שינויים

'''התעללות מינית בילדים''' היא סוג של [[התעללות בילדים]] שבמסגרתה אדם מבוגר או [[גיל ההתבגרות|מתבגר]] מתעלל בילד לשם [[גירוי מיני]]. קיימות צורות שונות של התעללות מינית בילדים: פנייה או הפעלת לחץ על ילדים לעסוק בפעילויות מיניות (ללא קשר לתוצאות הפנייה), [[חשיפה|חשיפת ]] [[איבר מין|איברי מין]] בנוכחות ילדים, חשיפת ילדים ללמדיה [[מדיהפורנו]] גרפית, [[פורנוגרפיה|פורנוגרפיתמגע מיני]], מגע מיני עם ילדים או הפקת [[‏פורנוגרפיית ילדים]] בעזרתם.

להתעללות מינית בילדים השלכות רבות מבחינתו של הילד: [[דיכאון]], [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]], [[חרדה]], וזאת בנוסף לפגיעה פיזית אפשרית ובעיות אחרות. התעללות מינית על ידי בן משפחה היא סוג של [[גילוי עריות]] והיא יכולה לגרום ל[[טראומה נפשית|טראומה לטראומה פסיכולוגית]] ארוכת טווח ומשמעותית ביותר, במיוחד במקרה שבו אחד ההורים הוא הפוגע.

רוב [[עבריין מין|עברייני המין ]] הכירו את קורבנותיהם לפני התקיפה; כ-30% הם קרובי משפחה של הילד, בדרך כלל אחים, אבות, דודים או בני דודים; בסביבות 60% הם מכרים אחרים כגון חברים של המשפחה, [[שמרטף|שמרטפים]] או שכנים; ואילו זרים אחראים לכ-10% ממקרי תקיפה נגד ילדים. מרבית העבריינים הם גברים: מחקרים מראים כי נשים אחראיות ל-14% עד 40% מהתקיפות נגד בנים, ו-6% מהתקיפות נגד בנות שדווחו.{{הערה|שם=Whealin}}{{הערה|שם=Finkelhor1994}}<ref>Dube, Shanta R, Robert F. Anda, Charles L. Whitfield, David W. Brown, Vincent J. Felitti, Maxia Dong, Wayne H. Giles. (2005). [http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/15894146 Long-term consequences of childhood sexual abuse by gender of victim]. ''American Journal of Preventive Medicine'', Vol. 28, pp. 430-438. PMID: 15894146</ref>רוב העבריינים שתקפו ילדים בטרום [[גיל ההתבגרות ]] הם [[פדופיליה|פדופיליםפדופיל]]ים,{{הערה|שם=mayoclinic}}<ref name="ames">Ames, A. & Houston, D. A. (1990). ''[http://www.springerlink.com/content/g8g66p6370731x85/ Legal, social, and biological definitions of pedophilia.]'' ''Archives of Sexual Behavior''. '''19''' (4), 333-342.</ref>

בתחום ה[[משפטים|משפטי]] המשפטי של מדינות המערב, "התעללות מינית בילד" היא מונח כולל המתאר [[עבירה פלילית|עבירות פליליות]] ו[[עבירה אזרחית|אזרחיות]] ואזרחיות שבהם מבוגר עוסק בפעילות מינית עם [[קטין]] או מנצל קטין לצורך [[סיפוק מיני]]. [[האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה]] קובעת כי "ילדים אינם יכולים להסכים לקיים פעילות מינית עם מבוגרים", והיא מגנה כל פעולה כזו על ידי אדם מבוגר: "מבוגר שעוסק בפעילות מינית עם ילד מבצע מעשה פלילי ולא מוסרי, אשר לעולם לא יכול להיחשב לנורמלי או להתנהגות חברתית מקובלת".<ref name="apaposition">[http://www.leadershipcouncil.org/1/rind/apa.html Leadership Council - APA Statement on Child Sexual Abuse]</ref> החוק הפלילי ב[[ישראל]] בישראל נמצא בקו אחד עם קביעה זו; קטינים אינם יכולים לתת את הסכמתם לקיום יחסים בעלי אופי מיני עם מבוגרים.{{הערה|חוק העונשין, התשל"ז-1977, סימן ה', סעיף 345}}

התעללות מינית בילדים עלולה לגרום לנזק משמעותי בטווח הקצר והארוך, לרבות [[הפרעות נפשיות]] בשלב מאוחר יותר בחייהם של הילדים. ההשפעות הפסיכולוגיות, הרגשיות, הגופניות והחברתיות כוללות [[דיכאון]],<ref name="Roosa">Roosa M.W., Reinholtz C., Angelini P.J. (1999). [http://findarticles.com/p/articles/mi_m0902/is_1_27/ai_54422556/print "The relation of child sexual abuse and depression in young women: comparisons across four ethnic groups,"] ''Journal of Abnormal Child Psychology'' 27(1):65-76.</ref><ref name=Widom2007>{{cite journal | author = Widom, S. | coauthors = Dumont K., Czaja, S. | year = 2007 | title = A Prospective Investigation of Major Depressive Disorder and Comorbidity in Abused and Neglected Children Grown Up | journal = Archives of General Psychiatry | volume = 64 | issue = 1 | pages = 49 | doi = 10.1001/archpsyc.64.1.49 | pmid = 17199054 }}; [http://www.sciencedaily.com/releases/2007/01/070102092229.htm lay summary]</ref><ref name=Arnow/>[[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]],<ref name="widom">Widom C.S. (1999). [http://ajp.psychiatryonline.org/cgi/content/full/156/8/1223 "Post-traumatic stress disorder in abused and neglected children grown up,"] American Journal of Psychiatry; 156(8):1223-1229.</ref><ref name=Treichel>{{cite journal |url=http://pn.psychiatryonline.org/cgi/content/full/40/15/34-a |title=Dissociation Often Precedes PTSD In Sexually Abused Childre |author=Joan Arehart-Treichel |journal=Psychiatric News |date=2005-08-05 |volume=Volume 40 Number 15 |pages=34 |publisher=American Psychiatric Association |issue=15 |month=Aug |day=05}}</ref>[[חרדה]],<ref name="levitan">Levitan, R. D., N. A. Rector, Sheldon, T., & Goering, P. (2003). "[http://www3.interscience.wiley.com/cgi-bin/abstract/102529637/ABSTRACT?CRETRY=1&SRETRY=0 Childhood adversities associated with major depression and/or anxiety disorders in a community sample of Ontario: Issues of co-morbidity and specificity]," Depression & Anxiety; 17, 34-42.</ref>[[הפרעות אכילה]], [[הערכה עצמית]] ירודה, [[הפרעות חרדה]] ו[[דיסוציאציה|ניתוק]]וניתוק, מצוקה פסיכולוגית כללית והפרעות אחרות (כמו [[סומטיזציה]] ו[[נוירוזה]]ונוירוזה), [[כאב כרוני]],<ref name=Arnow>{{cite journal |last=Arnow |first=B. |year=2004 |month= |title=Relationships between childhood maltreatment, adult health and psychiatric outcomes, and medical utilization. |journal=Journal of Clinical Psychiatry |volume=65 |issue=Suppl 12:10-5. |pmid = 15315472}}</ref>בעיות בהתנהגות המינית,<ref name=Faller>{{cite book |title=Child Sexual Abuse: Intervention and Treatment Issues |first=Kathleen C. |last=Faller |year=1993 |publisher=Diane Publishing |pages=p6 |isbn=078811669X}}</ref> בעיות [[למידה]] בבית ספר ובעיות התנהגות (כולל התמכרות ל[[סם|סמים]] ול[[משקה חריף|אלכוהול]]לסמים ולאלכוהול,<ref name= Polusny>{{cite journal|title=Long-term correlates of child sexual abuse: Theory and review of the empirical literature |coauthors=Melissa A. Polusny and Victoria M. Follette |publisher=Elsevier Ltd.|journal=Applied and Preventive Psychology |volume=Volume 4, Issue 3, Summer 1995, Pages 143-166}}</ref><ref name=NIDA17>{{cite web |url=http://www.nida.nih.gov/NIDA_Notes/NNVol17N1/Childhood.html

