שינויים

קושי מתמשך להשיג אורגזמה על אף גירוי מיני רב, מכונה [[אנורגסמיה]], והוא שכיח באופן משמעותי בקרב נשים לעומת גברים. הגורמים לכך בקרב נשים כוללים בעיות בתפקוד המיני, כמות הזמן הגדולה יותר הדרושה לנשים להשגת האורגזמה, חוסר תקשורת בין בני הזוג על מה שדרוש לאישה לצורך האורגזמה, תחושת חוסר כשירות מינית באחד מבני הזוג, דגש על חדירה ([[נרתיק]]ית או אחרת), וגברים אשר מתמקדים בגירוי האישה על בסיס חוויות מיניות אישיות עם נשים אחרות. מאסטרס וג'ונסון מצאו כי לגברים לוקח כ-4 דקות כדי להגיע לאורגזמה עם בת הזוג. נשים דרשו 10-20 דקות להגיע לאורגזמה עם בני זוגם, אך 4 דקות בלבד כדי להגיע לאורגזמה כאשר הם [[אוננות|אוננו]]. החוקרים ווייטן, דאן והאמר מסבירים, "למרבה הצער, זוגות רבים מקובעים ברעיון שהאורגזמה צריכה להיות מושגת דרך [[יחסי מין]] בלבד [([[מין וגינאלי]]]). גם הכינוי "[[משחק מקדים]]" מרמז כי כל צורה אחרת של גירוי מיני היא רק הכנה ל-"אירוע המרכזי". במחקר האמפירי הגדול הראשון בעולם שמטרתו קישור מגע מיני ספציפי עם אורגזמות, אשר פורסם בכתב העת למחקר מיני בשנת 2006, למשתנים דמוגרפיים והיסטוריה מינית היה קשר חלש לאורגזמה. בסקר, שנערך בשנים 2001-2002 באוסטרליה וכלל 19,307 אוסטרלים מגיל 16 עד 59, עלו הממצאים הבאים כתורמים לאורגזמה: [[מין וגינאלי]] בלבד (12%), גירוי ידני של הנרתיק, עם או בלי גירוי איבר המין של הגבר (49%), מין וגינאלי כולל גירוי ידני ו[[מין אוראלי]] (32%). גברים חוו אורגזמה ב-95% מהיחסים המיניים, ואילו הנשים ב-69% מהם. באופן כללי, ככל שנעשה שימוש במגוון רחב יותר של צורת מגע, כך גבוה יותר הסיכוי של האישה להשיג אורגזמה. לנשים היה סיכוי גבוה יותר להגיע לאורגזמה באמצעות [[מין אוראלי-וגינאלי]].