שינויים

{{מחלות |שם = איידס|פירוט = [[מערכת החיסון]]|ICD10 = B24|ICD9 = 042 }}'''איידס''' ('''AIDS'''; [[ראשי תיבות]] ב[[אנגלית]]באנגלית:''' Acquired Immune Deficiency Syndrome''', '''תסמונת הכשל החיסוני הנרכש''') היא [[מחלה]] קשה של [[מערכת החיסון]]. המחלה הקטלנית וחשוכת המרפא הופיעה לראשונה במדינות המערב בסוף [[שנות ה-70]] של [[המאה ה-20]]. מאז הפכה מחלת האיידס ל[[מגפה]] למגפה עולמית - ומתוקף כך לאחת המחלות המדוברות והנחקרות ביותר כיום. המחלה נחשבת כיום ל[[מחלה למחלה כרונית]], להבדיל מסופנית <ref>[http://aidsisrael.org.il/zope/home/news_courtruling/ בית המשפט העליון: איידס לא שווה מוות, באתר הוועד למלחמה באיידס]</ref> .

[[ארגון הבריאות העולמי]] מעריך שלמעלה מ-25 מיליון [[אדם|בני אדם]] מתו עד סוף [[2006]] מהמחלה. המצב חמור מאוד ב[[אפריקה באפריקה שמדרום לסהרה]], ובמיוחד ב[[דרום בדרום אפריקה]] ובסביבותיה, שם יותר מ-20% מהתושבים הבוגרים נדבקו במחלה.[[תמונה:Red ribbon.png|שמאל|ממוזער|150px|ה[[סרט מודעות|סרט]] הסרט האדום הפך לסמל המאבק העולמי במחלת האיידס]]

[[תמונה:HIV-budding-Color.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נגיף [[HIV ]] (בורוד) משתחרר מ[[לימפוציט]]מלימפוציט. צולם בעזרת [[מיקרוסקופ אלקטרוני|מיקרוסקופ אלקטרוני סורק]]]]

* '''[[תסמונת]]''', כיוון שאיידס משפיעה על מערכות רבות ב[[גוף]]בגוף, אין לה [[תסמין]] בודד וחד-משמעי.* '''[[כשל חיסוני]]''', קבוצה של מחלות שבהן קיים אי-תפקוד חמור של מערכת החיסון.* '''נרכש''', כיוון שהמחלה אינה [[פגם גנטי|תורשתית]] אלא נגרמת על ידי נגיף.

[[נגיף]] האיידס הוא מסוג [[רטרו וירוס]] (כלומר, ה[[חומר תורשתי|חומר החומר התורשתי]] שבו הוא [[RNA]] חד-גדילי חיובי שמתועתק ל-[[DNA]] באמצעות [[שעתוק (ביולוגיה)|שעתוק]] לאחור), וקרוי '''[[HIV]]''' (ראשי תיבות באנגלית של Human Immunodeficiency Virus, "וירוס הכשל החיסוני האנושי"). הנגיף זוהה לראשונה בשנת [[1981]]. HIV תוקף את [[תא דם לבן|תאי הדם הלבנים]], אשר תפקידם הוא לאתר [[חיידקים]], [[נגיף|נגיפים]] ו[[תא|תאים]] [[סרטן (מחלה)|ותאים סרטניים]] בגוף ו"לקרוא" לתאי דם לבנים אחרים להילחם בהם. מערכת החיסון של אדם החולה באיידס דומה אפוא ל[[צבא]] לצבא גדול וחזק שאינו מקבל פקודה לתקוף ועל כן אינו תוקף. יכולת ההגנה העצמית של הגוף נמחקת למעשה על ידי הנגיף, והחולה [[מוות|מת]] לבסוף ממחלות שבאופן נורמלי הגוף היה מסוגל להתמודד עמן ללא קושי, כגון [[שפעת]] ו[[דלקת ודלקת ריאות]]. גם סוגי [[סרטן (מחלה)|סרטן]] מסוימים (בעיקר סרקומה, סרטן [[רקמת תאים|רקמות החיבור]]) נפוצים בקרב חולי איידס, כיוון שתאי הדם הלבנים באדם בריא מסוגלים להשמיד אף תאים סרטניים.

המחלה עודנה חשוכת מרפא, על אף מאמצים גדולים למצוא לה [[תרופה]] או [[חיסון]]. מאז אמצע שנות ה-90, עם המצאתן של התרופות שנודעו לימים בשם "קוקטייל", מוארכים חיי החולים באופן משמעותי ביותר. לפי מחקרים שונים תוחלת החיים של נשאים המטופלים על פי סטנדרטים מערביים גבוהה, והם יכולים להגיע לגיל מבוגר גם אם נדבקו בצעירותם, אף שתוחלת החיים שלהם עדיין נמוכה באופן משמעותי מזו של מי שאינם נשאים [http://www.medpagetoday.com/HIVAIDS/HIVAIDS/9930]. לעומת זאת, כאשר הטיפול הרפואי אינו בהישג יד (לרוב ב[[מדינה|מדינות]] [[במדינות העולם השלישי]]), מתים מרבית החולים בשנים הראשונות שלאחר האבחון.

למגלי ה-HIV, החוקרים [[פרנסואז ברה-סינוסי]] ו[[לוק ולוק מונטנייה]] מצרפת הוענק בשנת [[2008]] [[פרס נובל לרפואה]] על גילוי הנגיף.

== שלבי המחלה ו[[פתולוגיה|פתופיזיולוגיה]] ופתופיזיולוגיה ==[[תמונה:Human_Immunodeficency_Virus_Human Immunodeficency Virus -_stylized_renderingstylized rendering.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נגיף ה-HIV]]

בכ-50% עד 80% מהחולים מופיעים [[תסמין|תסמיני]] [[שפעת]] במהלך החודשיים הראשונים שלאחר ההדבקה, דבר המעיד על נסיונה הראשוני של מערכת החיסון להילחם בנגיף (ראו: [[דלקת]]). התסמינים כוללים [[חום (תסמין)|חום]], [[בחילה]] ופריחה קלה על ה[[עור]]העור. בנוסף עלולה להתפתח [[דלקת קרום המוח]] קלה. מספרם של [[לימפוציט T|תאי ה-T המסייעים]] בדם משתנה במהירות: באדם בריא נספרים כ-1,200 תאי T ל[[ליטר|מיקרוליטר]] למיקרוליטר דם. במהלך החודשיים הראשונים צונחת ספירת תאי ה-T לכ-400 תאים למק"ל בלבד, ובסוף התקופה, לאחר שתסמיני השפעת חולפים, מתייצבת הספירה על כ-700 תאים למק"ל.

[[תא דנדריטי|תאים דנדריטיים]] הם אלו הנפלשים לראשונה על ידי הנגיף; לאחר מכן נודדים התאים הדנדריטיים ובתוכם הנגיף אל [[מערכת הלימפה|קשרי הלימפה]], שם נוצר המפגש הראשוני בין הנגיף ובין תאי T. הנגיף נשאר לעתים קרובות רדום בתאים דנדריטיים, ב[[מקרופאג'|מקרופאגבמקרופאג'ים]] ובתאי T בלתי-מופעלים. תאים אלו יכולים להישאר מודבקים במשך שנים ארוכות, גם לאחר ש[[תרופה|תרופות]] שתרופות הצליחו למגר את הנגיפים בשאר התאים (ראו להלן: '''[[איידס#טיפול|טיפול]]''').

משכו של שלב הדגירה קשה לחיזוי, והוא נע בין שנתיים ל-15 שנים. במהלך שלב זה, שבו קרוי החולה '''נשא''', מתרבה הנגיף במהירות, אך ספירת תאי ה-T אינה יורדת אל מתחת ל-500 תאים למק"ל, כך שמערכת החיסון מסוגלת עדיין להילחם בהצלחה בזיהומים משניים התוקפים את הגוף. משך הדגירה שונה מאדם לאדם; הדבר תלוי בזני הנגיף הנמצאים בגוף, בכושרה הכללי של מערכת החיסון של החולה, בפרופיל ה[[גן (ביולוגיה)|גנטי]] הגנטי שלו ובמידת חשיפתו לזיהומים.

