שינויים

ב[[גרמניה בגרמניה הנאצית]], נחשבה ה[[הומוסקסואליות]] ל[[פשעהומוסקסואל]]יות לפשע, בין היתר על סמך [[סעיף 175]] לחוק העונשין הגרמני. למרות זאת, היחס כלפי הלסביות נחשב בה[[גרמניה הנאציתלסביו]] ת נחשב בגרמניה הנאצית למקל יותר ביחס לזה שהונהג כלפי [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]] זכרים. שלא כמו הומוסקסואלים זכרים, הלסביות לא נחשבו כאיום חברתי קריטי ולכן השלטון הנאצי לא נהג בהן באותו יחס ובאותו היקף פעולה אשר הונהג כלפי "גורמים בעיתיים" אחרים כגון ה[[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]] ההומוסקסואלים הזכרים, ה[[יהודים]] היהודים או ה[[צוענים]]הצוענים. לרוב לא [[מאסר|נאסרו]] ונשלחו ל[[מחנות למחנות ריכוז]] ולא סבלו התנכלויות מרובות, באופן יחסי, מצד ה[[משטרה]]המשטרה. <br />אף לאחר עליית ה[[נאצים]] הנאצים לשלטון בשנת [[1933]], חלק מן הלסביות ב[[גרמניה בגרמניה הנאצית]] יכלו להמשיך במסגרת חיים תקינה, אך חלקן סבלו מתנאי מחייה קשים, [[שכר]] ירוד ופחד מפני [[מעצר]].

על אף שהחל משנת [[1908]] נאסר על [[אשה|נשים]] בגרמניה לקחת חלק בארגון [[פוליטיקה|פוליטי]] ולמרות שנחשבו נחותות ביחס לשאר נשות [[גרמניה]], לקחו הלסביות חלק פעיל בתנועה ההומוסקסואלית,

אף לאחר שניתנה לנשים הרשות להשתתף בארגונים פוליטיים, רבות מהנשים הביעו אכזבה מן המצב הפוליטי וכתוצאה מכך, העדיפו לסביות רבות לעסוק במפגשים חברתיים במועדונים וב[[פאב|פאבים]]ובפאבים, דבר הנחשב כמקובל בגרמניה שלאחר [[מלחמת העולם הראשונה]].

ימי [[רפובליקת ויימאר]], אשר התאפיינו בחופש יחסי בתחומי ה[[חברה]] וה[[פוליטיקה]]החברה והפוליטיקה, נוצלו על ידי הומוסקסואלים ולסביות רבים כפתח לשינוי כיוון.[[ברלין]], וכמוה מספר ערים אחרות בגרמניה, הפכו ל"מרכז עלייה לרגל" של חיים הומוסקסואלים בגרמניה. בברלין, עודדו מועדונים כגון "Dorian Gray" או "The Magic Flute Dance Palace" יצירת חיי חברה של לסביות, בעיקר מאזורים [[עיר|עירוניים]], ופחות באזורים [[כפר|כפריים]]. החופש היחסי עודד פרסום מגוון רחב של יצירות [[ספרות]] הנוגעות לנושא. ניתן למנות דוגמאות כגון "Frauenliebe" (אהבת נשים) ו-"Die Freundin" (החברה).

בדו-שיח הפוליטי והחברתי בגרמניה נמתחה ביקורת קשה על הפתיחות הרבה כלפי ההומוסקסואליות בגרמניה. [[שנאה]] רבה שכוונה בתחילה כלפי [[רפובליקת ויימאר]], הופנתה כעת כלפי ההומוסקסואלים.

בספרות נכללו לא-אחת ההומוסקסואלים בכפיפה אחת עם [[פמיניזם|פמיניסטיות]], [[רפובליקנים]] ו[[יהודים]] ויהודים כקבוצות המאיימות למוטט את [[גרמניה]]. במיוחד יצאו מספר סופרים נגד [[זכויות האישה]], בטענה שזהו ניסיון לשדל את נשות גרמניה להומוסקסואליות.

