שינויים

מלכתחילה ב[[יהדות]]ביהדות, המונח '''עגינות''' (מלשון [[עוגן]]) יוחד לציון מצבה של "[[אישה]] שהלך בעלה למרחקים ואין ידוע אם הוא חי או מת", כלומר, לאשה ה[[נישואין|נשואה]] הנשואה פורמלית אך בעלה נעלם ועל כן מחד, אינה יכולה לחיות עם בן זוגה, ומאידך, אינה יכולה לסיים את הנישואיןה[[נישואין]]. אולם, השימוש במושג התרחב בלשון ובספרות ההלכתית [http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/303.doc], לכלול מצבים אחרים בהם אישה או איש נמצאים בזיקה לנישואין קודמים שלא ממומשים בפועל אך מונעים מהם נישואין אחרים בהתאם ל[[הלכה]]להלכה, ובין השאר למקרים שבהם אחד מבני הזוג לקה במחלה קשה ([[תרדמת]], אבדן שפיות וכיוצ"בוכיוצא בזה) המונעת ממנו [[להתגרש]], לתופעות של [[סרבנות גט]] כמו גם ל[[יבום|לשומרת שומרת יבם]] שאינה יכולה מסיבה כלשהי לעבור [[חליצה]], ואף למקרה הנדיר של יבם שאלמנת אחיו מסרבת לחלוץ בעבורו.

השימוש בשורש ע.ג.נ לתיאור היקשרות נמשכת של אשה בקשר נישואין מופיע במקרא בהקשר הקרוב לזה של ייבום: ב[[מגילת במגילת רות]], כאשר נעמי מסבירה לכלותיה רות וערפה כי אל להן להמתין לבנים נוספים שאולי תוליד נעמי כדי להנשא להם, באמרה "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן '''תֵּעָגֵנָה''' לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ" (רות א' י"ג). אך, המילה "עגונה" מופיעה לראשונה ב[[תלמוד]]בתלמוד, בהקשר של הקלות בדיני [[גט|גיטין]] שנועדו להקל על בעל הנמצא במקום רחוק או היוצא לדרך רחוקה לגרש את אשתו כדי שלא תשאר עגונה. ואילו במקרא שימש המושג "אלמנות חיות" לציין את מצב העגינות של פלגשי [[פלגש]]י דוד שהורחקו מעליו ולא יכלו להתחתן עם אדם אחר ‏‏<ref>‏שמואל ב' כ' 3‏</ref>. בספרי ה[[שוהשו"ת]] התייחס מושג ה"עגונה" בעיקר להעלמות הבעל. בעוד שהמונח '''עגונה חיה''' יוחד למקרה בו הבעל החי מסרב לגרש את אשתו. חוק הביטוח הלאומי [http://www.moital.gov.il/NR/exeres/CDCE9F59-984C-4EBF-8298-D43947F959DC.htm] מגדיר עגונה כ"אשה נשואה שזה שנתיים נעלמו עקבות בן זוגה, לרבות אשה שבן זוגה נמצא, שלא בהסכמתה, תקופה כאמור בחוץ לארץ ולא נשא באותו זמן במזונותיה".

בלשון המאוחרת ובהלכה, התרחב השימוש במונח עגינות, והוא מתייחס עתה גם למסורבי ומסורבות גט, כלומר למקרים בהם בן או הזוג ניתנים לאיתור אך אילו [[סרבנות גט|מסרבים לתת או לקבל את הגט]], המירו את דתם, או או דבקו באידאולוגיה השוללת גירושין. ואכן, לעתים, בעל שנעלם הוא סרבן גט והעלמותו נובעת מאי רצונו לתת גט (לא מוכרים מקרים של אישה שנעלמה מתוך רצון לסרב לקבל את גיטה).

