שינויים

[[תמונה:Pink ribbon.png|ממוזער|100px|שמאל|ה[[סרט מודעות|סרט]] הסרט הוורוד מציין תמיכה במאבק נגד סרטן השדה[[שד]]]][[תמונה:Breast Cancer Pink Ribbon.JPG|ממוזער|350px|שמאל|100 נשים ששרדו את מחלת [[סרטן השד]] נושאות סרט ורוד ענק ויוצרות את הסמליל למאבק בסרטן השד. האירוע התקיים בהפסקת משחק ה[[פוטבול]] הפוטבול בין [[סנט לואיס ראמס]] ו[[אריזונה ואריזונה קרדינלס]] ב-[[7 באוקטובר]] [[2007]]]]

'''סרטן השד''' הוא [[מחלה]] [[סרטן (מחלה)|סרטנית]] שמקורה ב[[שד (איבר)|שד]], אך היא עלולה לשלוח גרורות אל איברים שונים בגוף. בשלביה הראשוניים המחלה מתאפיינת בגושים לא כואבים בשד, לאחר מכן חודרים תאים סרטניים לקשרי ה[[לימפה]] הלימפה של [[בית השחי]] ומשם עלולים התאים לחדור לזרם ה[[דם]] הדם ודרכו להגיע לאיברים מרוחקים כגון ה[[כבד]]הכבד, ה[[ריאות]] וה[[מוח]]הריאות והמוח. המחלה מתפתחת בעיקר בנשים מעל גיל חמישים והיא נדירה בגברים ונשים צעירות. הסוג הנפוץ של סרטן השד הוא [[קרצינומה]], אך קיימים סוגים נדירים יותר של סרטן השד המסווגים כ[[סרקומה]] או [[לימפומה]].

מקורו של סרטן השד מסוג קרצינומה הוא ב[[רקמה]] ברקמה המצפה את צינורות ו[[בלוטות חלב|בלוטות ובלוטות החלב]] שב[[שד (איבר)|שד]]שבשד. בשלבי המחלה המוקדמים תאי האפיתל ממלאים את חלל צינוריות החלב, בהמשך חודרים תאי האפיתל את דופן צינור החלב ופולשים לרקמה התומכת. גוש התאים שנוצר (הגידול הראשוני) יכול לחדור את דופן [[בית החזה]] או את ה[[עור]]העור. מן הגידול הראשוני יכולים להתנתק תאים ליצירת גרורות.

==[[אפידמיולוגיה]]==

סרטן השד הוא המחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב נשים בעולם המערבי. ב[[ארצות בארצות הברית]] אובחנה המחלה בשנת [[2005]] בלמעלה מ-210 אלף חולים חדשים (מתוכם פחות מאלפיים גברים). בנוסף, בכ-60 אלף נשים אובחנה DCIS (נגעים טרום סרטנים, ראו להלן- שלב 0). בשנה זאת נפטרו מן המחלה כ-40 אלף חולים (מתוכם כ-400 גברים).

ב[[ישראל]]בישראל, על פי נתוני [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] לשנת [[2004]], אובחנו 93 חולות חדשות בסרטן השד לכל 100,000 נשים. באותה שנה נפטרו מן המחלה 28 נשים לכל 100,000 נשים. בסך הכול, מדי שנה נפטרות בישראל קרוב ל-1,000 חולות עקב המחלה.

כפי שניתן לראות מן הגרף, המחלה שכיחה בעיקר בנשים מעל גיל 45. רובן של הנשים המאובחנות בסרטן השד אינן משתיכות לקבוצת סיכון מובהקת פרט להיותן נשים הגיל האלה[[אל-וסת ]] או לקראת גיל האל-וסת. עם זאת, נמצאו מספר קבוצות סיכון שמגבירות באופן משמעותי את השכיחות לסרטן השד:

* נשים הנושאות [[פגם גנטי]] בגנים המקודדים ל[[חלבון]] לחלבון BRCA1 או BRCA2 הן בעלות סיכון של 85% לחלות בימי חייהן בסרטן השד או ה[[שחלה]]השחלה. מכיוון שגנים אלו הם דומיננטים, דרוש רק עותק אחד של הגן מהאב או האם על מנת שהפגם יופיע בצאצא. כמו כן, נשים שלהן היסטוריה משפחתית של מחלת הסרטן נמצאות בסיכון גבוה יותר ללקות במחלה גם אם אין במשפחתן פגם גנטי בBRCA1 או BRCA2. מאחר ש[[גן (ביולוגיה)|גנים]] שגנים אלו הם אוטוזומלים , הם עוברים בתורשה מאב ומאם באותה תדירות.