התנהגות הרסנית, נטייה ל[[עבריינות]] לעבריינות בגיל מאוחר יותר ונטייה ל[[התאבדות]]להתאבדות).<ref name="Whealin>{{cite web |url=http://www.ncptsd.va.gov/ncmain/ncdocs/fact_shts"/fs_child_sexual_abuse.html |title=Child Sexual Abuse |author=Julia Whealin, Ph.D. |publisher=National Center for Post Traumatic Stress Disorder, US Department of Veterans Affairs |date=2007-05-22}}</ref><ref name="science-freyd">{{cite journal|title=The science of child sexual abuse|url=http://www.sciencemag.org/cgi/content/summary/308/5721/501 | doi = 10.1126/science.1108066+ | author=Freyd, J.J., Putnam, F.W., Lyon, T.D., Becker-Blease, K. A., Cheit, R.E., Siegel, N.B., & Pezdek, K.|year=2005 |journal= Science |volume= 308|pages= p501|pmid=15845837}}</ref><ref name="Dozier">Dozier, M., Stovall, K.C., & Albus, K. (1999) Attachment and Psychopathology in Adulthood. In J. Cassidy & P. Shaver (Eds.). Handbook of Attachment (pp. 497–519). NY: Guilford Press, ISBN 1572308265</ref><ref name="Kendall">Kendall-Tacket, K. A., Williams, L. M., & Finkelhor. D. (1993). [http://www.eric.ed.gov/ERICWebPortal/custom/portlets/recordDetails/detailmini.jsp?_nfpb=true&_&ERICExtSearch_SearchValue_0=ED341908&ERICExtSearch_SearchType_0=eric_accno&accno=ED341908 Impact of Sexual Abuse on Children: A Review and Synthesis of Recent Empirical Studies]. Psychological Bulletin, 1993, Vol. 113, No. 1, 164-180. - also published in {{cite book |title=Annual progress in child psychiatry and child development 1994 |first=Margaret E. |last=Hertzig |coauthors=Ellen A. Farber |year=1994 |publisher=Psychology Press |pages=p321–356 |isbn=0876307446}}</ref><ref>Gauthier, L., Stollak, G., Messe, L., & Arnoff, J. (1996). [http://www.eric.ed.gov/ERICWebPortal/custom/portlets/recordDetails/detailmini.jsp?_nfpb=true&_&ERICExtSearch_SearchValue_0=EJ527636&ERICExtSearch_SearchType_0=eric_accno&accno=EJ527636 Recall of childhood neglect and physical abuse as differential predictors of current psychological functioning]. Child Abuse and Neglect 20, 549-559.</ref><ref name = "johnbriere">Briere, J. (1992). ''[http://www.johnbriere.com/methodological%20csa%20jccp%201992.pdf Methodological issues in the study of sexual abuse effects,]'' Journal of Consulting and Clinical Psychology, p. 199.</ref>טרם זוהה דפוס מסוים ויש מספר [[השערה (מדע)|השערות]] לעניין זיקתן של ההשפעות הללו להתעללות המינית.<ref name="Roosa"/><ref name="kendler"/><ref>Briere, J., & Elliott, D.M. (1993). "Sexual abuse, family environment, and psychological symptoms: On the validity of statistical control," ''Journal of Consulting and Clinical Psychology'', 61, 284-288.</ref>

הילד עלול להיות קורבן להתעללות מינית נוספת בשלב מאוחר יותר בחייו, בשל השפעות התפתחותיות שליליות ארוכות טווח אשר נחשבות אף הן לתוצאה של התעללות מינית. מחקרים הצביעו על קיומה של זיקה בין התעללות מינית ב[[ילדות|ילדוּ‏ת]] בילדוּ‏ת לבין תחומים מסוימים של [[פסיכופתולוגיה]] אצל מבוגרים, לרבות נטייה להתאבדות, [[הפרעת אישיות אנטיסוציאלית|התנהגות אנטי-חברתית]], מצוקה פוסט-טראומטית, חרדה ו[[אלכוהוליזם]]ואלכוהוליזם.<ref>{{cite journal |last=Brown |first=D. |year=2001 |title=(Mis)representation of the Long-Term Effects of Childhood Sexual Abuse in the Courts |journal=Journal of Child Sexual Abuse |volume=9 |issue=3/4 |pages=79–107 |url=http://www.eric.ed.gov/ERICWebPortal/custom/portlets/recordDetails/detailmini.jsp?_nfpb=true&_&ERICExtSearch_SearchValue_0=EJ672709&ERICExtSearch_SearchType_0=no&accno=EJ672709 |accessdate= 2008-01-28 |doi=10.1300/J070v09n03_05}}</ref>

ילדים שעברו התעללות מינית סובלים מ[[תסמין|תסמינים]] מתסמינים פסיכולוגיים רבים יותר מילדים שלא עברו התעללות; מחקרים מצאו תסמינים ב-51% עד 79% בקרב ילדים שחוו התעללות מינית.<ref name="Kendall" /><ref>Caffaro-Rouget, A., Lang, R. A. & vanSanten, V. (1989). The impact of child sexual abuse. Annals of Sex Research, 2, 29-47.</ref><ref>Mannarino, A. P. & Cohen, J. A. (1986). A clinical-demographic study of sexually abused children. Child Abuse and Neglect, 10, 17-23.</ref><ref>Tong, L., Oates, K. & McDowell, M. (1987). [http://www.eric.ed.gov/ERICWebPortal/custom/portlets/recordDetails/detailmini.jsp?_nfpb=true&_&ERICExtSearch_SearchValue_0=EJ362256&ERICExtSearch_SearchType_0=eric_accno&accno=EJ362256 Personality development following sexual abuse]. Child Abuse and Neglect, 11, 371-383.</ref><ref>Conte, J. & Schuerman, J. (1987b). The effects of sexual abuse on children: A multidimensional view. Journal of Interpersonal Violence, 2, 380-390.</ref>קיים סיכון לקיומו של נזק גדול יותר כאשר מדובר בתוקף שהוא קרוב משפחה, או אם ההטרדה כללה גם מגע מיני, או אם נעשה שימוש באיומים או בכוח.<ref>Bulick, C. M., Prescott, C. A., & Kendler, K. S. (2001). [http://bjp.rcpsych.org/cgi/content/abstract/179/5/444 "Features of childhood sexual abuse and the development of psychiatric and substance use disorders,"] ''[[British Journal of Psychiatry]]'', 179, 444-449.</ref>רמת הפגיעה הפסיכולוגית והפיזית עשויה להיות מושפעת מגורמים נוספים כגון חדירה, תדירות ומשך ההתעללות, והשימוש בכוח. חלק מהנזק הפסיכולוגי שנוצר אצל הילד נוגע גם ל[[סטיגמה]] לסטיגמה חברתית, ולכן הנזק הנגרם לילדים שעברו התעללות עשוי להיות חמור פחות אם הם גדלים בסביבה משפחתית תומכת מבחינה זו.<ref>Romans, S., Martin, J., Anderson, J., et al. (1995). "Factors that mediate between child sexual abuse and adult psychological outcome," ''Psychological Medicine'', 25, 127-142.</ref><ref>Spaccarelli, S. & Kim, S. (1995). "Resilience criteria and factors associated with resilience in sexually abused girls," ''Child Abuse and Neglect'', 19, 1171–1182.</ref>

קיים קשר בין התעללות בילדים, לרבות התעללות מינית (בעיקר כשמדובר בהתעללות כרונית שתחילתה בגיל מוקדם), לבין התפתחותם של תסמיני [[דיסוציאציה|ניתוק]], לרבות [[אמנזיה]] של [[זיכרון|זכרונות]] הקשורים להתעללות.<ref name=chu>{{cite journal |last=Chu |first=J |coauthors= Frey L, Ganzel B, Matthews J |year=1999 |month=May |title=Memories of childhood abuse: dissociation, amnesia, and corroboration. |journal=Anerican Journal of Psychiatry |volume=156 |issue=5 |pages=749–55 |pmid = 10327909 }}</ref>

