שינויים

'''סעיף 175''' היה הסעיף ב[[חוק בחוק העונשין (גרמניה)|חוק העונשין]] ה[[גרמניה|גרמני]] הגרמני שאסר על [[הומוסקסואליות|יחסים אינטימיים בין גברים[[גבר]]ים. [[חוק|חוקים]] דומים התקיימו ב[[מדינה|מדינות]] במדינות רבות בעולם, ובחלקו עדיין קיימים, אולם זה הגרמני ידוע לשמצה בשל השימוש שעשה בו המשטר ה[[נאצי]] הנאצי לכליאת [[הומוסקסואליות|הומוסקסואליםהומוסקסואל]] ב[[מחנה ריכוז|מחנות ים במחנות ריכוז]], [[סירוס|סירוסם]] ו[[רצח|המתתם]]ם והמתתם. חלק גדול מהאסירים לא זכו לפיצויים מממשלת גרמניה, כי הם נחשבו ל[[פשע|פושעים]]לפושעים. יתרה מזו, חלק מהאסירים ששרדו את מחנות הריכוז נשלחו ל[[כלא]] לכלא לסיים את תקופת מאסרם על פי סעיף 175.

במחצית השנייה של [[המאה ה-13]] ב[[אירופה]] באירופה השתנה מעמדו החוקי של [[מין אנאלי]] בין גברים, והפך לעבירה פלילית - עד אז הוא היה בעיקר בגדר [[חטא]], אם כי [[קיסרי רומא|קיסרים]] [[הקיסרות הרומית|רומיים]] שונים הוציאו אותו מחוץ לחוק גם הם. ברוב ארצות אירופה "[[מעשה סדום]]" הפך לעבירה שדינה [[עונש מוות|מוות]].

ב-[[1532]] פרסם [[קרל החמישי]] את ה'''קוֹנְסְטִיטוּציוֹ קְרִימִינָלִיס קָרוֹלִינָה''' (החוקה הפלילית של קרל), שנשארה בתוקף ב[[האימפריה באימפריה הרומית הקדושה|אימפריה הרומית הקדושה]] עד סוף [[המאה השבע-עשרה]]. על פי סעיף 116 למסמך זה:

ב-[[1794]] נחקק ב[[פרוסיה]] בפרוסיה קודקס חדש שחולל רפורמה בחוקים הישנים, והחליף את עונש המוות במאסר. על פי סעיף 143 של הקודקס:

מבחינה זו הייתה פרוסיה מתקדמת יותר משאר המדינות, והרפורמה בחוק נחשבה כהוכחה לנאורות של פרוסיה ב[[עידן בעידן האורות]]. ב[[צרפת]] בצרפת נחקק [[קודקס נפוליאון]] ב-1804 שהפך [[1804יחסי מין]] שהפך יחסי מין בין גברים לחוקיים כל עוד הם בהסכמה (מחבר הקודקס העיקרי, [[ז'אן ז'אק רז'י דה קמבסרס]], היה [[הומוסקסואל]] בעצמו). במהלך כיבושיו של [[נפוליאון]] הוחל הקודקס במדינות אחרות באירופה, ביניהן [[הולנד]]; [[בוואריה]] אימצה גם היא תקנה דומה ב-[[1813]] לגבי יחסי מין הומוסקסואליים בהסכמה.

לאור התפתחויות אלו, התעוררה בממלכת פרוסיה דאגה באשר לעתידו של החוק, ובשנת [[1869]], שנתיים לפני ייסוד [[האימפריה הגרמנית]], התמנתה ועדה רפואית לחקור את הנושא; בוועדה השתתפו, בין השאר, ה[[רופא|רופאים]] הרופאים המפורסמים [[רודולף וירכוב]] ו[[היינריך והיינריך אדולף פון בארדלבן]]. במסקנות שהגישה הוועדה נטען כי לא נמצא בסיס רפואי לחקיקה נגד [[זואופיליה]] ומין בין גברים, וכי אין הם שונים מסוגים אחרים של יחסי מין שהחוק לא ראה לנכון להתייחס אליהם.

