2,803
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←תכונות התפקיד
היוונים זיהו והביעו הערכה לפרק הזמן בחייו של בחור עת הוא בשל ל[[אהבה]]; המילה היוונית נהגה לתאר בחור כזה כ- hôraios, כלומר, "בלבלוב". ארומנוסים היו בדרך כלל זכרים בגילאים שתים עשרה עד שבע עשרה. למרות שהארומנוס זכה להערכה בשל יופיו, הוא זכה להערכה אף רבה יותר בשל תכונות של צניעות, חריצות ואומץ. ב"סימפוזיון" של אפלטון, הדמות אריסטופאנס אומרת כי הארומנוסים אשר "אוהבים גברים ונהנים עם גברים וחסותם של הגברים נפרשת עליהם" אינם חסרי בושה, כי אם "מיטב הבנים והבחורים, משום שהם הגבריים ביותר בטבע" (191ה-192א). (למרות שזו עשויה להיות דיעה המוחזקת על ידי אתונאים אריסטורקטיים מסוגם של אפלטון ואריסטופאנס, טבע הדיאלוגים האפלטוניים גורם לתהייה באם דיעה זו הייתה אכן שייכת לאפלטון או לאריסטופאנס עצמם.)
הארומנוס הצטייר באופן טיפוסי כמי שעובר אימונים פדגוגיים ובעוד הוא היה בצורה אופיינית מושא לחיבה ותשוקה, אין הוא היה בהכרח מעורב ב[[יחסי מין|פעילות מינית]]. כאשר מרכיב זה היה קיים ביחסים, ביטוי מיני מתואר ב[[איקונוגרפיה]] באיקונוגרפיה כדבר, שהתבסס בעיקר על ליטופים וחיכוך [[איבן איבר מין|איבר המין]] [[מין אנאלי|ללא חדירה]]. נראה כי [[מין אוראלי]] היה נפוץ פחות, אולם שכיח דיו על מנת להפוך נושא לקומדיה, ולביקורת, אשר הושתתה על הדיעה כי הייתה זו פעילות מבישה, אשר סיכנה את הנערים בהפיכתם לנשיים אילו התרגלו לאהוב זאת.
בהגיעו לגיל בגרות (בשנתו השמונה עשרה), היה הארומנוס גוזז את שערו והופך כשיר לקבל על עצמו את תפקיד האראסטס, לחזר ולזכות בארומנוס משלו.