ילדים עשויים לפתח תסמינים של [[הפרעת דחק פוסט טראומטית|מצוקה פוסט-טראומטית]] כתוצאה מהתעללות מינית, גם אם לא נפגעו פיזית או חוו אלימות, וגם אם לא נחשפו לאיומים ממשיים.<ref name=DSM4>{{cite book |author= American Psychiatric Association|title=Diagnostic and statistical manual of mental disorders: DSM-IV |publisher=American Psychiatric Association |location=Washington, DC |year=1994 |pages= |isbn=0890420610 |oclc= |doi=}}</ref>

אחד הגורמים הוא הסביבה שבה גדל הקורבן, כגון משפחה ענייה. חומרת המעשים הוא גורם נוסף. בסקירה ספרותית מקצועית משנת [[1998]], נטען: "מאמר זה מסתמך על ההנחה כי, ברוב המקרים, הנזק המהותי שנגרם לילדים שעברו התעללות מינית, מקורו ביכולתם לפתח [[אמון (רגש)|אמון]], אינטימיות ו[[מיניות]]ומיניות, וכי בעיות נפשיות רבות המתפתחות בשלב מאוחר יותר בחייהם ואשר קשורות להיסטוריה הסביבתית שלהם, נחשבות להשפעות משניות".<ref>Mullen, P. & Fleming, J. (1998). "[http://www.aifs.gov.au/nch/pubs/issues/issues9/issues9.html Long-term effects of child sexual abuse]," Issues in child abuse prevention (9). Australia: National Child Protection Clearing House.</ref>

מחקר משנת [[2000]]{{כ}}{{הערה|שם=kendler|1=Kendler, K. S., Bulik, C. M., Silberg, J., Hettema, J. M., Myers, J., & Prescott, C. A. (2000). "[http://archpsyc.ama-assn.org/cgi/reprint/57/10/953.pdf Childhood sexual abuse and adult psychiatric and substance use disorders in women: An epidemiological and cotwin control analysis]," Archives of General Psychiatry, 57, 953-959.}}מצא כי הקשר בין צורות חמורות של התעללות מינית בילדים ו[[פסיכופתולוגיה]] ופסיכופתולוגיה אצל מבוגרים שעברו התעללות בילדותם, אינו מושפע מהתייחסותם של בני משפחת הילד לאירוע. הסיבה לכך, על פי המחקר, היא שהשפעתו של קשר זה נחלשת רק מעט לאחר שמשתנים וגורמים מתאימים נוטרלו. המחקר גם מצא קשר בין התעללות מינית בילדים לבין פסיכופתולוגיה אצל מבוגרים בקרב זוגות [[תאומים]] שרק אחד מהם עבר התעללות מינית. בנוסף, בקרב הילדים שעברו התעללות קיים סיכון גבוה יותר באופן עקבי להיות חשופים להפרעות נפשיות, לעומת אחיהם שלא עברו התעללות.

[[מטא-אנליזה]] שנויה במחלוקת משנת [[1998]], מאת רינד ושות',{{הערה|1=Rind, B. & Tromovitch, P. (1997). "[http://www.findarticles.com/p/articles/mi_m2372/is_n3_v34/ai_20444907 A meta-analytic review of findings from national samples on psychological correlates of child sexual abuse]". ''Journal of Sex Research'', '''34''', 237-255.}}הציעה כי התעללות מינית בילדים לא בהכרח תגרום לנזק נפשי בבגרות; על פי האנליזה, מספר סטודנטים במוסד להשכלה גבוהה דיווחו על אירועי התעללות שעברו בילדותם כחוויות חיוביות. מסקנתה של האנליזה היא שהיקף הנזק הנפשי תלוי בדעתו של הילד - האם המעשים נעשו מבחינתו בהסכמה, אם לאו. בביקורות שפורסמו על ידי מדענים נאמר כי ה[[מתודולוגיה]] המתודולוגיה ואופן [[הסקת מסקנות|הסקת המסקנות]] של המחקר נראים פגומים, למרות שהאנליזה פורסמה לאחר [[ביקורת עמיתים]] שבה לא נתקבלו הערות בנוגע לבעיות אלו. בעקבות הפרסום הנרחב לו זכה המאמר, גינה [[הקונגרס האמריקאי]] את המחקר, בשל מסקנותיו ומכיוון שהיווה הצדקה לפעילותם של ארגונים פדופיליים.<ref name="congress">{{cite web|author=US Congress|year=1999|title=Whereas no segment of our society is more critical to the future of human survival than our children|format=PDF|work=106th Congress, Resolution 107|url=http://frwebgate.access.gpo.gov/cgi-bin/getdoc.cgi?dbname=106_cong_bills&docid=f:hc107enr.txt.pdf}}</ref>מאמר משנת 1999 העלה את ההשערה כי תפיסה של התעללות מינית כ"חיובית" עשויה להיות חלק מ[[מנגנון ממנגנון הגנה]] להתמודדות עם חוויות טראומטיות, ומעין סוג של [[התרצה]].<ref>Russell, D. (1999). The secret trauma: Incest in the lives of girls and women. New York: Basic Books. Cited in Stanley (2004).</ref>

התעללות מינית פיזית עשויה לגרום לפציעות פנימיות ו[[דימום]]ודימום, בתלות בגיל ובגודל הילד, ובמידת הכוח שהופעל נגדו. במקרים קשים עלולים ה[[איברים פנימיים|איברים האיברים הפנימיים]] להינזק, ובמקרים מסוימים הדבר אף עלול להוביל ל[[מוות]]למוות.<ref>James F. Anderson; Nancie J. Mangels; Adam Langsam (2004) "Child Sexual Abuse: A Public Health Issue," Criminal Justice Studies, Volume 17, Issue 1 March 2004.</ref>במחקר משנת 1999 נבדקו מקרי מוות ב[[צפון בצפון קרוליינה]] בין השנים [[1985]] ו-[[1994]].<ref>Marcia E. Herman-Giddens, et al., "[http://jama.ama-assn.org/cgi/reprint/282/5/463.pdf Underascertainment of Child Abuse Mortality in the United States]," Journal of the American Medical Association 1999;282:463-467 (1999)</ref>במסגרת המחקר זוהו שישה מקרי מוות ודאיים כתוצאה מהתעללות מינית בילדים ושישה מקרי מוות שקרוב לוודאי נגרמו כתוצאה מהתעללות מינית בילדים. טווח הגילאים של הקורבנות היה בין 2 חודשים ל-10 שנים. סיבות המוות כללו [[טראומה גופנית]] ל[[איבר מין|איברי המין]] או ל[[פי הטבעת]], וכן הטלת [[מום|מומים]] באזור איבר המין.

התעללות מינית בילדים עלולה לגרום להעברתן של [[מחלת מין|מחלות מין]] ולהתפתחות [[זיהום (רפואה)|זיהומים]], ככל מגע מיני בין זוג אנשים.<ref name="jong">De Jong, AR (1985). "Vaginitis due to Gardnerella vaginalis and to Candida albicans in sexual abuse," ''Child Abuse Negl'', 9, 27-29.</ref>הסיכון להתפתחות זיהומים גדול יותר אצל ילדות, בשל היעדר נוזל [[נרתיק|נוזל נרתיקי]] רב. בין השאר, דווח גם על [[דלקת הנרתיק]].{{הערה|שם=jong}}

מחקרים הוכיחו כי מתח טראומטי, כולל מתח כתוצאה מהתעללות מינית, גורם לשינויים בפעילות והתפתחות ה[[מוח]]המוח.<ref>Developing Mind, Daniel Siegel, Guilford Press, 1999</ref><ref>Perry, Bruce (2007). ''The Boy Who Was Raised As a Dog.'' ISBN 0465056520</ref> ואכן, במחקרים שונים נמצא קשר בין התעללות מינית חמורה בילדים לבין השפעה מזיקה על התפתחות המוח.<ref>Ito Y, Teicher MH, Glod CA, et al.: [http://neuro.psychiatryonline.org/cgi/content/full/10/3/298 "Preliminary evidence for aberrant cortical development in abused children: a quantitative EEG study,"] ''The Journal of Neuropsychiatry and Clinical Neurosciences'', 10:298–307</ref><ref name="epi">Teicher MH, Glod CA, Surrey J, et al.: Early childhood abuse and limbic system ratings in adult psychiatric outpatients. J Neuropsychiatry Clin. Neuroscience 1993; 5:301–306</ref>