עם עליית ה[[המפלגה הנאצית|נאצים]] הנאצים לשלטון בשנת [[1933]], החלו אלה בהשלטת משטר [[דיכוי]]. לפי עקרונות [[נאציזם|האידאולוגיה הנאצית]], יעדו הנאצים לנשים "תפקיד טבעי" בשמירת [[הגזע הארי]] על ידי לידת תינוקות אריים וכמי שאמורות לספק לגברים הגרמניים את יצר ה[[מיניות|מיןיצר המין]]. <!-- או לקשר "[[יחסי מין|מין]]" -->

עיקר דאגתו של המשטר הנאצי מהלסביות הייתה מתוך חשש שמא יווצר קושי להבדיל בין זוג חברות שבסיס הקשר ביניהן חברותי לבין זוג לסביות, אם כי לא ננקטו פעולות חריפות כנגד הלסביות מתוך הנחה שהן עדיין יכולות למלא את תפקידה הקלאסי של ה[[אישה]] האישה הגרמניה לפי [[נאציזם|האידאולוגיה הנאצית]]: להיות אם לכמה שיותר תינוקות "ארים".

למרות התנכלותם ללסביות, הנאצים גילו כלפיהן יחס מקל בהשוואה ליחס שבו נקטו כלפי ה[[הומוסקסואליות|ההומוסקסואלייםהומוסקסואל]]יים.לאחר מינויו של היטלר כ[[קאנצלר גרמניה|קאנצלר]]כקאנצלר, סגרה המשטרה את המועדונים וה[[פאב|פאבים]] והפאבים שנחשבו להומוסקסואליים, דבר אשר יצר אצל הלסביות כורח להיפגש בסודיות. הנאצים יצרו אווירה של [[פחד]] סביב נושא הלסביות ועודדו כוחות משטרה לגנות את הלסביות. לסביות רבות נתקו את קשריהן החברתיים והיגרו לערים זרות. אחרות אף ביצעו "נישואי הגנה" בכך שהתחתנו עם זוג [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]].

אף שה[[משטרה]] שהמשטרה נהגה לעצור לסביות תחת כותרת ה"אי-חברותיות" - אליה נכנסו אנשים אשר לא התאימו לנורמות של הנאצים ולכן נעצרו ונשלחו ל[[מחנה למחנות ריכוז|מחנות ריכוז]] - מעטות נעצרו אך ורק בגלל מיניותן. הלסביות, בניגוד להומוסקסואלים, לא אולצו לענוד משולש ורוד כאות זיהוי ו"קלון", אך נשאו לעתים את "[[המשולש השחור]]" שהיה סמלם של כל ה"אי-חברותיים".

הלסביות [[השפלה נפשית|הושפלו]] לא אחת על רקע יחסם המבזה של הנאצים כלפי כלל הנשים. מאחר שהנאצים האמינו כי על הנשים לשרת כרעיות וכאמהות, הם אילצו את הנשים לעזוב את הקריירות שלהן ולקחת חלק ב[[כלכלת מלחמה|כלכלת בכלכלת המלחמה]] שהונהגה בגרמניה במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], לרוב בתנאי [[שכר]] ירוד.

הסרט "אֶמֶה ויגואר" (1999) בבימויו של מקס פֶרְבֶּרבּוֹק (Max Färberböck) שעלילתו מתרחשת ב[[ברלין]] בברלין לקראת סוף [[מלחמת העולם השנייה|מלחה"ע השנייה]], עוסק בפרשיית אהבתן של פֶלִיטסֶה, יהודייה החברה בארגון מחתרתי, ושל לילי, אם לארבעה שבעלה משרת בחזית.

הסרט "4 דקות" (2006) בבימויו של כריס קראוס (Chris Kraus) עוסק בקשר שנוצר בין ג'ני, פסנתרנית מחוננת המרצה עונש מאסר באשמת רצח, לבין טְרָאוּדֶה הקשישה, המלמדת פסנתר בבית הכלא, כאשר בתקופת [[מלחמת העולם השנייה|מלחה"ע השנייה]] הוצאה אהובתה של טראודה להורג בידי הנאצים בשל היותה קומוניסטית. {{סוף פרטי עלילה}}

 ==מיזמים=={{להט"במיזם|he}}