למרות זאת, בטיוטת החוק שהגיש [[ביסמארק]] לפני [[הקונפדרציה הצפון גרמנית]] ב-[[1870]] נשארו הסעיפים המענישים הומוסקסואליות, וביסמארק הצדיק זאת בדאגה לדעת הקהל:

ב-[[1 בינואר]] [[1872]] אומץ חוק העונשין של הקונפדרציה הצפון גרמנית בידי האימפריה הגרמנית כולה (כולל בוואריה), וסעיף 175 שלו היה זהה כמעט לחלוטין לגרסה הפרוסית מ-1794.

כבר בשנות השישים של המאה התשע-עשרה היו אנשים שדיברו בגנותו של סעיף 143 בחוק הפרוסי, ביניהם [[קרל היינריך אולריכס]] ו[[קרל וקרל מריה קרטבני]] (טובע המונח '[[הומוסקסואליות]]'). באימפריה הגרמנית (כלומר מאז 1871) החלה התנגדות מאורגנת לחוק בדמותה של '''הוועדה המדעית-הומניטרית''', בראשות [[מגנוס הירשפלד]], שניסתה להילחם בחוק תוך שימוש במחקרים מדעיים חדשים שהצביעו על כך שהומוסקסואליות היא מולדת. ב-[[1897]] כתב הירשפלד עצומה שקראה לביטולו של סעיף 175; על העצומה חתמו כ-6000 איש. יושב-ראש מפלגת [[SPD]], [[אוגוסט בבל]], הביא שנה אחר-כך את העצומה בפני ה[[רייכסטאג]]הרייכסטאג, אבל לא הצליח להביא לביטול החוק. לא זו בלבד, אלא שעשר שנים מאוחר יותר תכננה הממשלה להרחיב את הסעיף כך שיחול גם על נשים, תוך הבעת דאגה בשל מה שנראה כ"התרחבות התופעה". התיקון לחוק עמד לעלות בפני הרייכסטאג לכל המאוחר ב-[[1917]], אבל [[מלחמת העולם הראשונה]] (שבה נוצחה האימפריה הגרמנית) טרפה את הקלפים.

[[תמונה:Hiller tract against Paragraph 175.jpg|שמאל|ממוזער|200px|"סעיף 175 - חרפת המאה!". אוסף מאמרים מאת העיתונאי השמאלני [[קורט הילר]], שיצא ב-[[1922]].]]בשנים [[1919]] - [[1929]] החלו יותר ויותר קולות ב[[רפובליקת ברפובליקת ויימאר]] לקרוא לביטול סעיף 175, ובראשם הוועדה המדעית-הומניטרית וקבוצת שתדלנות בשם '''קהילת הייחודיים''' (Gemeinschaft der Eigenen). אבל מפלגות ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאל]] השמאל מעולם לא הצליחו להגיע לרוב, והחוק לא בוטל. ב-[[1925]] תכננה ממשלת [[שמאל וימין בפוליטיקה|ימין]]-מרכז להחמיר את הענישה הקבועה בחוק, אבל גם הם נכשלו. הצעתם כללה הגדרתם של 'מקרים חמורים', הכרוכים בניצול סמכות, [[זנות הומוסקסואלית]], אונס ומין עם גברים בני פחות מ-21. במקרים אלו הענישה תהיה חמורה יותר, והם יחולו לא רק על [[מין אנאלי]], כי אם גם על מקרים של מין ללא [[חדירה]]. הנימוק לשינוי המוצע התבסס על הגנה על מוסר העם: "...סטיות אלו מביאות לניוון העם ורקבון עוצמתו."