מספר מחקרים מצביעים על כך שהתעללות מינית או פיזית בילדים יכולה להוביל לפעילות-יתר של [[המערכת הלימבית|מערכת לימבית]], שאינה מפותחת דיה בגיל זה.<ref name="scars">Teicher, Martin H. (2002). "Scars That Won't Heal: The Neurobiology of Child Abuse", Scientific American magazine.</ref>

מחקר משנת [[2000]] הישווה תוצאות של ה[[בחינה פסיכומטרית|בחינה הבחינה הפסיכומטרית]] בארצות הברית בהקשר לרקע המיני של הסטודנטיות. ציוניהן ב[[מתמטיקה]] במתמטיקה של נשים שדיווחו על התעללות מינית בילדותן, היה נמוך באופן משמעותי מציוניהן של נשים שדיווחו שלא עברו התעללות. בשאלות המילוליות השיגו הנבדקות שחוו התעללות ציונים גבוהים, ומסיבה זו עלתה ההשערה שציוניהן הנמוכים במתמטיקה "מקורם בפגם באינטגרציה ה[[מוח|המיספרית]] {ההמיספרית (hemispheric integration)". כמו כן, נמצא קשר חזק בין ליקויים ב[[זיכרון בזיכרון לטווח קצר]] בכל הקטגוריות שנבדקו (מילולי, חזותי וכללי) לבין תקופת ההתעללות ואורכה.<ref name="navalta">Navalta, Carryl P., et al. (2006). "[http://neuro.psychiatryonline.org/cgi/content/full/18/1/45 Effects of Childhood Sexual Abuse on Neuropsychological and Cognitive Function in College Women]," ''The Journal of Neuropsychiatry and Clinical Neurosciences'', 18:45-53</ref>

[[גילוי עריות]] בין ילד או מתבגר לבין קרוב משפחה מבוגר נחשב לצורת ההתעללות המינית הנפוצה ביותר בקרב ילדים, והיא גם אחת הצורות המזיקות ביותר.<refname="Dorais 2002 p24">{{cite book|title=Don't Tell: The Sexual Abuse of Boys |first=Michel |last=Dorais|coauthors=Translated by Isabel Denholm Meyer|year=2002 |pages=p24 |publisher=McGill-Queen's Press |isbn=0773522611}}</ref>

הצורות הנפוצות ביותר של גילוי עריות הן בין אב לבתו ו[[אב ואב חורג]] לבתו. יתר הדיווחים כוללים בעיקר יחסים בין אם לבנה או לבתה ואם חורגת לבנה או בתה.<ref name=Turner>{{cite book|title=Encyclopedia of Relationships Across the Lifespan|last=Turner|first=Jeffrey S.|year=1996 |publisher=Greenwood Publishing Group |pages=p92|isbn=031329576X}}</ref>גילוי עריות בין אב לבנו מדווח פחות, אולם לא ידוע אם שכיחותו פחותה בפועל.<ref>{{cite book|title=Don't Tell: The Sexual Abuse of Boys |first=Michel |lastname="Dorais|coauthors=Translated by Isabel Denholm Meyer|year=2002 |pages=p24 |publisher=McGill-Queen's Press |isbn=0773522611}}<"/ref><ref>{{cite book|title=Healing the Incest Wound: Adult Survivors in Therapy |first=Christine A.|last= Courtois |year= 1988 |publisher=W. W. Norton & Company |isbn=0393313565}}</ref>באופן דומה, יש הטוענים כי גילוי עריות בין אחים עשוי להיות נפוץ באותה מידה, או במידה רבה יותר, לעומת צורות אחרות של גילוי עריות: על פי מחקר שנעשה ב[[אוסטרליה]]באוסטרליה,<ref>Goldman, R., & Goldman, J. (1988). The prevalence and nature of child sexual abuse in Australia. ''Australian Journal of Sex, Marriage and Family'', 9(2), 94-106;</ref> ב-57% ממקרי גילוי עריות מעורבים אחים; מחקר אמריקאי דיווח כי במעל ל-90% ממקרי גילוי עריות ב[[משפחה גרעינית|משפחה במשפחה הגרעינית]] ישנה מעורבות של אחים,<ref>Finkelhor, D. (1979). Sexually victimised children. New York: Free Press</ref> בעוד שלפי נתוניו של מחקר [[בריטי]], גילוי עריות בין אחים נפוץ פי שתיים מגילוי עריות בין אב או אב חורג לבנו.<ref>Cawson, P., Wattam, C., Brooker, S., & Kelly, G. (2000). Child maltreatment in the United Kingdom: A study of the prevalence of abuse and neglect. London: National Society for the Prevention of Cruelty to Children.</ref>

* '''[[תקיפה מינית]]''' – עבירות שבהן מבוגר בא במגע עם קטין לצורך [[סיפוק מיני]]; לדוגמה, [[אונסאונ]] ס (כולל [[מעשה סדום]]), וחדירה באמצעות חפץ כלשהו. רוב מדינות ארצות הברית כוללות בהגדרותיהן למונח "תקיפה מינית" כל סוג של חדירה לגופו של קטין, ואף הקלה שבקלות, אם המגע בוצע לצורך סיפוק מיני. ב[[ישראל]] בישראל קיימת הגדרה דומה, על פי סעיף 345 לחוק העונשין, שבו מוגדרת המילה "בועל": "המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה". גם המונח מעשה סדום, בסעיף 347 לחוק, מזכיר זאת: "החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם".

* '''[[ניצול מיני]]''' – עבירות שבהן מבוגר מנצל קטין לצרכים מיניים או למטרות רווח; לדוגמה, [[שידול]] ילד לעסוק ב[[זנות]], ויצירה של [[פורנוגרפיית ילדים]] או הפצתה.

קיימות שלוש גישות עיקריות לטיפול בילדים ומתבגרים: [[טיפול משפחתי]], [[טיפול קבוצתי]] ו[[טיפול פסיכולוגי|טיפול וטיפול פרטני]]. השיטה שבה ייעשה שימוש תלויה במגוון גורמים. לדוגמה, הטיפול הנפשי של ילדים צעירים מצריך בדרך כלל מעורבות רבה של הוריהם ולכן הם עשויים להפיק תועלת מטיפול משפחתי, או טיפול פרטני עם הדרכת הורים. מתבגרים נוטים להיות יותר עצמאיים ולכן יכולים להפיק תועלת מטיפול פרטני או קבוצתי. לעתים מוחלפת השיטה במהלך הטיפול; למשל, רק לעתים רחוקות משתמשים בטיפול קבוצתי בשלבים הראשונים, כיוון שהנושא מאוד אישי ומביך את המטופל.<ref name=NCCAN>{{cite book |author=Cynthia Winn; Anthony J. Urquiza |title=Treatment For Abused And Neglected Children: Infancy To Age 18 - User Manual Series |publisher=Diane Pub Co |location= |year=2004 |pages= |isbn=0-7881-1661-4 |oclc= |doi= |accessdate=}}</ref>

הגורמים העיקריים המשפיעים על ה[[פתולוגיה]] הפתולוגיה ועל אופן הטיפול הם סוג וחומרת התקיפה המינית, התדירות שלה, גיל הילד בעת התקיפה ובעת קבלת הטיפול, וסביבתו המשפחתית של הילד.

מבוגרים בעלי היסטוריה של התעללות מינית מגיעים לעתים לטיפול עם בעיות שהתפתחו בזמן שלא קיבלו טיפול, לרבות [[התמכרות]] לסמים ולאלכוהול, [[הפרעת אכילה]], [[הפרעת אישיות]], [[דיכאון]], ובעיות במערכות יחסים רומנטיות ובין-אישיות.

