שינויים

|תאריך לידה=[[6 במאי]] [[1856]]|מקום לידה=פריישטאט, [[מורביה]], [[האימפריה האוסטרו הונגרית]] (כיום חלק מ[[צמצ'כיה]])|תאריך פטירה=[[23 בספטמבר]] [[1939]]|מקום פטירה=[[לונדון]]|מקום מגורים=[[אוסטריה]], [[אנגליה]]|לאום=[[אוסטרי]]|ידוע בשל=[[פסיכואנליזה]]|השקפה דתית=[[אתאיזם]]

'''זיגמונד פרויד''' (ב[[גרמנית]]בגרמנית: '''Sigmund Freud''', נולד כ'''זיגיסמונד שלמה פרויד'''; ב[[מורביה]] במורביה ב-[[6 במאי]] [[1856]] - [[23 בספטמבר]] [[1939]]) היה חוקר בתחום ה[[פסיכולוגיה]] ו[[נוירולוג]] [[אוסטריה|הפסיכולוגיה ונוירולוג אוסטרי]] [[יהדות|יהודי]]. פרויד הוא אבי ה[[פסיכואנליזה]]הפסיכואנליזה, אחד ההוגים החשובים ביותר בתחום [[תורת האישיות]] ואחד המדענים הבולטים והמשפיעים ב[[המאה ה-20|מאה במאה העשרים]].

פרויד נולד ב[[פרייברג]] שב[[מורביה]]בפרייברג שבמורביה, אז חלק מ[[האימפריה מהאימפריה האוסטרו הונגרית]] וכיום ב[[צבצ'כיה]]. אמו הייתה אמליה (לבית נתנזון), ואביו היה יעקב, שעסק בתיווך סחורות. הוא היה הבכור מבין שני בנים וחמש בנות שנולדו לאמו, אך היו לו שני אחים בוגרים מנישואיו הקודמים של אביו, מהתקופה בה התגורר אביו ב[[בוצבבוצ'אץ']]. לפני נישואיו לאמליה היה יעקב נשוי זמן קצר לאשה בשם רבקה, עליה לא ידוע דבר.

בתחילת [[המאה ה-19]], לחלק נכבד מהמשפחות היהודיות לא היה עדיין שם משפחה. על פי אחת הגרסאות, בשנת [[1812]] אימצה משפחתו של פרויד את שם המשפחה "פרויד" בהתאם לשמה של אם המשפחה, פריידה‏‏<ref>‏[http://www.buchach.org/book/Freud.htm אילן היחש של זיגמונד פרויד], באתר על העיר [[בוצ'אץ']]‏</ref>, כשם שמשפחות יהודיות אחרות אימצו שמות כמו "נחמקין" (בן נחמה) או "ריבקין" (בן רבקה).

ב-[[1859]] עברה המשפחה ל[[לייפציג]]ללייפציג, וב-[[1860]] התיישבה ב[[וינה|ווינה]]בווינה. למרות שמשפחתו הייתה דלת אמצעים וחיה בדירה צפופה, הוריו השקיעו ממון רב בהשכלתו, לעתים אף על חשבון אחיו, שכן הוא בלט בכשרונו כבר מגיל צעיר. בשבע שנים מתוך לימודיו בגימנסיה דורג ראשון בכיתתו‏‏<ref>‏זיגמונד פרויד, [http://books.google.co.il/books?id=cUxoEV72rn4C&printsec=frontcover#PPA273,M1 דיוקן עצמו], עמ' 273, מתוך ספרו "טוטם וטאבו"</ref>.

ידוע אך מעט על נעוריו של פרויד, שכן הוא השמיד את רשימותיו האישיות פעמיים לפחות (בשנים 1885 ו-1907). מכתביו המאוחרים נשמרו בקנאות על ידי [[ארכיון זיגמונד פרויד]], ושוחררו תחילה רק לביוגרף הרשמי שלו [[ארנסט ג'ונס]] ולחברים ספורים מהחוג הפנימי של ה[[פסיכואנליזה]]הפסיכואנליזה. עם זאת, במהלך השנים הוצאו כמעט כל כתביו מהארכיון.

בנעוריו התלבט פרויד בבחירת מקצוע, ונראה כי רצה בעיקר לעסוק ב[[מחקר]]במחקר. גישות שהשפיעו עליו בתקופה זו היו [[תורת האבולוציה]] של [[דרווין]] ורעיונותיו של [[גתה]] במאמרו "הטבע"‏‏<ref>‏זיגמונד פרויד, [http://books.google.co.il/books?id=cUxoEV72rn4C&printsec=frontcover#PPA274,M1 דיוקן עצמו], עמ' 274, מתוך ספרו "טוטם וטאבו"‏</ref>. כך, בשנת [[1873]], בהיותו בן 17, החל פרויד ללמוד [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת באוניברסיטת וינה]].

במהלך לימודי הרפואה, עסק במחקר במעבדה ל[[פיזיולוגיה]] לפיזיולוגיה של ארנסט בריקאה, בשנים 1876-1882, בתחום ה[[היסטולוגיה]] ההיסטולוגיה של [[מערכת העצבים]]. ב-1877 פרסם את מאמרו הראשון, בנושא [[מיניות]] ה[[צלופח]]יםהצלופחים. ב-1879 הפסיק את לימודיו לשנה אחת, כדי למלא את חובתו ולהתגייס ל[[צבא]] לצבא האוסטרי, שם עסק בטיפול בחיילים חולים, ובשעות הפנאי תרגם מאמרים של [[ג'ון סטיוארט מיל]]. ב-1880 חזר ללימודיו, והשלים את תואר ה[[דוקטורט]] הדוקטורט ברפואה בשנת [[1881]]. הוא המשיך לעסוק במחקר במעבדתו של בריקאה בשנה זו, עד ששוכנע על ידי בריקאה לעזוב ולהרוויח יותר כסף לפרנסתו באמצעות התמחות ברפואה.

