שינויים

הרהורי עבירה אמורים לעצב לא רק את התנהגותו של האיש היחיד אלא גם נורמות התנהגות חברתיות. כך נרשמו הוראות ואיסורים להתנהגות צנועה בחברה, כמו, למשל ההוראה ש"אין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה... בפני אחרים שלא יבא הרואה לידי הרהור" (קיצור שולחן ערוך סימן קנב סעיף יא).

היקפם וחומרתם של הרהורי עבירה תרמו לפיתוח הצעות רבות ושונות להתמודדות עמם. הרווחת ביותר היא ההצעה להרבות בלימוד תורה (למשל בבא בתרא טז, עא ועוד מקורות רבים). המלצה רווחת אחרת היא להקדים ככל האפשר את [[גיל הנישואין]] של האיש. ההמלצות נעות בין גיל 14 ל-20.

הגם שהמונח ההלכתי "קול באישה ערווה" הפך לאחד המושגים המותקפים ביותר על ידי רבים בטענה של השפלת האישה, דומה שאין לכך כל הצדקה. מקורו של המושג הוא בתלמוד הבבלי:

:'''אמר שמואל: קול באשה ערוה שנא' (שיר השירים ב) ''כי קולך ערב ומראך נאוה''. אמר רב ששת: שער באשה ערוה שנא' (שיר השירים ד) ''שערך כעדר העזים''''' (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כ''ד)

==== הסתכלות ====

נגיעה כגון לחיצת יד לשלום, ואפילו חיבוק ונישוק שלא ב"דרך חיבה", שנויים במחלוקת של פוסקים אחרונים. רוב הפוסקים אוסרים, אך מספר פוסקים חשובים מתירים, כגון "אף הרמב"ם לא אסר אלא כשעושה חיבוק ונישוק דרך חיבת ביאה שהרי מצינו בש"ס בכמה דוכתי שהאמוראים היו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם" (ש"ך יו"ד קנז י), וכן הרב משה פיינשטיין (1892 – 1986), שהתיר נסיעה ברכבת תחתית בניו יורק למרות "שקשה להיזהר מנגיעה ודחיפה בנשים", בנימוק ש"אין זה דרך תאווה וחיבה".

עם זאת, הרב משה פיינשטיין אסר כל נגיעה, ואפילו שלא "בדרך חיבה", ובכלל זאת אף לחיצת יד לשלום.

==== ריקוד ====

בקהילות יהודיות שונות באירופה בימי הביניים נהגו לקיים ריקודים מעורבים, והם אף התמסדו בקהילות שונות באשכנז ואפילו נבנו מבנים ציבוריים מיוחדים למטרה זו (העדות הקדומה ביותר היא משנת 1290 בקהילת אוגסבורג).

==== ייחוד ====