לרוב הקווים המנחים לטיפול הם כי תחילה יש לטפל בבעיה הנוכחית, ולא בהתעללות עצמה. קיימות צורות טיפול מגוונות התלויות בבעיותיו הספציפיות של המטופל. לדוגמה, אדם עם היסטוריה של התעללות מינית הסובל מדיכאון חמור יקבל [[טיפול פסיכולוגי]] ו/או [[תרופה|תרופתי]] בגין הדיכאון. עם זאת, לעתים יש לשים דגש על הטראומה שחווה המטופל ועל החזרה לשגרה. שיטות חדשניות כגון [[EMDR]] הוכחו כיעילות בטיפול בבעיות מסוג זה.

התעללות מינית קשורה לבעיות רבות שעתידות להופיע בשנים מאוחרות יותר בחייו של הקורבן. למשל, הפיכה של הילד לקורבן פעם נוספת בגיל ההתבגרות, בעיות מיניות, בעיות ביצירת קשרים רומנטיים, וחשיבה מעוותת על הנושא של התעללות מינית (למשל, שהיא נפוצה ושכולם חווים אותה). במפגש הטיפולי הראשון יכול המטופל להיות מודע לאירוע שעבר, אך הערכתו את מידת הנזק שנגרמה לו היא לעתים לא מידתית. למשל, ישנם מטופלים המאמינים שהאירוע אינו משמעותי או ראוי לציון (סוג של [[מנגנוני הגנה|מנגנון הגנה]]). לעתים הקורבנות אינם מודעים לקשר שבין ההתעללות שעברו לבין מצבם הפתולוגי הנוכחי.

רוב העבריינים ה[[עבריין מין|עבריינים]] הם מכרים או קרובי משפחה של הקורבנות שלהם, ומיעוטם זרים.<ref>[http://findarticles.com/p/articles/mi_hb179/is_199610/ai_n5572097 Childhood sexual abuse and psychiatric disorder in young adulthood: Prevalence of sexual abuse and factors associated with sexual abuse," Fergusson, D. M., Lynskey, M. T., and Horwood L. J. (1996) Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 35(10), 1355-64.]</ref>מחקר שבדק 430 אירועי תקיפה מינית של ילדים בשנת [[2006]] ו-[[2007]], מצא כי 82% מעברייני המין הצעירים הכירו את קורבנותיהם (46% מכרים ו-36% קרובי משפחה).<ref>{{cite web |author=Joint Submission by The Office of the Governor C.L. Butch Otter, Governor and The Office of the Attorney General Lawrence Wasden, Attorney General January, 2008 |title=The Prosecution of Child Sexual Abuse in Idaho July 1, 2006–June 30, 2007 |url=http://www2.state.id.us/ag/sexual_prosecution_reports/2007IdahoProsecutionOfChildSexualAbuseReport.pdf |accessdate= 2008-01-28 | format = pdf }}</ref><ref>[http://www.kpvi.com/Global/story.asp?S=7770431 ''Idaho Releases Yearly Report on Sexual Abuse'', KPVI.com, Suzanne Hobbs]</ref>

מחקר משנת [[1993]] שבדק מדגם של 4,402 פדופילים שהורשעו בדין, מצא ש-0.4% היו נשים.<ref>Maletzky, B.M. (1993). "[http://www.springerlink.com/content/m2tn305232r312g3/ Factors associated with success and failure in the behavioral and cognitive treatment of sexual offenders]," ''Annals of Sex Research'', 6, 241-258.</ref>

חלק מהעבירות נעשות בחסות [[עיוות קוגניטיבי|עיוותים קוגניטיביים]] (כלומר, תפיסה שגויה של המציאות), כגון מזעור הנזק שנגרם, האשמת הקורבן, והצדקת המעשים באופנים שונים.<ref>Ward, T., Hudson, S. M., & Marshall, W. L. (1995). "Cognitive distortions and affective deficits in sex offenders: A cognitive deconstructionist interpretation," ''Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment'', 7, 67-83.</ref>

מחקרים ישנים מ[[שנות משנות ה-70]] ו[[שנות ה-80|הוה-80]] של [[המאה ה-20]] החלו לסווג עבריינים על בסיס מניעיהם ותכונותיהם. מחקר משנת [[1978]] סיווגו עברייני מין בילדים לשתי קבוצות: "מקובעים" ("fixated") ו"נסוגים" ("regressed").<ref name="Groth">Groth, A. Nicholas & Birnbaum, H. Jean (1978). "[http://www.springerlink.com/content/tr7388256l7437xh/ Adult sexual orientation and attraction to underage persons]," ''Archives of Sexual Behavior'' Vo. 7, No. 3, 175-181</ref>המקובעים הוגדרו כאנשים הנמשכים בעיקר לילדים ואילו הנסוגים שמרו, במידה רבה, על קשרים עם מבוגרים אחרים, ואף היו נשואים. בנוסף, המחקר הראה כי ל[[נטייה מינית|נטייתו לנטייתו המינית]] של התוקף אין בהכרח קשר למינו של הקורבן. לדוגמה, גבר שהטריד מינית בנים יכול היה בו-בזמן להיות מעורב בקשר רומנטי עם אישה בת-גילו.

מחקר מאוחר יותר משנת [[2002]] הוסיף מספר סוגים של עברייני מין, על בסיס הפרופיל הפסיכולוגי של התוקפים.<ref name="holmes">{{cite book | last = Holmes | first = Ronald M. | coauthors = Holmes, Stephen T. | title =Profiling Violent Crimes: An Investigative Tool | publisher = Sage Publications, Inc | location = Thousand Oaks, CA | date = 2002-03-12 | isbn = 9780761925934}}</ref> הם מחולקים כך{{הערה|1=[http://www.csbsju.edu/uspp/CrimPsych/CPSG-6.htm Pedophilia and Psychological Profiling]}}:

** "פסיכוטי" (Mysoped) - אדם [[סדיזם|סדיסטי]] ואלים; פוגע בזרים בתדירות גבוהה יותר מאשר במכרים.

המונח "[[פדופיליה]]" מתייחס למבוגר או מתבגר שנמשך מינית לילדים בגילאי טרום [[גיל ההתבגרות]], בין אם משיכה זו מומשה בפועל ובין אם לאו. אדם בעל משיכה זו קרוי "[[פדופיל]]".

עוד צוין כי הפדופילים מבצעים פי עשרה תקיפות יותר מאשר תוקפים שאינם מוגדרים כפדופילים. מאידך, במחקרים שבוצעו בשנים [[1981]] ו-[[1992]], וכללו בחישוביהם הסטטיסטיים עבירות נגד מתבגרים ובני נוער, מרבית הנתונים הצביעו על כך כי הפדופילים מהווים מיעוט ביחס למספר העבריינים שהואשמו בדין ונכלאו.<ref>Okami, P. & Goldberg, A. (1992) "Personality correlates of pedophilia: Are they reliable indicators?," ''Journal of Sex Research'', 29, 297-328. "This is a particularly important point because most data suggest that only a relatively small portion of the population of incarcerated sexual offenders against minors consists of persons for whom minors (particularly children) represent the exclusive or even primary object of sexual interest or source of arousal."</ref><ref>Howells, K. (1981). "Adult sexual interest in children: Considerations relevant to theories of aetiology," in Cook, M. & Howells, K. (eds.), ''Adult sexual interest in children'', 55-94.</ref>

בתחום אכיפת החוק, המונח "פדופיל" משמש לתיאור אדם שהואשם או הורשע בהתעללות מינית בילדים בהתאם להגדרות המשפטיות של "ילד" (לרבות ילדים בטרום [[גיל ההתבגרות ]] ונערים מתחת ל[[גיל ההסכמה]]); עם זאת, לא כל תוקף-ילדים הוא פדופיל ולא כל פדופיל תוקף ילדים.