* [[השמנת יתר]] מעלה את הסיכון ללקות בסרטן השד.* חשיפה ל[[אסטרוגן]] לאסטרוגן מעלה באופן משמעותי את הסיכוי לסרטן השד, מכיוון הגוף נחשף לאסטרוגן במהלך המחזור החודשי או בטיפולים הורמונלים הכוללים [[אסטרוגן]]:** מספר רב של מחזורים כתוצאה מ[[וסת|ווסת]] מוקדמת או אל-וסת מאוחרת.** אי כניסה להריון ל[[הריון]] עד גיל 30, הריונות מועטים ואי-הנקה.** נטילת [[גלולה למניעת הריון|גלולות למניעת הריוןהריו]] ן (ביחוד גלולת המכילות כמות גדולה של אסטרוגן).** [[טיפול הורמונלי חליפי]] (HRT) לאחר גיל האל-וסת.* צפיפות ברקמת השד מגדילה את הסיכון ללקות בסרטן השד, ומקשה על אבחון ראשוני בעזרת [[ממוגרפיה]].

[[תמונה:DCIS.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סרטן שלב 0: [[אין סיטו]], צינורות החלב סתומים על ידי תאי אפיתל]]

** גידול ראשוני גדול מ-5 סנטימטר וגרורות ב[[מערכת במערכת הלימפה]] מאבדות את צורתן.

הערכת שלבי המחלה יכולה להעשות רק לאחר הוצאת הגידול הראשוני. ההערכה נעשית על ידי [[פתולוג]] בשיטות [[היסטולוגיה|היסטולוגיות]], ואיתור גרורות נעשה בעזרת [[מיפוי עצמות]] ו-[[MRI]].

היות וגילוי המחלה בשלביה המוקדמים מוריד באופן משמעותי את הסיכוי לתמותה מן המחלה, מומלץ לבצע בדיקת שד עצמית אחת למספר שבועות ובדיקה שנתית על ידי רופא [[גניקולוג|גינקולוגיה]] או [[כירורגיה|כירורג]]. בבדיקה יש לחפש סימנים חשודים המעידים על אפשרות של התפתחות סרטנית. סימנים אלה כוללים שינוי צורה באחד מהשדיים, הופעת גומות או בליטות, הופעת [[כלי דם]], תזוזת ה[[פטמה]] הפטמה או הפרשות ממנה. בנוסף, על ידי מישוש ניתן לחוש בגושים בשד או בבית השחי.

הסימנים הראשונים למחלה מתגלים לרוב בבדיקת [[ממוגרפיה]] - [[צילום רנטגן]] של השד. בניגוד לצילומי רנטגן רפואיים אחרים, ממוגרפיה נעשית תוך כדי לחץ פיזי על השד, לחץ שתפקידו לשטח את השד על מנת להגדיל את השטח המצולם. בתצלום הממוגרפיה ניתן להבחין בגושים, ב[[הסתיידות|הסתיידויות]]בהסתיידויות, בצפיפות שד לא-טיפוסית או בשינויים שחלו בשד ביחס לשנים קודמות. בישראל מומלצת בדיקת ממוגרפיה אחת לשנה או שנתיים בכל הנשים מעל גיל חמישים, ולנשים בסיכון גבוה מומלץ על ממוגרפיה החל מגיל 35. הדעות חלוקות לגבי התועלת שבבדיקת ממוגרפיה שנתית החל מגיל 40 לכלל הנשים, אך נמצא כי אבחון מוקדם של המחלה בדרך של ממוגרפיה מוריד את התמותה מסרטן השד ב-30%.