ב-1882 [[אירוסין|התארס]] פרויד עם מרתה ברנאיס מ[[המבורג]]מהמבורג, נכדתו של הרב [[יצחק ברנייס]]. הם התארסו חודשיים לאחר שנפגשו לראשונה, כאשר ביקרה בבית משפחתו של פרויד, כידידתו של אחת מאחיותיו. שישה שבועות לאחר האירוסין, החל פרויד לעבוד כמתמחה לרפואה במחלקות השונות של בית החולים הכללי בעיר, ובמשך שלוש שנים התקדם בהדרגה בסולם הדרגות עד לדרגת "Privatdozent". במקביל עבד במכון ל[[אנטומיה]]לאנטומיה, בהדרכת [[הרמן נותנגל]] ואחר כך [[תיאודור מיינרט]], שם ערך מחקרים בתחום [[מוח#התפתחותו העוברית של המוח#אזורים שהתפתחו מהמיאלינספלון|המוח המוארך]] של האדם ומחלות [[עצב]]יםעצבים.

בשנים 1884-1887 עסק פרויד בחקר השימושים הרפואיים של סם ה[[קוקאין]]הקוקאין, וכתב את המאמר "על הקוקה". הוא טען כי הקוקאין עשוי לסייע בהפחתת [[כאב]]יםכאבים, [[דיכאון]] ותשישות, ויכול להוות תחליף ל[[מורפיום]] למורפיום הממכר. הוא רשם לחלק ממטופליו מינוני קוקאין שונים (כולל לארוסתו מרתה כאשר חשה כאבים), ואף נטל מהקוקאין בעצמו מדי פעם, כסם ממריץ לשיפור תחושתו הכללית. אולם פרויד חש אכזבה וכישלון בתחום זה, כאשר בתקופה זו חקר עמיתו [[קרל קולר]] את השפעות הסם על בעלי חיים וקצר את מרבית התהילה על גילויו אודות יעילותו של הסם במהלך [[הרדמה]] בניתוחי [[עיניים]] עדינים. בהמשך גילה פרויד שבעקבות מינונים שרשם לידידו [[ארנסט פון פליישל-מרקסוב]] כדי להפחית את סבלו מכאבים ואת התמכרותו למורפיום - ידידו צרך כמויות גדולות של קוקאין והתמכר לו בסופו של דבר, מה שתרם לתחושת האשמה של פרויד ולאכזבה מהעיסוק במחקר על הקוקאין. עם זאת, נראה כי במהלך חייו המשיך פרויד לצרוך קוקאין בעצמו מדי פעם.

באוקטובר [[1885]] נסע פרויד ל[[פריז]]לפריז, להשתלמות בתחום מחלות עצבים אצל ה[[רופא]] וה[[נוירולוג]] הרופא והנוירולוג הנודע [[ז'אן-מרטן שארקו]], ב[[בית בבית החולים פיטייה סלפטרייר]]. הוא עסק במעבדתו במחקר נוירולוגי על [[שיתוק מוחין]] של ילדים ועל [[אפזיה]]. אך בעיקר התוודע שם לשיטותיו של שארקו לטיפול ב[[היסטריה בהיסטריה נשית]], ביניהן ה[[היפנוזה]]ההיפנוזה. הוא התרשם מסגנונו ואישיותו של שארקו (לימים, ב-1889, קרא לבנו בשם ז'אן-מרטין, על שם שארקו), וכן מהופעותיו התיאטרליות בפני חוקרים ורופאים, בהן הדגים [[סוגסטיה]] היפנוטית על נשים שסבלו מ[[שיתוק]] משיתוק היסטרי באיבר מסוים בגופן וכך ריפא אותן. השתלמות זו הייתה משמעותית ביותר עבור פרויד, ובעקבותיה החליט לעבור מעיסוק במחקר לעבודה קלינית עם מטופלים [[נוירוזה|נוירוטים]]. בדרכו חזרה לווינה, עבר פרויד ב[[ברלין]]בברלין, שם עסק במשך מספר שבועות במחקר נוסף על מחלות ילדים.

בשנת [[1886]] חזר פרויד ל[[וינה|ווינה]] לווינה ופתח מרפאה פרטית שהתמחתה בהפרעות מוח ועצבים, בה ערך טיפולים וניסויים ב[[היפנוזה]] בהיפנוזה עם מטופליו. בשנה זו גם [[נישואין|נישא]] למרתה ברנאיס, לאחר ארבע שנות אירוסין, שברובן היה רחוק ממנה והתכתב עימה במכתבים תכופים. ב-[[1887]] נולדה בתו הבכורה מתילדה.

ב-[[1887]] הרצה פרויד מדי פעם על היסטריה גברית, ובאחת מהרצאותיו הכיר את [[וילהלם פליס]], חוקר מברלין, שתמך ברעיונותיו והפך לידידו הקרוב בשנים הבאות. ב-[[1891]] פרסם את מחקרו "על [[אפזיה]]", שעסק בהשפעות של נזקים נוירולוגיים במוח, על פגיעה ביכולות [[שפה|שפתיות]] - היכולת לבטא מילים ויכולת השיום (מתן שם) של חפצים מוכרים. הוא טען כי ללקויות שפתיות אלו עשוי להיות גם מרכיב פסיכולוגי, ובתקופה זו החל לחפש מרכיבים אלו במחקריו ובעבודתו עם מטופליו.

