שינויים

[[תמונה:Icsi.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[תא זרע]] מוזרק לתוך [[ביצית]] במסגרת ICSI]]'''הפריה חוץ-גופית''' או '''הח"ג''' (בלשון הדיבור: '''הפריית מבחנה''', ב[[אנגלית]]באנגלית: '''In vitro fertilisation''' ובקיצור '''IVF''') היא אחד הכלים העיקריים לטיפול ב[[עקרות]] בקרב נשים כיום. בהפריה כזו מפרה ה[[תא זרע|זרע]] את ה[[ביצית]] מחוץ לגוף האישה ([[אין ויטרו|in vitro]]), והביצית המופרית מועברת ל[[רחם (איבר)|רחם]], שם מתפתח ה[[היריון]] ההיריון כהיריון רגיל לכל דבר.

טכניקת ההפריה [[אין ויטרו|החוץ-גופית]] פותחה ב[[בריטניה]] בבריטניה בידי ד"ר פטריק סְטֶפְּטוֹ וד"ר רוברט אדוארדס. "תינוקת המבחנה" הראשונה בעולם הייתה [[לואיז בראון]], שנולדה ב-[[25 ביולי]] [[1978]], לידה שעוררה מחלוקת רבה בזמנו.

מאז היה גידול רב בשימוש בטכניקה, וקרוב לאחוז אחד מכלל הלידות כיום ב[[העולם בעולם המערבי|עולם המערבי]] הן כתוצאה מהפריה חוץ-גופית.

מטרתה המקורית של ההפריה החוץ-גופית הייתה לטיפול באיב[[אי-פוריות ]] כתוצאה מבעיה ב[[חצוצרה (איבר)|חצוצרות]], אבל עד מהרה הסתבר שהטפול מצליח גם במקרה של בעיות אחרות. פיתוח שיטת ICSI (הזרקת זרע ציטופלזמטית) פותר בעיות רבות של עקרות גברית.

[[תמונה:Oocyte_granulosa_cellsOocyte granulosa cells.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ביצית מוקפת ב[[גרנולוזה|תאי בתאי גרנולוזה]].]]===גירוי ה[[שחלה|שחלות]]השחלות===מחזור הטיפול מתחיל על פי רוב ביום השלישי ל[[וסת|ווסת]], וכולל מתן תרופות המגרות את השחלות ה[[שחלות]] לייצר מספר רב של [[זקיק (שחלה)|זקיקים]]. ברוב המקרים מוזרקים [[גונדוטרופין|גונדוטרופינים]] מסוג [[FSH]] או נגזרותיו. במהלך מתן ההורמונים יש צורך במעקב אחרי רמת ה[[אסטרדיול]] ו[[בדיקת אולטרה סאונד|בדיקות האסטרדיול ובדיקות אולטרסאונד]] למעקב אחרי גדילת הזקיקים. לרוב יש צורך בכעשרה ימי טיפול. בזמן זה ניתנים גם [[הורמון|הורמונים]] לעיכוב ה[[ביוץ]].

כשמבשילים הזקיקים ניתן לאישה גונדוטרופין מסוג [[β-hCG]]. חומר זה עשוי לגרום לביוץ תוך 42 שעות, אבל שאיבת הביציות מתוך השחלה מתרחשת מעט קודם לכן. טכניקת השאיבה מבוססת על מחט מונחית-[[אולטרסאונד]] החודרת דרך דופן ה[[נרתיק]] ומגיעה לשחלות. מחט זו שואבת את הנוזל מתוך הזקיקים והוא מועבר למעבדה כדי לזהות את הביציות. תהליך השאיבה אורך כ-20 דקות והוא מתבצע לרוב תחת טשטוש או ב[[הרדמה]] בהרדמה כללית.

במעבדה מזהים את הביציות ומסלקים את ה[[תא]]ים התאים המקיפים אותן כהכנה להפריה. בינתיים מכינים את זרע הגבר להפריה, באמצעות סילוק תאים לא-פעילים ונוזל ו[[נוזל הזרע]]. הביצית ותאי הזרע (ביחס של כ-1:75,000) מושמים בכלי המכיל תווך לגידול ומוכנסים לאינקובטור למשך כ-18 שעות. בשלב זה ההפריה אמורה להתרחש, ובביצית המופרה מתגלים שני גרעינים, סימן ל[[מיטוזה|התחלקות להתחלקות התא]] הראשונה. במקרה של [[ספירת זרע]] נמוכה מוזרק תא זרע יחיד ישירות לתוך הביצית בהליך ICSI. הביצית המופרה מועבר למצע גידול למשך כ-48 שעות, עד הגיעה לגודל של 6-8 תאים (שלב התותית).