בנשים צעירות או בנשים הנוטלות הורמונים ([[טיפול הורמונלי חילופי]]) רקמת השד צפופה, ועל כן אינה מאפשרת אבחון של ממצאים חשודים בממוגרפיה. לפיכך, במקרים אלה יש להשתמש בבדיקה המבוססת על גלי [[אולטרסאונד]]. במהלך גיל האל-וסת יורדת צפיפות השד עם החלפת הרקמה ה[[פיברוגנלדולרית]] הפיברוגנלדולרית ברקמת [[שומן]] ענייה בכלי דם, דבר המאפשר את בדיקת הממוגרפיה.

מבחינה אבחנתית, בדיקת אולטרסאונד נחשבת נחותה מן הממוגרפיה, בין השאר משום שהיא אינה מאתרת הסתיידות - אחד הממצאים המצביעים על חשד לתהליך סרטני. בדיקת האולטרסאונד נחוצה, כאמור, בנשים בעלות מרקם שד צפוף. בנוסף משמש האולטרסאונד לאבחון מדויק יותר של גושים ו[[ציסטה|ציסטות]] וציסטות שהתקבלו בממוגרפיה.

לאחר שאובחן ממצא חשוד בממוגרפיה או בבדיקה ידנית בידי כירורג שד, יש לבחון את הרקמה החשודה בעזרת [[ביופסיה]]. ביופסיה מבוססת על דיקור האזור החשוד והוצאת פיסת רקמה מתוכו. בהתאם לסוג הגידול יש לבחור את קוטר המחט שתשמש לדיקור, ובהתאם לכך את סוג ההרדמה בעת הביופסיה - מקומית או כללית. הדוגמה נשלחת לבדיקה היסטולוגית של [[פתולוגיה|פתולוג]], ובמקרה שהפתולוג איבחן את הגידול כסרטני מומלץ לבצע בדיקה [[אימונוהיסטוכימיה|אימונוהיסטוכימית]] לקולטני הורמונים ול-HER-2. בישראל נהוג לבצע את הניתוח לטיפול בסרטן השד ימים אחדים לאחר שנתקבלו תוצאות הביופסיה.

[[תמונה:Er_a_1Er a 1.JPG|שמאל|ממוזער|250px|צביעה אימיונו היסטוכימית לאסטרוגן רצפטור אלפא- הצביעה מעידה על פרוגנוזה טובה.]]

המדד המקובל ל[[פרוגנוזה]] לפרוגנוזה הוא שרידות ל-5 שנים. חשוב לציין שמדד זה לוקה במספר חסרים: ראשית, תיתכן תמותה או חזרה של המחלה אחרי יותר מ-5 שנים; שנית, נתונים אלה אינם משקפים את ההתפתחות שחלה בתרופות בשנים האחרונות, כלומר היום השרידות היא ככל הנראה גבוהה יותר.

* ביטוי של רצפטורים ל[[אסטרוגן]] לאסטרוגן (estrogen receptor alpha) ול[[פרוגסטרון]] ולפרוגסטרון על התא הם אינדיקטורים לפרוגנוזה טובה, בין היתר משום שהוא מאפשר קבלת תרפיה הורמונלית.* ביטוי של חלבונים ממשפחת ErbB - בייחוד [[ErbB-2]] (הידוע גם כ HER-2) ו- ErbB-1 או [[EGFR]] על ממברנת התא ו/או ממברנת הגרעין, הוא אינדיקטור לפרוגנוזה פחות טובה. ייתכן ובעתיד, כאשר תכנס תרופת ה[[הרצפטין]] ההרצפטין (המיועדת נגד ErbB-2) לשימוש מניעתי, תפחת הפרוגנוזה הרעה של החלבון.* ביטוי של [[כמוקינים]] כגון (MCP-1 ([[CCL2]] הוא אינדיקטור לפרוגנוזה גרועה.* הימצאות החלבון [[p53]] בגרעין היא אינדיקטור טוב.