שלב זה ("ההתפרצות") מתחיל כשספירת תאי ה-T צונחת אל מתחת ל-500 תאים למק"ל. משלב זה מתחילה מלחמה קשה ואבודה מראש עם המחלה. בתחילת שלב זה תוקף הנגיף את ה[[מקרופאג'|מקרופאגהמקרופאג'ים]], המרכיב העיקרי של '''מערכת החיסון המולדת''' (כלומר, המרכיב במערכת החיסון אשר תוקף [[פתוגניות|פתוגנים]] ללא כל אבחנה). כבר אז מורגשת ירידה ביכולת החיסונית של הגוף, שכן המקרופאג'ים מהווים מחסום ראשוני חשוב בפני פתוגנים.

לאחר מכן חודר הנגיף לתאי דם לבנים המציגים על גבי ה[[קרום התא|ממברנה]] הממברנה שלהם [[קולטן]] הקרוי '''CD4'''. תאים העונים לקריטריון זה הם [[מונוציט|מונוציטים]], [[תא דנדריטי|תאים דנדריטיים]] ובעיקר: [[לימפוציט T|לימפוציטים מסייעים מסוג T]] (באנגלית: Helper T cells). הנגיף נצמד לקולטן שעל גבי הממברנה ולאחר מכן חודר אל תוך התא. הנגיף, המכיל כאמור RNA, משתמש ב[[אנזים]] באנזים המצוי בקפסיד (הקופסית החלבונית העוטפת את החומר התורשתי) של הנגיף: [[רוורס טרנסקריפטאז]]. האנזים מבצע "[[שעתוק (ביולוגיה)|שעתוק]] לאחור" - ויוצר סליל כפול של DNA מהסליל הבודד של RNA. ה-DNA שנוצר משתלב ב[[כרומוזום|כרומוזומים]] בכרומוזומים של הלימפוציט ומאוחר יותר משועתק ל-RNA, אשר בתורו [[תרגום (ביולוגיה)|מתורגם]] ל[[חלבון|חלבונים]]לחלבונים, כפי שמתרחש עם כל אחד מהגנים הרגילים שמרכיבים את החומר התורשתי של הלימפוציט.

תרגום ה[[גנום]] הגנום הנגיפי (הכולל בסך-הכל 9 גנים) גורם ליצירת עותקים רבים של הנגיף בתוך הלימפוציט. ה-RNA הנגיפי מכיל, למעשה, "הוראות הרכבה" ליצירת נגיפים חדשים. הנגיף מנצל את מנגנון השכפול של הלימפוציט (שכן לנגיפים אין מנגנון שכפול עצמאי), משתכפל בצורה מסיבית וגורם למותו של הלימפוציט. לאחר מכן גורמים הנגיפים החדשים להרס ממברנת הלימפוציט; עתה יכולים הנגיפים לצאת מן התא ולהדביק לימפוציטים חדשים. במונוציטים ובתאים דנדריטיים משתכפל הנגיף גם כן, אך בדרך-כלל אינו מביא למות התא. תאים אלו מהווים, אם כן, מעין מאגר של נגיפים.

בחודשים הראשונים להידבקות מנסה מערכת החיסון להתמודד עם הנגיף, ומייצרת [[לימפוציט B|תאי B]], אשר בתורם מייצרים [[נוגדן|נוגדנים]] הנצמדים לנגיף ומביאים להשמדתו. בהמשך מערכת החיסון אינה מסוגלת יותר לעמוד בעומס, המוערך ב-10⁹ לימפוציטים מודבקים בכל יום וב-10¹⁰ נגיפים חדשים המיוצרים בכל יום. כמעט כל הלימפוציטים הנגועים שוכנים ב[[קשר לימפה|קשרי בקשרי הלימפה]].

* עידוד [[אפופטוזה]] של התאים על ידי נגיפים שפלשו אליהם.

[[תמונה:Candida albicans.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפטרייה [[קנדידה אלביקנס]], אחד הפתוגנים הראשונים התוקפים חולי איידס]]

שיאה של מחלת האיידס הוא דיכויה של מערכת החיסון וכתוצאה מכך הידבקות ב[[פתוגניות|פתוגנים בפתוגנים אופורטוניסטיים]] - [[מיקרואורגניזם|מיקרואורגניזמים]] אשר נמצאים בסביבת האדם או בגופו כמעט תמיד, אך המעוררים מחלות רק במצב של [[כשל חיסוני]]. לא כל פתוגן מסוגל להדביק חולי איידס; רכיבים רבים של מערכת החיסון אינם נפגעים כתוצאה מהמחלה, וחולי איידס נדבקים רק בפתוגנים המחוסלים בדרך כלל על ידי התגובה החיסונית התאית (כלומר, התגובה החיסונית המופעלת על ידי תאים, כגון תאי T מסייעים ומקרופאג'ים, זאת בניגוד לתגובה החיסונית ההומוראלית, המופעלת על ידי חלקיקים הזורמים בדם ובלימפה - בעיקר [[נוגדן|נוגדנים]]).

הידבקות בפתוגנים מתחילה בשלב התסמיני (ראו לעיל). בתחילה מופיעים זיהומים הנגרמים על ידי ה[[פטריות|פטרייה]] הפטרייה ''[[Candida albicans]]''. הפטרייה גורמת ל'''[[פטרת הפה|פּטֶרֶת הפה]]''' (כיסוי מסיבי של חלל הפה במושבות של הפטרייה), ל'''[[דלקת ריאות]]''' קלה ול'''[[דלקת הוושט]]'''. בנוסף מתרחשת הדבקה ב[[חיידקים|חיידק]] בחיידק ''[[Mycobacterium tuberculosis]]'', הגורם ל'''[[שחפת]]''', ובחיידק אחר מאותו הסוג, ''[[Mycobacterium avium|M. avium]]'', העלול לגרום ל'''[[מחלת קרוהן]]'''.

בהמשך מופיעים הנגיפים ''Varicella zoster'' ו-''Herpes simplex'', הגורמים ל[[מחלת מין|מחלת למחלת המין]] '''[[שלבקת]]''' (הרפס). שני נגיפים נוספים ממשפחת ההרפס הם ''Cytomegalovirus'' (בקיצור: CMV; סוג בעל כמה [[מין (טקסונומיה)|מינים]]) ונגיף אפשטיין בר (Epstein-Barr; בקיצור: EBV), שניהם גורמים ל'''[[מחלת הנשיקה]]'''. הנגיף האחרון מעודד גם '''[[לימפומה|לימפומה על-שם ברקיט]]''', סוג של [[סרטן (מחלה)|סרטן]] ה[[לימפה]]הלימפה. '''[[סרקומת קפוסי]]''' היא סרטן של [[כלי דם|כלי הדם]] ו[[רקמת תאים|רקמות ורקמות החיבור]], אשר עד להופעת האיידס היה נדיר ביותר. סרטן זה, הנגרם לעתים על ידי נגיף ההרפס, מופיע בחולי איידס בשכיחות הגבוהה פי עשרות מונים מזו של האוכלוסייה הבריאה. הסרטן גורם לשלפוחיות כהות ב[[עור]] בעור ולעתים לדימומים פנימיים בגוף - זהו גורם המוות העיקרי מהמחלה.

נגיף ממשפחת הפוליומה, המכונה נגיף JC, גורם ל-'''PML''' (קיצור של Progressive Multifocal leukoencephalopathy) מחלה קשה הגורמת לניוון ה[[מוח]]המוח, ל[[שיטיון]] לשיטיון (דמנציה, בדומה למתרחש ב[[מחלת במחלת אלצהיימר]] או [[מחלת קרויצפלד יקוב|קרויצפלד יקוב]]), ל[[שיתוק]]לשיתוק, ל[[עיוורון]] לעיוורון ולמוות מהיר (תוך כארבעה חודשים). הנגיף שכיח מאוד ונמצא בגופם של כ-70% מכל בני האדם, אך גורם ל-PML רק בחולים בעלי כשל חיסוני; בין 2% ל-7% מחולי האיידס מתים מ-PML. זיהומים נוספים של [[מערכת העצבים המרכזית]] נגרמים על ידי הפטרייה ''Cryptococcus neoformans'' וה[[פרוטיסט]] והפרוטיסט ''Toxoplasma gondii''.

