שינויים

'''שק השפיר''' הוא זוג של [[ממברנה ביולוגית|ממברנות]] דקיקות אך חזקות אשר מכיל את ה[[עובר]] המתפתח במשך ה[[היריון]], עד זמן קצר לפני ה[[לידה]].

הממברנה הפנימית, הקרויה באופן רשמי שק השפיר, מכילה את נוזל מי השפיר ואת העוברה[[עובר]]. הממברנה החיצונית קרויה סיסית מכילה את שק השפיר והיא חלק מה[[שליה]]. שק השפיר קרוי גם בועת השפיר בגלל דמיונו לבועה. כאשר הוא מואר, שק השפיר נראה מבריק וחלק, אך הינו חזק דיו מכדי להנזק או להפרץ.

מי השפיר הם הנוזל המימי המקיף את העובר המתפתח ב[[רחם]] ברחם ומגן עליו בתוך שק השפיר. מי השפיר מאפשרים לעובר תנועה חופשית ללא לחץ הדוק של דפנות הרחם על גופו. ציפת העובר בתוך הרחם מתאפשרת גם היא על ידי מי השפיר.

שק השפיר גדל ומתמלא, בעיקר ב[[מים]]במים, בסביבות שבועיים לאחר ה[[הפריה]]ההפריה. לאחר 10 שבועות נוספים הנוזל מכיל גם [[חלבון|חלבונים]], [[פחמימות]], שומנים (ליפידים) ושומנים זרחניים. בנוסף [[שתנן]] ו[[אלקטרוליטים]] ואלקטרוליטים מוכלים אף הם במי השפיר. כל הרכיבים הנ"ל מסייעים לגדילת העובר. בשלבי ההריון המאוחרים רוב מי השפיר מורכבים משתן מ[[שתן]] העובר.

מחקרים שבוצעו על ידי חוקרים בראשות אנתוני אטלה (Anthony Ataka) באוניברסיטת Wake Forest בשיתוף עם צוות מאוניברסיטת הרווארד מצאו שנוזל מי השפיר הוא מקור עשיר ב[[תאי בתאי גזע]] שאינם שייכים לעובר. תאים אלה הוכחו כבעלי יכולת התפתחות לתאים אחרים מסוגים שונים, כולל תאי מח, כבד ועצם.

התופעה המוכרת בשם "'''ירידת מים'''", המתרחשת בסמוך ללידה, מתחילה כאשר שק השפיר נקרע. בתהליך זה רוב מי השפיר עדיין נשארים בתוך הרחם עד לידת התינוק. תהליך קריעת שק השפיר ידוע בשם המדעי "קריעת ממברנות ספונטנית".

בהריון [[תאומים]] ובהריונות שבהם קיימים מספר עוברים, העוברים לעתים חולקים את שק השפיר. הריון מונואמניוטי הינו הריון שבו כל העוברים שמקורם בזיגוטות נפרדות מוכלים בשק הריון בודד. הריון דיאמניוטי הוא הריון שבו קיימים יותר משק הריון אחד בתוך סיסית אחת, או בתוך מספר סיסיות. הריונות אלה עשויים לחלוק שלייה אחת או מספר שליות.

שיתוף שק הריון בין מספר עוברים עלול לגרום לסיבוכים במשך ההריון. לדוגמה, [[חבל הטבור|חבלי הטבור]] של עוברים מונואמניוטיים עלולים להסתבך זה בזה, תוך הפחתת או הפסקת זרימת הדם לעוברים המתפתחים.  ==מיזמים=={{מיזם|he}}{{מיזם|en|Amniotic sac}}