מ-[[1893]] עסקו פרויד ועמיתו [[יוזף ברוייר]], לקראת כתיבת [[ספר]]םספרם, בהתדיינות על מקרים של חולים שלהם שסבלו מ[[היסטריה]] ומ[[נוירוזה|נוירוזות]] מהיסטריה ומנוירוזות אחרות, וטופלו בשיטות שונות, כולל היפנוזה. אך הוא גילה שהשיטה אינה מסייעת למרבית מטופליו. בתקופה זו החל להרהר גם בקונפליקטים [[מיניות|מיניים]] כמקור לנוירוזות של נשים. ב-[[1895]] פרסם עם ברוייר את הספר "מחקרים על היסטריה", בו תוארה שיטת טיפול חדשה, "טיפול בדיבור", לפיה ביקש ממטופליו לדבר על קשייהם תוך כדי שכיבה על ספה. הוא עודד אותם לומר כל מה שעולה בדעתם, שיטה הנקראת [[אסוציאציות חופשיות]]. המקרה הראשון בו נערך טיפול בשיטה זו ומתואר בספר, התרחש כבר ב-[[1880]] - הטיפול של ברוייר בחולת ההיסטריה "[[אנה או]]". לקראת כתיבת הספר חזר פרויד למקרה זה, ופיתח תאוריה לפיה השיחה עם המטופלים עשויה ליצור [[קתרזיס]], לעורר [[זיכרון|זכרונות]] ולשחרר [[רגש]]ות רגשות חזקים, וכך להביא להקלה ב[[תסמין|סימפטומים]] בסימפטומים הגופניים, כפי שהתרחש אצל [[אנה או]].

במהלך 1895 המשיך פרויד לפתח רעיונות פסיכולוגיים על נושאים כגון [[מלנכוליה]], [[פרנויה]] ו[[פוביה|פוביות]]ופוביות, וכן החל לפרש את [[חלום|חלומותיו]]. ב-[[1896]] פרסם את "האתיולוגיה של הנוירוזה", שם הופיע לראשונה המונח "[[פסיכואנליזה]]". במקביל המשיך פרויד במחקרים נוירולוגיים עבור נותנגל, ופרסם ב-[[1897]] את מחקרו "שיתוק מוחין בילדים". ב-1896 נפטר אביו, ופרויד שקע במהלך האנליזה-העצמית שלו, ב[[שכול|אבל]] באבל ובהרהורים על העבר, על יחסיו עם אביו, ועל הקשר שלהם לתאוריות פסיכולוגיות. בתקופה זו פיתח את "תאוריית הפיתוי" השנויה במחלוקת, לפיה נוירוזות בבגרות נובעות מ[[טראומה מטראומה נפשית]] בעקבות [[התעללותמינית]] מינית של הורה בילדו. אך הוא זנח את התאוריה במהלך 1897. הוא הבין שלא כל הנוירוזות של מטופליו נובעות מטראומה מינית שבאמת התרחשה בילדות, כפי שהם תיארו במהלך ההיפנוזה והטיפולים בהם, אלא שמדובר בפרי דמיונם ובמשאלת ילדות בלבד של המטופלים כלפי הוריהם. בהמשך פיתח בעניין זה את הרעיונות על [[תסביך אדיפוס]]. עמיתו של פרויד, ברוייר, התנגד לרעיונות אלו על המיניות ה[[מיניות]] בילדות והקשר שלה לנוירוזות, ולכן בתקופה זו נפרדו דרכיהם.

במהלך השנים הבאות, החל פרויד לחשוב על הקונפליקטים המיניים והמשאלות הסמויות של האדם, כתכנים שכל אחד מנסה [[הדחקה|להדחיק]] אל ה[[לא הלא מודע]] שלו. תכנים אלו עשויים לצוץ ולבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, בעיקר באמצעות ה[[חלום|חלומות]] החלומות של האדם. לפיכך טען פרויד כי פירוש חלומות אלו עשוי לתרום להבנת הקונפליקטים הלא מודעים, וכך למעשה להוות את "דרך המלך אל הלא מודע", כהגדרתו. ב-[[1899]] פורסם ספרו החשוב "פשר החלומות", בו כתב על רעיונות אלו, ותיאר ניתוחים של עשרות חלומות של מטופלים. ב-[[1901]] פורסם ספרו "פסיכופתולוגיה של [[חיי היומיום]]", בו תיאר לראשונה את מה שנודע מאז בכינוי "[[פליטה פרוידיאנית]]", כפליטת-פה או פליטת-קולמוס שמהווה אף היא הצצה אל הלא-מודע של האדם.

ב-[[1902]] קיבל פרויד משרת [[פרופסור]] ב[[אוניברסיטת באוניברסיטת וינה]], והחל לפתח חוג תלמידים. הוא נהג לכנס את עמיתיו מדי שבוע לדיונים בשיטתו, במה שכונה מאז "החברה הפסיכולוגית של יום רביעי". ב-[[1905]] פרסם שני ספרים: "שלוש מסות על התאוריה של המיניות", בו פרש את רעיונותיו לגבי מיניות בילדות, ותיאר מושגים כגון [[תסביך אדיפוס]], [[קנאת פין]] ו[[חרדת סירוס]]; וכן הספר "בדיחות וזיקתן אל הלא-מודע", בו העלה את הרעיון כי [[הומור]] או [[סרקזם]] הוא אחת הדרכים בהן מאפשר ה[[אגו]] האגו לתוכן מאיים שאינו מודע, להתבטא במודעות באופן מותאם ומקובל בחברה.