* הימצאות החלבון [[COX-2]] או תוצרו [[פרוסטגלנדין]] E מעידה על פרוגנוזה גרועה.* חדירה לגידול של [[תא דם לבן|תאי דם לבנים]], בעיקר [[מונוציט]]ים ו[[לימפוציט]]ים מונוציטים ולימפוציטים מסוג [[תא T רגולטורי|תאי T רגולטוריים]] או [[תא T עוזר|תאי T עוזרים]] - מעידה על פרוגנוזה גרועה. לעומת זאת חדירה של [[תאי T ציטוטוקסיים]] היא סמן לפרוגנוזה טובה.* Nuclear grade (שלמות הגרעין) - מעיד על מצב ה[[כרומטין]] הכרומטין שבגרעין - Low-grade משמעותו שהכרומטין מפוזר ברובו בגרעין ואינו מתחלק. high- grade הכרומטין מרוכז בכרומוזומים, והתא מתחלק במהירות (מעיד על פרוגנוזה גרועה).

מבין המחלות הממאירות, סרטן השד היא המחלה בעלת האופציות הטיפוליות הרבות ביותר. התאמת טיפול לחולה נעשית בהתבסס על קריטריונים שונים ובכללם שלב המחלה, גיל החולה, [[התמיינות היסטולוגית]] של הרקמה הסרטנית, היסטוריה משפחתית של סרטן השד וביטוי חלבונים שונים בתאים הסרטניים.

יש יתרון רפואי בהוצאת הגידול הראשוני על ידי [[ניתוח]] בכל שלב של סרטן השד לפני הופעת גרורות מרוחקות. דרך הוצאת הגידול שנויה במחלוקת מעל ל-100 שנה - הגישה הרדיקלית גורסת כי כריתת השד כולו תקטין את הסיכוי לחזרת המחלה, ולעומתה הגישה השמרנית גורסת כי על ידי [[כריתה (רפואה)|כריתה]] חלקית של השד ניתן למנוע את הישנות המחלה באותה מידה.

* כריתת שד רדיקלית ממותנת (modified radical mastectomy) - ניתוח שבו מוצאת כל רקמת השד ואיתה תוכן [[בית השחי]]. ניתוח זה משמש כיום כתקן, שאל יעילותו מושווים שאר הניתוחים. גבולו העליון של האזור המנותח הוא [[עצם הבריח]], גבולו התחתון [[חיתולית]] (fascia) [[שריר הבטן]], וגבולו הקדמי [[שריר הליטמוס]] הגבי. לאחר שחרורו מורם השד מ[[שריר משריר הפקטורליס הגדול]] (Pectoralis Major) ביחד עם החיתולית המקיפה אותו. בשלב הכריתה האחרון מוצא תוכן בית השחי. חשיבות רבה יש להוצאת בלוטת הלימפה של בית השחי, הממלאת תפקיד חשוב בתהליך יצירת הגרורות. הניתוח מתאים לחולות בשלבים 1 ו-2, והוא הניתוח האפשרי היחיד בחולות שאובחנו בשלב 3 ושגידולן לא צומצם בעקבות הטיפול המקדים. בחולות שסווגו כשלב 3 יש יתרון בהקרנת מיטת השד לאחר ניתוח רדיקלי.

* הגידול נמצא ב[[פטמה]] בפטמה או ה[[עטרה (שד)|אריאולה]]האריאולה

* לחולה היסטוריה של מחלות כלי דם תלויות [[קולגן]]

שימוש בטיפול משלים, היינו טיפול כימותרפי כלל-מערכתי המתבצע אחרי ניתוח לכריתת הגידול הראשוני, מקטין את הסיכוי לחזרת המחלה על ידי הריגת מיקרו-גרורות שיצאו מן הגידול הראשוני. בכך קטן הסיכוי לחזרה מקומית של הגידול במקרה של ניתוח שמרני, וניתן למנוע כשליש ממקרי החזרה של סרטן השד. הטיפול הכימותרפי המקובל כיום לנשים שנתגלה אצלן סרטן השד בשלביו הראשונים הוא תערובת של [[cyclophosphamide]], [[adriamycine]], ו-[[fluorouracil]] או בקיצור [[CAF]].

כאשר החולה סובלת מ[[מחלות ממחלות לב]], מומלץ להחליף את ה-adriamycine ב-methotrexate תערובת [[CMF]], למרות שפרוטוקול זה הינו בעל יעילות אנטי-סרטנית נמוכה במקצת ביחס לטיפול CAF רגיל. <br />משפחת תרופות שנכנסה לשימוש בשנים האחרונות היא הטקסנים, [[paclitaxel]] ו-[[docetaxel]] המשמשים במקרה שיש מעורבות של בלוטות הלימפה.