בעבר הייתה '''[[דלקת ריאות]]''' גורם המוות העיקרי מאיידס. נגיפים וחיידקים רבים עלולים לגרום למחלה, ביניהם הפטרייה ''[[Pneumocystis jiroveci]]'' וחיידקי המיקובקטריה שהוזכרו לעיל. טיפול מונע ב[[אנטיביוטיקה]] באנטיביוטיקה ופיתוח תרופות אנטי-פטרייתיות חדישות הביאו לירידה בשיעור המוות מדלקת ריאות בחולי איידס. פתוגנים רבים גורמים ל[[שלשול]] לשלשול חמור בחולי איידס: החיידק ''Salmonella'', הגורם ל'''[[טיפוס הבטן]]''' והפרוטיסטים ''Cryptosporidium'' ו-''Isospora'', למשל. השלשול החמור, המביא גם לאיבוד משקל, הוא אחד הגורמים העיקריים למוות בחולי איידס במדינות העולם השלישי.

הנגיף נקשר באופן [[כימיה|כימי]] לכמה [[רצפטור|קולטנים]] הנמצאים על גבי ממברנת הלימפוציט. אצל אנשים מסוימים חלה [[מוטציה]] בגן המקודד לייצור אחד הקולטנים (אשר תפקידו לקלוט [[כימוקין|כימוקינים]]), '''CCR5''', ולפיכך הקולטן אינו מיוצר בגופם. העדר הקולטן אינו גורם לתופעות שליליות, והיכולת החיסונית של האדם אינה נפגמת. לעומת זאת, דווקא העדר הקולטן באנשים אלו מקנה להם עמידות בפני איידס; נגיף ה-HIV אינו מסוגל להיצמד אצל אנשים אלה לממברנת הלימפוציטים, ולפיכך הם אינם יכולים לחלות במחלה.

במוטציה המוזכרת לעיל קיים חֶסֶר של 32 [[נוקלאוטיד|נוקלאוטידים]] בגן המקודד ל-CCR5. המוטציה מועברת ב[[תורשה]] בתורשה באופן [[גן (ביולוגיה)|אוטוזומי רצסיבי]] (ראו גם: '''[[פגם גנטי]]'''). הומוזיגוטים (אנשים בעלי שני [[אלל|אללים]] פגומים) אינם מייצרים את הקולטן כלל, ועמידים לפיכך בפני המחלה; הטרוזיגוטים (אנשים בעלי אלל אחד תקין ואלל אחד פגום) מייצרים את הקולטן בכמות מועטה. הם עשויים להידבק באיידס, אלא שמהלך המחלה אצלם איטי בצורה ניכרת מהרגיל.

כמות הקולטן CCR5 על גבי ממברנות הלימפוציטים אינה קבועה. המנגנון ה[[גנטיקה|גנטי]] הגנטי של הלימפוציטים מצויד במנגנוני בקרה אשר מעודדים או מעכבים את ייצור הקולטן על פי הצורך. כש[[פתוגניות|פתוגנים]] כשפתוגנים פולשים לגוף, מיוצרת כמות רבה יותר של קולטנים; לימפוציטים בעלי מספר רב של קולטנים חשופים יותר לתקיפה על ידי HIV, שכן עתה מסוגל הנגיף להיצמד טוב יותר אל הלימפוציט. הסיכוי להדבקה ב-HIV וקצב התפתחות המחלה תלויים, לפיכך, בפעילותה של מערכת החיסון באותה נקודת זמן ובמצב הבריאותי הכללי של האדם.

האלל הפגום נפוץ בעיקר בקרב אנשים לבנים, וכמעט ואינו קיים ב[[גזע (אדם)|גזעים]] בגזעים אחרים. כ-10% מהלבנים בארצות הברית הינם נשאים של המוטציה (הטרוזיגוטים), וכ-1% הינם הומוזיגוטים (בסך-הכל כמיליון איש בארצות הברית).

גילוי המוטציה המקנה עמידות בפני איידס הביא לפיתוח תרופות בעלות רעיון דומה: הללו דומות ל[[כימוקין]] לכימוקין הנקשר באופן שגרתי לקולטן CCR5; הן נקשרות אליו באופן קבוע וחוסמות אותו בפני הנגיף. לתרופות אלו הצלחה מסוימת, ובצידה חשש גדול: CCR5 אינו הקולטן היחיד אליו מסוגל הנגיף להיצמד; זן נדיר יחסית (שכיחות של 5% מכלל הזנים) של HIV נצמד לקולטן אחר, '''CXCR4'''. מיעוט של החולים שטופלו בתרופה חוסמת CCR5 חלו בכל זאת באיידס, לאחר שנדבקו בזן הנצמד לקולטן האחר. זן זה אלים יותר, וגורם להופעת תסמיני המחלה (ולמוות) בקצב מהיר. החשש הוא שדיכוי הזן השכיח של HIV יביא לשגשוג הזן האלים במרוצת הדורות. תופעה דומה גורמת לסלקציה של זני חיידקים עמידים לאחר חשיפה לסוגי אנטיביוטיקה שונים, וכן התרחשה במחלת ה[[מלריה]] ב[[שנות המלריה בשנות ה-70]]; תרופות שהביאו להכחדת הזן השכיח והמתון של ה[[פרוטיסט]] [[הפרוטיסט פלסמודיום]], גורם המחלה, הביאו לחיזוקו של זן אלים יותר, הנפוץ כיום בעולם השלישי.

המחלה מועברת באמצעות כניסת הנגיף לגוף האדם באחת מהדרכים הבאות, שהמשותף לכולן הוא מגע ישיר בין [[נוזל|נוזלי]] הגוף. נגיף ה-HIV אינו עמיד במיוחד: מחוץ לגוף מסוגל הנגיף לשרוד במשך כ-20 דקות בלבד, והוא רגיש ל[[חום (פיזיקה)|חום]] ול[[כימיקלים]] לחום ולכימיקלים שונים. [[עיקור (מיקרוביולוגיה)|עיקור]] פשוט באמצעות חימום או באמצעות חיטוי מביא להשמדה כמעט ודאית של הנגיף.

המחלה אינה מועברת דרך [[אוויר]], [[מזון]], [[שתייה]], או מגע פיזי רגיל. המחלה אינה עוברת במהלך [[נשיקה|נשיקות]], מאחר שריכוז הנגיף ב[[רוק (ביולוגיה)|רוק]] ברוק נמוך ביותר, ויידרשו כמה ליטרים של רוק על-מנת לגרום להדבקה. עד היום לא נרשם מקרה של איידס שהועבר באמצעות נשיקה. המחלה אינה מועברת בעקיצת [[יתוש]] מכמה סיבות: כמות הנגיפים שיכולה להישאב בעקיצה נמוכה, הנגיפים מתים במערכת העיכול של היתוש והיתושים לא מחדירים דם לאדם הנעקץ אלא רוק בלבד.<ref>[http://www.rci.rutgers.edu/~insects/aids.htm למה יתושים לא מעבירים איידס]</ref>

קיום [[יחסי מין]] עם נשא של הנגיף, [[יחסי מין#מין ואגינלי|ואגינליים]], [[יחסי מין#מין אנאלי|אנאליים]] ובמידה פחותה [[יחסי מין#מין אוראלי|אוראליים]], הוא הדרך הנפוצה להידבקות במחלה. הנגיף נמצא בכל הפרשות הגוף. ב[[מערכת הרבייה|איברי באיברי המין]] (בשני ה[[זוויג|מינים]]המינים) ישנן נקבוביות סופגות מיקרוסקופיות, ולכן בקיום יחסי מין ואגינליים ללא [[קונדום]], המונע מגע ישיר, יש סיכון להדבקה. גלולה למניעת הריון לא מספקת הגנה, וקוטלי זרע אף מגבירים את סיכויי ההדבקה בשל גירוי של הרירית. הסיכוי להדבקה במין אוראלי נמוך משמעותית, אך אפשרי. הסיכוי להדבקה במהלך מין אנאלי לא מוגן, גדול באופן יחסי, זאת בגלל קרעים מקרוסקופיים ב[[פי בפי הטבעת]] וב[[רקטום]] וברקטום הנגרמים במהלך החדירה, ומעלים את הסיכוי למגע בין נוזלי הגוף החודר, לנחדר.