מקרים קרובים לסרבנות גט הם אלו של "[[סחטנות גט]]", אשר בהם גברים ונשים אינם מסרבים קטגורית לתת גט או לקבלו, אלא מציבים תנאים מוקדמים, לעתים קשים, לכך, למשל מתוך רצון לשפר את מעמדם במאבק הרכושי בסכסוכי [[גירושין]], או את מצבם בסכסוכים על ענייני משמורת וילדים.

תביעת [[שלום בית]] עשויה להסוות סרבנות גט<ref>‏{{ynet|בני דון-יחייא|מה פתאום שלום-בית, אני רוצה להתגרש|3411449|19.6.2007|}}‏</ref>.

מקרה נוסף המתוייג לעתים כעגינות הוא זה של [[יבום|שומרת יבם]] המנועה מלהנשא על פי ההלכה עד לקבלת חליצה, כאשר אחי הבעל שנפטר אינם יכולים או אינם רוצים לקיים את טקס החליצה. ייתכן גם שהאלמנה תסרב לחלוץ ליבם, אך ככל הידוע, מקרים אלו נדירים.

העגונה והעגון נחשבים, הן על פי ה[[הלכה]] ההלכה והן על פי חוקי מדינת ישראל, לנשואים ועל כן אינם יכולים להתחתן בשנית. בנוסף, עגונים ועגונות המקיימים [[יחסי אישות ]] עם בן זוג אחר מוקעים כ[[לא תנאף|נואפים]] על ידי ההלכה.

# עגונה המקיימת [[יחסי אישות ]] עם גבר שאינו בעלה, צפויה להטלת איסור מלהנשא עם הגבר (מהלכת אסורה על בעלה ועל בועלה).

היתרון לנשים לסרב לקבל גט היא העובדה שהבעל חייב ב[[מזונות אישה|מזונותיה במזונותיה של אשתו]] כל עוד הם נשואים, ואפילו הם חיים בנפרד ואין ביניהם יחסי אישות. אישה שאינה נכונה לקבל את גיטה תזכה לכן ליתרונות כלכליים מובהקים. אישה יכולה להתנות את הגט בקבלת מה שההלכה מכנה "פיצויי גירושין"[http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/51.doc] [http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/332.doc] כתחליף או כתוספת לכתובה.

על פי נתוני הנהלת בתי הדין הרבניים, ביוני 2007 היה מספר העגונות בישראל שבעליהן נעלמו בארץ ובחו"ל 69. מתוכן, 45 בעלים ברחו לחו"ל, 23 בעלים נעלמו בארץ, ועגונה אחת שבעלה איבד את ההכרה בתאונה ‏‏<ref>‏{{ynet|||‏3417741||}}</ref>. מספר העגונות שבעליהן נמצאים בחו"ל בכתובת ידועה הוא 19. עדכון באתר האינטרנט של בתי הדין הרבניים ממאי 2008 [http://www.rbc.gov.il/abandoned_wifes/index.asp] קובע כי מספר העגונות הצטמצם והגיע לכדי 30 נשים בלבד. על פי פרסומי בתי הדין הרבניים [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3661463,00.html] היו 20 עגונות בשנת 2009.

במהלך קיומה של מדינת ישראל היו מקרים רבים של [[נעדר (צבא)|נעדר]]ים נעדרים שגופותיהם לא נמצאו. כמעט כולם הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע ונשותיהן הוכרזו כאלמנות. תקופת העגינות הייתה ברוב המקרים לא יותר משנה. המקרים המפורסמים ביותר הם אלו של הצוללת [[אח"י דקר]] והמשחתת [[אח"י אילת]] שאנשי צוותיהם שלא נמצאו הוכרזו כחללים ‏‏<ref>‏{{הארץ|שרה ליבוביץ-דר|מי ישחרר את תמי ארד|71511|5 בספטמבר 2001|}}‏</ref>. מקרה עגינות שזכה לפרסום בגלל משכו הארוך ונסיבותיו הוא זה של תמי ארד, אשתו של הנווט הנעדר [[רון ארד]].