ב-[[1906]] החלה היכרות ארוכת שנים של פרויד עם [[קרל גוסטב יונג]], והם מתחילים להתכתב על הרעיונות הפסיכואנליטיים. תומכים נוספים שלו בתקופה זו היו [[שנדור פרנצי]], [[ארנסט ג'ונס]] ו[[קרל וקרל אברהם]]. [[אוטו ראנק]] התמנה באותה תקופה למזכיר "החברה הפסיכולוגית של יום רביעי", ששמה שונה ב-[[1908]] ל"החברה הפסיכואנליטית הווינאית". ב-1908 התקיים הכינוס הפסיכואנליטי הבינלאומי הראשון, ב[[זלצבורג]]בזלצבורג. ב-[[1909]] פרסם את "הנס הקטן - אנליזה של פוביה בילד בן חמש", בו הציג את המקרה המפורסם של [[הנס הקטן]], תיאור המקרה הראשון של טיפול פסיכואנליטי ב[[ילד]]ים בילדים - הנס סבל מ[[פוביה מפוביה ספציפית]] מ[[סוס]]יםמסוסים, ופרויד טיפל בו באמצעות פרשנויות המבוססות על תסביך אדיפוס, לפיהן הנס [[התקה|התיק]] את [[חרדת סירוס|חרדת הסירוס]] מאביו אל חרדה מסוסים.

ב-1909 ביקר פרויד ב[[ארצות בארצות הברית]] והרצה ב[[אוניברסיטת באוניברסיטת קלארק]], בלוויית יונג ופרנצי. הוא ייסד את כתב העת הראשון לפסיכואנליזה ומינה את יונג לעורכו. אך בתקופה זו החלו בקיעים ראשונים בתמיכתם של עמיתיו: [[מקס אייטינגון]], מתומכיו ב[[ציריך]]בציריך, החל לבקר את דעותיו, [[אלפרד אדלר]] התפטר מ"החברה הפסיכואנליטית הווינאית", ובהמשך הצטרפו אחרים לביקורת. מ-[[1911]] גבר המתח בין פרויד ליונג, ב-[[1912]] פרסם יונג את "הפסיכולוגיה של הלא-מודע", בו התרחק מרעיונותיו של פרויד, ובעקבותיו התפטר מתפקיד עורך כתב העת הפסיכואנליטי ומנשיאות האגודה הבינלאומית לפסיכואנליזה, והתנתק מפרויד. לפרויד מצידו הייתה סבלנות מועטה לעמיתים שחרגו משיטתו הפסיכואנליטית. ב-[[1914]] תקף בחריפות את יונג ואת אדלר במאמרו "דברי ימי התנועה הפסיכואנליטית", שנודע בכינוי "הפצצה", והעמיק את הקרע בינו לבין עמיתיו.

ספרים ומאמרים חשובים נוספים שפרסם פרויד בתקופה זו, הם "על הטיפול בפירוש חלומות בפסיכואנליזה" (1911), "על הנרקיסיזם" (1914), וכן "טוטם וטאבו" (1913), בו תיאר את גישתו כלפי מקורות התרבות והדת, בתגובה למאמריו של יונג בנושא. במקביל ייסד כתב עת פסיכואנליטי בשם "אימאגו" (1912) ומינה את [[אוטו ראנק]] לעורכו, וכן המשיך לקיים פעם בכמה שנים את הקונגרס הפסיכואנליטי הבינלאומי. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] עסק, בין השאר, בכתיבת ספר רחב יריעה על מטא-פסיכולוגיה, אך לבסוף הותיר מתוכו רק חמישה פרקים ושבעה השמיד. לאחר המלחמה טיפל בחיילים שסבלו מ[[טראומה נפשית|טראומות]] מטראומות במהלכה. ב-[[1920]] פרסם את "מעבר לעיקרון העונג", על דחפי העונג והמוות והמשך פיתוח תחום החלומות, וב-[[1923]] פרסם את המשכו, "האני והסתם", בו תיאר את [[המודל הסטרוקטורלי]]. בתקופה זו התגלה אצלו [[מחלת הסרטן|סרטן]] בחיך, והוא החל בסדרת ניתוחים בפיו.

ב-[[1926]] פיתח את התאוריה הפסיכואנליטית לגבי [[חרדה]], ופרסם את ספרו "עכבה, סימפטום וחרדה". בשנת 1930 העניקה העיר [[פרנקפורט]] לפרויד את [[פרס גתה]], כהכרה בתרומתו לפסיכולוגיה. באותה שנה מתה אימו, בגיל 95. בשנת [[1933]], בעקבות עליית ה[[נאצים]] הנאצים לשלטון, נשרפו ספריו של פרויד בפומבי.

[[קובץ:Tavistock and Freud statue - cropped.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסלו של פרויד בצפון [[לונדון]], ברחוב בו התגורר עם בתו [[אנה פרויד]] בשנת חייו האחרונה]]בעקבות ה[[אנשלוס]] האנשלוס ברחו פרויד ומשפחתו מ[[אוסטריה]]מאוסטריה, כשהם נעזרים בסיוע כלכלי ממטופלתו וידידתו [[מארי בונפארט]]. כשביקש לעזוב את גרמניה, דרש ממנו ה[[גסטאפו]] הגסטאפו לחתום על הצהרה לפיה זכה ליחס הוגן. אנקדוטה פופולרית מייחסת לפרויד את התוספת "אני ממליץ על הגסטאפו בחום לכל אחד", אך אין בה אמת<ref>ראו [http://www.answers.com/topic/gestapo הגדרה של ה-Psychoanalysis Dictionary]</ref>. פרויד השקיע מאמצים רבים בקבלת [[אשרה (ויזה)|ויזה]] לו ולמשפחתו, והלצה כזאת לא סבירה בהתחשב בסיכון שכרוך בה, מה גם שהמסמך המקורי, אשר התגלה ב־1989, מפריך את האנקדוטה.