היות שבממוצע [[גברים המקיימים יחסי מין עם גברים]], עושים זאת, בתדירות גבוהה יותר,{{מקור}} ועם מספר רב יותר של פרטנרים,{{מקור}} מאשר גברים המקיימים יחסי מין עם נשים בלבד, והיות שבמהלך שנות ה-70 של המאה העשרים לא הייתה מודעות לצורך בשימוש באמצעי הגנה בקרב ציבור זה,{{מקור}} הייתה מחלת האיידס, מיד לאחר הופעתה במערב, נפוצה יותר בקרב קבוצה זו.{{מקור}} כיום, במדינות המערב יחסי מין לא מוגנים בין גברים מהווים אחוז ניכר ממקרי ההדבקה ב-HIV-1, בניגוד למתרחש ב[[מדינות במדינות מתפתחות]] שם רוב מקרי ההדבקה מתרחשים במהלך יחסי מין [[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואלים]].

דרך נפוצה נוספת להידבקות במחלה היא שימוש ב[[סמים]] בסמים בהזרקה. נוהג נפוץ במהלך ההזרקה הוא שאיבה של כמות קטנה של [[דם]] לתוך המזרק לפני ההזרקה, פעולה שמטרתה לקצר את תהליך ערבוב הסם בדם. כך נשארות שאריות מהנגיף בחוד המזרק, ובסביבה סגורה ולחה זו יכול הנגיף "לחיות" זמן רב יחסית לעמידותו ב[[אוויר]] באוויר הפתוח (שהיא, כאמור, קטנה). האדם הבא שישתמש באותו מזרק, יזריק לגופו יחד עם הסם גם את הנגיף. מדינות שונות החלו בסוף [[המאה ה-20]] לחלק מזרקים בחינם וללא חשש להפללת המשתמשים בסמים, לאחר שהגיעו למסקנה שהתועלת מתרומתו של צעד זה למניעת ההדבקה בנגיף עולה על הנזק שבעידוד השימוש בסמים.

[[עירוי דם]] שמקורו ב[[תרומת בתרומת דם]] נגועה, שיינתן לאדם בריא יהפוך אותו בוודאות לחולה. רוב המדינות (ובהן [[ישראל]]) בודקות כיום כל תרומת דם מחשש להדבקה, וכיום סיכון זה נוטרל כמעט לחלוטין. נכון לשנת [[1998]], הוערך כי בישראל ניתן עירוי דם נגוע בנגיף [[HIV]] אחת לכארבע שנים.<ref>Edward H. Kaplan, [http://www.som.yale.edu/faculty/ehk1/Lancet_Ethiopian_blood.pdf '''Israel’s ban on use of Ethiopians’ blood: how many infectious donations were prevented?'''], Lancet. 1998 Apr 11;351(9109):1127-8. PMID 9660600</ref> ב[[שנות בשנות ה-80]] (ובעיקר בשנים [[1982]] ו-[[1983]]), כשהמודעות למחלה וטכניקות זיהוי הנגיף היו בראשיתן, נדבקו חולים רבים מעירויי דם נגועים. חולי [[המופיליה]] סבלו מכך במיוחד, שכן הם נדרשים לעירויי דם תכופים. כיום מבוצע טיפול בחימום ל[[קרישת דם|גורם לגורם קרישה VIII]], החומר החסר בדמם של רוב חולי ההמופיליה והניתן להם כחלק מהטיפול. החימום משמיד נגיפי HIV אפשריים אך אינו פוגע בגורם הקרישה. בנוסף ניתן כיום לייצר את גורם הקרישה באמצעים [[ביוטכנולוגיה|ביוטכנולוגיים]] בעזרת חיידקים. שיטה זו מחליפה בהדרגה את הצורך בעירויי דם לחולי המופיליה.

בינואר [[1996]] סערו כותרות ה[[עיתון|עיתונים]] העיתונים בישראל, כשנחשף כי בנק הדם של [[מגן דוד אדום]] נהג להשמיד כמעט את כל מנות הדם שנאספו מ[[ביתא ישראל|עולים מעולים מאתיופיה]] ומצאצאיהם, ללא ידיעת [[משרד הבריאות]] או התורמים.<ref name=Navon>[[יצחק נבון]], '''הועדה לבירור פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה: דין וחשבון''', [[משרד ראש הממשלה]], תשנ"ו-1996. 62 ע'. [6915](325.14)</ref> לאחר חשיפת המדיניות נטען כי היא נועדה להאט את התפשטות [[נגיף]] HIV בישראל, אף כי הונהגה גם בשנים [[1984]]-[[1990]] בהן כל העולים מ[[אתיופיה]] מאתיופיה שנבדקו נמצאו נקיים מהנגיף.<ref name=Mendler>[http://www.snunit.k12.il/heb_journals/chimia/55004.html דפנה מנדלר, '''האיידס בישראל''', ידיעות כימיה, טכנולוגיה וחברה מס' 55, תשרי תשנ"ד, 1993]</ref><ref>Kaplan EH, Kedem E, Pollack S., [http://www.jaids.com/pt/re/jaids/abstract.00042560-199804150-00012.htm '''HIV incidence in Ethiopian immigrants to Israel'''], J Acquir Immune Defic Syndr Hum Retrovirol. 1998 Apr 15;17(5):465-9. PMID 9562050</ref> בעקבות החשיפה מונתה [[ועדת בירור]] [[ועדה ציבורית|ציבורית]] בראשות [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] לשעבר [[יצחק נבון]], שהמליצה על שינוי מדיניות ההתרמה ומדיניות ההסברה בחברה הישראלית.<ref name=Navon/>

כאשר שני פצעים מגיעים למגע פיזי ביניהם, קיימת סכנת הידבקות. סכנה זו קיימת בעיקר אצל צוותי ה[[רפואה]] הרפואה למיניהם, שמתגוננים מפניה בדרכים שונות ובהן שימוש בכפפות [[גומי]].

איידס היא מחלה נגיפית. מספר ה[[תרופה|תרופות]] התרופות הקיימות נגד נגיפים אינו גדול, והטיפול במחלות נגיפיות מתמקד בעיקר במתן [[חיסון|חיסונים]] - כלומר, עידוד מערכת החיסון להילחם בנגיף בעצמה. נגיף ה-HIV מציב אתגרים קשים בפני המדענים השוקדים על פיתוח תרופה למחלה. הקושי העיקרי הוא השתנותו המהירה של הנגיף. בכל הנגיפים חלות מוטציות, אך קצבן ב-HIV גבוה במיוחד. לַנגיף אין מנגנוני תיקון לחומר התורשתי, מנגנונים המצויים כמעט בכל ה[[אורגניזם|יצורים היצורים החיים]]. מוטציות המתרחשות בו נשארות בעינן ומועברות לדור הבא של הנגיפים, אשר בתורו מייצר מוטציות חדשות. בנוסף, האנזים רוורס טרנסקריפטאז, אשר ממיר את ה-RNA של הנגיף ל-DNA, הוא מטבעו אנזים "רשלני", וגורם לשגיאות רבות ברצף ה[[נוקלאוטיד|נוקלאוטידים]]הנוקלאוטידים, קרי: מוטציות. דרך פעולתם של ה[[נוגדן|נוגדנים]] הנוגדנים של מערכת החיסון, אשר תפקידם הוא לזהות ולהילחם ב[[מיקרואורגניזם|מיקרואורגניזמים]]במיקרואורגניזמים, מבוססת על זיהוי הפתוגן באמצעות [[גליקופרוטאין|גליקופרוטאינים]] (חלבונים בעלי שיירים [[פחמימה|סוכריים]]) המצויים על גבי הממברנה שלו. הגליקופרוטאינים שעל גבי HIV משתנים בקצב כה מהיר, כך שלמערכת החיסון אין סיכוי להתמודד עם הנגיף.