דו"ח של מערכת בתי הדין הרבניים מגדיר אדם (גבר או אשה) כמסורב גט אם הגיש תביעת גירושין ולא קיבל גט לאחר שעברו שנתיים מיום פתיחת התביעה בשל סירוב בן זוגו לעשות כן. מנתונים אלו עולה כי 942 זוגות, שניהלו הליכי גירושין בבתי הדין בשנים 2005-2006, טרם סיימו את הליכי הגירושין בגט. 942 זוגות אלה מהווים כשלושה אחוזים מכלל תביעות הגירושין שנפתחו בתקופה הנדונה בבתי הדין (כ-32,000 תיקים). מנתוני בתי הדין עולה שמתוך 32,000 תיקי גירושין שנפתחו בשנים 2005 - 2006 מספר מסורבי הגט עומד על כ-190 גברים ו-180 נשים<ref>[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3417741,00.html סקר בתי הדין:יותר סרבניות מאשר סרבנים] מאת נטע סלע, אתר [[ynet]]</ref>.

ההלכה רואה חשיבות רבה למצוות התרת עגונה, ומתירה במקרי חירום לחלל את השבת כדי לקיימה, והספרות התורנית מתארת עדויות רבות על גברים ונשים שיצאו למסעות בעקבות אדם שנעלם כדי לברר את גורלו במטרה להתיר את עגינותה של אשתו. על הרב [[צבי פסח פרנק]] נאמר למשל כי "עניין תיקון העגונות עמד בראש דאגותיו" וכי "הוא הלך בעקבותיהם של גדולי הדורות ... אשר מסרו נפשם להתרת עגונות ועגונים".

בניגוד לרוב הקביעות המשפטיות הדורשות שני [[עד]]ים עדים כשרים, המשנה בסוף [[מסכת יבמות]] מספרת על עדותו של נחמיה איש בית דלי אשר הפציר ב[[רבי ברבי עקיבא]] להורות הלכה למעשה שניתן להתיר עגונה על סמך [[עד אחד נאמן באיסורין|עדות של אדם אחד]], לאו דווקא עד כשר.

בפרק האחרון ב[[מסכת במסכת יבמות]] ב[[תלמוד בבלי|תלמוד בתלמוד הבבלי]] יש דיון סביב השאלה מהן הראיות המספיקות להכרזתו של אדם כמת, ולהתרת אשתו מעגינות. במהלך הדיון מופיע ציטוט מה[[ברייתא]]מהברייתא: "תנו רבנן: נפל לגוב אריות - אין מעידין עליו, לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - מעידין עליו" ([[תלמוד בבלי]], [[מסכת יבמות]], דף קכ"א, עמוד א). כלומר, אם ראו אנשים שאדם נפל לגוב אריות ולא יצא ממנו, אין הם יכולים להעיד על מותו, אולם אם ראו אותו נופל לחפירה מלאה בנחשים ובעקרבים ולא יצא משם, [[עדות (משפט עברי)|עדות]] זו מספיקה כדי להכריז על מותו, ואין צורך בבדיקה או בעדות נוספת אחרת. חפירת הנחשים משמשת בקביעה זו כדוגמה למצב שממנו הסיכוי להינצל קלוש.

התרת עגונות מלחמה ושבי מתבססת בעיקר על המנגנון של הוכחת סבירות גבוהה לכך שהבעל מת. הרב [[שלמה גורן]] פעל רבות להתרת עגונות מלחמה כאלו [http://ravatz.org/54848/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94] וזכורה פעולתו להתרת עגונות הצוללת [[אח"י דקר]], והמשחתת [[אילת|אח"י אילת]] שטובעה מול חופי [[מצרים]]. כרב צבאי ראשי, ההיתר הראשון שנתן היה לעגונות חללי [[מלחמת השחרור]].