ניתן להעריך את התועלת שבטיפולים שונים על ידי תוכנת [[Adjuvant Online]] &rlm;[http://www.adjuvantonline.com/] המחשבת (על פי [[ניסוי קליני|ניסויים קליניים]] מרובי משתתפים) את הסיכוי לחזרת המחלה, [[מוות]] מגורמים אחרים ואת התועלת שבשימוש בתוכניות טיפול משלים שונות בתום 5 שנים מאבחון המחלה. התוכנה משקללת קריטריונים אינדיבידואליים שונים של החולה כגון גודל הגידול, אופי היסטולוגי, קולטנים לאסטרוגן, גיל ועוד. למרות שהתוכנה משקללת תוצאות מניסויים רבים, חסרים בה קריטריונים מסוימים העוזרים לרופא לקבוע את תוכנית הטיפול המתאימה ביותר לחולה.

בשנים האחרונות פותחו תרופות אחדות המורכבות מ[[נוגדן|נוגדנים]] מנוגדנים ספציפיים כנגד אנטיגנים המעורבים בתהליך הסרטני. בסרטן השד, הנוגדן היחיד שאושר לשימוש משלים הוא [[הרצפטין]], הניתן במקביל לטיפול הכימותרפי.

[[טיפול אנדוקריני]] (הורמונלי) הוא [[טיפול משלים|הטיפול המשלים]] הנפוץ והיעיל ביותר בחולות בשלבים מוקדמים של המחלה (שלב 1 ו-2). הטיפול מקובל גם בשלבים מאוחרים יותר של סרטן השד, אך יעילותו בהם נמוכה יותר. שכיחות הטיפול האנדוקריני נובעת מהעדר תופעות לוואי חמורות המאפיינות את הטיפול הכימותרפי. ככלל, הטיפול האנדוקריני מבוסס על נטרול ההורמון הנקבי אסטרוגן, כיוון שהורמון זה מהווה פקטור גדילה לתאי האפיתל של השד, שמהם נוצרים תאי סרטן השד. הטיפולים האנדוקרינים יעילים בעיקר בחולות סרטן השד המבטאות קולטנים (רצפטורים) לאסטרוגן או פרוגסטרון. בחולות המבטאות את שתי הקולטנים ההיענות לטיפול היא כ-70%, בחולות המבטאות רצפטור אחד ההיענות לטיפול היא כ-30%, בחולות בהן לא נמצאו רצפטורים אחוז ההיענות הוא כ-10%. בנוסף, הטיפול האנדוקריני יכול לשמש גם כטיפול מניעתי (פרופילקטי) בנשים הנמצאות בסיכון גבוה לפיתוח סרטן השד או השחלה.

הורמונים אנלוגים להורמוני מין ובראשם [[טמוקסיפן]] הם התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בסרטן השד. תרופות אלו מבוססות על קישור הורמון [[סינתטי]] לרצפטור לאסטרוגן, ובכך חסימת הקישור בין אסטרוגן לרצפטור. בניגוד לאסטרוגן, ההורמון האנלוגי אינו משרה על האסטרוגן רצפטור שינוי מרחבי, ולכן אינו מאפשר לו לפעול כ[[גורם כגורם שעתוק]], כלומר חוסם את הרצפטור ולא מפעיל אותו.

[[מעכבי ארומטז]] הם תרופות המונעות יצירת אסטרוגן אנדוגני, על ידי עיכוב ה[[אנזים]] האנזים היוצר את [[ארומטיות|הטבעות הארומטיות]] בהורמון זה, כלומר הן מונעות סינתזה של אסטרוגן בגוף.

תרופות מעכבות ארומטז הוכחו כיעילות יותר, הן במניעת חזרה של סרטן השד והן בשליטה על מחלה גרורתית. בנוסף, למעכבי ארומטז תופעות לוואי קלות יותר מאלו של תמוקסיפן. מסיבות אלו, מעכבי ארומטז הם הטיפול הטוב ביותר בכל חולות סרטן השד. ברם, מכיוון שמעכבי ארומטז הן תרופות חדשות באופן יחסי - טרם פג ה[[פטנט]] הפטנט עליהן, ולכן עלותן גבוהה באופן ניכר מטמוקסיפן. בשל עלותן הגבוהה של התרופות הן משמשות בעיקר לטיפול בחולות בשלבים מתקדמים של המחלה.