כיום קיימת שורה של תרופות אנטי-וירליות הניתנות במקביל ותוקפות את נגיף ה-HIV מכמה כיוונים שונים ובכך גורמות לפחיתה משמעותית ביותר בעומס הנגיפי. ישנם מקרים שהנגיף אף מופחת לרמה שאין לזהותו (Undetectable). התרופות הצליחו להאריך בצורה ניכרת את הזמן שבין ההידבקות בנגיף ובין פריצת מחלת האיידס עצמה; מאז הוחל במתן השילוב של התרופות המכונה "קוקטייל" באמצע שנות התשעים נראה כי הוא מצליח למנוע את התפרצות המחלה אצל נשאים (במידה והוא ניתן באופן רציף), כמו כן הצליחו התרופות להאריך את חייהם ולהטיב את איכות חייהם של חולי איידס, בהם המחלה התפרצה. בזכות הטיפולים החדשניים מוגדרת כיום המחלה כ[[מחלה כרונית|כרונית]] ככרונית ולא כ[[מחלה סופנית|סופנית]]כסופנית. התרופות נחלקות לשלושה סוגים:

* '''מעכבי רוורס טרנסקריפטאז''' מונעים יצירת DNA מה-RNA של הנגיף, ובכך מונעים השתלבות ה[[גנום]] הגנום הנגיפי בזה של התא הנגוע ושכפול הנגיף. '''AZT''', התרופה העיקרית הניתנת כיום לחולי איידס, משתייכת לקטגוריה זו. התרופה (ששמה ה[[כימיה|כימי]] הכימי הוא '''3'-אזידו-3'-דאוקסיתימידין''') היא נגזרת של ה[[נוקלאוטיד]] הנוקלאוטיד המכיל את הבסיס ה[[חנקן|חנקני]] [[החנקני תימין]] (קבוצת [[הידרוקסיל]] אחת הוחלפה בקבוצת [[אזיד]],'''N₃'''). האנזים רוורס טרנסקריפטאז נוטל את הנוקלאוטיד המדומה בתהליך בניית ה-DNA, אך AZT אינו מתאים בצורה מושלמת לבניית הסליל, והתהליך מופסק. AZT נמכר תחת השמות המסחריים '''זידוֹבוּדין''' (Zidovudine), '''רטרוֹויר''' (Retrovir) ו'''רטרוֹויס''' (Retrovis).

* '''מעכבי חדירה''' מונעים מהנגיף לחדור אל תאי מערכת החיסון. זוהי קבוצת התרופות החדשה ביותר, וכיום מאושר רק מעכב חדירה אחד לשימוש, '''אנפובירטיד''' (Enfuvirtide, שם מסחרי: '''פוזאון''', Fuzeon). פוזאון מאושרת על ידי [[קופת חולים|קופות החולים]] כמפלט אחרון, אך ורק לחולים אשר כל שאר התרופות כבר לא משפיעות עליהם. שתי סיבות עיקריות לכך: עלות התרופה (מעל ל-20,000 דולר לשנה לחולה) ואופן נטילתה (בהזרקה פעמיים ביום, נטל רב על החולים).

לרוב התרופות הניתנות לחולי איידס קיימות תופעות לוואי מתונות ([[בחילה|בחילות]], [[הקאה|הקאות]], [[סחרחורת|סחרחורות]], [[שלשול]], [[צרבת]]) אשר לרוב חולפות לאחר תקופת הסתגלות.

במקביל לטכניקות ללחימה בנגיף, שוקדת ה[[אימונולוגיה]] האימונולוגיה על שני פתרונות נוספים:

* הגברת המודעות לקיום ולסכנות המחלה על ידי פרסום חוצות, הסברה, [[יום האיידס העולמי]] ועוד* עידוד השימוש ב[[קונדום|קונדומים]]בקונדומים

ב-[[26 בנובמבר]] [[2008]] פרסם [[ארגון הבריאות העולמי]] מחקר לפיו ניתן לצמצם את מקרי מחלת האיידס ב-95% תוך עשור על ידי בדיקות מוקדמות לגילוי איידס ונגישות לתרופות.<ref>[http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1041291.html מחקר: ניתן לצמצם האיידס ב-95% תוך 10 שנים], [[הארץ]]</ref>

== [[אפידמיולוגיה]] ==[[תמונה:HIV Epidem.png|שמאל|ממוזער|400px|שיעור נשאי האיידס בקרב האוכלוסייה הבוגרת (15-49) לפי מדינה נכון לסוף [[2005]]]]

כיום מקובלת הסברה שנגיף ה-HIV הוא וריאציה של מספר נגיפים דומים אשר תוקפים [[קוף|קופי אדם]]. בנקודה כלשהי ב[[שנות בשנות ה-50]] של המאה ה-20 נוצרה [[מוטציה]] בנגיף הקופי, שאפשרה לו להדביק בני אדם. ההדבקה הראשונה התרחשה ב[[אפריקה]]באפריקה, והמחלה התפשטה לאיטה ביבשת זו במשך עשרים השנים הבאות. תמורות [[פוליטיקה|פוליטיות]] ו[[חברה|חברתיות]] וחברתיות באפריקה של [[שנות ה-70]], כולל נדידה גדולה של תושבים ממרכז אפריקה אל מזרחה, תרמו להפצת הנגיף.

ה[[רופא|רופאה]] ה[[דנמרק|דנית]] הרופאה הדנית '''גרטה ראסק''' (Grethe Rask) הייתה האדם הלא-אפריקני הראשון אשר מת מאיידס. היא עבדה כרופאה במסגרת [[הצלב האדום]] ב[[הרפובליקה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו|רפובליקה הדמוקרטית של קונגו]] בשנות ה-70, שם נדבקה בנגיף. היא מתה ב-[[1977]]. למרות זאת, בדיעבד התגלה הנגיף ב[[רקמת תאים|רקמות]] ברקמות שנלקחו מנער אמריקני שמת ב-[[1969]], וכן ממלח [[נורבגיה|נורבגי]] שמת ב-[[1976]]. ההדבקה הראשונה בעולם עליה ידוע בוודאות היא של אדם שמת ב-[[1959]] ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

בשנת [[1981]] זוהתה לראשונה המחלה ב[[ארצות בארצות הברית]] - בתחילה לפי התסמינים שלה בלבד, ובראשם הדילול הקיצוני בספירת תאי הדם הלבנים. התאריך הרשמי לפרוץ המגפה במערב הוא ה-[[5 ביוני]] [[1981]]. ביום זה דווח על חמישה צעירים [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]] מ[[לוס מלוס אנג'לס]] שלקו ב[[דלקת בדלקת ריאות]] הקשורה לאיידס (הם לקו בה במהלך מחצית השנה שקדמה לתאריך פרוץ המגפה). השם איידס ניתן למחלה רק בשנת [[1982]], לאחר שבמשך תקופה מסוימת היא נקראה '''GRID''' (קיצור של Gay-Related Immunodeficiency, "כשל חיסוני של הומוסקסואלים"). לא נדרש זמן רב עד שהמדענים הסיקו כי מרבית החולים אינם הומוסקסואלים כלל. מגפות מקומיות החלו בערים הגדולות של ארצות הברית, ובראשן [[ניו יורק]] ו[[סן וסן פרנסיסקו]]. נגיף ה-HIV בודד לראשונה ב-[[1983]].

מגפת האיידס היא פאנדמית (מגפה כלל-עולמית); נכון להיום, תחילת [[המאה ה-21]], ברוב המוחלט של המדינות המגפה אינה מראה כל סימן של ירידה בתפוצתה. מעריכים כי נכון ל-[[2003]] למעלה מ-40 מיליון אנשים ברחבי העולם נושאים את נגיף ה-HIV. כ-27 מיליון מתו עד כה ממחלות הקשורות לאיידס. במדינות [[העולם השלישי]], ובעיקר ב[[אפריקה]] באפריקה השחורה (שמדרום ל[[מדבר למדבר סהרה]]), מחלת האיידס היא מגפה של ממש, בעלת השלכות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת. שיעור החולים במחלה במדינות אלו מהווה כ-90% מכלל החולים בעולם. במדינות הנגועות ביותר - [[דרום אפריקה]] ו[[זימבבואה]]וזימבבואה, כשליש מהאוכלוסייה הבוגרת נושאת את הנגיף. מדינות אלו צפויות לאבד בשנים הקרובות דור שלם של תושבים. [[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] באפריקה השחורה נכון לשנת [[2005]] היא 47 שנים; מומחים מעריכים שללא מחלת האיידס הייתה תוחלת החיים עולה ל-67 שנים.