מציאת פגם בטקס הקידושין ה[[קידושין]] נחשב למוצא אחרון להתרת עגינות. לשם כך בודקים את ה[[עדות (משפט עברי)|עדים]] העדים לטקס הקידושין ומנסים לתרץ מדוע אחד מהם פסול לעדות (טקס קידושין תקף רק אם מעידים עליו שניים). אפשרות אחרת היא להראות כי האישה לא הביעה את הסכמתה לקידושין בצורה ברורה ומקובלת ולכן הם אינם תקפים. הגדרת הקידושין כמקח טעות או כקידושי אונס תביא גם היא לביטול הקידושין.

הכלל היסודי של "מכים אותו עד שאומר רוצה אני" הינו הבסיס ההלכתי של הצבת סנקציות על סרבן הגט: "...וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" (בבלי, [[מסכת ערכין]], דף כ"א, עמוד א). ההלכה דורשת שהפעלת הסנקציות תהיה כזו שלא תישלל לחלוטין זכות הבחירה שכן שניתן שלא מבחירה, עלול להיכנס בקטיגוריה של "גט מעֻשֶׂה", ולהיפסל משום כך.

גבר יכול לנסות להתגונן מהצורך לשלם מזונות אישה, ובכך לעקר אולי את הסיבה לסרבנותה, באמצעות בקשה לבית הדין הרבני להכריז על אשתו שהיא "מורדת", כלומר, אינה גרה עמו, אינה מקיימת עמו [[יחסי אישות]], או שאינה ממלאה את תפקידה כ[[עקרת כעקרת בית]]. אלא, שדי לאישה להביא "אמתלה קלה כנוצה", כדי שבית הדין ידחה את הבקשה להכריז עליה כמורדת<ref>[http://www.horut-shava.org.il/act/legistlation/support/granit3.htm פסק דין של השופט גרניט הקורא לכנסת להחיל חוק מזונות אזרחי]</ref>.

החוק הישראלי[http://www.rbc.gov.il/laws/docs/7.doc] מתיר לבית הדין הרבני להפעיל שורת סנקציות אזרחיות כנגד סרבני גט הכוללות מניעת רישיון נהיגה וחשבון בנק, מאסר לתקופה של עד עשר שנים, חבישה בצינוק ומניעת זכויות מעציר או אסיר, עיכוב יציאה מן הארץ, איסור על קבלה, החזקה או הארכה של דרכון, איסור על קבלה החזקה או חידוש של רישיון נהיגה, מניעה מלהיבחר למשרה על פי דין, או לשאת במשרה גוף מבוקר, מניעות מעיסוק מוסדר על פי דין או הדורש רישוי או היתר ועוד.

"הרחקות דרבנו תם", שורה של סנקציות שניתן להפעיל על הבעל הסרבן, הנקראת הכוללות נידוי חברתי של הסרבן, איסור על עלייתו לתורה, צירופו למניין, לימודו תורה, מילת בניו, קבירתו בקבר ישראל, ושאר איסורים. רוב הפוסקים סוברים כי הרחקות דרבנו תם אינן בגדר חרם ונידוי. שכן, בעוד שחרם ונידוי מכוונים ישירות כלפי הנדון ויש בהם פגיעה בבעל עצמו, הרחקות דרבינו תם מופנות אל הציבור ולא אל הבעל, ועיקרן הוא בהימנעות בני הציבור מלעשות טובה עם הבעל, על ידי התרחקותם ממנו. הרחקות דרבנו תם לא הופעלו כדבר שבשגרה, ועל כך כתב ה[[מהר"י בן לב|מהריבהמהריב"ל]] בשו"ת "תעלומות לב", ח"ב סימן יח, "לא ראינו לרבני הדור הזה שנהגו בכך", אלא במקרים מתאימים.

