שינויים

רוב הנשים, בין 70 ל-80 אחוזים על פי מרבית הסטטיסטיקות, דורשות גירוי ישיר של [[דגדגן]] (מגע ידני, אוראלי או חיכוך אחר אך עקבי) על מנת להגיע לאורגזמה, אף שגם גירוי עקיף של הדגדגן (למשל, באמצעות [[מין וגינאלי]]) עשוי להספיק. אורגזמות עקב גירוי הדגדגן הן יותר קלות להשגה מפני ש[[עטרת הדגדגן]] או הדגדגן בכללותו, כולל כוללים למעלה מ-8,000 קצות קצוות עצבים, בדומה או למעלה יותר מה[[פין]] האנושי, כמו גם יותר מכל חלק אחר של גוף האדם. הדגדגן [[הומולוגיה מינית|הומולוגי]] לפין, ולפיכך שווה ערך ביכולתו לספוג גירוי מיני. ראש הדגדגן (העטרה) מבצבצת מעל פתח הנרתיק, אך הדגדגן כולל חלק פנימי אשר מקיף את הנרתיק בדומה לפרסה עם "רגליים" לאורך [[השפתיים הפנימיות|שפות הנרתיק]] עד ל[[פי הטבעת]]. בעוד שהאזור המכונה [[G-Spot]] מסוגל לייצר אורגזמה, והאזור שבו ניתן למצוא אותו, העובר לאורך "גג" הנרתיק ([[ספוג השופכה]]) יכול ליצור תחושות מהנות כאשר הוא מגורה, לנרתיק עצמו אין את היכולת להפיק הנאה ואורגזמה בנשים. לפיכך, אף על פי ש[[יחסי מין]] [[מין וגינאלי|נרתיקיים]] עשויים להביא לתחושת סיפוק של מלאות או קרבה עם בן הזוג, קירות הנרתיק מכילות מעט קצות עצבים יחסית, ולא סביר שיגרמו להנאה מינית ולאורגזמה. בדרך כלל, רק בשליש התחתון של הנרתיק (הקרוב לפתח הנרתיק) יש מספיק קצות עצבים כדי להרגיש גירוי כלשהו מ[[פין]], אצבע או [[צעצוע מין]]. החוקרים הייט וצ'ולקר ציינו כי קצה הדגדגן ו[[השפתיים הפנימיות]], שנחשבים לרגישים מאוד, אינם מקבלים די גירוי ישיר בזמן המשגל. מסיבה זו, ישנם זוגות אשר מעדיפים [[תנוחות מיניות]] מסוימות על פני אחרות, לצורך גירוי מקסימלי של הדגדגן, כגון תנוחת [[האישה מעל]]. עבור חלק מנשים, הדגדגן רגיש מאוד אחרי האורגזמה, וגירוי נוסף מכאיב בתחילה.