במדינות המערב קיימת יציבות יחסית במספר החולים. לאחר ירידה מסוימת במספר החולים באמצע [[שנות ה-90]], חלה עלייה מחודשת בתחילת המאה ה-21. אחת הסברות היא שבקרב הציבור הצעיר התפתחה "עייפות איידס" מסוימת, כלומר: הפרסום האינטנסיבי בכל [[אמצעי התקשורת]] במערב בנוגע לדרכים למניעת איידס יצר דווקא אפקט שלילי וגרם להיאטמות ולחוסר רצון של הציבור לשמוע עוד ועוד; עם היאטמות זו באה גם הזנחה של אמצעי הזהירות.

'''[[יום האיידס העולמי]]''' חל בכל שנה ב-[[1 בדצמבר]], והוא נועד להגברת המודעות למחלה בקרב הציבור. הרעיון לציון יום האיידס עלה בכנס שרי הבריאות העולמי ב-[[1988]]. במדינת ישראל הכריזו [http://aidsisrael.org.il/zope/index.html ארגוני האיידס] על שבוע המודעות לאיידס שחל לראשונה ב-[[1998]], עקב רמת הבורות הגבוהה כלפי המחלה, דרכי ההדבקה וההימנעות ממנה והיחס המפלה כלפי ציבור האנשים החיים עם הנגיף. יום הזיכרון העולמי לאיידס חל מידי שנה ב-21 במאי, והוא היום להזדהות עם עשרות מיליוני האנשים שנפטרו או שחיים עם הנגיף ברחבי העולם.

הנתונים שבטבלה שלהלן לקוחים מ[[ארגון מארגון הבריאות העולמי]] (WHO) ונכונים לשנת [[2004]]. בצד ימין מוצגים אזורי העולם השונים, ובצד שמאל - מבחר מדינות (אין קשר בין שני צדי הטבלה). אחוז הנגועים ב-HIV ("אחוז" בטבלת המדינות) מתייחס לאנשים בגילאים 15 עד 49 בלבד; לעומת זאת, מקרי המוות מאיידס מתייחס לכלל האוכלוסייה.

| אפריקה השחורה || בין 6.9% ל-8.3% || בין 2.1 ל-2.6 מיליון || || [[בוטסואנה]] || 37.3% || 33,000

| [[האיים הקריביים]] || בין 1.5% ל-4.1% || בין 24 ל-61 אלף || || [[זימבבואה]] || 24.6% || 170,000

| [[אסיה]] || בין 0.3% ל-0.6% || בין 350 ל-810 אלף || || [[דרום אפריקה]] || 21.5% || 370,000

| [[מזרח אירופה]] ומרכז אסיה || בין 0.5% ל-1.2% || בין 39 ל-87 אלף || || [[ארצות הברית]] || 0.6% || 14,000

| [[אמריקה הלטינית]] || בין 0.5% ל-0.8% || בין 73 ל-120 אלף || || [[ברזיל]] || 0.7% || 15,000

| [[אוקיאניה]] || בין 0.1% ל-0.3% || פחות מ-1,700 || || [[סוואזילנד]] || 38.8% || 17,000

| [[המזרח התיכון]] ו[[צפון וצפון אפריקה]] || בין 0.1% ל-0.7% || בין 12 ל-72 אלף || || [[קניה]] || 6.7% || 150,000

| [[צפון אמריקה]] ו[[מערב ומערב אירופה]] || בין 0.3% ל-0.6% || בין 15 ל-32 אלף || || [[ניגריה]] || 5.4% || 310,000

בנובמבר [[2008]] העריכה המחלקה לשחפת ואיידס ב[[משרד במשרד הבריאות]] הישראלי כי במדינת [[ישראל]] חיים כיום כששת אלפים נשאים של נגיף HIV.‏‏<ref name=Chemtob08>ד"ר [[דניאל שם טוב]] (עורך), [http://www.health.gov.il/Download/pages/PeriodicReport2007final.pdf '''HIV/איידס בישראל, דו"ח אפידמיולוגי תקופתי 1981-2007'''], המחלקה לשחפת ואיידס ב[[משרד במשרד הבריאות]], ירושלים, נובמבר 2008‏</ref> בהסתמך על נתוני האוכלוסייה שפרסמה ה[[למהלמ"ס]] בסוף [[2007]], קובע משרד הבריאות כי תפוצת הנגיף ב[[ישראל]] בישראל נמוכה מהקיימת ברוב מדינות [[מערב אירופה]] ועומדת על 49.6 נשאים או חולים חדשים למיליון ישראלים, לשנה.<ref name="Chemtob08" /> משרד הבריאות תיעד 4,239 אנשים החיים בישראל ונושאים את הנגיף, ומעריך כי כאלף ושבע מאות נשאים נוספים בישראל לא אותרו.<ref name="Chemtob08" /> רבים מהנשאים הבלתי מאותרים הם [[התמכרות|מכורים]] ל[[סם|סמים]] לסמים שנדבקו בנגיף בישראל בעקבות שימוש ב[[מזרק]]ים במזרקים מזוהמים, או ב[[יחסי ביחסי מין]] בלתי מוגנים במסגרת עיסוקם ב[[זנות]]בזנות. קבוצת אוכלוסייה זו עלולה להביא להתפשטות הנגיף באוכלוסייה הכללית בישראל, מכיוון שבקרב מכורים לסמים העוסקים בזנות קיימת שכיחות גבוהה יותר של [[עגבת]], המגדילה את ההסתברות להעברת נגיף HIV בשני [[סדר גודל|סדרי גודל]]. בשנת 2004 הוערך כי חיים בישראל כשבעת אלפים מזריקי סמים, ושיעור הנשאות של נגיף HIV בקרבם הגיע ל- 1-3%.<ref name="Chemtob04" /> שיעור נשאות HIV העולה על 1% מוגדר בדרך כלל כ[[מגפה]]כמגפה.

בשנת 2007 דווח על איתור 360 נשאי HIV חדשים בישראל, בהם כמאתיים וחמישים [[גבר]]יםגברים, לעומת ממוצע שנתי של 333 נשאים חדשים בין השנים 2003-2007.<ref name="Chemtob08" /> רוב מקרי ההדבקה החדשים התרחשו אצל צעירים בני 18 עד 25, בדרך כלל כתוצאה מקיום יחסי מין בלתי מוגנים.‏‏<ref name="Ilani08">‏{{הארץ|עפרי אילני|הומו מתוודה: פעם חששתי יותר, היום איידס כבר לא בסיסטם שלי|999985|דצמבר 2008|}}‏</ref> ד"ר גדעון הירש, מנכ"ל [[הוועד למלחמה באיידס]] ונשא HIV, התריע כי למיטב ידיעתו "ישראל קפצה השנה למקום הראשון בעולם מבחינת הידבקויות של הומואים. אנחנו שיאני העולם בשיעור העלייה השנתי במספר הנשאים ההומואים".<ref name="Ilani08" /> העלייה במספר הנשאים עשויה להיות קשורה לעלייה בהיקף הזנות במרחב [[תל אביב]] בשלהי שנות האלפיים.‏‏<ref>‏{{הארץ|יותם פלדמן|הלקוח העתיק בעולם|883392|יולי 2007|}}‏‏</ref><ref>‏{{הארץ|אמיר זוהר|מועדון האמהות היתומות|909212|אוקטובר 2007|}}‏‏</ref><ref>‏{{הארץ|ורד לי|מיליון רסיסים קטנים|921401|נובמבר 2007|}}‏‏</ref><ref>‏{{הארץ|שחר אילן|אולמרט: פתרנו את בעיית מקלטי הפליטים בת"א|982637|מאי 2008|}}‏‏</ref>‏‏<ref>{{הארץ|ורד לי|מכוני הליווי חוצים את גבול התחנה המרכזית ועוברים לבנייני מגורים בלב תל אביב|1072298|מרץ 2009|}}‏‏‏</ref>