סרבני גט עיקשים יכולים לעמוד בסירובם על אף סנקציות אלו. ידוע המקרה של יחיא בן יחיא אברהם, אשר רק מותו לאחר שלושים ושלוש שנות מאסר בגין סרבנות גט שחרר את אשתו מעגינותה[http://www.hareven-law.co.il/?page=piskay&id=35], וכן מקרה שבו סירובה של אישה לקבל את גיטה במשך 26 שנה, הסתיים רק לאחר החלטת בג"ץ בשאלה [http://elyon1.court.gov.il/files/07/910/017/H03/07017910.h03.htm]. מקרה אחר שבו אישה מסרבת לקבל את גיטה על אף שבעלה מתגורר בנפרד ממנה מזה 40 שנה עודו תלוי ועומד[http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/340.doc].

בתמ"ש 18561/07 י-ם, הועלתה טענה כי אין מקום לתביעת נזיקין על סרבנות גט כנגד גבר: "מדובר בתביעה של גבר כנגד אשתו, תביעה שאסור שיהא לה מקום במשפט ובפרט לא בנסיבות נורמאליות, הגיוניות ושכיחות כבמקרה דנן. באם יינתן פתח לתביעה דנן אזי יצא שכרנו בהפסדנו ובמקום שניסו לעזור לנשים עגונות בשל האפליה הקשה נגדן בדין העברי, רק יגרמו להן לפגיעות כלכליות קשות עוד יותר" (ס. 20 לפסה"ד), אולם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט (השופט [[איתי כץ]]).

ניתן רק בתנאי שהעגון ישליש גט לאשתו בבית הדין ויפקיד לה את כתובתה (אם היא זכאית לכך). אם הפסק מאושר גם על ידי נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרי הוא גובר על איסור ה[[ביגמיה]]הביגמיה, שבסעיף 176 ל[[חוק לחוק העונשין]].

מכשול טכני אחר הוא קביעת הרב הראשי לישראל, [[ישראל לאו]] משנת 2002 כי "גבר הנשוי לסרבנית גט, לא יוכל לשאת אשה חדשה, לפני שעל אשתו יופעלו דרכי כפיה לקבל ממנו גט" [http://news.walla.co.il/?w=//195715]. על כך נוסף החוק לקיום פסקי דין של גירושין , שבסעיף 1 ד קובע כי "הוצא צו הגבלה כנגד אשה... לא תידון בקשת הבעל ליתן לו היתר נישואין עד תום שלוש שנים מיום הוצאת צו ההגבלה", כלומר "בעל אינו יכול לפעול בשני המסלולים בעת ובעונה אחת. הוא אינו יכול לדרוש הפעלת צוי אכיפה כנגד אשתו סרבנית הגט, ולחלופין היתר נישואין. עליו לבחור באפשרות אחת בלבד, ובחירה זו תקפה לשלוש שנים, מבלי אפשרות לחזרה. בדרך כלל, נאלצים רוב הבעלים להעדיף את האפשרות ה"קלה" יותר של בקשת "היתר נישואין", על פני האפשרות הכבדה יותר של הפעלת צווי אכיפה."

של [[בית הדין הרבני הגדול]], בעניין מאסר של סרבנית גט.

היתר לשאת אישה שניה אינו פוטר את הבעל מלשאת במזונות אשתו, שכן ההיתר אינו מבטל את הנישואין הראשונים[http://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=80]. ועל כן הינו מועיל פחות למסורב גט הסובל מהחובה מלזון את אשתו על אף שקשר הנישואין מתקיים ביניהם בעל כרחו, מאשר למסורב גט המתקשה ליצור קשר זוגי חדש עקב קשר נישואין מעגן. כמו כן, לא תמיד היתר כזה מספק מסורב גט ‏‏<ref>‏{{ynet|||3494274||}}‏</ref>, שכן מעמדו כנשוי עשוי להרתיע בנות זוג פוטנציאליות. בתי המשפט למשפחה בישראל קבעו כי ההיתר לשאת אישה שניה אמנם מסיר את המניעה להנשא, אך אינו מסיר את יתר הנזקים, ובהם פגיעה בחופש הבחירה והזכות להשתחרר מקשר כפוי (תמ"ש 21162/07, תמ"ש 18561/07).