ב-[[4 ביוני]] [[1938]] הורשו פרויד ומשפחתו לעבור את הגבול לצרפת, ואז המשיכו מ[[פריז]] ל[[לונדון]]מפריז ללונדון, שם חיו ברחוב מאנספילד גארדנס מספר 20 - מקום בו שוכן היום מוזיאון פרויד.

בלונדון, בשנת 1938 התגשמה חלקית שאיפתו לזכות בהכרת החברה כמדען מוביל. שני מזכירים של [[החברה המלכותית]] הביאו את ספר האגודה לפרויד ל[[חתימה]]לחתימה. על כך כתב לידידו [[ארנולד צוויג]]: "הם השאירו לי עותק של הספר, ואם היית כאן הייתי יכול להראות לך את החתימות, מזו של [[אייזק ניוטון]] ועד לזו של [[צ'ארלס דרווין]]. חברה טובה!".

פרויד [[עישון|עישן]] [[סיגר]]ים סיגרים במשך רוב חייו. בשנת [[1923]], בגיל 67, לקה ב[[סרטן בסרטן הפה]]. הוא עבר מעל 30 טיפולים במחלה, וביניהם גם הסרת [[לסת עליונה|לסתו העליונה]], אך המשיך לעשן קופסת סיגרים שלמה ביום עד מותו.

ב-[[23 בספטמבר]] [[1939]], לאחר שלא יכול היה לסבול את הכאבים הבלתי פוסקים שגרמה לו המחלה, ביקש מרופאו האישי לשים קץ לייסוריו. פרויד מת ממנת יתר של [[מורפין]] שניתנה על ידי רופא.

לפרויד ולאשתו מרתה נולדו שישה ילדים. בתו הצעירה של פרויד, [[אנה פרויד]], הייתה גם היא פסיכולוגית בולטת, ממייסדי [[פסיכולוגיית האגו]], שתרמה במיוחד בתחום הפסיכולוגיה של הילד ו[[פסיכולוגיה ופסיכולוגיה התפתחותית]].

פרויד הוא סבו של ה[[צייר]] הצייר לוסיאן פרויד ושל הקומיקאי והפוליטיקאי קלמנט פרויד. הוא סבא-רבא של העיתונאית אמה פרויד, של מעצבת האופנה בלה פרויד ושל אילי ההון מתיו פרויד וריא ויליאמס.

פרויד פיתח טכניקה טיפולית: '''[[פסיכואנליזה]]''' (שיטת [[פסיכותרפיה]]), שבאמצעותה ניתן להתחקות אחרי שורשי הסימפטומים הנוצרים בעקבות חסימות רגשיות ונפשיות. הפסיכואנליזה, אותה פיתח פרויד, הפכה למקובלת ביותר בקרב [[העולם המערבי]], והפכה לאבן יסוד של הפסיכולוגיה.

פרויד פיתח ארבעה מודלים לתיאור היבטים שונים של האישיות. כמו כן, כתב פרויד מאמרים רבים המנתחים באופן אנליטי תופעות תרבותיות וספרותיות. מושגיו של פרויד הפכו למקובלים ביותר בתקופות שלאחר פרסום תורותיו, כדוגמת המונחים "[[טעות פרוידיאנית]]" ו"[[תת מודע|לא-מודע]]". עם זאת, לרוב מסולפת תורתו של פרויד בשימוש היומיומי, המהווה השאלה רחוקה שלה.

אירועי זמנו השפיעו על דרכי חשיבתו של פרויד. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] הרחיב את התאוריה שלו בנוגע לנפש האדם. על פי התאוריה המחודשת שני כוחות בסיסים פועלים בנפש האדם. מצד אחד, הארוס (כוח המין והרצון להתאחד עם האחר), ומצד שני, הטנטוס (כוח התוקפנות וההרס). כדי לשמור על קיומה נאלצת החברה לדכא כוחות אלה אצל היחיד על ידי הטלת סנקציות (עונשים חברתיים או פורמלים), ומשום כך נידון האדם מעצם טבעו כיצור חברתי לחיות עם קונפליקטים. הדרך הטובה ביותר להתגבר על כך היא באמצעות תהליך העידון - מציאת דרכים לבטא את יצרי האדם באופן מקובל חברתית, כמו למשל באמצעות יצירה, אמנות או [[ספורט]].

פרויד נחשב לאבי הפסיכולוגיה ה[[ביולוגיה|ביולוגיסטית]]הביולוגיסטית. כמי שלמד [[רפואה]], ובא מן העולם ה[[מדע|מדעי]]המדעי, ניגש פרויד אל ה[[נפש]] הנפש כשם שניגש הביולוג אל ה[[תא]]התא, החיה או ה[[חומר]] החומר אותו הוא חוקר. לפני פרסום מחקריו של פרויד העיסוק בנפש לא נחשב למדעי, לפחות לא בהגדרה הנוקשה של מדע, והוא ניסה לכונן פסיכולוגיה כמדע ממשי.

