המיניות בתלמוד''', עם עובד, תל אביב 1999* '''ארוס, אירוסין ואיסורים : מיניות ומשפחה בהיסטוריה'''. עורכים - ישראל ברטל, ישעיהו גפני, ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ח 1998. * [[אברהם גרוסמן]], '''חסידות ומורדות''', נשים יהודיות באירופה בימי הביניים, ירושלים תשס"א.* [[מרגלית שילה]], ''''תקנות ירושלים כמעצבות מגדר'''', בתוך: אשה בירושלים, מגדר, חברה ודת, רמת גן תשס"ב.* אורה כהן, '''צניעות האישה בעידן המודרני''', שילה, 1999.* דוד ביאל, '''ארוס והיהודים''', תירגמה מאנגלית - [[כרמית גיא]], תל אביב : [[עם עובד]], תשנ"ה 1994. <div style="direction: ltr;">* L.M. Epstein, '''Sex Laws and Customs in Judaism''', New York, 1948.* David Biale, '''Eros and the Jews''', From Biblical Israel to Contemporary America, New York, 1992 </div>{{מיזם|en|Tzniut}}

* [[אורי אורבך]], "[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3490641,00.html כשהצניעות עולה להתקפה]", ynet* [http://www.rambish.org.il/results.asp?SearchFunction=find&SearchCode=F2_WSR&SearchRequest=60 כתנות אור, בירור אמוני בסוגית הצניעות] באתר [[רמבי"ש]].

*{{שולייםלמטה|1}}[[יהודה ליבס]], "[http://pluto.huji.ac.il/~liebes/zohar/zoharveros.pdf זוהר וארוס]", '''[[אלפיים (כתב עת)|אלפיים]]''' 9, [[1994]], עמ' 99. וכן ראו ג'רמי כהן, "כוונה בקיום יחסי מין על פי דעות רבניות במאות הי"ב והי"ג", '''תעודה''' יג, (תשנ"ז), [[תל אביב]]*{{שולייםלמטה|2}} ([[אברהם גרוסמן]], '''חסידות ומורדות''', עמ' 34–43.*{{שולייםלמטה|3}} מדרש [[ספרי]] דברים פיסקא נב. [[יוסף אחיטוב]], "על ייחוס תכונות דמוניות לאישה", '''[[מחניים (כתב עת)|מחניים]]''' 14*{{שולייםלמטה|4}}[[ידידיה דינרי]], "מנהגי טומאת הנידה - מקורם והשתלשלותם", '''[[תרביץ]]''' מט. {{מצוות ומנהגים יהודיים}}{{הלכה}} [[קטגוריה:צניעות ביהדות|*]][[קטגוריה:פילוסופיה יהודית]][[קטגוריה:מגדר]]

[[enקטגוריה:Tzniut]][[cs:Cni'ut]][[fa:صنیوت]][[fr:Tsniout]][[pt:Tzeniut]][[sk:Cni'ut]][[tr:Tseniut]][[yi:באשיידנקייטיהדות]]