בניגוד לנשים, גברים שנשותיהם אינן מסכימות או אינן נמצאות כדי לקבל גט רשאים על פי עיקר הדין (דין תורה), לגרש את האישה בעל כרחה, וזאת בהסתמך על האמור במסכת [[גיטין]] (דף מ"ט עמוד ב'): "אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו". אלא, שהפתחות ההלכה, ובפרט [[חרם דרבנו גרשום]] התקף לאשכנזים, והתחייבות בכתובה של בני עדות המזרח, הפקיעה מהם רשות זו. זאת, והעובדה שדיני גירושין ונישואין במדינת ישראל מסורים בידי בתי הדין הרבניים, מונעים ממסורב הגט לגרש אשתו בעל כורחה.

בכל זאת, מנגנון הגט באמצעות שליח ביהדות, נותן אפשרות בתנאים מיוחדים למסור לאישה גט בעל כורחה, אלא ש[[חוק שחוק שיווי זכויות האישה]] תשי"א-1951 קבע מעשה זה כ[[עברה כעברה פלילית]] מסוג פשע ("התיר האיש קשר הנישואין על כורחה של האישה, באין פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך המחייב את האשה להתרת קשר הנישואין - האיש אשם בפשע ודינו מאסר עד חמש שנים.") בנוסף, וסעיף 182(ב) ל[[חוק לחוק העונשין]] קובע עונש מאסר אף למי שיסייע בסידור גירושין כאלו. בנוסף לאיסור הפלילי, גירושה של אשה בעל כרחה, היא עוולה אזרחית, ובתי המשפט עשויים לחייב את המעוול בנזיקין[http://www.news1.co.il/uploadFiles/198497951030732.doc]. על גירושין כגון אלו קבע בית המשפט המחוזי: "אקט הגירושין, גם אם הושג בהסכמה מלאה, הוא חוויה קשה ומכאיבה לכל אחד מבני הזוג. קשה הדבר שבעתיים כאשר הגירושין נכפים בשרירות הלב. גירוש אשה בעל-כורחה, הוא תופעה הנוגדת את התשתית הנורמטיבית של חברה מתוקנת. משום כך, מן הראוי לפסוק פיצויים עונשיים, שיש בהם מרכיב מחנך ומרתיע." [http://www.google.co.il/url?sa=t&source=web&ct=res&cd=1&ved=0CAcQFjAA&url=http%3A%2F%2Flawcourses.haifa.ac.il%2Fmuslim_law%2Findex%2Fmain%2Fsyllabus%2Ffiles%2Fjaber.doc&ei=cbduS-T1Oor20wSuorXPBA&usg=AFQjCNFMxmgKjnK6zz30ME_JjNFJzo5JNw&sig2=6ixdDktIEnDbx7Cmn-rcew]

"לברית הבט ואל תֵפֶן ליצר", [[אביעד הכהן]],

למניעת עגינות הנובעת ממלחמה או משבי, הועלתה הצעה לפיה כל חייל קרבי נשוי יפקיד בידי הרבנות [[גט על תנאי]], והרבנות תפעיל גט זה אך ורק אם החייל הפך לנעדר והותיר את אשתו עגונה. הצעה זו נדחתה, בין השאר עקב החשש מהשפעתה השלילית על מורל החיילים.

זוג יהודים ישראלי החפץ לבוא בברית הנישואין והחושש משאלת העגינות או סרבנות הגט יכול להנשא מחוץ לישראל, במנגנון של [[נישואין אזרחיים]] [http://www.divorce-online.co.il/civil-marriage.htm]. על נישואין אלו פסק הרב [[משה פיינשטיין]] כי אינם דורשים גט [http://www.daat.ac.il/DAAT/toshba/ishut/ishut33.htm] וממילא, שאלת העגינות אינה מתעוררת בהם.