לאורך השנים ועם הצטברות הניסיון פיתחו המעבדות שיטות לדירוג איכות ה[[עובר|עוברים]] העוברים והביציות. לרוב מועברים עוברים בני 6-8 תאים לרחם שלושה ימים לאחר השאיבה. בכמה שיטות אחרות נהוג לגדל את העובר במשך יומיים נוספים, ולהעביר אותו לרחם בשלב בו הוא הופך ל[[בלסטוציסט]]לבלסטוציסט, במיוחד אם קיימים גם עוברים בני שלושה ימים. ייתכן כי העברת בלסטוציסטים מגדילה את שיעורי ההריון, במיוחד אם איכות העוברים נמוכה. עם זאת, מחקרים רבים לא מצאו יתרון לשיטה זו על פני שימוש בעוברים בני שלושה ימים.

ישנן גישות הגורסות כי מיד אחרי ההעברה על האישה להישאר במיטה 36 שעות, ואחרים גורסים כי אין צורך כלל במנוחה במיטה לאחר ההעברה. כעבור שבועיים על האישה לבצע [[בדיקת הריון]], ועד אז עליה לקחת [[פרוגסטרון]] - הורמון המעבה את רירית הרחם כדי שתהיה במצב אופטימלי לקליטת ההריון (במקרה שהאישה שהעוברים מושתלים ברחמה אינה זו שממנה נלקחו הביציות, ניתן לה פרוגסטרון כבר בתקופה שלפני ההעברה). במקרים רבים נרשמות גם תרופות נוספות.

הסיבוך העיקרי הקשור בהח"ג הוא הריון מרובה-עוברים, הנגרם כתוצאה מהעברת כמה עוברים לרחם בבת אחת. הריון מרובה עוברים קשור קשר סטטיסטי לשיעור [[הפלה טבעית|הפלות]] גבוה, לידה מוקדמת, סיבוכים בהריון, צירים מוקדמים ולידת תינוקות במצוקה שעלול להיגרם להם נזק ארוך-טווח. התחלקות ספונטנית של העובר לאחר העברה לרחם היא נדירה (פחות מאחוז אחד) ומביאה ללידת [[תאומים (ביולוגיה)|תאומים]] זהים. מחקרים חדשים מראים על קשר בין הח"ג ללידת עוברים יחידים במשקל נמוך מן הרגיל, אם כי סיבת הקשר לא הובררה. סיבוך מוכר נוסף בעקבות גירוי השחלות הוא סינדרום גירוי-יתר של השחלות, לרוב מצב קל שאינו מסוכן, אך לעתים נדירות עלול לגרום לקשיי נשימה.

נושא זה עדיין שנוי במחלוקת. רוב המחקרים אינם מראים על קשר בין הח"ג ופגמים מולדים בילוד. כמה מחקרים מצביעים על שיעור גבוה יותר כאשר נעשה שימוש בטכניקת ICSI, ואילו מחקרים אחרים לא מצאו קשר כזה. פגמים אלה כוללים [[פגם גנטי|פגמים גנטיים]], אבנורמליות כרומוזומלית ואחרים. האנסן ואחרים סקרו באופן שיטתי את כל המחקרים (כולל ICSI) ומצאו שהסיכון לפגמים גדל ב-30%-40% בהשוואה להפריה ספונטנית [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=Abstract&list_uids=15567881]. בין הסיבות שהוצעו לכך היו גורמים הקשורים להח"ג או ל-ICSI, סיבות הקשורות באי-הפוריות עצמה, תנאי מצע הגידול ותרופות שונות. על כל פנים, הסיבה עדיין אינה ידועה בוודאות.

אם נוצר מספר רב של עוברים המטופלים יכולים לבחור להקפיא עוברים שלא הועברו לרחם. עוברים אלו נשמרים ב[[חנקן בחנקן נוזלי]] ויכולים להישמר כך זמן רב. היתרון בכך הוא שאפשר להיכנס שוב להריון מבלי לעבור מחדש את כל מחזור שאיבת הביציות.