* '''תפיסה [[דטרמיניזם|דטרמיניסטית]]:''' אין מקור ההתגלגלויות הנפשיות ב[[בחירה]] בבחירה מודעת של ה[[אדם]]האדם, אלא הן השתלשלות של המקרים הנפשיים. בכתביו משנת [[1933]] תיאר פרויד את מטרות הפסיכואנליזה כדלקמן: "השכל והנפש הם אובייקטים לחקירה מדעית, בדיוק כפי שכל הדברים הבלתי אנושיים הם אובייקטים לחקירה כזו". ניתן לומר כי לפי עקרון הדטרמיניזם, כל אירוע משמעותי בילדות ישפיע על האישיות בהמשך החיים.

פרויד, כהולך בעקבותיו של [[צ'ארלס דרווין]], בוחן את תהליך ה[[אבולוציה]] האבולוציה של [[בעל חיים]], שבמיליון השנים האחרונות שלו נוצר גם האדם. כמדען מגיע למסקנה כי ה[[תרבות]]התרבות, שהיא מאפיין של בן האנוש, מעלה תהיות רבות.

תהיות אלו נובעות בעיקר מכך שלפי מחקרים [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגיים]] רק בכ-150,000 שנים האחרונות התפתחה תרבות בחברת בני האדם. מבחינה אבולוציונית, נדרשו כ-150 מיליון שנים ל[[דג|דגים]] לדגים על מנת לההפך ל[[זוחלים]] לזוחלים ולדו-חיים, וכ-170 מיליון שנים נוספות חלפו להתפתחות ה[[יונקים]] היונקים המוכרים כיום. חלק ניכר מנסיונותיו המחקריים של פרויד היה הנסיון למצוא פתרון לשאלה, כיצד אירע כי בכ-150,000 שנה פיתח האדם את מאפייני התרבות השונים: [[מוזיקה]], [[מוסר]], מנהגים ומסורות, תלבושות, [[אהבה]], וכו'.

 {{ערך מורחב|ערך=[[מודל הנפש הפרוידיאני]]}}פרויד הציע מודלים אחדים לתיאור ה[[נפש]] הנפש ואופן פעולתה:* ''' [[המודל הסטרוקטורלי]]''': חלוקת הנפש לשלוש רשויות: '''סתמי''' (id), '''אני''' (ego) ו'''אני עליון''' (super-ego).* ''' [[המודל הדינמי]]''': מתאר את הדינמיקה בין הרשויות השונות.* ''' [[המודל הטופוגרפי]]''': שלוש רמות מודעות של הנפש: ה'''מודע''', ה'''קדם מודע''' (או ה"סמוך למודע") וה'''לא מודע'''.* '''[[המודל הפסיכוסקסואלי]]''': מתאר את שלבי התפתחותה של הנפש: '''השלב האוראלי''', '''השלב האנאלי''', '''השלב הפאלי''', '''שלב החביון''' ו'''השלב הגניטלי'''.

אל ההבנות הללו של מורכבות נפש האדם, הגיע פרויד לא מעיון בנפשם של אנשים רגילים, אלא מעיסוק במקרים [[פתולוגיה|פתולוגים]], כדוגמת [[אנה או|אנה או (ברטה פפנהיים)]]. לפי המשל המפורסם המנמק מתודה זו, משולה הנפש לשעון, שהוא סגור ואין לפותחו. אין החוקר יכול לראות את כל מנגנון הפעולה של השעון, אלא את המחוגים, הקפיץ, ומעט גלגלי שיניים. צורת הפעולה של שעון מסוג זה תובן רק במקרה שיתקלקל. אז ניתן לראות, אילו מחוגים מושפעים ממתיחת הקפיץ, אילו גלגלים זזים בתאום עם אחרים, ואילו לא.

האדם הפסיכוטי הוא אדם המנותק מהמציאות, ויש לו את עולמו הנפשי הפנימי בלבד. דרך טיפול ושיחות עם אנשים חולים בנפשם וגם כאלו בעלי הפרעות נפשיות שאינן מנתקות מהמציאות – [[נוירוזה|נוירוזות]], למד פרויד להכיר את צורת הפעולה של המנגנונים הנפשיים, ואת תוכן היצרים והתיעול של כל אלו אל האדם התרבותי בן זמננו.

נהוג לראות בפרויד כמי שעסק בדיציפלינה המדעית המכונה "פסיכולוגיה", אולם לא ניתן במחקר עמוק מקיף ומהותי כמו שלו, לתחום את המסקנות שלו לדיציפלינה מדעית אחת, שהרי הוא חדר גם לנימים הדקים של ה[[פילוסופיה]]הפילוסופיה, ה[[אנתרופולוגיה]]האנתרופולוגיה, ה[[סוציולוגיה]]הסוציולוגיה, ה[[אטימולוגיה]]האטימולוגיה, ה[[אמנות]] האמנות ועוד.

יש הרואים את פרויד כאחד המשפיעים על המחשבה ה[[פוסטמודרניזם|פוסטמודרנית]]הפוסטמודרנית. הגילוי כי האדם מונע על ידי יצריו הקמאיים, וכי רבות מתוך ההצדקות הרציונליות שלנו למעשים, באות מחוסר מודעות למתחולל בנפשינו, משמשות טענות בזכות נטישת ההיגיון החברתי, האידאולוגי והפוליטי, והן כשלט מחאה כנגד ריסון עצמי ועידון תרבותי, הנתפסים כמזויפים.

אחרים אומרים, לעומת זאת, שתוקפם של עיקרי תורת פרויד לא פג עד היום. הרעיון שמקורן של ההתנהגויות האנושיות הוא ביצר המין ובדחף התוקפנות זכה לחיזוק על ידי [[פסיכולוגיה אבולוציונית|הפסיכולוגיה האבולוציונית]]. ההבנה שגם לילדים יש דחפים מיניים מקובלת ביותר כיום. מקובל גם שטיבה של מערכת היחסים בין המטפל למטופל הוא קריטי להצלחת הטיפול. בראש ובראשונה תרם פרויד את המושג "לא מודע", שחשיבותו בתרבות ובפסיכולוגיה של ימינו לא תסולא בפז.