טקס קידושין פרטי המתנהל למשל בפני רב רפורמי, אינו קושר את הצדדים את הצדדים ב"קידושין על פי דת משה וישראל", ועל כן מאפשר לצדדים להתחתן כפנויים מבלי צורך בגט. הסיבה היא שעצם קיום טקס כזה, מעיד על הצדדים שהם אינם חפצים בקידושין כאלו. כיוון שלקידושין נדרש רצון הצדדים. רוצים יחד עם זאת, אם נרשמו בני הזוג ב[[מרשם במרשם התושבים]] כנשואים, נדרשת הכרזה של בית הדין הרבני על היות הצדדים פנויים הלכתית כדי להתיר להם להינשא בשנית. [http://elyon1.court.gov.il/files/03/320/022/A16/03022320.a16.htm]

זוג המתכוון לחיות ביחד ולהקים משפחה ועושה זאת ללא חופה וקידושין כללנמצא במעמד של ידועים בציבור. מוסד הידועים בציבור ידוע גם [[פילגש|כפילגשות]] בהלכה, שהיא מעמד מקובל על רוב הפוסקים, אשר אינם רואים בו עבירה, ובלבד שבני הזוג נאמנים זה לזה. לדעת רוב הפוסקים אין זוג כזה זקוק לגט בשעת פירוד. (ראב"ד, אישות פ"א, ה"ד: 'אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפילגש הכתובה'.)

פתרון אחר שהוצע,הוא חתימה על הסכם בין בני הזוג, עוד לפני הנישואים, כגון ה[[הסכם ההסכם לכבוד הדדי]], לתשלום דמי [[מזונות]] גבוהים על ידי מי שיעכב את ה[[גירושים]] הגירושים (אם יגיעו בני הזוג למצב זה), ובכך לתת תמריץ לבן הזוג שלא לעכב את הגירושין. יחד עם זאת יש הטוענים (שו"ע אבה"ע סי' קלד, ה) כי מזונות ענשיים הנקבעים בהסכם קדם נישואין, מעוררים חשש בדבר הרצון החפשי של מי שהגט נכפה עליו באמצעי זה, ועל כן פוגעים בכשרות הגט<ref>[http://www.kol-simcha.co.il/articles/article.aspx?article=223 על הסכמי קדם נישואים] מאת הרב דוד בן זזון, אתר "קול שמחה"</ref>.

יש הטוענים כי בית הדין הרבני מהסס יתר על המידה טרם הפעלת סנקציות. כך למשל אומר הרב [[יובל שרלו]]: :"העובדה כי התורה קבעה שהאיש מגרש את אשתו רק מרצונו בונה ביסודה את קדושת המשפחה, אולם אין היא נותנת לבעל כל זכות מוסרית והלכתית כדי לנצל הלכה זו ולסחוט את האישה. ... בשעה שהדיינים אינם מונעים זאת, והם ממשיכים לחייב אישה לדור עם נחש בכפיפה אחת, אין הם נוהגים בדרכה של הלכה ובדרכה של תורה."<ref>[http://www.kipa.co.il/now/show.asp?id=4255בתי הדין הרבניים] מאת יובל שרלו, אתר [[כיפה (אתר אינטרנט)|כיפה]]</ref>

טענה דומה מושמעת גם כתב העת המדעי "זעקת דלות" בהוצאת מכון [[שכטר]] ללימודי היהדות, המוסיף וטוען כי יש הרכבים המסרבים באורח שיטתי להפעיל אמצעי כפיה אזרחיים והלכתיים (הרחקות דרבנו תם) . בגיליונות אחדים של כתב העת מופיע ניתוח הלכתי מדוקדק של מקרים של פסיקה של בתי הדין הרבנים, וטענה כנגדם כי בתי הדין הרבניים אינם משתמשים בכלים הלכתיים כמו "קידושי טעות", ו"קידושי אונס" העומדים לרשותם כדי להתיר עגונות. עוד נטען בכתב העת כי בתי הדין הרבניים מפרים כללים דיוניים הלכתיים כגון העיקרון של כיבוד סמכות ופסיקה של בתי דין אחרים, והפיכה של פסיקה קודמת של בית הדין הרבני, באופן שמעגן נשים. הרב [[אשר רוט]], היועץ המשפטי לשיפוט רבני, טוען כנגד הניתוח ההלכתי כי הוא מסתמך על ה[[תלמוד]] וה[[רמבהתלמוד והרמב"ם]] בלבד תוך התעלמות מהפסיקה המאוחרת.