מבין הנשאים שאותרו במדינת ישראל בכל שנה מחמשת השנים האחרונות, כמאה וחמישים איש נדבקו באחד משלושת אופני ההדבקה הבאים: מגע מיני בין גברים, הזרקת סמים או מגע מיני הטרוסקסואלי עם בן-זוג לא ידוע. בחמש השנים האחרונות הגיעו ארצה בכל שנה כמאה עד מאה וחמישים נשאי HIV ממדינות בהן קיימת מגפת HIV.<ref name="Chemtob08" /> ארץ המוצא של אותם נשאים אינה מצוינת בדו"ח זה, אך במחקר העוסק בשנים 2000-2004 דווח כי 86.6% מהנשאים שנדבקו בחוץ לארץ הגיעו ממדינות [[חבר המדינות]] ([[ברית המועצות]] לשעבר).<ref name=Chemtob04>Chemtob D, Grossman Z, [http://www.health.gov.il/Download/pages/EpiHIVinIsraelIntJSTDAIDS.pdf '''Epidemiology of adult and adolescent HIV infection in Israel: a country of immigration'''], Int J STD AIDS. 2004 Oct;15(10):691-6, PMID 15479507</ref> המחלקה לשחפת ואיידס במשרד הבריאות הישראלי הבהירה כי גורם הסיכון העיקרי להידבקות בנגיף אינו ההגירה ממדינות ברית המועצות לשעבר, כי אם הידרדרותם להזרקת סמים לאחר ההגעה ארצה.‏‏<ref name=ChemtobPPT>‏דניאל שם טוב, מרגוליס א., לוויט ש., גולד ד., לוי א., אליאס מ., מהל ח., [http://www.antidrugs.gov.il/download/files/החלפת_מזרקים_ואיידס-שם-טוב.ppt '''תוכנית החלוץ להחלפת מזרקים בארץ – רציונל והערכה ראשונית'''], 2008‏, שקפים 4-5, 10-11, 23, 27 {{PPT}}</ref> ב[[נובמבר]] [[בנובמבר 2003]] הותנעה [[תוכנית החלפת מזרקים]] במרכז [[ירושלים]], ובהמשך גם ב[[מתחם במתחם לוינסקי]] ב[[תל בתל אביב]] וב[[אשדוד]]ובאשדוד, בניסיון להפחית את היקף ההידבקות בנגיפי [[HBV]] ,HIV ו-[[HCV]] בקרב מכורים לסמים ולקוחותיהם. מוקדם לומר אם התוכנית הישראלית עמדה במטרותיה, אך תכניות דומות בערי אירופה וצפון אמריקה דיווחו על הצלחה.<ref name=ChemtobPPT />

עלות החזקה של חולה איידס ב[[בית בבית חולים]] ב[[ישראל]] בישראל היא מעל חצי מיליון שקל בשנה ללא טיפול [[תרופה|תרופתי]]{{מקור}} וכמיליון שקל בשנה כולל טיפול תרופתי (נכון לסוף 2004).{{מקור}}

[[תמונה:Tobias-AIDS-test.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רנדל טוביאס, שליח מיוחד של ארצות הברית לאפריקה, עובר בדיקת איידס ב[[אתיופיה]] באתיופיה כדי להפיג חששות בנוגע לבדיקה]]

בדיקת האיידס הנפוצה ביותר מאתרת [[נוגדן|נוגדנים]] ב[[דם]] בדם הספציפיים לנגיף ה-HIV. נוגדנים מיוצרים על ידי [[לימפוציט B|לימפוציטים מסוג B]] והללו אינם נפגעים בשלבי המחלה הראשונים. מרגע חדירת הנגיף לגוף ועד להופעת כמות ניתנת לזיהוי של נוגדנים בדם עוברים לפחות שלושה חודשים; לפיכך יש להמתין שלושה חודשים בין רגע הידבקות פוטנציאלי (קיום יחסי מין, למשל) ובין הבדיקה. בכאחוז אחד של החולים נדרשת תקופת המתנה ארוכה אף יותר (אך לא יותר מחצי שנה). קיימת בדיקה ל[[אנטיגן]] לאנטיגן מסוים של הנגיף ('''p24'''), אותה ניתן לבצע כבר מספר ימים לאחר ההדבקה; בדיקה זו אמינה פחות מהבדיקה הרגילה.

הבדיקה עצמה היא [[בדיקת דם]] רגילה, והתוצאות ניתנות תוך ימים ספורים מרגע הבדיקה. '''תוצאה שלילית''' (כלומר - העדר נוגדנים והעדר הנגיף) אמינה כמעט ב-100% מהמקרים. ל'''תוצאה חיובית''', לעומת זאת, אמינות פחותה, והנוהל ברוב המקומות הוא לבצע בדיקה חוזרת על מנת לאשש או להפריך תוצאה חיובית. '''ELISA''', השיטה בה משתמשים בבדיקה הראשונה, היא שיטה [[אימונולוגיה|אימונולוגית]] המבוססת על היצמדות של אנטיגנים מוכנים מראש לנוגדני הנגיף. '''[[תספיג חלבון]]''' (Western blot), השיטה בה משתמשים בבדיקה השנייה, היא שיטה [[ביוכימיה|ביוכימית]] הקרובה ל[[תספיג לתספיג דנ"א]]. תספיג יקר יותר מ-ELISA, אך גם מדויק יותר, ולכן משתמשים בו בעיקר בבדיקות אימות.

קיימות בדיקות המזהות את הנגיף ישירות, ולא את הנוגדנים; בדיקות אלו יקרות ומסובכות יחסית לבדיקה הרגילה. הבדיקה הישירה לגילוי הנגיף מבוצעת באמצעות [[PCR]], וניתן לבצעה כבר לאחר שבועיים מרגע החשד להדבקה. עלותה גבוהה והיא אינה משמשת כבדיקה לגילוי אלא כבדיקה לנשאים שאומתו על מנת לעקוב אחר העומס הנגיפי (כמות הנגיפים במיליליטר דם) שלהם ולפיכך לקבוע את יעילות הטיפול בהם.

[[תמונה:SIDA posters Abidjan.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כרזות להגברת המודעות לאיידס ב[[חוף בחוף השנהב]]]]

לצד הדעה הרווחת בנוגע לנגיף הגורם למחלת האיידס ולמקורו, הועלו שלל תאוריות אלטרנטיביות המציעות הסברים אחרים. חלקן של התאוריות זוכות לתמיכה מסוימת, גם בקרב חוגים מדעיים נחשבים; אחרות גובלות ב"[[תאוריית קשר|תאוריות קונספירציה]]". רובה המוחלט של הקהילה המדעית דוחה את התאוריות הללו בכל פה ומאשים את מפיציהן בהתעלמות מעובדות מדעיות, בעריכת ניסויים מפוקפקים, בפרשנות תמוהה ומסלפת לתוצאות ולתצפיות מדעיות ובהטעייה חמורה ובלתי-אחראית של הציבור. להלן מספר תאוריות אלטרנטיביות:

* '''מחלת האיידס אינה נגרמת כתוצאה מנגיף'''. ממציא התאוריה ומסבירה הראשי הוא פרופ' '''[[פטר דואיסברג]]''' (Peter Duesberg), אשר נולד ולמד ב[[גרמניה]] בגרמניה ומלמד כיום ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטת]] [[באוניברסיטת קליפורניה]] שב[[ארצות שבארצות הברית]]. דואיסברג טוען כי אין הוכחה ממשית שנגיף כלשהו גורם לאיידס. לטענתו, בחולי איידס רבים לא נתגלה הנגיף; אנשים רבים הנושאים את הנגיף אינם חולים באיידס. הגורם לאיידס לדעת דואיסברג הם [[סם|סמים]] למיניהם. גם AZT, התרופה העיקרית המשמשת כיום לטיפול באיידס, מעודדת, לטענתו, את המחלה ובהחלט אינה מדכאת אותה.

:בתאוריה זו תומכים כמה מבכירי הביולוגים בעולם, וביניהם '''[[קארי מוליס]]''', אשר זכה ב-[[1993]] ב[[פרס בפרס נובל לכימיה]] עבור המצאת ה-[[PCR]]. אדם נוסף שהתפרסם כתומך בתאוריה הוא '''[[תאבו מבקי]]''' (Thabo Mbeki), נשיא [[דרום אפריקה]]. מבקי סירב בעבר להתיר משלוחי תרופות נגד איידס לארצו (שבה, נכון ל-[[2005]], למעלה מחמישית מהאוכלוסייה נגועה ב-HIV), בטענה ש[[תאגיד|תאגידי]] שתאגידי התרופות המערביים משתמשים בתושבי [[אפריקה]] כבשפני נסיונות עבור תרופותיהם המפוקפקות. מבקי הרחיב את התאוריה של דואיסברג וטען כי [[עוני]], תזונה לקויה ו[[זיהום (רפואה)|זיהומים]] וזיהומים כרוניים גורמים לאיידס.