אף שפרויד סבר כי ה[[דת]] הדת היא סוג של נאורוזה (ואולי הטובה שבנאורוזות), הוא מעולם לא ניסה להסתיר את [[יהדות|יהדותו]] החילונית ואף לעתים התגאה בה<ref>פרויד כותב באוטוביוגפיה שלו "הורי היו יהודים. גם אני נשארתי יהודי".</ref>. לעתים, הוא תיבל בטבעיות את כתביו במילים השאובות משפת ה[[יידיש]]היידיש.

עם זאת חשש שמא, בשל יהדותו ויהדות תלמידיו, תוגדר הפסיכולוגיה כ"מדע יהודי" ותדחה בשל כך בחוגי האקדמיה, מה שאכן התרחש תחת השלטון ה[[נאצי]] וה[[קומוניזם|קומוניסטי]]הנאצי והקומוניסטי. יתרה מזאת, הוא עצמו העלה את החשד שמא האנטיפתיה כנגד הפסיכואנליזה מקורה בכך שראשון נציגיה הינו יהודי<ref>(המאמר "ההתנגדויות לפסיכואנליזה")</ref>. יש הסוברים שפרויד קירב מאוד את תלמידו [[קרל יונג]], שהיה [[נצרות|נוצרי]], ואף גילה כלפיו סלחנות כאשר כתב כנגד היהדות ובעד "רוחו הצעירה" של ה[[נאציזם]]הנאציזם<ref>כפי שעולה ממכתבו של פרויד לתלמידו [[אברהם קארל]]</ref>, כדי שהפסיכואנליזה תהיה מקובלת על האקדמיה האירופית.

היחס שלו ל[[ציונות]] לציונות היה מורכב. אף שנתן ביטוי לסולידריות שלו עם יהודי ישראל, בהיותו חבר הדירקטוריון הראשון של [[האוניברסיטה העברית]] ובכך שוויתר על תמלוגים לאחד מספריו שתורגם לעברית, יחסו לציונות היה דו־ערכי, והוא ראה בציונים, לפחות בהתחלה, משוגעים בעלי רעיון משיחי.

==השפעותיו על תאורטיקנים בתחום הפסיכולוגיהתמונות נוספות==הגישות הפסיכואנליטיות אחרי פרויד: *[[פסיכולוגיית האני]]:**[[אנה פרויד]] | [[היינץ הרטמן]] | [[אריק אריקסון]] *[[אינטרסובייקטיביות|הגישה האינטרסובייקטיבית]] (פסיכולוגיה בינאישית):**[[הארי סטאק סאליבן]] | [[אריך פרום]] | [[קארן הורני]] *[[תאוריית יחסי אובייקט|תאוריות של יחסי אובייקט]]:**[[מלאני קליין]] | [[רונלד פרברן]] | [[דונלד ויניקוט]] | [[היינץ קוהוט]] | [[מרגרט מאהלר]] הוגי תאוריות אחרות על ה[[אישיות]]::[[קרל גוסטב יונג]] | [[אלפרד אדלר]] | [[אריך פרום]] | [[וילהלם רייך]] {{ויקישיתוף| [[פרדריק סקינר]] | [[ויקטור פראנקל]] | [[אלברט בנדורה]] | [[קרל רוג'רס]] | [[רונאלד לאינג]] ==לקריאה נוספת==* פיטר גיי, '''פרויד - פרשת חיים לזמננו''', הוצאת דביר, 1993.* אנתוני סטור, '''פרויד''', הוצאת פפירוס, 1993.* מרגרט מוקנהאופט, '''זיגמונד פרויד - חוקר מסתורי התת-מודע''', הוצאת משכל, 2000.* [[יוסף חיים ירושלמי]], '''משה של פרויד''', [[מרכז שלם|הוצאת שלם]], 2005.* רוני סולן, '''חידת הילדות''', הוצאת מודן, 2007.* גבי שפלר (עורך), '''פרויד, תרבות ופסיכואנליזה: עיונים חדשים בתרבות בלא נחת''', הוצאות דביר ומאגנס, 2009.Sigmund Freud}}

==ראו גםמיזמים=={{פורטלמיזם|'''לעוד ערכים בתחום הפסיכולוגיה, ראו [[פורטל:פסיכולוגיה]].'''he}} {{-מיזם|en|Sigmund Freud}}

* [[אבשלום אליצור]], [http://a-c-elitzur.co.il/site/SiteArticle.asp?ar=122 בשם האב, הבן והרוח הרעה]

* [[יצחק בנימיני]], [http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1733 אחרית דבר לספר "זיגמונד פרויד, קרל גוסטב יונג - חליפת מכתבים"], באתר [[פסיכולוגיה עברית]]* [[גדי טאוב]], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=420709 הטעות של פרויד - חלק א'], אתר [[הארץ]]: גדי טאוב, [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=420724 הטעות של פרויד - חלק ב'], אתר [[הארץ]]* זיגמונד פרויד, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3494629,00.html הומור יהודי על הספה], קטע מספרו "הבדיחה ויחסה ללא מודע", באתר [[ynet]]* {{הארץ|[[מרדכי גלדמן]]|ואולי היה זה החלום שבו חזה פרויד את מותו|953518}}* {{הארץ|[[ערן רולניק]]|ואז מופיעה הבדיחה|953529}}

