10,487
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←גורמים כלליים
החוקרים מאסטרס וג'ונסון טענו שכל הנשים יכולות להשיג אורגזמות מרובות, אבל אורגזמה גברית מרובה היא נדירה, וקבעו כי "נשים מסוגלות לחוות אורגזמה נוספת מיד בעקבות חוויית אורגזמה אם קיים גירוי נוסף ומתמשך לפני אובדן החשק". אף על פי שבדרך כלל נשים לא חוות [[תקופת חוסר תגובה]] ולכן יכולות לחוות אורגזמה נוספת או אורגזמות מרובות מייד לאחר הראשונה, ישנם מקורות שמציינים כי נשים חוות תקופת חוסר תגובה משום שגירוי מיני נוסף לאחר האורגזמה, אינו מגרה. לאחר האורגזמה הראשונית, האורגזמות הבאות של האישה עשויות להיות גם חזקות יותר או מהנות יותר עם הצטברות הגירוי.
====סיווגים====
דיונים העוסקים באורגזמה נשית מבדילים בין שתי סוגי אורגזמות: אורגזמה של דגדגן ואורגזמה נרתיקית (או [[נקודת הג'י]]). החוקרים לאדס, וויפל ופרי הציעו לחלק את האורגזמות לשלוש קטגוריות: אהלה (אשר נגזר מגירוי ה[[דגדגן]]), מסגרת (הנגזר מגירוי [[נקודת הג'י]]), ומעורב (הנגזר מגירוי של הדגדגן והנרתיק); מאוחר יותר הציעו וויפל וקומיסרוק סיווג נוסף של גירוי ב[[צוואר הרחם]], אם כי אורגזמות שנגרמו בדרך אחרת נפוצים פחות בספרות המדעית ורוב המדענים טוענים כי אין יש להבחין בין "סוגים" שונים של אורגזמה נשית. ההבחנה החלה כש[[זיגמונד פרויד]] תבע את המושג "אורגזמה נרתיקית" כנפרדת מאורגזמה של ה[[דגדגן]]. פרויד טען בשנת 1905 כי אורגזמות של הדגדגן הן אך ורק תופעה של [[גיל ההתבגרות]] וכי נשים בשלות עוברו שינוי לאורגזמה נרתיקית, כלומר אורגזמות ללא כל גירוי של הדגדגן. בעוד פרויד לא סיפק כל ראיות להנחה זו, ההשלכות של תאוריה זו היו ניכרות. נשים רבות חשו כי הן פגומות לאחר שלא הצליחו להגיע לאורגזמה דרך [[יחסי מין]] אשר כללו גירוי מועט של הדגדגן או ללא גירוי כלל.
הסקרים הלאומיים הגדולים הראשונים על התנהגות מינית היו [[הדוחות של קינסי]]. [[אלפרד קינסי]] היה החוקר הראשון שביקרת בחריפות את רעיונותיו של פרויד על מיניות ואורגזמה נשית, לאחר שבראיונותיו עם אלפי נשים מצא כי רוב הנשים לא יכלו להגיע לאורגזמה דרך [[מין וגינאלי]] בלבד. לדבריו של קינסי, נשים בודדות החדירו אצבעות או חפצים לאיבר מינם כש[[אוננות|אוננו]]. קינסי הסיק כי סיפוק נשי מ[[חדירה|חדירת]] ה[[פין]] נובע בעיקר מהשפעות פסיכולוגיות.
מחקרם של מאסטרס וג'ונסון על מעגל התפקוד המיני של האישה (ראה להלן), וכן גם מחקרו של שר הייט, תמכו באופן כללי בממצאיו של קינסי על האורגזמה הנשית. מחקרם של מאסטרס וג'ונסון בנושא זה יצא בגל שני של התנועה הפמיניסטית והוא נתן השראה לפמיניסטיות כגון אן קואט לדבר על "ההבחנה הכוזבת" בין אורגזמת של דגדגן ואורגזמה נרתיקית ועל הביולוגיה של נשים בכלל, שלא נותחה כראוי.
====הקשר בין הדגדגן והנרתיק====
עדויות לכך שה[[נרתיק]] מסוגל לייצר אורגזמות ממשיכים להיות נושא לדיון מפני שבנוסף לריכוז הנמוך של קצוות עצבים, מיקומו של [[נקודת הג'י]] אינו עקבי ונראה שאינו קיים בקרב חלק מהנשים. קיימת השערה כי נקודת הג'י היא חלק ממבנה אחר (כגון [[בלוטת סקין]] או ה[[דגדגן]] אשר הוא בעצמו חלק מבלוטת סקין). התקשורת הציבורית לא מטילות ספק בקיומו של נקודת הג'י אשר מסוגלת לייצר גירוי מיני קיצוני, אך זה רחוק מהאמת, לפי מספר חוקרים שצוטטו במאמר בכתב העת לרופאה בשנת 2012. החוקרים מאסטרס וג'ונסון היו הראשונים לקבוע כי מבנה הדגדגן מקיף את [[השפתיים הקטנות|שפתי הנרתיק]]. בנוסף לממצאיהם כי הרוב המכריע של הנשים יכולות להשיג אורגזמה מגירוי ישיר של הדגדגן בלבד, הם מצאו כי לאורגזמות של הדגדגן ולאורגזמות של הנרתיק אותו מעגל תפקוד מיני. על בסיס ראיות אלו טענו השניים כי גירוי הדגדגן הוא המקור לשני סוגי האורגזמות, ומכאן שהדגדגן מגורה במהלך [[חדירה]] על ידי חיכוך נגד [[ערלת הדגדגן]]. חוקרים אחרים, כגון אליזבת לויד, טוענים כי הרעיון שהדגדגן מקבל גירוי מספיק באופן זה שנוי במחלוקת.