[[היינריך הימלר]] היה האדריכל הראשי של רדיפת ההומוסקסואלים ב[[גרמניה בגרמניה הנאצית]]. הרציונל שלו לכך היה שגברים הומוסקסואלים מדביקים בסטייתם גברים אחרים, אשר בכך נגרעים ממאגר ההפריה הזכרי של [[הגזע הארי]]. בנוסף, לשיטתו, ההומוסקסואלים נוטים להתכנסויות בעלות אופי קונספירטיבי, דבר העלול לסכן את ביטחון [[הרייך השלישי]]. הוכנסו מספר תיקונים לסעיף 175 המרחיבים את הגדרת הפעילויות ההומוסקסואליות האסורות, ועל ה[[גסטפו]] וה[[הגסטפו והאס אס אס]] הוטל לאכוף וליישם את החוק. מספר העצירים תחת סעיף 175 עלה בהתמדה. אם ב-[[1933]] נעצרו 835 איש, הרי בשנת [[1936]] נעצרו 5,321 וב-[[1939]] כבר נעצרו 24,450 עברייני סעיף 175. מי שהוגדר כ'הומוסקסואל חסר-תקנה' (unverbesserlicher Homosexuelle) נשלח בתום תקופת המאסר, או במקומה, למחנה ריכוז בגרמניה (בעיקר [[מחנה הריכוז דכאו|דכאו]], [[בוכנוואלד]] ו[[זקסנהאוזן]]וזקסנהאוזן). המדיניות הנאצית הייתה שאין שולחים אזרחים ארים למחנות מוות במזרח, ולפחות מפריבילגיה זו נהנו על פי רוב גם אסירי סעיף 175. אסירים השפוטים תחת סעיף 175 סומנו במחנות בתג [[משולש ורוד]] על בגדם, סימון שלימים הפך להיות אחד מסמלי מ[[סמלי הגאווה ]] של הקהילה ההומוסקסואלית.

סעיף 175 גם שימש לעתים למעצר יריבים פוליטיים, בהיעדר עילה אחרת למעצרם. בניגוד לרדיפת מיעוטים אחרים באירופה, כ[[יהודים]] ו[[צוענים]]כיהודים וצוענים, בוצעה רדיפת הומוסקסואלים לרוב בגבולות גרמניה בלבד, אך בכמה מקרים נאסרו הומוסקסואלים גם בארצות השפלה וצרפת.

אין עדויות לכך שהייתה תוכנית כוללת להכחדה של האוכלוסייה ההומוסקסואלית, בדומה ל"[[הפתרון הסופי|פתרון הסופי]]". המדיניות הרשמית הייתה, ככל הנראה, לדאוג ל"[[חינוך מחדש]]" של אותם הומוסקסואלים הניתנים ל"תיקון", ובאלה שאינם ניתנים לתיקון לטפל באמצעות [[סירוס]]. אולם, הביצוע בפועל של מדיניות חינוכית זו בידי אנשי האס-אס היה מרחיק-לכת וברוטאלי ביותר, ומרבית ההומוסקסואלים שנשלחו 'להתחנך' במחנות הריכוז לא שבו מהם. הם זכו שם ליחס רע ומשפיל במיוחד לעומת אסירים "אריים" אחרים, והיו קורבנות להתעללות סדרתית ומתמשכת. היות שנחשבו סוטים מסוכנים, הם הוחזקו בנפרד ובריחוק מיתר האסירים ה"אריים" ונאסר עליהם כל מגע איתם. לצורכי חינוך ושבירת רוחם הם הועסקו ב[[עבודת בעבודות פרך|עבודות פרך]] חסרות כל תכלית, והיו הראשונים לשמש כשפני ניסיונות בניסויים רפואיים. חלו עליהם מגבלות ואיסורים שאפילו במושגי מחנות הריכוז הנאציים נחשבו כחריגים וקיצוניים. רבים מהם סורסו. שיעור התמותה במחנות בגרמניה בקרב ההומוסקסואלים היה השני בגובהו מבין קבוצות האסירים, לאחר היהודים – כ-60%.

אין סטטיסטיקה רשמית של מספר ההומוסקסואלים שנספו בתקופת המשטר הנאצי. על פי הערכות, בין 1933 ל-1945 נעצרו כ-100,000 הומוסקסואלים ב[[גרמניה בגרמניה הנאצית]] מתוקף סעיף 175. לפחות מחציתם נידונו לעונשי מאסר, מרביתם בבתי כלא רגילים, וכ-10,000 נשלחו ל[[מחנה ריכוז|מחנות למחנות ריכוז]]. בנוסף, היו כאלה שמצאו את מותם בדרכים אחרות, שלא במחנות. סה"כ מעריכים שבין 10,000 ל-15,000 הומוסקסואלים נספו, בשלוש קטגוריות עיקריות: כאלה שנעצרו, נשפטו והוצאו להורג; כאלה שנשלחו למחנות ריכוז, בהם מצאו את מותם מהתעללות, רעב או מחלה; וכאלה שאושפזו במוסדות והומתו במסגרת [[תוכנית T4 - אותנסיה]].