:לטענותיו של מבקי נגד תאגידי התרופות יש ביסוס. '''נווירפין''' (Nevirapine), תרופה הנמכרת תחת השם המסחרי '''וירמון''' (Viramune), פותחה על ידי חברת תרופות [[גרמניה|גרמנית]] אשר החלה לשווק את התרופה בשנת [[2000]]. לאחר זמן קצר התגלה כי התרופה עלולה לגרום לכשל חמור וקטלני ב[[כבד]]בכבד, והתרופה הורדה מהמדפים - אולם רק בארצות הברית; לאחר כשלון התרופה שם החלה החברה לשווק את התרופה באפריקה. לאחר חשיפת הפרשה (בין היתר התגלה כי תופעות הלוואי של התרופה היו ידועות לחברה עוד לפני השיווק, וכי נעשו מאמצים מצידה להסתיר תופעות אלו מידיעת הציבור) נשמעו קולות רבים נגד רדיפת הבצע לכאורה של חברות התרופות הגדולות במערב, ונגד נכונותן להקריב את תושבי אפריקה עבור עשיית רווחים. תאבו מבקי היה מראשי המוחים, וטענותיו הופנו אף כלפי [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]], נשיא ארצות הברית, אשר התערב אישית למען שיווק התרופה הקלוקלת באפריקה (כחלק מתוכנית חרום למיגור המגפה ביבשת זו, תוכנית שלה הקציב הנשיא 500 מיליון [[דולר]]). תאבו מבקי מנע בתחילה באופן גורף את שיווקן של כל התרופות נגד איידס, אך לאחר מחאות חריפות בארצו הוקלו ההגבלות על ייבוא התרופות. בשנת [[2002]] הכיר ה[[פרלמנט]] הפרלמנט הדרום אפריקני באופן רשמי בנגיף ה-HIV כגורם למחלת האיידס.

* '''נגיף האיידס פותח על ידי בני אדם'''. התאוריה טוענת שנגיף האיידס פותח ב[[מעבדה|מעבדות]] [[ממשלה|במעבדות ממשלתיות]] או [[צבא|צבאיות]] למיניהן; בדרך-כלל ננקב שמה של ארצות הברית בהקשר זה. חלק מהתאוריות טוענות שהפיתוח היה מכוון, למטרת [[לוחמה ביולוגית]]; תאוריות אחרות טוענות כי מדובר בתאונה. הביולוג הגרמני '''יקוב זגל''' טוען כי [[צבא ארצות הברית|הצבא האמריקני]] יצר את נגיף האיידס ב-[[1977]], וניסה אותו על אסירים תמורת שחרורם המוקדם. לאחר שהאסירים שוחררו הם הפיצו את הנגיף בקרב האוכלוסייה. אחת התומכות בתאוריה הכללית שנגיף האיידס יוצר באופן מלאכותי היא הביולוגית, ה[[פוליטיקאי|פוליטיקאית]] הפוליטיקאית והפעילה הסביבתית '''[[ונגארי מאתאי]]''' מ[[קניה]]מקניה, זוכת [[פרס נובל לשלום]] בשנת [[2004]].[[תמונה:Robert Gallo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[רוברט גאלו]], מגלה נגיף ה-HIV]]

* '''מיגור מחלות באפריקה גרם להתפרצות האיידס'''. ב-[[1979]] מוגרה מ[[כדור מכדור הארץ]] מחלת ה[[אבעבועות שחורות|אבעבועות האבעבועות השחורות]], זאת על ידי מבצע חיסון מקיף של [[ארגון הבריאות העולמי]]; זהו בדיוק הזמן בו הופיעו מקרי האיידס הראשונים, ולדעת רבים אין מדובר בצירוף מקרים. תומכי התאוריה טוענים כי נגיף האבעבועות המוחלש מסייע לנגיף ה-HIV לתקוף את הלימפוציטים ולגרום לאיידס. עניין רב הוסב לתאוריה זו לאחר שמגלה נגיף ה-HIV, '''[[רוברט גאלו]]''', הכריז כי הסבירות שמדובר בצירוף מקרים נמוכה, ושעל אף שאין ספק שנגיף ה-HIV גורם לאיידס, הרי שסביר כי גורמים נוספים מוכרחים להיות בגופו של אדם כדי שמחלת האיידס תופיע אצלו.

:תאוריה דומה מתמקדת בחיסונים כנגד [[שיתוק ילדים]] (פוליו), אשר ניתנו לכמיליון תושבים אפריקניים בין השנים [[1957]] ו-[[1960]]. החיסון הוכן באמצעות גידול נגיף הפוליו המוחלש על-גבי [[רקמה|רקמות]] שנלקחו מ[[כליות]] מכליות של [[קוף|קופי]] [[שימפנזה]]. רקמות אלו, לטענת התומכים בתאוריה, היו נגועות ב-HIV. תחרות בין מעבדות בארצות הברית הביאה לעבודה רשלנית של אחת מהן, אשר לא השכילה לזהות את הנגיף.

* ה[[פילוסוף]] ה[[צרפת|צרפתי]] [[הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו]] (נפטר ב-[[1984]]).* [[שחקן קולנוע|שחקן הקולנוע]] האמריקאי [[רוק הדסון]] (אחד האישים הידועים הראשונים שנפטרו מאיידס ב-[[1985]]).* ה[[פסנתרן]] הפסנתרן והשחקן האמריקאי [[ליברצ'ה]] (נפטר ב-[[1987]]).* ה[[צלם (מקצוע)|צלם]] הצלם האמריקני [[רוברט מייפלתורפ]] (נפטר ב-[[1989]]).* ה[[צייר]] הצייר האמריקני [[קית' הרינג]] (נפטר ב-[[1990]]).* ה[[מוזיקאי]] ה[[בריטניה|בריטי]] [[המוזיקאי הבריטי פרדי מרקיורי]], סולן להקת [[קווין]] (נפטר ב-[[1991]]).* שחקן הקולנוע האמריקני (כוכב "[[אקספרס של חצות]]") [[בראד דייוויס]] (נפטר ב-[[1991]]).* [[סופר]] ה[[מדע בדיוני|מדע המדע הבדיוני]] [[אייזק אסימוב]] (נדבק מעירוי דם נגוע בעת שעבר [[כירורגיה|ניתוח]] ב[[לב|לבו]]בלבו. נפטר ב-[[1992]]).* שחקן הקולנוע האמריקאי [[אנתוני פרקינס]] (נפטר ב-1992).* [[במאי קולנוע|במאי הקולנוע]] הישראלי [[עמוס גוטמן]] (נפטר ב-[[1993]]).* ה[[רקדן]] [[הרקדן רודולף נורייב]] (נפטר ב-[[1993]]).* ה[[זמר|זמרת]] ה[[ישראל|ישראלית]] [[הזמרת הישראלית עפרה חזה]] (נפטרה ב-[[2000]]).

ה[[כדורסלן]] הכדורסלן האמריקאי [[מג'יק ג'ונסון]] הודיע על היותו נשא ב-[[1991]], פרש מליגת ה-[[NBA]] ומקדיש מאז את חייו להסברה. מאז ועד היום לא הופיעו אצלו תסמיני איידס.

== לקריאה נוספת מיזמים==* הואנג, א'(2002). מגפת האיידס עברה את שנתה העשרים. בתוך: '''סימני חיים-המגמות המעצבות את חיינו'''. מרכז השל,2002. עמ' 92-93.{{מיזם|he}}* הלוויל, ב'(2000). מגפת ה-{{מיזם|en|AIDS פוגעת במיוחד באפריקה. בתוך: '''סימני חיים 2000'''. מכון ירושלים לחקר ישראל,מרכז השל. עמ' 96-97.* ברנר, ש' (1993).'''מחלות מין'''. דיונון.}}

* [[רמי הסמן]], [http://www.tevalife.co.il/article.asp?id=910 יש חיים אחרי איידס]