שיעור העבריינים שחוזרים להתעלל בילדים לאחר שנתפסו אינו ברור. מחקר אחד<ref>{{cite journal |author=Hanson RK, Steffy RA, Gauthier R |title=Long-term recidivism of child molesters |journal=J Consult Clin Psychol |volume=61 |issue=4 |pages=646–52 |year=1993 |month=August |pmid=8370860 |doi= 10.1037/0022-006X.61.4.646|url=http://content.apa.org/journals/ccp/61/4/646}}</ref> מצא כי 42% מהעבריינים תוקפים שנית (תקיפה מינית, אלימות, או שניהם) לאחר ששוחררו. הסיכון לביצוע עבירות נוספות היה גבוה ביותר בשש השנים הראשונות שלאחר השחרור, אך המשיך להיות משמעותי גם 10-31 שנים מאוחר יותר, כשבתקופה זו תקפו שנית 23% מהתוקפים. מחקר אחר שנעשה ב[[קליפורניה]] בקליפורניה בשנת [[1965]] מצא שיעור פשיעה חוזר של 18.2% עבור עבריינים שתקפו את בני המין השני, ו-34.5% עבור עבריינים שתקפו בני אותו מין, חמש שנים לאחר ששוחררו.<ref> Frisbie, L.V. (1965). Treated sex offenders who reverted to sexually deviant behavior. ''Federal Probation'' </ref>

כאשר ילד בטרום גיל ההתבגרות עובר התעללות מינית בידי ילד בן גילו, אחד או יותר, במצב בו אדם מבוגר אינו מעורב ישירות - המקרה מוגדר כ"התעללות מינית בין ילדים". ההגדרה כוללת כל סוג של פעילות מינית בין ילדים המתרחשת ללא הסכמה וכתוצאה מכפיה, בין אם העבריין השתמש בכוח פיזי, איומים, הונאה או מניפולציה רגשית כדי לכפות שיתוף פעולה. כאשר ההתעללות המינית מבוצעת בידי אח או אחות, מדובר בסוג של [[גילוי עריות]].

התעללות מינית בילדים נפוצה ב[[העולם בעולם המערבי|עולם המערבי]].<ref>{{Cite journal | last1 = Adshead | first1 = Gwen | contribution = Looking for clues - A review of the literature on false allegations of sexual abuse in childhood | pages = 57 –65 | year = 1994 }} in {{cite book |last= Sinason |first= Valerie |title= Treating Survivors of Satanist Abuse|year= 1994 |publisher= Routledge |location= New York |isbn= 0-415-10542-0}}</ref><ref>{{cite journal |last= Kendall-Tacket |first= K. |coauthors= Meyer Williams, L. and Finklehor, D. |year= 1993 |title= Impact of child sexual abuse: a review | journal= Psychological Bulletin |volume= 113 |pages= 164–180 |doi= 10.1037/0033-2909.113.1.164}}</ref>

ההערכה היא כי ב[[בריטניה]] בבריטניה עברו התעללות מינית כ-8% מהבנים ו-12% מהבנות.<ref name="Baker">{{cite journal |last= Baker |first= AW |coauthors= Duncan, SP |year= 1985 |title= Child sexual abuse: a study of prevalence in Great Britain. |journal= Child Abuse and Neglect |volume= 9| issue= 4 |pages= 457–67 |pmid = 4084825 |doi= 10.1016/0145-2134(85)90054-7}} </ref>האומדנים ב[[ארצות בארצות הברית]] מגוונים. בסקירה של 23 מחקרים נמצאו שיעורים של 3% עד 37% עבור בנים ו-8% עד 71% עבור בנות; בממוצע מדובר ב-17% עבור הבנים ו-28% עבור הבנות,<ref name="Rind">{{cite journal |last= Rind |first= B |coauthors= Tromovitch, P., & Bauserman, R. |year= 1998 |title= A meta-analytic examination of assumed properties of child sexual abuse using college samples. |journal= Psychological Bulletin | issue= 124 |pages= 22–53 |doi= 10.1037/0033-2909.124.1.22 |volume= 124}} </ref> בעוד בהתבסס על ניתוח סטטיסטי רוחבי של 16 מחקרים נמצא כי ההערכות הן 7.2% עבור בנים ו-14.5% עבור בנות.<ref name="Kevin M. Gorey and Donald R. Leslie 1997 pp391–398"/>משרד הבריאות האמריקאי דיווח על 83,600 מקרי התעללות מינית בילדים שדווחו בשנת [[2005]] וגם אומתו.<ref>{{cite web |url=http://faq.acf.hhs.gov/cgi-bin/acfrightnow.cfg/php/enduser/std_adp.php?p_faqid=68&p_created=1001610478&p_sid=xmCO-dUi&p_accessibility=0&p_lva=&p_sp=cF9zcmNoPTEmcF9zb3J0X2J5PWRmbHQmcF9ncmlkc29ydD0mcF9yb3dfY250PTEzJnBfcHJvZHM9JnBfY2F0cz0xMCwzMCZwX3B2PSZwX2N2PTIuMzAmcF9zZWFyY2hfdHlwZT1hbnN3ZXJzLnNlYXJjaF9ubCZwX3BhZ2U9MQ**&p_li=&p_topview=1 |title=ACF Questions and Answers Support |work=Administration on Children and Families |dateformat=mdy |accessdate=December 26 2007 |publisher=US Department of Health and Human Services}}</ref><ref>{{cite web |url=http://www.acf.dhhs.gov/programs/cb/pubs/cm05/chapterthree.htm |title=Child Maltreatment 2005 |work=Administration on Children and Families |dateformat=mdy |accessdate=December 26 2007 |publisher=US Department of Health and Human Services}}</ref>

סקר [[פיני]] משנת [[1992]] שבדק את נושא גילוי העריות בין אב לבתו, מצא כי מבין 9,000 נערות תיכון בנות 15 שמילאו את השאלונים, ומבין הבנות שמתגוררות עם אביהן הביולוגי, 0.2% דיווחו על גילוי עריות. מבין הבנות שמתגוררות עם [[אב חורג]], 3.7% דיווחו על התנסות מינית עימו. בסיכום הסקר צוין כי "רגשותיהן של הנערות בנוגע לניסיון המיני הם שליליים באופן מובהק".<ref>Sariola, H. & Uutela, A. (1996). [http://www.sciencedirect.com/science?_ob=ArticleURL&_udi=B6V7N-3VWPXYT-6&_user=10&_coverDate=09%2F30%2F1996&_rdoc=1&_fmt=&_orig=search&_sort=d&view=c&_acct=C000050221&_version=1&_urlVersion=0&_userid=10&md5=5591d31034978dfdea137836b73572a8 The prevalence and context of incest abuse in Finland.] Child Abuse & Neglect, Volume 20, Issue 9, September 1996, Pages 843-850.</ref>

יש הטוענים כי התעללות מינית בבנים בידי נשים אינה נחשפת לעתים, בגלל [[סטריאוטיפ]]יםסטריאוטיפים, הכחשה חברתית, הפחתת הנזק בידי הילד, והיעדר יחסי של מחקר על התעללות מינית בבנים.<ref> Watkins, B. & Bentovim, A. (1992). The sexual abuse of male children and adolescents: a review of current research. Journal of Clinical Psychology & Psychiatry, 33(10), 197-248 [http://www.sasian.org/papers/boysngirls.htm]</ref>

על פי נתוני [[משטרת ישראל]], בשנת [[2007]] נפתחו 2,428 תיקי חקירה בגין עבירות מין כנגד קטינים. 451 מהם (כ-19 אחוזים) נעשו בתוך המשפחה.{{הערה|[http://www.police.gov.il/mehozot/agafTichnon/Documents/pshia2007.pdf PDF באתר משטרת ישראל]}} בשנת [[2008]] נפתחו 2,025 תיקי חקירה כאשר 487 (24%) אירעו בתוך המשפחה.{{הערה|1=[http://www.police.gov.il/meida_laezrach/pirsomim/Documents/police_2008.pdf PDF באתר משטרת ישראל]}} על פי נתוני 2007 של [[איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל]],{{הערה|1=[http://www.1202.org.il/template/default.asp?siteId=1&maincat=4 נתונים באתר איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל]}} התקבלו במרכזי הסיוע 4,178 פניות שבהם מעורבים ילדים עד גיל 18, מתוכן 85% פניות בידי נשים. ב-2,060 מהפניות מעורבים ילדים עד גיל 12. מתוך קבוצת גיל זו, 1,062 עסקו בגילוי עריות ו-277 באונס, ניסיון אונס ובעילת קטינה בהסכמה. בקבוצת הגיל 13-18 עסקו 331 פניות בגילוי עריות ו-841 פניות באונס, ניסיון אונס ובעילת קטינה בהסכמה. על פי נתוני האיגוד, כ-70% מהקורבנות הכירו את התוקף. כ-43.7% מהתקיפות התרחשו בתוך הבית, 14.2% אירעו בחוץ, 5.7% במוסדות חינוך והיתר במקומות אחרים.