[[תמונה:Victim of fascism.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תעודת "קורבן הפשיזם" שבוטלה בהוראת המגיסטראט של [[מזרח ברלין]]. מאסירים שנכלאו במחנות הריכוז בעוון הומוסקסואליות נשללה הזכות לקבל קצבה כקורבנות הנאצים.]]

באזור הכיבוש הסובייטי שהפך מאוחר יותר ל[[מזרח למזרח גרמניה]] המדיניות באשר לקיום החוק הייתה שונה תחילה ממדינה למדינה. לדוגמה, [[תורינגיה]] אימצה את החוק הישן של רפובליקת ויימאר, ואילו [[סכסוניה אנהלט]] פסקה כי יש לראות בסעיף 175 חלק מפשעי המלחמה הנאציים. ב-[[1950]], שנה לאחר הקמת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה), החליט בית המשפט ב[[ברלין]] בברלין להחזיר לתוקף בכל המדינה את הגרסה הישנה של סעיף 175 מתקופת ויימאר, אבל השאיר על כנה את התוספת בעניין "תועבה חמורה". פסק דין מ-[[1954]] קבע שאין צורך בחדירה לצורך עבירה על הסעיף, ו'תועבה' הוגדרה ככל פעולה הגורמת לעוררות מינית ו"פוגעת ברגשות המוסריים של פועלינו".

תיקון לחוק הפלילי ב-[[1957]] התיר לוותר על העמדה לדין במקרה של עבירה שאינה מסכנת את החברה ואין לה השלכות; בעקבות תיקון זה לא הופעל יותר הסעיף. סעיף אחר, שנחקק ב-[[1968]], קבע עונש עד שלוש שנות מאסר לבגיר (מעל 18) שמקיים [[יחסי מין ]] עם [[קטין ]] (בן פחות מ-18) בן אותו המין. ב-[[1989]] בוטל החוק ואחריו לא הייתה עוד התייחסות ספציפית להומוסקסואליות בחוק המזרח-גרמני.

לאחר המלחמה שמרה [[מערב גרמניה]] על הגרסה הוויימארית של סעיף 175. ב-[[1957]] קבעה ועדת החקיקה הפדרלית כי אין מניעה להשאיר את הסעיף, כי הוא "אינו מושפע מהפוליטיקה הנאציונל-סוציאליסטית במידה כזו שיש לבטלו במדינה חופשית ודמוקרטית".

בין [[1945]] ו-[[1969]] כ-100,000 גברים הועמדו לדין וכ-50,000 נכלאו. גל של מעצרים, תביעות ומשפטים ב[[פרנקפורט]] בפרנקפורט בשנים [[1950]] – [[1951]] הביא לשש [[התאבדות|התאבדויות]].

בשנת [[1973]] נערכה רפורמה מקיפה בחוק, ונשארו בו בעיקר הסעיפים הנוגעים למין עם קטינים. [[גיל ההסכמה]] הונמך מ-21 ל-18 (גיל ההסכמה ליחסים הטרוסקסואליים היה 14). ב-[[1986]] נבחר לראשונה נציג הומוסקסואל גלוי [[בונדסטאג|לבונדסטאג]] מטעם מפלגת הירוקים. הוא ניסה להביא לביטולו של הסעיף, מה שהיה מוריד את גיל ההסכמה ל-14. הניסיון נכשל, וסעיף 175 נשאר בספר החוקים הגרמני עוד שמונה שנים. החוק בוטל לבסוף ב-[[1994]], בין השאר בעקבות [[איחוד גרמניה (המאה ה-20)|איחוד גרמניה]] והצורך להתאים בין חוקי המערב והמזרח.

* [[הומופוביה]]* [[היסטוריה של גרמניה]]

* [[הומומונומנט|אנדרטת ההומומונומנט]] ==מיזמים=={{מיזם|he}}{{מיזם|en|Paragraph 175}}