מחקרו של ה[[אורולוג]]ית האוסטרלית הלן או'קונל משנת 2005 מצביע על קשר בין אורגזמות נרתיקיות לבין הדגדגן, מה שמרמז כי רקמת הדגדגן משתרעת לתוך הקיר הקדמי של הנרתיק ולפיכך כי לשני סוגי האורגזמות אותו מוצא. בעוד מספר מחקרים מצאו עדויות פיזיולוגיות לקיומו של [[נקודת הג'י]] בנשים (באמצעות אולטרסאונד) או'קונל טוענת שיחסי הגומלין בין הדגדגן לנרתיק הוא ההסבר הפיזיולוגי להשערת נקודת הג'י. או'קונל נעזרה בהמשך בטכנולוגיית MRI שאפשרה לה לקשר בין השורשים של הדגדגן ("הרגליים") לבין ה[[רקמה זקיפה|רקמה הזקיפה]] של הדגדגן, לבין השופכה ולבין הנרתיק, ולפיכך טענה כי קיר הנרתיק הוא הדגדגן. או'קונל ואחרים, שביתרו איברי מין נשיים של גופות ונעזרו בטכניקות צילום למיפוי מבנה העצבים בדגדגן, כבר היו מודעים לכך שהדגדגן הוא יותר מאשר רק ה[[ערטת הדגדגן|עטרה]] וקבעו בשנת 1998 כי קיימת רקמת זקיפה נוספת מעבר למתואר בדרך כלל בספרי לימוד אנטומיים. הם הגיעו למסקנה כי בקרב נשים מסוימות יש יותר רקמות זקיפות ויותר עצבים לעומת נשים אחרות, בעיקר לאחר שחקרו גופות של נשים צעירות בהשוואה לנשים קשישות. לפיכך, בעוד שרוב הנשים יכולות להגיע לאורגזמה רק על ידי גירוי ישיר של עטרת הדגדגן, גירוי של רקמות זקיפות אחרות בדרך של [[יחסי מין]], עשוי להיות מספיק ליתר הנשים.
החוקרים הצרפתים אודיל בוסון ופייר פולדש דיווחו על ממצאים דומים לאלו של או'קונל. בשנת 2008 הם פרסמו סונוגרפיה (אולטרה סאונד) בטכנולוגיית תלת ממד של דגדגן מגורה, הראשון מסוגו. הם פרסומו אותו מחדש בשנת 2009 במחקר חדש הממחיש את האופן שבו הרקמה הזקיפה של הדגדגן מתמלאת בדם ומקיפה את הנרתיק, בטענה כי נשים עשויות להיות מסוגלות להגיע לאורגזמה בנרתיק באמצעות גירוי של נקודת הג'י הואיל והדגדגן באזור זה מורכב מעצבים רבים הצמודים לקיר הקדמי של הנרתיק כאשר האישה מגורה מינית ובמהלך ה[[חדירה]]. לטענתם, הואיל והקיר הקדמי של הנרתיק מחובר באופן מורכב לחלקים הפנימיים של הדגדגן, גירוי הנרתיק מבלי לגרות את הדגדגן עשוי להיות כמעט בלתי אפשרי.
הממצאים של או'קונל זכו לביקורת על ידי וינצ'נזו פופו, שקובע כי או'קונל וחוקרים אחרים משתמשים בתיאורים טרמינולוגיים ואנטומיים מטושטשים. לטענתו, קיר הנרתיק הקדמי מופרד מקיר השופכה האחורי על ידי מחיצה שעובייה 10-12 מ"מ, וכי הדגדגן הפנימי אינו קיים. השופכה הנשית שבאזור [[חיץ הנקבים]], נמצאת לדבריו בחזית קיר הנרתיק הקדמי, אורכה כסנטימטר ונקודת הג'י ממוקמת בקיר האגן של השופכה, 2-3 סנטימטרים בתוך הנרתיק. לפיכך לטענתו הפין הגברי אינו יכול לבוא במגע עם צומת הוורידים של קובלט או עם רגלי הדגדגן (שממילא אין להם קצוות עצבים ורגישות ארוגנית) במהלך [[יחסי מין]].
יחד עם זאת, בניגוד לדעתו של פופו כי לא קיים קשר אנטומי בין הנרתיק והדגדגן, רוב החוקרים טוענים שאורגזמה בנרתיק היא כתוצאה מגירוי הדגדגן, אשר מאשרר את הטענה כי רקמות הדגדגן משתרעת גם באזור הנפוץ ביותר שנחשב לנקודת הג'י. לדבריו של החוקר קילצ'בסקי, "השקפתי היא שנקודת הג'י היא באמת רק הרחבה של הדגדגן בחלק הפנימי של הנרתיק, בדומה לבסיס הפין הגברי".
== מטרת האורגזמה ==