על פי שנתון סטטיסטי משנת [[2008]] של [[המועצה הלאומית לשלום הילד]] בשיתוף מכון חרוב, נחקרו 7,770 ילדים בשנת 2007 בידי חוקרי ילדים, מתוכם 56.1% היו עדים לעבירות מין, 31% היו נפגעי עבירות מין, 8% עברו התעללות בידי הורה או אחראי, ואילו היתר (4.7%) נחשדו בגין ביצוע עבירות מין. 2,764 תלונות בגין פגיעה מינית התקבלו ב[[אגודה באגודה להגנת הילד]] (אל"י) במהלך 2007. היחידה הקלינית של האגודה טיפלה ב-673 מטופלים שנפגעו מינית בידי ילד אחר וב-2,053 ילדים שנפגעו מינית בידי מבוגר.

סביבת ה[[אינטרנט]] האינטרנט מהווה כר פורה לעברייני מין בישראל. על פי דוח של מכון "תודעה" משנת 2006,{{הערה|1=ניר הופמן, [http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=495874&sid=127 דו"ח: 1 מכל 7 ילדים קיבל באינטרנט הצעות מגונות מבגירים], אתר nana10, {{כ}}19 ביוני 2007}} 1 מכל 7 ילדים בסביבת ה[[צהצ'אט]]ים אטים ותוכנות ה[[מסרים מידיים|מסרים המסרים המיידיים]], קיבל הצעה מגונה מאדם אחר. על פי סקרים שבוצעו על ידי המכון, כ-20% מהילדים הגולשים באינטרנט הודו שנפגשו במציאות עם אנשים שהכירו דרך האינטרנט.

שכיחותה של התעללות מינית בילדים ב[[אפריקה]] באפריקה עומדת בצילה של האמונה שיחסי מין עם בתולה יכולים לרפא אדם החולה ב-[[HIV]] או [[איידס]]. אמונה זו רווחת במיוחד ב[[דרום בדרום אפריקה]], שבה מספר חולי HIV הוא הגבוה ביותר בעולם. לפי נתונים רשמיים, אחד מתוך שמונה דרום אפריקאים נגוע בווירוס.<ref>''United Nations HIV/AIDS Fact Sheet,'' United Nations Development Programme, 2002.</ref>בשנת [[2000]] דווחו על למעלה מ-67,000 מקרים של תקיפות מיניות נגד ילדים בדרום אפריקה לבדה. ארגונים הדוגלים בזכויות הילד טוענים כי מספר האירועים שלא דווחו עשוי להיות גבוה פי עשרה.<ref name="Flanagan">[http://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/africaandindianocean/southafrica/1362134/South-African-men-rape-babies-as-%27cure%27-for-Aids.html '' South African Men Rape Babies as "Cure" for AIDS,''] Jane Flanagan, ''Daily Telegraph (UK),'' November 11, 2001.</ref>

לפי סקר שנערך ב[[הרפובליקה הסינית|טאיוואן]]בטאיוואן, 2.5% מהמתבגרים דיווחו על התעללות מינית שחוו בילדותם.<ref>Yen, Cheng-Fang; Yang, Mei-Sang; Yang, Ming-Jen; Su, Yi-Ching; Wang, Mei-Hua; Lan, Chu-Mei (2008). "Childhood physical and sexual abuse: Prevalence and correlates among adolescents living in rural Taiwan," ''Child Abuse & Neglect'', 32(3), 429-438</ref>

19 אחוזים מכלל הילדים בעולם חיים ב[[הודו]]בהודו,{{הערה|שם=IndiaStudy2007}}<ref name=India_01>{{cite web |url=http://www.law.georgetown.edu/humanrightsinstitute/contemporaryissues.4.18.html |title=Women's Rights by Amy Steiner | publisher=Georgetown University}}</ref> נכון לשנת [[2007]], ויחד הם מהווים 42 אחוזים מכלל האוכלוסייה ההודית.<ref name=India_02>{{cite web |url=http://wcd.nic.in/BudgetingChildProtection.pdf |format=PDF| title=Budget Analysis for Child Protection | publisher=Published by the Government of India, (Ministry of Women and Child Development)}}</ref>

לפי הממצאים העיקריים של המחקר, 53.22% מהילדים דיווחו על תקיפה בעלת אופי מיני, מהם 52.94% בנים ו-47.06% בנות. ב[[אנדרה באנדרה פראדש]], ב[[אסאם]]באסאם, ב[[ביהר]] וב[[דלהי]] בביהר ובדלהי נמצאו האחוזים הגבוהים ביותר של התעללות מינית בקרב בנים ובנות כאחד. 21.90% מהילדים נחשפו לצורות חמורות של ניצול מיני, 5.69% הותקפו מינית ואילו 50.76% דיווחו על צורות אחרות של ניצול מיני. בקרב ילדים ברחוב, בעבודה ובמוסדות טיפוליים נמצאה השכיחות הגבוהה ביותר של תקיפות על רקע מיני. לפי המחקר, כ-50% מהתוקפים היו מוכרים לילד או היו בעמדה של אחריות כלפיו (כגון מורה או מטפל), ומרבית הילדים לא דיווחו על מקרה התקיפה לאף אחד.

התעללות מינית אסורה על פי חוק בכל [[מדינה מפותחת]]. במרבית המדינות נשפטים המתעללים לעונשים חמורים, ובתחומי שיפוט מסוימים, אף ל[[מאסר למאסר עולם]] או [[עונש מוות]]. קיום יחסי מין עם ילד שגילו נמוך מ[[גיל מגיל ההסכמה]] מוגדר בחוק כ[[אונס]]כאונס, על בסיס העיקרון שילד אינו מסוגל לתת את הסכמתו לקיום יחסי המין, וכי כל הסכמה לכאורה של הילד אינה נחשבת לקבילה מבחינה משפטית.

[[אמנת זכויות הילד]] היא [[אמנה (הסכם)|אמנה]] בינלאומית המחייבת מבחינה משפטית להגן על זכויותיהם של ילדים במדינות שחתמו עליה. סעיפים 34 ו-35 לאמנה דורשים מהמדינות להגן על הילדים מפני כל צורה של ניצול מיני או התעללות מינית, לרבות להוציא אל מחוץ לחוק את האפשרות לכפות על ילדים לבצע פעילות מינית, [[זנות]] של ילדים, וניצול של ילדים ליצירת [[פורנוגרפיה]]. המדינות נדרשות גם למנוע [[חטיפה]], מכירה או [[סחר בבני אדם|סחר]] של ילדים. נכון לנובמבר [[2008]], 193 מדינות כפופות לאמנה ובכלל זה כל החברות ב[[אובאו"ם]], למעט [[ארצות הברית]] ו[[סומליה]]וסומליה.

ישראל חתומה על [[אמנת זכויות הילד]]. בהתאם לכך, ב[[החקיקה בישראל|משפט במשפט הישראלי]] מוגדרים הגבולות החוקיים בסימן ה' ל[[חוק לחוק העונשין]]. בעילת קטין או קטינה ("בועל" - המחדיר איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר המין של האישה) נחשב למעשה חמור מאוד. סעיף 345(א)(3) לחוק, קובע עונש של 16 שנות מאסר למי ש[[אונס]] שאונס קטינה מתחת לגיל 14 (גם אם בהסכמתה), ועשרים שנים בנסיבות מחמירות יותר כמוגדר בסעיף. סעיף 346 עוסק ב[[בעילה בבעילה אסורה בהסכמה]] למי שבועל קטינה מעל גיל 14 ומתחת לגיל 16 בנסיבות הנמנות בסעיף. בהמשך מוגדר סעיף 347 המגדיר את עונשו של אדם המבצע [[מעשה סדום]] בקטינה מעל גיל 14 ומתחת לגיל 16. הסעיף משווה מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 14 לאונס, כמוגדר בסעיף 345. [[מעשה מגונה]] בקטין או קטינה מוגדר אף הוא בחוק הישראלי ("מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים"), בסעיף 348, הקובע שבע שנות מאסר לעבריין, ובנסיבות מחמירות - עשר שנות מאסר. ראו גם [[גיל ההסכמה#גיל ההסכמה בישראל|גיל ההסכמה בישראל]].