ח"כ [[משה גפני]], [[בשבע]], גיליון 238, 19/04/07

עוד נמתחה ביקורת על [[ביח המשפט העליון]] על כך שהוא מגביל את סמכויותיו של בית הדין הרבני, ובכך מקשה עליו להתיר עגונות <ref>בית המשפט החילוני אינו דואג לעגונות, הרב [[אליעזר מלמד]], באתר [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=3056 ישיבה]

עוד נמתחה ביקורת על כך כי המאבק למען העגונות ומסורבות הגט מנוצל לשם פגיעה מכוונת בגברים מסורבי גט. בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול, אמר הרב [[שלמה דיכובסקי]] כי: "אני חייב לציין, שהחוק הנ"ל (החוק לכפיית פסקי דין של גירושין) הוא חוק מפלה במכוון. ישבתי בשעתו בוועדת הכנסת למעמד האשה, וחברות הכנסת הנכבדות הצהירו במפורש על רצונן להכניס בחוק סיעף שבו בו "אפליה מתקנת" לטעמן, לטובת הנשים. אני מתקשה מאוד להבין את פשר האפליה "הלא מתקנת" הזו. מה בצע להכביד על גבר מסוים שגורלו המר הביא אותו בברית הנישואין עם אשה סרבנית גט, כדי ללמד לקח גברים אחרים המתעמרים בנשותיהן? במה יתוקן מעמד האשה, אם נאמלל גבר שזכה בתביעת הגירושין כנגד אשתו, כדי ללמד לקח גברים אחרים סרבני גט?" [http://law.haifa.ac.il/lawatch/lawatch_files/2004b_family11.rtf]

ואכן, פסק דין של השופטת [[נילי מיימון]], שעליו נמתחה ביקורת ציבורית[http://www.news1.co.il/Archive/003-D-17600-00.html?tag=21-05-15]מצדיק תשלום [[מזונות]] נמוכים בסך 166 ש"ח לחודש לילד הנמצא אצל אביו (לעומת 1600 ש"ח לחודש לילד המצוי אצל אמו) באי השוויון ההלכתי בין גברים לנשים באמרו "כמו כח המיקוח של האיש בענייני רכוש העולה על זה של האישה, כתוצאה מכך שהאישה אינה יכולה להתגרש ללא הסכמת האיש ושיתוף פעולה מצידו. האישה, בניגוד לאיש, גם אינה יכולה לקבל היתר נישואין כאשר בעלה מסרב להתגרש ממנה או במקרים בהם הוא חסר דעה.". ==מיזמים=={{מיזם|he}}{{מיזם|en|Agunah}}

* [http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-134547-00.html?tag=21-06-09 נתוני עגונות ומסורבות גט לשנת 2005-2006], באתר [[חדשות מחלקה ראשונה]]

* [http://www.news1.co.il/Archive/001-D-174669-00.html?tag=19-30-54 הנהלת בתי הדין הרבניים הפעילה בלש למציאת בעל], באתר [[חדשות מחלקה ראשונה]].

[[קטגוריה:משפט עברי: דיני משפחה ואישותחוק ומשפט]][[קטגוריה:הלכות אישות]] [[en:Agunah]][[pl:Aguna]][[sv:Aguna]][[yi:עגונהיהדות]]