* [[משה גנן]], [http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-30416-00.html?tag=20-19-42 על 'משה והמונותיאיזם' לזיגמונד פרויד], 26.6.2008, [[nfc]]

* צפי סער, [http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1018,209,33350,.aspx קולה של אמא קדומה], 23.2.2009, [[הארץ]]

* {{הארץ|[[‏יצחק לאור]]|המצעד הגדול, על "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני"|1104110|31/07/09}}

* {{הארץ|[[יצחק לאור]]|בחיפוש אחר האב המת|1112174|04/09/09}}* {{הארץ|[[יעקב שביט]] ומרדכי ערן|משה-אח'אנאתון ומשה-ח'מורבי: פרויד והזיכרון המודחק של היהדות|1115369|18/09/09}}

[[קטגוריה:אתאיסטים יהודים]][[קטגוריה:יהודים אוסטרים]][[קטגוריה:יהודים צ'כים]][[קטגוריה:מדענים יהודים]][[קטגוריה:פסיכיאטרים אוסטרים]][[קטגוריה:פסיכיאטרים יהודים]][[קטגוריה:פסיכואנליטיקאים אוסטרים]][[קטגוריה:פסיכואנליטיקאים יהודים]][[קטגוריה:פסיכולוגים אוסטרים]][[קטגוריה:פסיכולוגים יהודים]][[קטגוריה:פליטים]] {{Link FA|es}}{{Link FA|it}} {{Link FA|el}} [[en:Sigmund Freud]][[af:Sigmund Freud]][[als:Sigmund Freud]][[an:Sigmund Freud]][[ar:سيغموند فرويد]][[arc:ܙܝܓܡܘܢܕ ܦܪܘܝܕ]][[arz:سيجموند فرويد]][[ast:Sigmund Freud]][[az:Ziqmund Freyd]][[bat-smg:Zėgmonds Froids]][[be:Зігмунд Фрэйд]][[be-x-old:Зыгмунд Фройд]][[bg:Зигмунд Фройд]][[bn:সিগমুন্ড ফ্রয়েড]][[br:Sigmund Freud]][[bs:Sigmund Freud]][[ca:Sigmund Freud]][[cdo:Să̤-gáh-mūng Hók-lèu-dáik]][[ckb:سیگمۆند فرۆید]][[cs:Sigmund Freud]][[cy:Sigmund Freud]][[da:Sigmund Freud]][[de:Sigmund Freud]][[el:Σίγκμουντ Φρόυντ]][[eo:Sigmund Freud]][[es:Sigmund Freud]][[et:Sigmund Freud]][[eu:Sigmund Freud]][[ext:Sigmund Freud]][[fa:زیگموند فروید]][[fi:Sigmund Freud]][[fr:Sigmund Freud]][[ga:Sigmund Freud]][[gan:弗洛伊德]][[gd:Sigmund Freud]][[gl:Sigmund Freud]][[gv:Sigmund Freud]][[hi:सिग्मुंड फ़्रोइड]][[hif:Sigmund Freud]][[hr:Sigmund Freud]][[ht:Sigmund Freud]][[hu:Sigmund Freud]][[ia:Sigmund Freud]][[id:Sigmund Freud]][[io:Sigmund Freud]][[is:Sigmund Freud]][[it:Sigmund Freud]][[ja:ジークムント・フロイト]][[jv:Sigmund Freud]][[ka:ზიგმუნდ ფროიდი]][[kab:Sigmund Freud]][[ko:지그문트 프로이트]][[ku:Sigmund Freud]][[la:Sigismundus Freud]][[lb:Sigmund Freud]][[lij:Sigmund Freud]][[lt:Sigmund Freud]][[lv:Zigmunds Freids]][[mk:Зигмунд Фројд]][[ml:സിഗ്മണ്ട് ഫ്രോയിഡ്]][[mn:Зигмунд Фрейд]][[mr:सिग्मंड फ्रॉइड]][[ms:Sigmund Freud]][[new:सिग्मंड फ्रायड]][[nl:Sigmund Freud]][[nn:Sigmund Freud]][[no:Sigmund Freud]][[oc:Sigmund Freud]][[pam:Sigmund Freud]][[pl:Zygmunt Freud]][[pms:Sigmund Freud]][[pt:Sigmund Freud]][[qu:Sigmund Freud]][[ro:Sigmund Freud]][[ru:Фрейд, Зигмунд]][[sa:सिग्मंड फ्रायड]][[sah:Зигмунд Фрейд]][[sc:Sigmund Freud]][[scn:Sigmund Freud]][[sco:Sigmund Freud]][[sh:Sigmund Freud]][[si:සිග්මන්ඩ් ප්‍රොයිඩ්]][[simple:Sigmund Freud]][[sk:Sigmund Freud]][[sl:Sigmund Freud]][[sq:Sigmund Freud]][[sr:Сигмунд Фројд]][[sv:Sigmund Freud]][[sw:Sigmund Freud]][[szl:Sigmund Freud]][[ta:சிக்மண்ட் பிராய்ட்]][[te:సిగ్మండ్ ఫ్రాయిడ్]][[th:ซิกมุนด์ ฟรอยด์]][[tl:Sigmund Freud]][[tr:Sigmund Freud]][[uk:Зигмунд Фрейд]][[ur:فرائڈ]][[uz:Sigmund Freud]][[vi:Sigmund Freud]][[war:Sigmund Freud]][[wuu:弗洛伊德]][[yi:זיגמונד פרויד]][[yo:Sigmund Freud]][[zh:西格蒙德·弗洛伊德]][[zh-min-nan:Sigmund Freud]][[zh-yue:弗洛伊德]]