כריתת [[כריתת שחלות]] היא הליך כירורגי המבוצע בחולות לפני גיל האל-וסת ונועד למנוע מהן יצור [[הורמון מין|הורמוני מין]]. הליך זה היה מקובל בעבר, אך כיום הוא משמש במקרים נדירים בלבד.

חזרה מקומית של הגידול על דופן בית החזה בנשים שעברו ניתוח לכריתת שד, היא תופעה המקיפה כ-8% מן החולות. חזרה זאת מושפעת בעיקר מגודל הגידול המקורי וממעורבות של נודיות הלימפה. חזרה מקומית מבודדת יכולה להיות מטופלת בניתוח או הקרנות מקומיות. אם החזרה מרובת מוקדים, יש להקרין את כל דופן בית החזה ואת אזור בית השחי, ובנוסף יש לטפל צורך בטיפול כימותרפי. חזרה מקומית אחרי ניתוח רדיקלי יכולה להיות סימן לחזרה גרורתית של המחלה, ומחייבת חיפוש גרורות בעזרת [[CT]]. ברוב המקרים מתגלות גרורות עד שנתיים מגילוי חזרה מקומית רבת מוקדים.

חולות סרטן השד בשלב 4 או שלב 3b מטופלות לרוב [[טיפול מקל]] – טיפול שאינו מיועד לריפוי המחלה, אלא להארכת חיים ולהפחתת סבלה של החולה. ברוב במקרים ניתן טיפול יחיד, ורק לאחר כישלונו מתחיל טיפול אחר. טיפולים אלו כוללים:* הקרנה, באמצעות [[רדיותרפיה]], לגידול הראשוני בשד ואיברים בהם מתפתחות הגרורות. ההקרנה יעילה במיוחד בהתמודדות עם גרורות יחידות ב[[עצם|עצמות]]בעצמות, בבית החזה, וב[[מערכת ובמערכת העצבים המרכזית]].

* [[ביפוספנט]] (bisphosphonate) - נשים עם גרורות בעצמות יכולות להפיק תועלת מטיפול זה.* טיפול בנוגדנים: הרצפטין - נוגדן נגד HER-2 - הוכח כיעיל בטיפול בסרטן השד, [[ניסוי קליני|ניסויים קליניים]] שטרם הסתיימו מראים שגם ל[[אווסטין]] לאווסטין פעילות אנטי סרטנית במחלה גרורתית של סרטן השד. הטיפול בנוגדנים ניתן בשילוב עם טיפול כמותרפי. * טיפול כימותרפי בחולות גרורתיות משמש לרוב לאחר כישלון הטיפול ההורמונלי (כולל חולות חסרות רצפטור לאסטרוגן) או לאחר יצירת גרורות במוח או בריאות. הטיפול המועדף הוא תערובת המכילה [[doxorubicin]] וcyclophosphamide. בנוסף יש השפעה ל [[vincristine]], methotrexate, fluorouracil, ו taxanes. אין השפעה לטיפול משלים קודם על תגובה לטיפול כימותרפי בשלב הגרורתי. * טיפולים לשיקום המערכת החיסונית — הטיפולים הכימותרפיים הקשים אותן עוברות חולות סרטן השד יוצרות [[אנמיה]] ובעיות חמורות ב[[מערכת במערכת החיסון]] ([[neutropenia]]) עקב פגיעה ב[[תא גזע|תאי בתאי הגזע]] היוצרים את תאי הדם השונים. לטיפול בבעיות אלו ניתנים [[ציטוקינים]] ופקטורי גדילה שונים המעודדים פרוליפרציה של תאי דם כגון [[G-CSF]] ו-[[erythropoietin]]. טיפולים אלו מקטינים את הסיכוי ל[[מחלות זיהומיות|זיהומים]] לזיהומים ובכך מאפשרים המשך השימוש בתרופות כימותרפיות. * [[השתלת מח עצם]] — על פי פרוטוקול טיפול שנוי במחלוקת המתאים רק לחולות צעירות הנמצאות במצב בריאותי טוב במיוחד. ניתן לתקוף את הגידול במינונים גדולים מאוד של כימותרפיה, מינון שגם ישמיד את מח העצם. לאחר טיפול זה תעבור החולה השתלת מח עצם עצמית (אוטולוגית) לשיקום מערכת החיסון והדם. טיפול זה יקר מאוד, מסוכן ומתאים למעט מאוד חולות.