החוק מטיל [[צנזורה]] על פרסום שמו של אדם - מכל מין וגיל - שנפגע מעבירות שבוצעו בו, לפי סימן ה' לחוק.

בדומה לחוקים שנחקקו בארצות הברית ובמדינות מערביות נוספות, גם בישראל [[חוק ההתיישנות]] מורחב כאשר מדובר בתקיפה של קטין. תחילת תקופת ההתיישנות בגיל 18 על פי סעיף 354 לחוק העונשין וסעיף 10 לחוק ההתיישנות, ומשך תקופת ההתיישנות היא שבע שנים לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות.

התעללות מינית בילדים תפסה את תשומת הלב הציבורית בעשורים האחרונים והפכה לאחד הפשעים הידועים ביותר בציבור. התעללות מינית בילדים נחשבת למזיקה יותר לילדים מאז [[שנות ה-70]] של [[המאה ה-20]], ולכן אינה מקובלת על החברה. ניצול מיני של ילדים בידי מבוגרים קיים לאורך ההיסטוריה, אך לעומת העבר הרחוק, שבו לא היה נהוג לשוחח על הנושא, בעת האחרונה קיימת תשומת לב ציבורית משמעותית לבעיה.

המאמר הראשון העוסק בהתעללות מינית בילדים ראה אור ב[[צרפת]] בצרפת בשנת [[1857]]: "מחקר רפואי-משפטי של תקיפות על רקע מיני" (Etude Médico-Légale sur les Attentats aux Mœurs), על ידי אוֹגִיסְט אַמְבּרוּאַז טַרְדְיֶה, [[פתולוג]] וחלוץ בתחום ה[[זיהוי פלילי|זיהוי הזיהוי הפלילי]].

התעללות מינית בילדים הפכה לסוגיה ציבורית ב[[שנות בשנות ה-70]] ו[[שנות הוה-80|ה-80]] של המאה ה-20. עד לנקודה זו התעללות מינית לא הייתה נושא לשיחה מבחינה חברתית. מחקרים על הטרדת ילדים לא נערכו עד ל[[שנות לשנות ה-20]] של המאה ה-20. האומדן הלאומי הראשון של מספר מקרי התעללות מינית בילדים פורסם ב-[[1948]]. עד שנת [[1968]], 44 מתוך 50 מדינותיה של ארצות הברית חוקקו חוקים שמחייבים [[רופא]]ים רופאים לדווח על חשדות להתעללות מינית בילדים. הפעילות המשפטית הפכה למשמעותית יותר בשנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר נחקק בארצות הברית [[חוק טיפול ומניעה של התעללות מינית בילדים]] בשנת [[1974]], וכשהוקם מרכז לאומי לטיפול בילדים שעברו התעללות מינים והזנחה. מאז חקיקת החוק, גברו באופן משמעותי הדיווחים על ניצול מיני של ילדים. לבסוף, נוסדה קואליציה לאומית בשנת [[1979]] על מנת ללחוץ על ה[[הקונגרס האמריקאי|קונגרס]] לחוקק חוקים נוספים בתחום.

גל שני של [[פמיניזם#הגל השני – פמיניזם אמריקאי|פמיניזם]] הביא איתו מודעות גדולה יותר להתעללות מינית בילדים ול[[אלימות ולאלימות נגד נשים]] בארצות הברית, והפך אותם לסוגיות ציבוריות ופוליטיות כאחד. ג'ודית לואיס הרמן, פרופסור לפסיכיאטריה מ[[אוניברסיטת מאוניברסיטת הרווארד]], כתבה את הספר הראשון העוסק בגילוי עריות בין אב לבתו, זאת לאחר שנחשפה למקרים רבים במהלך ה[[התמחות]] ההתמחות הרפואית שלה. הספר השני שלה, "טראומה והתאוששות", נחשב לעבודה חלוצית וקלאסית,<ref>[http://www.amazon.com/Trauma-Recovery-Judith-Lewis-Herman/dp/0863584306 Amazon.com: Trauma and Recovery: Judith Lewis Herman: Books<!-- Bot generated title -->]</ref><ref name="hopper">{{cite web|url=http://www.jimhopper.com/trauma_and_recovery/ |title=Trauma and Recovery: Praise, Table of Contents, & Excerpts |publisher=Jim Hopper, Ph.D. with the author and publisher's permission|date=2008-03-23}}</ref> והוא שטבע את המונח [[הפרעת דחק פוסט-טראומטית]].<ref>{{cite book|title=Trauma and recovery: The aftermath of violence from domestic abuse to political terror |first=Judith Lewis |last=Herman |year=1997|publisher=Basic Books |page = 119}}</ref>

בשנת [[1986]] נחקק בקונגרס האמריקאי [[חוק זכויות הקורבנות של התעללות מינית בילדים]], אשר העניק לילדים זכות ל[[תביעה לתביעה אזרחית]] במקרים של התעללות מינית. החוקים הרבים שנחקקו ב[[שנות בשנות ה-80]] ו[[שנות ה-90|הוה-90]] של המאה ה-20 הביאו לחשיפת מקרי התעללות רבים ולתלונות רבות. בשנת [[2004]] נחקק [[חוק מייגן]] שהעניק לציבור האמריקאי גישה למאגרי מידע של עברייני מין ברמה כלל-ארצית.

בעקבות ה[[מודעות]] המודעות ההולכת וגוברת להתעללות מינית בילדים ב[[ארצות בארצות הברית]], גדלו מספר התביעות האזרחיות בגין נזקים כספיים הנובעים מתקיפות על רקע זה. המודעות הגוברת עודדה קורבנות רבים לחשוף את עברם המר. מספר מדינות חוקקו חוקים המאריכים את [[חוק התיישנות|חוק ההתיישנות]] על מנת לאפשר לקורבנות התעללות מינית בילדותם להגיש תביעה אזרחית ופלילית גם לאחר שהגיעו ל[[גיל לגיל בגירות]]. כמו כן, התאפשר לתבוע ישויות כגון [[בית ספר|בתי ספר]], [[ארגון נוער|ארגוני נוער]] ו[[כנסייה|כנסיות]]וכנסיות, במצבים בהם היו אמונים על ביטחונם של הילדים ולא הצליחו למנוע התעללות מינית. כך למשל, מאז תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 שילמו [[דיוקסיה|דיוקסיות]] קתוליות רבות ברחבי ארצות הברית כמיליארד [[דולר אמריקאי|דולרים]] לשם יישוב תביעות מעין אלה. יחד עם זאת, ילדים ומבוגרים רבים חוששים להפעיל אמצעים משפטיים מחשש לסבל נוסף שהם עלולים לעבור על ידי הנאשמים בהליך המשפטי, בדומה למתרחש בתביעות משפטיות כנגד אנסי נשים.

ב[[זמביה]]בזמביה, מקרה של התעללות מינית בין מורה לתלמידתו הגיע לבית משפט גבוה במדינה, ביוני [[2008]]. בפסק הדין נקבע [[תקדים]] שבמסגרתו הוענק לתובעת, תלמידה בת 13, סך של 45 מיליון [[קוואצ'ה זמבי]] (כ-50,000 [[שקל חדש|שקלים]]).<ref>[http://womennewsnetwork.net/2008/08/11/rapecasezambia-articl804/]''"When A Girl Student Stands Up and Wins,"'' Women News Network - WNN, August 11, 2008</ref>