הקפאת ביציות בשלות לא-מופרות היא אופציה בעיקר עבור נשים שעומדות לאבד את מאגר הביציות שלהן, בשל הכרח להסיר את השחלה או בעקבות טיפולים [[כימותרפיה|כימותרפיים]]<ref>Porcu E, Fabbri R, Damiano G, Fratto R, Giunchi S, Venturoli S (2004). "Oocyte cryopreservation in oncological patients". Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol 113 Suppl 1: S14-6. PMID 15041124.

מאז הופעת ההח"ג, היא עוררה מחלוקת גם בציבור וגם באקדמיה, במיוחד בתחילת דרכה. כמה מן הנושאים ה[[אתיקה|אתיים]] האתיים מעוררי המחלוקת:

* הקפאת עוברים ב"[[לימבו]]".

הפריה חוץ גופית מטשטשת את מושג ההורות הביולוגית - אישה יכולה ללדת תינוק מביציות של אישה אחרת ומזרע של גבר שאינו בעלה. עובדה זו מעלה שאלות אתיות ומשפטיות חדשות. שימוש בהח"ג מקל על רווקים, רווקות וזוגות [[הומוסקסואליות|חד-מיניים]] להקים משפחה, נושא שעדיין מעורר התנגדות או אי-נוחות בקרב רבים (ראו גם: [[הורות הומו לסבית]]).

* ב-[[2001]] התפרסם מקרה של אישה צרפתייה שהעמידה פנים שהיא נשואה לאחיה, וכך ילדה תינוק מזרעו ומביצית שנתרמה. היו שראו בכך מעין [[גילוי עריות]]; אחרים טענו שיכול להיגרם נזק נפשי לילד כשיגדל וישמע על הדרך שבה נוצר. אחרים לא ראו בכך כל בעיה.* בכמה מקרים של טעויות מעבדה הרו נשים וילדו תינוקות שנוצרו מ[[גמטה|גמטות]] מגמטות של אחרים, מה שגרם לבעיות משפטיות סבוכות.

בעוד [[גיל המעבר אצל נשים|גיל הפסקת הווסת]] מהווה גבול טבעי שאחריו אי-אפשר להיכנס להריון, הח"ג מאפשרת לנשים להרות גם בשנות החמישים והשישים לחייהן. טיפול הורמונלי מכין את הרחם שלהן לקליטת הריון, ועוברים נוצרים מביציות של תורמות. נכון להיום האישה המבוגרת ביותר שילדה היא אדריאנה אלייסקו מ[[רומניה]]מרומניה, שילדה בהיותה בת 66.

נושא ההפריה החוץ גופית מעלה סוגיות [[הלכה|הלכתיות]] סבוכות, ויש מחלוקת בין פוסקים שונים האם מותר להשתמש בהליך זה בכלל, ואם כן באלו מגבלות. בין השאר עולה בעיה של [[הוצאת זרע לבטלה]], וכן שאלות בנושא זהות ההורים המדויקת (במיוחד כאשר היולדת אינה האם הביולוגית), [[ממזר|ממזרות]], והאם התהליך הוא בגדר [[פרו ורבו|פרייה ורבייה]].

הכנסייה ה[[נצרות קתולית|קתולית]] הקתולית מתנגדת להפריה חוץ גופית באופן גורף, ורואה בעקרות קריאה מצד האל [[אימוץ ילדים|לאמץ ילדים]]. מלבד זאת, הכנסייה הקתולית רואה בעוברים בני-אדם לכל דבר, ומתנגדת להשמדתם.

מדינות רבות הטילו מגבלות חוקיות על הפריה חוץ גופית בתחומים שונים, ביניהם: מספר הביציות המופרות, מספר העוברים המועברים לרחם, אפשרות שימוש ב[[תרומת בתרומת ביציות]] או תאי זרע, ואפשרות ההקפאה. בישראל רק נשים נשואות יכולות לקבל תרומת ביצית. עוברים שנוצרו מזרע ומביצית של זוג שהתגרש אפשר להשתיל רק בהסכמת הבעל. אין להקפיא ביציות למשך יותר מעשר שנים.