בנייה מחדש של השד או [[שחזור שד]] הוא ניתוח פלסטי המיועד למניעת המשבר הפסיכולוגי הנוצר כתוצאה מהניתוח להוצאת הגידול הראשוני. ניתן לשחזר שד שעבר ניתוח רדיקלי או שמרני. שיחזור השד מתבצע במסגרת ניתוח הכריתה, או כניתוח נפרד. בנייה מחדש של השד נעשית, לרוב, בדרך של החדרת [[פרוטזה]] של [[ג'ל סיליקון]] (שנאסרה לשימוש בניתוחים קוסמטיים רגילים), או [[סלין]] או רקמת [[שומן]] ו[[שריר]] ושריר עצמית בין שרירי הפקטורליס הקטנים (pectoralis minor) לשרירי הפקטורליס הגדולים (pectoralis major).

הניתוח אינו פוגע באבחון של חזרת המחלה, אך הוא עלול ליצור בעיות מסוימות כגון הגברת הסיכוי ל[[מחלות למחלות אוטואימוניות]] ובעיות אחרות הנוצרות בניתוחי שד קוסמטיים.

למרות שאין בנושא הוראות חד-משמעיות, ממליצים רוב האונקולוגים לנשים שעברו טיפול לסרטן השד שלא להיכנס ל[[הריון]]להריון. הסיבה לכך היא שה[[שלייה]] שהשלייה מפרישה אסטרוגן, המאיץ את גידול התאים הסרטניים.

* [[סרטן השד בגברים]]* [[סרקומה של השד]]* [[לימפומה של השד]]* [[סרטן שד דלקתי]] - סרטן מסוג קרצינומה עם מעורבות המערכת החיסונית

==לקריאה נוספתמיזמים=={{מיזם|he}}{{מיזם|en|Breast cancer}}

* רפואת נשים - פרקי יסוד בגינקולוגיה, עורכים: י. שנקר וא. אלחלל, הוצאת דיונון.* CMDT(Current Medical Diagnosis & Treatment 2006) עורך L.M. Tierney הוצאת McGraw-Hill.* Harrison's principles of internal medicine עורך: Kasper, הוצאת McGraw-Hill. ==קישורים חיצוניים לארגוני תמיכה==

[[enקטגוריה:Breast cancer]][[af:Borskanker]][[ar:سرطان الثدي]][[arz:سرطان الثدى]][[bat-smg:Krūtėis viežīs]][[bg:Рак на гърдата]][[bn:স্তন ক্যান্সার]][[bs:Tumori dojke]][[ca:Càncer de mama]][[cs:Karcinom prsu]][[da:Brystkræft]][[de:Brustkrebs]][[es:Cáncer de mama]][[fa:سرطان سینه]][[fi:Rintasyöpä]][[fo:Bróstkrabbi]][[fr:Cancer du sein]][[hr:Rak dojke]][[hu:Emlőrák]][[id:Kanker payudara]][[it:Carcinoma mammario]][[ja:乳癌]][[ka:მკერდის კიბო]][[ko:유방암]][[la:Cancer mammae]][[mk:Рак на дојка]][[ms:Penyakit barah payudara]][[nl:Borstkanker]][[no:Brystkreft]][[pl:Rak sutka]][[pt:Câncer de mama]][[ro:Cancer mamar]][[ru:Рак молочной железы]][[simple:Breast cancer]][[sk:Karcinóm prsníka]][[sr:Rak dojke]][[sv:Bröstcancer]][[th:มะเร็งเต้านม]][[tr:Meme kanseri]][[ur:سرطان پستان]][[vi:Ung thư vú]][[zh:乳癌מחלות]]